ראאד סלאח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השייח' ראאד סלאח

שייח' ראאד סלאח אבו שקרהערבית: رائد صلاح أبو شقرة, תעתיק מדויק: רָאאִד צַלָאח; פירוש השם: "חלוץ ישר"‏[1]; נולד בשנת 1954) הוא מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, ומראשי המנהיגים הדתיים של המוסלמים בישראל. סלאח ידוע בעמדותיו השוללות את הלגיטימיות של מדינת ישראל ובפרט את שליטתה בירושלים. בין השנים 19892001 כיהן כראש עיריית אום אל-פחם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאח נולד באום אל-פחם, בן למשפחה בת שבעה ילדים, שאביה שירת כשוטר במשטרת ישראל. אחד מאחיו הוא הצייר עאסם אבו שקרה. כבר מנעוריו הפגין אדיקות בדת האסלאם. בסוף שנות ה-70 סיים את לימודי הדת שלו במכללה דתית בחברון, הצטרף לתנועה האסלאמית בהנהגתו של השייח עבדאללה נימר דרוויש, והחל לכתוב בעיתון התנועה, "א-סוראט". סלאח המשיך לעבוד בעיתון התנועה עד שנת 1989 כבעל טור ועורך. בשנת 1989 נבחר למועמד התנועה האסלאמית לראשות אום אל-פחם. נבחר לראשות העיר לאחר שגבר על האשם מחאמיד, מועמדה של מפלגת חד"ש. בתפקיד זה כיהן עד שנת 2001, אז פרש סלאח מראשות העיר אום אל-פחם והתמקד בפעילותו כמנהיג דתי וכמנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלמית.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל להיווצר מאבק אידאולוגי בין סלאח לעבדאללה נימר דרוויש, כאשר סלאח דגל בדעות קיצוניות יותר לגבי היחס שעל התנועה להפגין כלפי מדינת ישראל ומוסדותיה, הכולל הצהרה על שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל מצד סלאח, והתנגדות להצהרת אמונים למדינה יהודית על ידי נבחרי ציבור ערבים. המאבק לובה גם בשל הסכמי אוסלו שאותם דחו סלאח והפלג הצפוני של התנועה מכל וכל (בדומה לעמדת החמאס), בעוד הפלג הדרומי תמך בו. הקרע הפך לסופי על רקע החלטתו של דרוויש להשתתף בבחירות לכנסת ישראל ב־1996, ובעקבותיו התפלג הפלג בראשתו של סלאח וכמאל חטיב מהתנועה האסלאמית באופן סופי, והקים תנועה אסלאמית נפרדת המכונה בשם 'הפלג הצפוני'. הפלג הצפוני מביע התנגדות להשתתפות בבחירות לכנסת, אף אינו מפרסם זאת בפומבי‏[2].

פעולותיו כמנהיג הפלג הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הבית ומקומות קדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 החל סלאח להיאבק על תודעת המוסלמים בישראל על ידי שימוש במסגד אל אקצה כדגלו. סלאח החל לכנס כנסי תמיכה שהנושאים שלהם היו המסגד וקדושתו. כנסים אלה צברו השפעה ותאוצה הולכת וגדלה עם השנים בקרב ערביי ישראל. בפברואר 2007 עמד סלאח בראש המתנגדים לחידוש גשר בשער המוגרבים סמוך להר הבית ולחפירות ההצלה שנעשו באזור. סלאח האשים את ההנהגה בישראל בניסיונות לפגיעה בהר הבית ובמקומות הקדושים לאסלאם, טענות אלו הוכחשו על ידי ממשלת ישראל והוצדקו על ידי משלחת ארכיאולוגית טורקית שבחנה את העבודות.‏[3] בעקבות התפרעות של סלאח ויריקה על שוטר במהומות, נעצר סלאח על ידי המשטרה והוגש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטר, ובנוסף הורחק מהעיר העתיקה בירושלים ל-60 ימים. בינואר 2010 הורשע בהתפרעות ובתקיפת שוטר, נידון לתשעה חודשי מאסר בפועל ולשישה חודשי מאסר על תנאי, ונגזר עליו לפצות את השוטר שעליו ירק ב-7,500 שקלים.‏[4]

ביוני 2009 נאם באוניברסיטת חיפה,‏[5] לאחר שהוזמן על ידי תא סטודנטים הקשור לתנועתו. בין היתר אמר: "אם יציעו לנו לוותר על המקומות הקדושים לנו, אנחנו מעדיפים למות ונקבל את המוות בברכה."‏[6]

באוקטובר 2009 נאם באום אל-פחם לאור המתיחות במתחם הר הבית, וקרא למאמינים המוסלמים לבחור בין להיות שאהידים לבין ויתור על אל-אקצא, ואיים בין השאר כי מדיניותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוביל את המזרח התיכון לבעירה.‏[7] התבטאות זו הובילה למהומות קשות בירושלים ובסביבתה ולמעצרו והרחקתו של סלאח מירושלים ל-30 יום בגין המרדה והסתה.

