פסק דין בוסטוק נגד מחוז קלייטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוסטוק נגד מחוז קלייטון, ג'ורג'יה
(Bostock v. Clayton County, Georgia)
בית המשפט העליון של ארצות הברית
בית המשפט העליון של ארצות הברית
טענות נשמעו ב-8 באוקטובר 2019
החלטה: 15 ביוני 2020
שם מלא של המקרה ג'רלד לין בוסטוק נגד מחוז קלייטון, ג'ורג'יה
Gerald Lynn Bostock v. Clayton County, Georgia
מראה מקום

590 U.S.

2020 WL 3146686
החלטת בית המשפט העליון
מעסיק שמפטר אדם רק בגלל זהותו המינית או המגדרית, מפר את חוק זכויות האזרח משנת 1964.
המותב
נשיא בית המשפט העליון: ג'ון רוברטס
חברי המותב: קלרנס תומאס, רות ביידר גינסבורג, סטיבן ברייר, סמואל אליטו, סוניה סוטומיור, אלנה קגן, ניל גורסץ', ברט קוואנו
דעות בפסק הדין
דעת רוב: גורסץ'
מצטרפים לדעת הרוב: רוברטס, גינסבורג, ברייר, סוטומיור, קגן
דעת מיעוט: אליטו
מצטרף לדעת המיעוט: תומאס
דעת מיעוט (נפרדת): קוואנו
חוקים אליהם התייחס בית המשפט
חוק זכויות האזרח (1964)

פסק דין בוסטוק נגד מחוץ קלייטוןאנגלית: Bostock v. Clayton County, מראה מקום 590 U.S. ____ (2020)) הוא פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון של ארצות הברית, הקובע כי חוק זכויות האזרח (1964) מגן על עובדים מפני אפליה בגלל זהותם המינית או המגדרית.

התובע, ג'רלד בוסטוק, פוטר לאחר שהביע עניין בליגת סופטבול גאה בעבודה. הערכאות התחתונות עקבו אחר התקדים של בית המשפט לערעורים ה-11 לפיו חוק זכויות האזרח לא מגן מפני אפליה בעבודה על רקע נטייה מינית. התיק אוחד עם אלטיטוד אקספרס נגד זארדה, מקרה דומה של אפליה בגלל נטייה מינית שבו בית המשפט לערעורים ה-2 קבע שחוק זכויות האזרח כן מגן מפני אפליה כזו, דבר שהוביל לפיצול בין בתי המשפט לערעורים, סיבה נפוצה לדיון בבית המשפט העליון. טענות בעל-פה נשמעו ב-8 באוקטובר 2019, לצד אר. ג'י. את ג'י. אר. האריס בתי לוויות נגד נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, תיק דומה שעסק באפליה על בסיס זהות מגדרית.

ב-15 ביוני 2020, קבע בית המשפט ברוב של שישה כנגד שלושה המכסה את שלושת המקרים כי אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית נופלת תחת אפליה "בגלל מין", ולכן אסורה לפי חוק זכויות האזרח.

פסק הדין נחגג כאחת ההחלטות המשפטיות החשובות ביותר עבור זכויות להט"ב בארצות הברית, יחד עם פסק דין לורנס נגד טקסס (2003) ופסק דין אוברגפל נגד הודג'ס (2015).[1][2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק זכויות האזרח נחקק במהלך תנועת זכויות האזרח של אמצע המאה העשרים. הנשיא ג'ון פ. קנדי הציע אותו כאמצעי לסייע בשיפור השוויון הגזעי. לאחר רצח קנדי, ממשיכו לינדון ב. ג'ונסון העביר את החוק בשנה שלאחר מכן.[3]

בין ההוראות בחוק נמצאת כותרת מס' 7, המכסה שוויון הזדמנויות בתעסוקה. כותרת זו קובעת כי אין להפלות בקבלה ובהעסקה של אדם על בסיס "גזעו, צבעו, דתו, מינו או מוצאו הלאומי של אדם". החוק גם קובע את הקמתה של נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, סוכנות פדרלית שבסמכותה להגיש תביעות נגד גופים שעוברים על כותרת מס' 7 לחוק. בנוסף, היא גם רשאית לקבוע החלטה משלה לגבי המקרים ולא לקחת אותם לבית המשפט. החלטות אלה אינן בעלות משקל של הלכה פסוקה, אך בתי המשפט כן נוטים להתייחס להן.[4]

שלושה תיקי מפתח בבית המשפט העליון שקדמו לבוסטוק שקלו את המשמעות של "מין" במסגרת החוק:[5]

  • בנק החיסכון של מריטור נגד וינסון, שקבע כי הטרדה מינית נחשבת לאפליה בלתי חוקית.
  • פרייס וורטהאוס נגד הופקינס, שקבע כי סטריאוטיפיזציה מגדרית היא אפליה לא חוקית.
  • אונקייל נגד שירותי חוף הים של סאנוונדר, שהרחיב את "מריטון נגד וינסון" וקבע כי הטרדה מינית בין בני אותו המין נחשבה אף היא לאפליה בלתי חוקית.

