הומוסקסואליות ביוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אנכרוניזם.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הומוסקסואליות (משיכה לבני\ות אותו המין) הייתה נפוצה ביוון העתיקה ונכתבו עליה שירים וחיבורים על ידי ענקי תרבות כגון אפלטון, הרודוטוס, קסנופון ואתנאיוס. אחת מן התבניות החברתיות המקובלת ביוון העתיקה ליחסים בין שני אנשים הייתה פדסטריה \ פדסטריה ביוון העתיקה (קשר חונכות שמתקיים בין נער לאזרח מתוך קשר אינטימי עד להתבגרותו של הנער). משיכה בין נשים זכתה גם ליצוג מכובד, ובהקשר זה התפרסמה המשוררת סאפפו שכתבה שירי אהבה לסביים באי לסבוס אשר ממנו נלקח המונח לסבית.

פדרסטיה, פדגוגיה והומוסקסואליות ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פדרסטיה ביוון העתיקה

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשר ארוטי בין גברים היה תופעה לגטימית בתרבות היוונית, התופעה לא גונתה או הוסתרה, ואף מצאה את ביטויה בתרבות היוונית הקדומה. אחת הדמויות המוכרות במיתולוגיה היוונית, לדוגמה, היא דמותו של יקינתון (יקינתוס), נסיך יפה תואר, בנם של פיראוס, מלך מקדוניה, והמוזה קליאו, שהיה אהובו של האל אפולו. לאחר שיקינתון נהרג בנסיבות טרגיות, יצר אפולו האבל מדמו את פרח היקינתון.

בחינה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנערים ומאהביהם לא נתפסו כבעלי אופי נשי. אומנם כבר מילדות למדו הנערים לטפח את גופם אבל כל תצוגה של נשיות וחולשה נראתה בעין רעה בקרב היוונים. גבר נשי היה זוכה לכינוי: "קינאיטוס", אפשר להתחקות על מקור המילה במשפט "קינון טין אידו" שמשמעותו היא "המביא את קללת אידו" (אלילה זוטרה שהענישה עבריינים), הכינוי נחשב למחפיר ומביך ביותר.

למרות שמרבית המקורות הספרותיים והאמנותיים מתייחסים לתופעה מנקודת המבט של השכבה האריסטוקרטית, אין להכחיש את שכיחות התופעה בקרב כל המעמדות.

מקור התופעה והתפתחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביר להניח שמקור התופעה הוא בתרבות המינואית שהייתה הראשונה להציג מנהגים שכאלו. בשלב מאוחר יותר תרבותה השפיעה על יוון וגרמה להופעת הפדרסטיה.

ברם, קיימים מספר גורמים נוספים לתפוצת הפדרסטיה ביוון:

  • הנשים נחשבו לנחותות ביחס לגברים, כך שקשר עם גבר יכול להראות כקשר יותר מכובד מזה עם אישה.
  • הדת לא אסרה, ואפילו לעיתים הראתה אהדה לתופעה.
  • בין הגברים שררה קרבה רבה. הם התרחצו בערום בבתי המרחץ, הפגינו את יכולתם האתלטית בעירום ויצרו קשרים בין-אישיים הדוקים, לעיתים תוך כדי פעילות צבאית, לעיתים כקשר בין מחנך למחונך ולעיתים כקשר מיני (על ההופליטים ביוון, לדוגמה, נאמר כי היו להם שתי הנאות בשדה הקרב, שתיהן היו במאוזן, הראשונה הייתה שינה).
  • הגוף הגברי היה האידיליה היוונית. מרבית יצירות האומנות הראו גברים ערומים וחסונים ואילו נשים מופיעות לעיתים רחוקות, גם אז בשירבוט גרוע. אריסטופנס התייחס לנער המושלם כ"בעל חזה מרשים, עור בריא, כתפיים רחבות, ישבן גדול ואיבר מין קטן".

מערכות היחסים לא היו מאריכות ימים, בהגיעם לבגרות הנערים התחתנו, ונטשו את המנהג לכל המאוחר בגיל 30.