באוגוסט 2013 התבטא סלאח בחריפות כנגד הכיבוש הישראלי והאשים את ישראל באחריות להצתת מסגד אל-אקצא ב־1969 ולמעורבות ב"שריפת מצרים".‏[8][9]

לטענת מינהל מקרקעי ישראל בשנת 2007 פיקח סלאח על הנחת 500 מצבות פיקטיביות בסמוך לבית עלמין עתיק שהקרקע בו שווקה בידי המנהל להקמת מוזיאון הסובלנות. המנהל הסיר את המצבות באישור בית המשפט.‏[10]

אמירות קיצוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, בעקבות אירועי אוקטובר, הואשם סלאח באחריות חלקית למאורעות בשל ליבוי האש במגזר הערבי. ועדת אור, בדוח הסופי שלה, כללה את סלאח ברשימת המוזהרים עקב שורה של מעשים שכללו בין השאר: שבח לאירועים האלימים, האשמות כוזבות כלפי מדינת ישראל, שלילת הלגיטימיות שלה וליבוי האש בקרב ערבי ישראל. הוועדה מצאה אותו אשם בכל הסעיפים, אך לא נקטה כלפיו בהמלצות כל שהם מאחר ובשעת הגשת המסקנות לא כיהן סלאח בתפקיד ציבורי.

ב-4 ביוני 2002 פרסם בביטאון התנועה האסלאמית "סוות אל-חק ואל-חוריה" ("קול האמת והחירות") שיר ובו דברי שטנה נגד הציונים, אותם כינה: "העושקים, הפושעים מפגיזי המסגדים... שוחטי הנשים ההרות והתינוקות... הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים... הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים... הניצחון שייך למוסלמים, מהנילוס עד הפרת."‏[11][12] בעקבות שיר זה וקריאות הסתה אחרות הוציא שר הפנים אלי ישי צו סגירה לעיתון וקרא להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק, בטענה שהבטאון משמש כשופר להסתה קשה נגד היהודים, הציונות ומדינת ישראל.‏[11]

בפברואר 2007 נשא נאום חריף במהלך עצרת כנגד העבודות בגשר המוגרבים שבו ציטט עלילת דם כנגד היהודים: "ואנחנו לא אלו שהרשינו לעצמנו לאכול ארוחה שמבוססת על לחם וגבינה בדמם של ילדים".‏[13] בבנובמבר 2013 הורשע סלאח בהסתה לאלימות בעקבות אירועים אלימים שפרצו לאחר נאומו‏[14] ונידון ל-8 חודשי מאסר.‏[15] ערעור שהגישה הפרקליטות על זיכויו מעבירת הסתה לגזענות ועל קולת עונש המאסר התקבל, ובעקבותיו הוחמר גזר הדין ל־11 חודשי מאסר בפועל ועוד 8 חודשים על תנאי‏[16][17][18]

באוגוסט 2007 ספד למחבל הערבי-ישראלי שנורה למוות לאחר שחטף אקדח ממאבטח בירושלים, ואמר: "אנחנו מברכים אותך, הצטרפת לשאהידים"‏[19]

בעקבות אמירותיו הקיצוניות אסרה שרת הפנים של בריטניה, תרזה מיי על סלאח להיכנס לבריטניה ב־2011, בשל "היסטוריה של אנטישמיות ארסית". עיתון הגרדיאן טען כי החלטת השרה התבססה על פניה של Community Security Trust, עמותה שיעדה הגנה על הקהילה היהודית בבריטניה. העמותה התבססה בפנייתה על פרסומים בנוגע להתבטאויותיו של סלאח מהתקשורת הישראלית.‏[20] ביוני 2011 הפר סלאח את האיסור ובשל כך נעצר בלונדון[21] למשך שלושה שבועות. בית הדין לערעורים ביטל את צו האיסור והתיר לסלאח לפעול בבריטניה תחת הגבלות. לאחר מכן הוחלט לגרשו מבריטניה אחרי שנפסק שהוא מעודד שנאה ויכול לגרום לאלימות. כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת שרת פנים.‏[22] סלאח הגיש ערעור על החלטה זו, ובאפריל 2012 התקבל ערעורו והצו בוטל.

כמנהיג תנועה אסלאמית-דתית השואפת להשליט את דת האסלאם בעולם, הצהיר סלאח מספר פעמים על רצונו להקמת מדינת אסלאמית-דתית (ח'ליפות) שבירתה ירושלים, כתחליף למדינת ישראל שאת קיומה הוא שולל‏[23][24].

קשרים עם החמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נאסר סלאח, יחד עם מנהיגים אחרים של הפלג הצפוני, בחשד לסיוע לתנועת החמאס, מגע עם סוכן זר, חברות בארגון טרור ועברות כלכליות שונות. סלאח וחבריו הואשמו בהעברת כספים לארגון חמאס ובהעברת ידיעות לאויב, והוחזקו במעצר כשנה וחצי. בסופו של דבר הושגה עסקת טיעון שבה הודו הנאשמים רק במגע עם סוכן זר ובמתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עברות הנחשבות קלות יחסית. בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את עסקת הטיעון וגזר עליהם עונשי מאסר קלים יחסית.