עד בוסטוק, השאלה האם חוק זכויות האזרח ממגן מפני אפליה תעסוקתית כלפי להט"בים הייתה שנוייה במחלוקת. מדינות אינדיבידואליות פעלו בכוחות עצמן כדי להרחיב את ההגנות נגד אפליה בתעסוקה לכדי כיסוי מפורש של עובדים להט"בים. מספר רב של רשויות מקומיות העבירו גם תקנות נגד אפליה תעסוקתית של להט"בים.[6]

רקע התיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רלד בוסטוק בבית המשפט העליון ב-8 באוקטובר 2019

ג'רלד בוסטוק עבד במחוז קלייטון כפקיד במערכת בתי המשפט לנוער מאז 2003, עם רשומות של ביצועים טובים לאורך השנים. בתחילת 2013 הצטרף לליגת סופטבול להט"בית וקידם אותה בעבודה להתנדבות.[7] באפריל 2013 פוטר בוסטוק בעבור "התנהלות בלתי-הולמת עבור עובדי מחוז".[8] ג'ורג'יה הייתה מדינה ללא כל חוק שמגן על הלהט"בים מפני אפליה תעסוקתית.[6] בוסטוק הגיש בשנת 2016 פנייה משפטית לאפליה במקום העבודה בבית המשפט המחוזי של צפון ג'ורג'יה. המחוז ביקש לדחות את טענת האפליה האסורה, ובית המשפט הסכים, על בסיס התקדים שנקבע בבית המשפט לערעורים ה-11, שג'ורג'יה נופלת תחתיו, הקובע כי כי חוק זכויות האזרח אינו מגן מפני אפליה על בסיס נטייה מינית.[9]

בוסטוק ערער לבית המשפט לערעורים, שם אישרו שלושה שופטים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשנת 2018.[10] בית המשפט הסתמך על שני מקרים קודמים: פסיקתו שלו מ-2017, ופסיקה דומה שלבית המשפט לערעורים ה-5 משנת 1976.[11]

פסק הדין של בית המשפט ה-11 התנגש עם זה של בית המשפט לערעורים ה-7 מ-2017, בה נקבע כי אפליה בעבודה על רקע נטייה מינית מפרה את חוק זכויות האזרח.[12] בית המשפט לערעורים ה-2 נשען על קביעה זו כשפסק בעד זארדה בשנת 2018 באחד התיקים שאוחדו בבית המשפט העליון עם זה של בוסטוק. כך נוצר פיצול בין בית המשפט ה-11 לבין בית המשפט ה-7 ובית המשפט ה-2. תיקים אלו ותיק דומה בו בית המשפט לערעורים ה-6 קבע כי חוק זכויות האזרח מכסה גם אפליה נגד טרנסג'נדרים,[13] הובאו לבית המשפט העליון ב-2019.

בית משפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתיק המשולב הוגשו מספר חוות דעת של ידידי בית המשפט. שלושים ושש חוות דעת הוגשו לתמיכה בבוסטוק וזרדה, כולל אחת עליה חתמו למעלה מ-200 תאגידים גדולים כמו אמזון, חברת וולט דיסני וחברת קוקה-קולה.[14][15] עשרים וחמש דעות מנוגדות הוגשו לתמיכה במחוז קלייטון ובאלטיטוד אקספרס, ביניהם זו של מחלקת המשפטים של ארצות הברית שטענה כי נטייה מינית לא מכוסה בחוק הקיים, וכי למחוקקים ולמעסיקים שמורה הזכות להרחיב עליו ולהוסיף הגנות נוספות.[16]

טיעונים בעל-פה בתיקים המאוחדים נשמעו ב־8 באוקטובר 2019, לצד אר. ג'י. את ג'י. אר. האריס בתי לוויות נגד נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, תיק דומה שעסק באפליה על בסיס זהות מגדרית.[13] הטענות הסטטוטוריות התרכזו באיסור על אפליה "בגלל מין" בחוק זכויות האזרח.[17]

ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת הרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט ניל גורסץ', שניסח את דעת הרוב.