המציאות ההומוסקסואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ביכולתנו לדעת כיצד בדיוק התנהלו היחסים המיניים, אולם קשה להאמין כי נשמרו עד הסוף כל החוקים הפדרסטים והפדגוגיים. ספק אם הנערים ראו במערכות היחסים שאליהם נקשרו לא יותר מאשר טקסי חניכה, ובמין - לא כלום מלבד סיפוק של צורכי המחנך. לעיתים לא רחוקות היו מקרים כמו אלו של החבורה המקודשת של תבאי שבה לא קוימו מרבית החוקים. נפוץ תיעוד אומנותי וספרותי דווקא של יחסים בין בני אותו הגיל, וישנם אפילו מקרים חריגים שבהם הצעיר חיזר אחר המבוגר כמו בזה של אלקיביאדס וסוקרטס.

לקט של יצירות ספרותיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הקדומות ביותר לפדרסטיה משתייכות למאה ה-7 לפנה"ס, העדויות לתופעה באות בצורת שירה, מחזות, טקסטים פילוסופיים, אוטוביוגרפיות, ציורים, כלי חרס ואגדות. יש להבין כי חלק מהעבודות הללו מציגות את החברה כאידיאלית, זאת לעומת המציאות שלעיתים רחוקה משלמות. על כן יש לראות את הטקסטים בהקשר של התקופה ושל המקום שבו נכתבו ולא לראותם כאמת המלאה.

בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירבה בין שתי נשים נבחנת בעיקר על ידי סאפפו, בת המאה השביעית לפנה"ס, שנחשבת עד היום לאחת מהמשוררות היווניות הגדולות, פועלה העיקרי היה באי לסבוס (שממנו יצא המושג לסביות - בהקשרו למשוררת שגרה עליו). סאפפו כתבה לא אחת גם שירים עם מוטיבים הטרוסקסואלים ונודעה כאישה נשואה בעלת ילדים אך אי אפשר שלא להתייחס לאזכורים הרבים העוסקים באהבתה לנשים. אותן נשים היו תלמידותיה, ועל כן יש גם מן המוטיב הפדרסטי בשירתה.

"חזרי-נא שוב, שחרריני מ-
כאבי זה, כל אשר נפשי משתוקקת
שיתגשם, הגשימי, ותהיי
בת בריתי"

מקור ספרותי נוסף הם שירים ליריים שיוחסו בטעות למשורר ארכילוכוס, משורר מן המאה השביעית לספירה. באחד הפרגמנטים שנותרו מתאר המשורר את הגבר כבוגדני: "... בשבילו הכול שטיות | חוץ מזין עם יכלת | לעמוד לו בזקיפות | בתוך חגוי השת. | והוא מרוצה מאהובו | כל עוד נהנה להינעץ על-ידו. | אבל כשהכיף מסתיים | הוא משליך את יקירו הקודם | ומחפש לו סוסי-הרבעה שריריים..." (פרגמנט מס' 327, תרגום שמעון בוזגלו, בתוך: שד לילה שחור, השירה הלירית היוונית בראשיתה, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2006).

דוגמה אחרת היא עבודתו של איביקוס במאה ה-6 לפנה"ס. בין יצירותיו יש אחת המתייחסת לקשר בין זאוס לגנימדס (נער טרויאני יפה תואר שזאוס לקח להיות משרתו באולימפוס). היה במיתוס כדי לאשש, להצדיק ולרומם את היחס כלפי התופעה, ולהציגה כבעלת אישור דתי.

לרוב מייחסים את המצאת הפדרסטיה לתושבי כרתים. אריסטו, לדוגמה, סובר כי מקור התופעה בניסיון למנוע פיצוץ אוכלוסין. אפורוס תיאר טקס משונה שבו היה חוטף מאהב ('פילוטור') את אהובו ('קלאינוס') ומביאו לאחוזתו למשך חודשיים שהועברו ברובם בציד. עם תום התקופה היה חוזר הנער הביתה עם מתנות, חוקרים מייחסים לטקס תכונות של טקס חניכה ומעבר מילדות לבגרות.

