קהיר 52

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סירת המלכה

המונח קהיר 52אנגלית: Cairo 52) מתייחס ל-52 גברים שנעצרו ב-11 במאי 2001, על סיפון מועדון לילה צף בשם "סירת המלכה" (באנגלית: Queen Boat), שעגנה על הנילוס בקהיר, מצרים.[1]

אישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 52 הגברים שנעצרו, הואשמו 50 מהם ב-"הפקרות רגילה" וב-"התנהגות מגונה" על פי סעיף 9 ג' לחוק מס' 10 מ-1961 למאבק בזנות.[2] שניים נוספים הואשמו ב-"ביזוי הדת" על פי סעיף 98 ו' לחוק העונשין. כל חמישים ושניים הגברים היו חפים מפשע.‏[3]

טיפול במעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הארגון OutRight Action International (אנ'), הגברים הוכו ובוצעו עליהם בדיקות פליליות כדי "להוכיח את ההומוסקסואליות שלהם". כל 52 הגברים הוחזקו 22 שעות ביום ב-2 תאים צפופים ללא מיטות.[4]

משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטם של "קהיר 52" נמשכו כחמישה חודשים והנאשמים הושמצו בתקשורת המצרית, שהקריאה את שמותיהם וכתובותיהם האמיתיות, וסימנו אותם כסוכנים נגד המדינה. המשפטים גונו על ידי ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, חברי הקונגרס של ארצות הברית והאו"ם. בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התיקים בעילה של מעצר שווא (אנ'), הליכי מעצר פסולים, ראיות מזויפות והפחדות שוטרים. במהלך המשפט, הומוסקסואליות אופיינה כ-"לא מצרית".[1]

ב-14 בנובמבר 2001, הורשעו 21 מהגברים ב-"הרגל קבוע של הפקרות", אחד ב-"זלזול בדת", ואחד אחר, שהואשם כי הוא "ראש הכנופייה", הורשע בשני האישומים וקיבל את העונש הכבד ביותר, עבודת עונשין למשך חמש שנים. גבר נוסף, נער, נשפט בבית משפט לנוער ונידון לעונש מרבי של שלוש שנות מאסר, ובעקבותיו גם שלוש שנות מאסר על תנאי.[4]

במאי 2002, שוחררו הנידונים עד למשפט שני. פסקי הדין של הנאשמים או הלא-נאשמים לא הופסלו, מה שעורר זעם בין-לאומי. ביולי 2002, התחיל משפטם של 50 מהגברים במשפט שני (שני הגברים האחרים הורשעו ב-"זלזול הדת", ועונשם קבוע). משפט זה, שנערך בבית משפט לערעורים קסר-אל-ניל בקהיר בראשותו של השופט עבד אל-כארים, אותו שופט שניהל את המשפט הראשון, נמשך רק חמש עשרה דקות בלבד, והסתיים כשאל-כארים פסל את עצמו. המשפט נדחה אז לספטמבר, והסתיים רק במרץ 2003. 21 מהם קיבלו עונש מאסר למשך שלוש שנים, ואילו 29 מהם זוכו.[5]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהיר 52 הוצג בסרט התיעודי Dangerous Living: Coming Out in the Developing World.‏[6] עלילת הסרט Toul Omry[7] מפרטת את חייהם של גברים הומואים במצרים על רקע הפרשה. אחת הדמויות בסרט "Kareem" כמעט ונעצרה בפשיטת המשטרה על הדיסקוטק הצף. החדשות על המעצרים והמעקב בתקשורת ובעיתונים נדונים על ידי הדמויות לאורך הסרט. אחד מבין 52 הגברים בקהיר מופיע בסרטו התיעודי של הבמאי ההודי-אמריקאי פרבאז שארמה (אנ')‏, A Jihad for Love ‏(2008).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Dalacoura, Katerina (2014). "Homosexuality as cultural battleground in the Middle East: culture and postcolonial international theory". Third World Quarterly 35 (7): 1295–1296. doi:10.1080/01436597.2014.926119. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-06-10. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2020. 
  2. ^ "In a Time of Torture: The Assault on Justice In Egypt’s Crackdown on Homosexual Conduct: APPENDIX: Laws Affecting Male Homosexual Conduct in Egypt". www.hrw.org. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2020. 
  3. ^ "Egypt's blasphemy law". World Watch Monitor (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2020. 
  4. ^ 1 2 Anonymous (13 בנובמבר 2001). "Egypt: Cairo 52 - Activists Await Final Sentence November 14". OutRight Action International (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2020. 
  5. ^ "The Indy". www.theindy.org. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2020. 
  6. ^ "After Stonewall Productions | Dangerous Living". 
  7. ^ "All My Life". ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2020.