השופט ניל גורסץ' מסר את דעת הרוב ב-15 ביוני 2020.[18] ברוב של שישה כנגד שלושה, קבע בית המשפט כי כותרת 7 לחוק זכויות האזרח משנת 1964 מכסה אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית, ולפיכך זו אפליה אסורה.[19] גורסץ' כתב:

מעסיק שמפטר אדם בשל היותו הומוסקסואל או טרנסג'נדר מפטר את אותו אדם בגלל תכונות או מעשים שהוא לא היה מטיל בהן ספק אצל בני מין אחר. מין ממלא תפקיד הכרחי ובלתי ניתן להסרה בהחלטה, בדיוק מה שאוסרת כותרת 7. מי שאימצו את חוק זכויות האזרח ייתכן שלא צפו שעבודתם תוביל לתוצאה מסוימת זו. אולם גבולות דמיונם של המנסחים אינם מספקים סיבה להתעלם מדרישות החוק. רק המילה הכתובה היא החוק, וכל האנשים זכאים לתועלתו.[18]

המקור באנגלית
An employer who fired an individual for being homosexual or transgender fires that person for traits or actions it would not have questioned in members of a different sex. Sex plays a necessary and undisguisable role in the decision, exactly what Title VII forbids. Those who adopted the Civil Rights Act might not have anticipated their work would lead to this particular result. But the limits of the drafters' imagination supply no reason to ignore the law's demands. Only the written word is the law, and all persons are entitled to its benefit.

דעת המיעוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט סמואל אליטו כתב את דעת המיעוט הראשית, ואליו הצטרף השופט קלרנס תומאס. בהתנגדותו, טען אליטו כי בזמן ניסוחו של חוק זכויות האזרח בשנת 1964 המושגים של נטייה מינית וטרנסג'נדר לא היו ידועים ולכן שפת החוק לא רומזת על כיסוי היבטים אלו. הוא כתב: "רבים ימחאו כפיים להחלטה של היום מכיוון שהם מסכימים [איתה]. אולם השאלה בתיקים אלו אינה האם יש לאסור על אפליה בגלל נטייה מינית או זהות מגדרית. השאלה היא האם הקונגרס עשה זאת ב-1964. אין עוררין על כך שהוא לא."[20] אליטו היה ביקורתי כלפי החלטת הרוב:

יש מילה אחת למה שבית המשפט עשה היום: חקיקה. המסמך שבית המשפט מוציא היום מוצג כדעה משפטית המפרשת חוק, אך זו הטעיה... קשה לזכור שימוש חצוף יותר של סמכותנו לפרש חוקים. בית המשפט מנסה לשכנע את הקוראים שהוא רק אוכף את נוסח החוק, אבל זה מופרך.[21]

המקור באנגלית
There is only one word for what the Court has done today: legislation. The document that the Court releases is in the form of a judicial opinion interpreting a statute, but that is deceptive ... A more brazen abuse of our authority to interpret statutes is hard to recall. The Court tries to convince readers that it is merely enforcing the terms of the statute, but that is preposterous.

השופט ברט קוואנו כתב דעת מיעוט נפרדת וטען כי בית המשפט לא יכול להוסיף נטייה מינית או זהות מגדרית לחוק זכויות האזרח מתוקף הפרדת הרשויות, והשאיר אחריות זו לקונגרס. הוא סיכם:

מיליוני הומואים ולסביות אמריקאים עבדו קשה במשך עשורים רבים על מנת להשיג יחס שווה בחוק ובשטח... יש להם טיעוני מדיניות חזקים והם יכולים להתגאות בתוצאות של היום. עם זאת, תחת הפרדת הרשויות החוקתית, אני מאמין שזהו תפקידו של הקונגרס, לא של בית משפט זה, להרחיב את כותרת 7 [לחוק זכויות האזרח].[22]