טקסטים היסטוריים ופילוסופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קוטלי הטיראנים", המוזיאון הארכאולוגי של נאפולי, איטליה.

סיפור מפורסם אודות זוג מאהבים בשם הרמודיוס וארסטוגייטון מספר כי השניים ניסו להתנקש בשני הטירנים היפרכוס והיפיאס. ניסיונם נכשל חלקית שכן הצליחו להרוג את היפרכוס בלבד, נתפסו ונהרגו. יש הטוענים כי בזכות התנקשות זו חיסלו את הטירניה באתונה שהחלה בימיו של אביהם של היפרכוס והיפיאס פייסיסטראטוס. פועלם הונצח בפסל מפורסם המכונה "קוטלי הטיראנים".

אריסטו ותוקידידס סברו כי בסיפור אין אמת ולמעשה מעשי השניים רק החמירו את המצב היות שהיפיאיס, הטירן ששרד את ניסיון ההתנקשות, שלט ביד עוד יותר קשה אחרי הניסיון להורגו. יש המאמינים כי הסיפור הציג את הזוג (הפדרסטי) כמסייע לפיתוח הדמוקרטיה האתונאית ובכך ניסה להביא לאישור רחב יותר של התופעה.

באחת מעבודותיו מתאר קסנופון את אגסילוס כמושל מושלם, למרות שאינו יכול שלא להמשך לנערים הוא מונע מעצמו כל מימוש פיזי של רצונותיו. קסנופון למעשה העביר ביקורת על יחסים בין גברים. המלך הספרטני אגסילוס היווה דוגמה מושלמת למשמעת עצמית שהוערצה בתרבות הספרטנית ככל, ובזאת הפדרסטית בספרטה בפרט, על כן יש הסוברים כי יחסים חד מיניים בספרטה לא הגיעו ליחסי מין.

פלוטארכוס סיפר כי מערכות היחסים הללו החלו בגיל 12 והיוו חלק מחניכת הנערים, הוא גם טען כי אותן מערכות יחסים היו נהוגות גם בין נשים. אליאן מספר כי הילדים הספרטנים לא היו מתנשאים כמקביליהם האתונאים היות שמאהביהם ידעו "להכניס בם מידות טובות", יש חוקרים הטוענים כי משמעות העניין הוא קיום מערכת יחסים מינית בין נערים לגברים, כל זאת בניסיון להכניס בהם תכונות שתאומות לוחם ספרטני. הזוגות הללו זכו לכינוי 'אייספנאלים' מהמילה 'אייספיין' שמשמעותה לתת השראה.

תושבי האזורים הבוטיים של יוון (כדוגמת התבאים) עסקו ללא ספק באהבה פיזית חד מינית, והדוגמה המפורסמת ביותר היא זאת של החבורה המקודשת של תבאי, קבוצת לוחמים אגדית שזכתה בניצחונות בלתי אפשריים ומכריעים וסייעה רבות לגדולת תבאי. היחידה הורכבה מזוגות הומוסקסואליים בלבד.

איון מכיוס והיארומימוס מרודוס מספרים על פלרטוטיו של סופוקלס עם ילדים, סיפור המספק מידע צבעוני על דרך החיזור שנקטו בה מאהבים. הביוגרפיה של אלקיביאדס מאת פלוטארכוס מראה כמה היו מוכנים המאהבים לסבול כדי להשיג את מבוקשם.

בדיאלוג המשתה של אפלטון מתאר סוקרטס תהליך שבו הבנת ה"ארוס" (אהבה) מביאה לניקוי נשמתו של האדם ולשיחררו מהשעבוד הפיזי. בתחילה רואה אדם את יופיו של גוף הנער, מאוחר יותר את זה של כל גוף, מאוחר יותר את זה של מוסדות אנושיים (כמו המדינה) עד שהאדם לומד להעריץ את יופי ושלמות הטבע והאלים.

