פסק דין One, Inc. נגד אולסן
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
| תאריך טענות | 1957 |
| תאריך החלטה | 13 בינואר 1958 |
| מראה מקום |
355 U.S. 371 78 S. Ct. 364; 2 L. Ed. 2d 352 |
| החלטה | |
| כתיבה פרו-הומוסקסואלית כשלעצמה איננה מגונה | |
| חברי המותב | |
| נשיא בית המשפט | ארל וורן |
| חברי המותב | הוגו בלאק, פליקס פרנקפורטר, ויליאם אורוויל דאגלס, הרולד היץ ברטון, טום סי. קלארק, ג'ון מרשל הרלן, ויליאם ברנן, צ'ארלס אוונס ויטאקר |
  | |
פסק דין One, Inc. נגד אולסן (באנגלית: One, Inc. v. Olesen; מראה מקום: 355 U.S. 371 (1958)) הוא נקודת ציון דרך משמעותית בהחלטות בית המשפט העליון של ארצות הברית בנוגע לזכויות להט"ב בארצות הברית. זהו פסק הדין הראשון של ארצות הברית העוסק בהומוסקסואליות והראשון שהתייחס לזכות לחופש הביטוי ביחס להומוסקסואליות. בית המשפט העליון הפך את פסק דינו של בית משפט קמא שקבע כי המגזין הלהט"בי One מפר חוקי ארצות הברית כנגד גסויות, ובכך שמר על ההגנה החוקתית על כתיבה פרו-הומוסקסואלית.[1]
One, Inc., ארגון אשר התפצל מאגודת מאטאשין, הוציא לאור את המגזין הפרו-גיי "ONE: The Homosexual Magazine" החל משנת 1953.[2] לאחר שורה של התנכלויות והטרדות מצד שירות הדואר של ארצות הברית ולשכת החקירות הפדרלית, הודיע מנהל הדואר בלוס אנג'לס אוטו אולסן כי הגיליון של אוקטובר 1954 הוא "מגונה, שטוף זימה, תאוותני ומטונף" ועל כן הוא מפר את חוקי קומסטוק האוסרים על פרסום גסויות.[3] באותו גיליון, התנגד אולסן למספר פרסומים:[4]
- "Sappho Remembered" - סיפור קצר המספר על חיבתה של לסבית ל"ילדה" בת עשרים שמוותרת על החבר שלה לחיות איתה. אולסן טען כי הסיפור "מעורר תאווה של הקורא ההומוסקסואלי הממוצע".
- "Lord Samuel and Lord Montagu" - שיר על קרוזינג הומוסקסואלי, שנאמר עליו על ידי אולסן כי הוא כולל "מילים מטונפות".
- פרסומת למגזין "The Circle" מסוג הספרות הזולה, המכיל סיפורים קצרים רומנטיים הומוסקסואליים. על פי אולסון, מגזין זה מפנה את קוראיו לתכנים אחרים שהם מגונים.
המגזין, אותו ייצג אריק ג'ולבר, עורך דין צעיר שכתב את הסיפור שהתפרסם על שער בגיליון אוקטובר 1954,[5] הגיש תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בארצות הברית בבקשה לצו מניעה נגד מנהל הדואר. במרץ 1956 פסק השופט המחוזי ת'רמונד קלארק לטובת הנתבע. הוא כתב: "הבקשה [של התובע], המקדמת [את התפיסה] כי יש להכיר בהומוסקסואלים כחלק באוכלוסייה ושיש להעניק לו פריווילגיות מיוחדות כמעמד, נדחית".[6] הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים אישר פה-אחד את ההחלטה בפברואר 1957.[7] ג'ולבר הגיש עתירה לבית המשפט העליון בארצות הברית ב-13 ביוני 1957. ב-13 בינואר 1958, בית משפט זה הוציא צו עיון מחדש במקרה זה, ומבלי ששמע טיעונים מפי הצדדים, הוציא חוות דעת ההופכת את החלטת בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים.[3] ההחלטה, הנשענת על הפסיקה מה-24 ביוני 1957 במקרה של רות' נגד ארצות הברית (אנ'), קובעת בקצרה כי הערעור של התובע, על החלטת בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים, מתקבל.[8]
פסק דין זה היה פסק הדין הראשון של בית המשפט העליון של ארצות הברית שעסק בהומוסקסואליות[6] והראשון שהתייחס לזכות של חופש הביטוי בקשר של הומוסקסואליות. השופטים התומכים בערעור היו פרנקפורטר, דאגלס, קלארק, הרלן וויטאקר.[3] פסק דין זה, המאשרר את הפסיקה במקרה של רות' נגד ארצות הברית (אנ'), נחשב כיום למקרה בעל חשיבות. לדעת דייוויד קרוז, פרופסור למשפטים באוניברסיטת דרום קליפורניה, לפסיקה זו יש "השפעות בשטח ... על ידי שמירה [על הזכויות] של ONE, בית המשפט העליון הקל את פריחתה של התרבות ההומו-לסבית ושל התחושה של קהילה, בזמן שבו הממשל הפדרלי טיהר והדיר להט"בים משורותיו".[5]
בגיליון הבא, נכתב במגזין ONE: "לראשונה בתולדות ההוצאה לאור האמריקאית עומדת כעת החלטה המחייבת כל בית משפט ... ומאשרת למעשה כי אין בשום דרך לתאר סיפור אהבה בין שני הומואים כ[דבר] מגונה או גס".[5]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mencimer, Stephanie (ביולי 2001), "Review: Courting Justice", Washington Monthly, ISSN 0043-0633, נבדק ב-14 בינואר 2008
{{citation}}: (עזרה), describing - Index of ONE Magazine issues
- Homosexuality and Free Speech: The 1958 ONE Case* Rasmusen, Eric (13 בספטמבר 2006), "Homosexuality and Free Speech: The 1958 ONE Case", Eric Rasmusen's Weblog, אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2008, נבדק ב-14 בינואר 2008
{{citation}}: (עזרה) - Bianco, David (2 באוגוסט 1999), "One Magazine", Planet Out, אורכב מ-המקור ב-2007-12-12, נבדק ב-14 בינואר 2008
{{citation}}: (עזרה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Geidner, Chris (2019-06-19). "The Court Cases That Changed L.G.B.T.Q. Rights". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-06-21.
- ^ "History". www.onearchives.org. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Murdoch, Joyce; Price, Deb (8 במאי 2002). "ONE Standard of Justice". Courting justice: gay men and lesbians v. the Supreme Court. Basic Books. pp. 27–50. ISBN 978-0-465-01514-6. נבדק ב-9 באוקטובר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ William N. Eskridge, Jr. (1997). "Privacy Jurisprudence and the Apartheid of the Closet, 1946–1961". Florida State University Law Review. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2008. נבדק ב-14 בינואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Savage, David G. (11 בינואר 2015). "Supreme Court faced gay rights decision in 1958 over 'obscene' magazine". Los Angeles Times. נבדק ב-12 בינואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) Julber's article was "You Can't Print It!", about how to steer clear of government censorship policies. He represented One, Inc. pro bono. In 2015 he was 90 years old and living in Carmel, California, with his wife. - ^ 1 2 Rauch, Jonathan (5 בפברואר 2014). "The unknown Supreme Court decision that changed everything for gays". Washington Post. נבדק ב-12 בינואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ One, Inc. v. Olesen, 241 F.2d 772 (9th Cir. 1957).
- ^ One, Inc. v. Oleson, 355 U.S. 371, 372 (1958), citing Roth v. United States, 354 U.S. 476 (1957).