המקור באנגלית
Millions of gay and lesbian Americans have worked hard for many decades to achieve equal treatment in fact and law ... They have advanced powerful policy arguments and can take pride in today's result. Under the Constitution's separation of powers, however, I believe that it was Congress's role, not this Court's, to amend Title VII.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקת בית המשפט העליון נתפסה כניצחון מרכזי עבור זכויות להט"בים. שרה קייט אליס, מנכ"לית GLAAD, אמרה: "ההחלטה ההיסטורית של בית המשפט העליון מאשרת את מה שלא היה צריך אפילו לעמוד לוויכוח: אמריקאים להט"בים צריכים להיות מסוגלים לעבוד ללא חשש לאבד את עבודתם בגלל מי שהם".[23] אלפונסו דייוויד, נשיא הקמפיין לזכויות אדם, קבע: "זהו ניצחון לשוויון הלהט"בי. אין לשלול מאף אחד עבודה או לפטר אותו רק בגלל מי שהוא או מי שהוא אוהב. בשני העשורים האחרונים, בתי המשפט הפדרליים קבעו כי אפליה על רקע להט"בי היא בלתי חוקית על פי החוק הפדרלי. פסק הדין ההיסטורי של בית המשפט העליון היום מאשר את ההשקפה, אך עדיין נותרה לנו עבודה. בהיבטים רבים, לאנשים להט"בים עדיין חסרות הגנות נגד אפליה, וזו הסיבה שחשוב שהקונגרס יעביר את חוק השוויון(אנ') כדי לטפל בפערים המשמעותיים בחוקי זכויות האזרח הפדרליים ולשפר את ההגנות לכולם."[24]

כמה שמרנים נוצרים, ביניהם התאולוג ראסל ד. מור(אנ') והמיסיונר פרנקלין גרהאם(אנ'), הביעו חשש כי ההחלטה תשפיע על חופש דת במדינה, אולם דעתו של גורסץ' אמרה כי ההיקף שבו החלטה זו מצטלבת עם תקדים עבר לחופש דת עשוי להיות הנושא של תיקים עתידיים בבית המשפט.[25] הארכיבישוף ז'וזה הורסיו גומז, נשיא ועידת הבישופים הקתולים בארצות הברית (שהיה ידיד בית משפט נגד בוסטוק), כינה את הפסיקה "עוול" ואמר שהוא "מודאג עמוקות מכך שבית המשפט העליון הגדיר בפועל מחדש המשמעות החוקית של "מין" בחוק זכויות האזרח של מדינתנו."[26]

ג'רלד בוסטוק, התובע היחיד שהיה עדיין בחיים בעת הקראת פסק הדין מבין השלושה, הצהיר כי הוא "גאה לקחת חלק בתהליך שהביא אותנו לרגע ההיסטורי הזה".[27]

