לדלג לתוכן

איוואן בונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איוואן בונין
Иван Алексеевич Бунин
צילום מ-1900
צילום מ-1900
לידה 22 באוקטובר 1870
וורונז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בנובמבר 1953 (בגיל 83)
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הכפר, חיי ארסנייב, שדרות אפלות, האדון מסן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1887–1953 (כ־66 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Anna Tsakni (ספטמבר 1898 – ערך בלתי־ידוע)
  • Vera Muromtseva-Bunin (1922 – ?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איוואן אלכסייביץ' בונין (ברוסית: Ива́н Алексе́евич Бу́нин‏; 22 באוקטובר[1] 1870, וורונז' - 8 בנובמבר 1953, צרפת), סופר ומשורר רוסי, זוכה פרס נובל לספרות.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונין נולד למשפחת אצולה רוסית בעלת נכסים, שכבר קנתה לה מוניטין בפוליטיקה, במדע ובאומנות. במשפחתו כבר היו שני סופרים, אנה בונין וואסילי ז'וקובסקי. את ילדותו ונעוריו בילה בונין באחוזות אביו. לאחר מות אחותו, נכנס בונין לתקופת דיכאון עם נטיות דתיות. נטיותיו לאומנות באו לידי ביטוי בציור, שגם השפיע על כתיבתו הספרותית. כבר בגיל צעיר ראה יצירות משלו שהופיעו בדפוס, קובצי שירה וגם יצירות בפרוזה. הוא גם תרגם מהספרות האנגלית לרוסית.

זכה לפרסים ספרותיים רבים ובהם "פרס פושקין" של האקדמיה הרוסית. בשנת 1909 התקבל בעצמו לאקדמיה. בונין הרבה במסעות וסייר ברחבי רוסיה, איטליה, טורקיה, יוון, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, אלג'יריה, תוניסיה ועוד.

במאי 1918, אחרי המהפכה הבולשביקית, עזב בונין, שתיעב את השלטון הקומוניסטי החדש, את מוסקבה ונסע עם אשתו דרומה, תחילה הגיע לקייב ולאחר מכן לאודסה. באודסה, שהייתה תחת שליטתו של הצבא הלבן הוא התגורר עד ינואר 1920, אז עזב את העיר עם שרידי הצבא הלבן. הוא הפליג לצרפת דרך טורקיה והים התיכון.

בצרפת בונין ואשתו התגוררו בפריז עד לכיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר שהצבא הגרמני הגיע לפריז, נדדו בני הזוג דרומה עד שהגיעו לעיר גראס. בני הזוג שכרו וילה בעיר והתגוררו בה עד לסוף המלחמה. במהלך 1942 - 1944 משפחת בונין נתנה מקלט לסופר יהודי-רוסי אלכסנדר בכרך ואף סייעו לו לקבל מסמכים מזויפים, בהם הוצג כנוצרי בן הלאום הרוסי. לאחר המלחמה חזרו בונין ואשתו לדירתם בפריז.

בשנת 1947 הזמינה אותו הממשלה הסובייטית, באמצעות המשורר קונסטנטין סימונוב, לשוב למולדתו. בונין מנע הוצאה מחודשת של ספריו בברית המועצות בהתנגדו לכך שיצונזרו, אך בשנת 1953, לאחר מותו, "סיפחו" אותו מחדש לספרות הרוסית.

יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1901 יצא לאור הרומן שלו הכפר. אחרי הכפר כתב יצירות נוספות באותו סגנון, המתאר את אנשי הכפר ללא אידיאליזציה. ספריו בנוים סביב נושאים כמו: תופעות טבע אקלימיות, חיי השיגרה בכפר, תענוגות בעלי האחוזות ועוד. לבונין סגנון אופייני המכביד מאוד על תרגומו לשפות אחרות.

בשנת 1908 ביקר בונין בארץ ישראל ובעקבות הביקור כתב סיפור בשם בארץ יהודה שיצא לאור יחד עם סיפורים אחרים בניו יורק.

בשנת 1933 הוענק לו פרס נובל לספרות "על סגולותיו האומנותיות והספרותיות שהכשירוהו לתת תיאור נאמן לטיפוסים האופייניים של העם הרוסי".

מספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הספרים הלאומי נמצא גם כרך מסיפורי בונין, בתרגום ליידיש.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן בונין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של בונין, תאריך לידתו הוא 10 באוקטובר 1870.


זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925 פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950 דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975 לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000 בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) • לאסלו קרסנהורקאי (2025)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איוואן_בונין&oldid=41182548"