פאוסאניאס מתאר כיצד התנהלו מערכות יחסים חד-מיניות. הייתה חשיבות רבה להוכחת האהבה מצד המחזרים באופנים כמו לינה לצד דלת בית אהובם, כמו כן אבות רבים לא רצו שבניהם יהיו מחוזרים בידי גברים ונקטו באמצעים למנוע את התופעה. נאסר על גברים להראות סימנים של נשיות ופאסיביות ועליהם היה להיכנע למאהביהם באיטיות.

אריסטופנס טוען שבעבר בני האדם חיו כשני אנשים בגוף אחד, האלים הפרידו את הגוף לזה של שני אנשים בודדים ולכן בני אדם מבלים את חייהם בחיפוש חציים השני, האנשים שמקורם בגוף של שני גברים מחפשים את חציים השני בקרב גברים אחרים, והם מתחתנים ומולידים ילדים רק כחלק ממחויבות חברתית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • K J Dover : Greek Homosexuality.
  • Thomas K. Hubbard : Homosexuality in Greece And Rome.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
ערכי ליבה
נטייה מינית הומוסקסואליותלסביוּ‏תביסקסואליותהטרוסקסואליותקווירפאנסקסואליותמונוסקסואליותא-מיניות
זהות מגדרית מגדרהתפתחות הזהות המגדריתהתאמה מגדריתניתוח להתאמה מגדריתחרטה על הליך התאמה מגדריתטרנסג'נדרטרנסקסואליותקרוס-דרסינגג'נדרקווירביג'נדראינטרסקס
מושגי יסוד גיבוש זהותיציאה מהארוןאאוטינגמצעד הגאווהטיפול המרההומופוביההומופוביה מופנמתהטרוסקסיזםהטרונורמטיביותגאווה
סמלי להט"ב משולש ורודמשולש שחורדגל הגאווהדגלי גאווה נוספים
Rainbow flag and blue skies.jpg
זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי נישואים חד-מינייםאיחוד אזרחיהורות הומו-לסביתשירות צבאיטרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורטהתנגדות לזכויות להט"ב
זכויות להט"ב בעולם באוקיאניהבאירופהבאמריקהבאסיהבאפריקההצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית
יחס הדת ללהט"ב יהדותנצרותאסלאם
חברה ותרבות
כללי סרט להט"ביהומוארוטיקההמשחקים הגאים • דראג (דמותלבושקוויןקינג) • קאמפויגסטוקכסף ורודתיירות גאה (‏Europride‏ • ‏WorldPride‏) • קולנוע קווירי
סלנג ומונחים אקטיביות ופסיביותארוןבוצ'ה ופמיתגייגיי פרנדליגיידארדוביםסטרייט אקטינגפאג האג
קטגוריות מחזות להט"בסדרות להט"בספרות להט"בסרטי להט"בעיתונות להט"ב
היסטוריה
עד העת החדשה הומוסקסואליות בתנ"ךהומוסקסואליות ביוון העתיקהפדרסטיה ביוון העתיקהבית מולי
המאה ה-20 באירופה הומוסקסואלים בגרמניה הנאציתסעיף 175לסביות בגרמניה הנאציתDer Eigeneסעיף 28
המאה ה-20 באמריקה אגודת מאטאשיןבנותיה של ביליטיסבהלת הלבנדרמהומות סטונוולאיום הלוונדרמהומות ליל וייטיוזמת בריגס
בישראל
מעמד אישי וחברתי זכויות להט"בהומופוביהנישואים חד-מינייםפונדקאות להומוסקסואלים ישראליםמצעד הגאווה והסובלנות בירושליםמצעד הגאווה בתל אביבמצעד הגאווה בחיפהמצעד הגאווה באילתכרונולוגיהפעילים למען זכויות להט"בלהט"ב דתיים
ארגונים ומוסדות אגודת הלהט"בבית גאה בבאר שבעהבית הפתוחחוש"ןאיגי - ארגון נוער גאהתהל"המעבריםפרויקט גילההו"דחברותאכמוךבת קולבית דרורסגו"להעשירון האחרהמרכז הגאההפורום החיפאיהקבוצה הירושלמיתכביסה שחורההצבעים שלנוקל"ף
לקטגוריהלפורטל