תגובה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקאים רבים ברחבי הקשת הפוליטית שיבחו את הפסיקה. יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי אמרה כי פסק הדין "מאבטח הגנות קריטיות עבור אמריקאים להט"בים ברחבי הארץ". הסנאטור הרפובליקני רוב פורטמן מאוהיו הצהיר כי פסק הדין הוא "ביג דיל" והדגיש כי אין לפטר אנשים רק בגלל נטייתם המינית.[28][29] עם זאת, חלק מהפוליטיקאים היו ביקורתיים על הפסיקה, כמו הסנטור ג'וש האולי ממיזורי, שטען כי פסק הדין הוא "קביעת מדיניות". הנשיא דונלד טראמפ לא שיבח ולא מתח ביקורת על פסק הדין, וקבע בתגובה להחלטה כי "יש אנשים שהופתעו", אך אמר כי בית המשפט "פסק ואנחנו חיים עם החלטתם". הוא כינה את ההחלטה "מאוד עוצמתית".[30][31] כמה ימים לאחר מכן, רמז טראמפ על פסיקה זו ופסיקה נוספת(אנ') שהן "נוראיות וטעונות פוליטית".[32]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Barbaro, Michael. "A Landmark Supreme Court Ruling". The Daily. The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  2. ^ רועי ברק, ‏פסיקה היסטורית בארה"ב: העליון קבע כי לא ניתן לפטר עובדים בגלל נטייתם המינית, באתר גלובס, 15 ביוני 2020
  3. ^ Wilkins, Roy; Mitchell, Clarence; King, Martin Luther Jr; Lewis, John; Humphrey, Hubert; Parks, Gordon; Ellison, Ralph; Rustin, Bayard; Warren, Earl (10 באוקטובר 2014). "Civil Rights Era (1950–1963) - The Civil Rights Act of 1964: A Long Struggle for Freedom | Exhibitions - Library of Congress". www.loc.gov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2020. 
  4. ^ "Employment Law — Title VII — EEOC Affirms Protections For Transgender Employees. — Macy V. Holder, No. 0120120821, 2012 Wl 1435995 (E.E.O.C. Apr. 20, 2012).". Harvard Law Review 126 (6): 1731. 18 באפריל 2013. 
  5. ^ Eskridge Jr., William N. (נובמבר 2017). "Title VII's Statutory History and the Sex Discrimination Argument for LGBT Workplace Protections". Yale Law Journal 127 (2): 322. 
  6. ^ 1 2 Bynum, Russ; Kastanis, Angeliki (19 באוקטובר 2019). "AP analysis: Most states lack laws protecting LGBT workers". Associated Press. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  7. ^ Beltcher, Richard (4 ביוני 2013). "Clayton court official under investigation over misused money". WSB-TV. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  8. ^ Rankin, Bill (22 באפריל 2019). "U.S. Supreme Court to hear Georgia case on gay, lesbian workplace bias". The Atlanta Journal-Constitution. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  9. ^ Rankin, Bill (13 במרץ 2017). "Law allows workplace discrimination against gays, lesbians, Atlanta court rules". The Atlanta Journal-Constitution. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  10. ^ Bostock v. Clayton Cnty. Bd. of Commissioners, 723 F. App'x 964 (11th Cir. 2018).
  11. ^ Rankin, Bill (19 ביולי 2018). "Atlanta appeals court again rules gays, lesbians not a protected class". The Atlanta Journal-Constitution. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  12. ^ Carter, Katherine (24 בפברואר 2020). "Questioning the Definition of 'Sex' in Title VII: Bostock v. Clayton County, Ga.". Duke Journal of Constitutional Law & Public Policy Sidebar 15: 64. 
  13. ^ 1 2 Totenberg, Nina (8 באוקטובר 2019). "Showdown Over LGBTQ Employment Rights Hits Supreme Court". NPR. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  14. ^ Howe, Amy (3 בספטמבר 2019). "Symposium: Justices to consider federal employment protection for LGBT employees". SCOTUSblog. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  15. ^ Mulvaney, Erin (2 ביולי 2019). "Major Companies Ask High Court to Support LGBT Worker Rights". Bloomberg News. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  16. ^ Sopelsa, Brooke (23 באוגוסט 2019). "Gay workers not covered by civil rights law, Trump admin tells Supreme Court". NBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  17. ^ Higgens, Tucker (8 באוקטובר 2019). "Supreme Court clashes over meaning of 'sex' in LGBT discrimination cases". CNBC. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  18. ^ 1 2 Williams, Pete (15 ביוני 2020). "Supreme Court rules existing civil rights law protects gay and lesbian workers". NBC News. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  19. ^ Liptak, Adam (15 ביוני 2020). "Civil Rights Law Protects Gay and Transgender Workers, Supreme Court Rules". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  20. ^ Neidig, Harper (15 ביוני 2020). "Workers can't be fired for being gay or transgender, Supreme Court rules". The Hill. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  21. ^ Gerstein, Josh; Rainey, Rebecca (15 ביוני 2020). "Supreme Court finds federal law bars LGBT discrimination in workplace". Politico. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  22. ^ de Vogue, Ariana; Cole, Devan (15 ביוני 2020). "Supreme Court says federal law protects LGBTQ workers from discrimination". CNN. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  23. ^ Dwyer, Devin; Svokos, Alexandra (15 ביוני 2020). "Supreme Court bans LGBT employment discrimination". ABC News. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  24. ^ Human Rights Campaign. "Human Rights Campaign: Supreme Court is On Right Side of History". Human Rights Campaign. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  25. ^ Bailey, Sarah Pulliam (15 ביוני 2020). "Christian conservatives rattled after Supreme Court rules against LGBT discrimination". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-15 ביוני 2020. 
  26. ^ Dias, Elizabeth (15 ביוני 2020). "Conservative Christians See 'Seismic Implications' in Supreme Court Ruling". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2020. 
  27. ^ Fitzsimons, Tim (16 ביוני 2020). "Supreme Court sent 'clear message' with LGBTQ ruling, plaintiff Gerald Bostock says". NBC News. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  28. ^ Barrett, Ted; Raju, Manu; Fox, Lauren (15 ביוני 2020). "Key GOP senators have no qualms with Supreme Court's decision to ban LGBTQ discrimination in the workplace". CNN. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  29. ^ Everett, Burgess; Levine, Marianne (15 ביוני 2020). "GOP backs Gorsuch's LGBTQ decision after conservative blowback". Politico. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2020. 
  30. ^ Shear, Michael D. (15 ביוני 2020). "Gorsuch, Conservative Favorite Appointed by Trump, Leads Way on Landmark Decision". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  31. ^ Samuels, Brett (15 ביוני 2020). "Trump says 'we live' with SCOTUS decision on LGBTQ worker rights". The Hill. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  32. ^ Twitter bird logo.svg ציוץ של Donald J. Trump ברשת החברתית טוויטר, 18 ביוני 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]