בסוף חודש מאי 2010 השתתף סלאח במשט לעזה. לאחר הגיעו לחופי ישראל, נעצר.‏[25]

סלאח נמנה עם חברי מועצת הנאמנים של קואליציית הצדקה, ארגון-גג בראשות השייח' יוסוף אל-קרדאווי המרכז העברת תרומות מרחבי העולם לתנועת החמאס.

עבירות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2014 גזר עליו בית משפט השלום בירושלים שישה חודשי מאסר על תנאי בגין תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו במעבר אלנבי ב-2011. הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש.‏[26]

ביוני 2014 פורסם כי שר הפנים גדעון סער החליט לאסור את יציאתו מהארץ, בנימוק שהצטבר מידע מודיעיני בנוגע לכוונותיו של סלאח להמשיך ולפעול בניגוד לחוק מחוץ למדינת ישראל, וכי יציאתו תהיה פגיעה בביטחון המדינה.‏[27]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם כפוי, באתר הארץ, 27 במאי 2003
  2. ^ נוהאד עלי, המרכיב הסודי במשותפת: מי היא התנועה האסלאמית בישראל?, אתר שיחה מקומית, מרץ 2015
  3. ^ יהונתן דחוח-הלוי, טורקיה: הפסיקו החפירות בירושלים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 17 בנובמבר 2007
  4. ^ רונן מדזיני, 9 חודשים בכלא לשייח סלאח על תקיפת שוטר, באתר ynet‏, 13 בינואר 2010
  5. ^ הופעת השיח' ראא'ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, באוניברסיטת חיפה, פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, באתר הכנסת, 24 ביוני 2009
  6. ^ אחיה ראב"ד, השייח סלאח: נתניהו רוצה להקים את בית המקדש, ynet,‏ 17 ביוני 2009
  7. ^ שרון רופא-אופיר, ראאד סלאח: נתניהו עלול להבעיר את המזרח התיכון, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2009
  8. ^ נאום ראאד סלאח בכפר קרע חדשות העולם הערבי, 23.8.2013.
  9. ^ ראיון במלואת 44 שנה להצתת מסגד אל-אקצא פאנט, 22.8.2013.
  10. ^ יוסי אלי, קברים מזויפים בחסות השייח ראאד סלאח, באתר nrg‏, 20 ביולי 2011
    ניר חסוןשל מי המצבות בבית הקברות המוסלמי בממילא?, באתר הארץ
  11. ^ 11.0 11.1 יאיר אטינגר ומזל מועלם, עורך הבטאון שנסגר: זו מלחמה נגד האסלאם, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2002
  12. ^ מאמר מערכתהסתה וסתימת פיות, באתר הארץ, מביא ציטוטים חלקיים מהשיר שפורסם בעיתונות הכתובה וצוטט במוסף הארץ, 24 בדצמבר 2002
  13. ^ איתמר ענברי, "אתם מהמרים על עתיד עמכם": בדרשה נוטפת ארס תקף השייח' ראאד סלאח את ישראל והזהיר: י-ם עוד תהיה בירה איסלאמית, nrg מעריב, 16 בפברואר 2007
  14. ^ השייח' ראאד סלאח הורשע בהסתה לאלימות, nrg מעריב, 7 בנובמבר 2013
  15. ^ הידיעה ב-nrg מעריב, 4 במרץ 2014.
  16. ^ יובל יועז, ‏ערעור: להרשיע את השייח ראאד סלאח גם בהסתה לגזענות, באתר גלובס, 22 באפריל 2014
  17. ^ מבזק ב-ynet, ה-10 בנובמבר 2014.
  18. ^ מבזק בוואלה, 26 במרץ 2015.
  19. ^ סלאח: "אנו מברכים המחבל על הירי בירושלים", באתר וואלה! NEWS
  20. ^ האם שרת הפנים הבריטית "תפרה" תיק לראאד סלאח? אתר וואלה
  21. ^ בועז ביסמוט ודניאל סיריוטי, ‏הבריטים לא רוצים אותו, באתר ישראל היום, 30 ביוני 2011
  22. ^ חדשות 10, 28.10.2011
  23. ^ גלעד גמליאלי, ‏שייח' ראאד סלאח: "ירושלים תהיה בירת הח'ליפוּת", באתר ‏mako‏‏, ‏9 בנובמבר 2014‏
  24. ^ الشيخ رائد صلاح يرد: "رغم كل صعاليق الاعلام العبري، الخلافة الاسلامية قادمة" (למרות התקשורת הישראלית, הח'ליפות האיסלאמית תקום), אתר Bokra, ‏17.7.15
  25. ^ רונן דמארי, מעצרו של ראא'ד סלאח הוארך בשבעה ימים, nrg מעריב, 2 ביוני 2010
  26. ^ פורסם: 02.07.14 , 09:22, הפרקליטות ערערה על קלות העונש של ראאד סלאח שתקף שוטר, באתר ynet‏, 2 ביולי 2014
  27. ^ עומרי אפרים, השר סער אסר על ראאד סלאח לצאת מהארץ, באתר ynet‏, 18 ביוני 2014