ישראל מסלנט
 | |
| לידה |
3 בנובמבר 1810 ו' בחשוון ה'תקע"א  זאגר, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1883 (בגיל 72) כ"ה בשבט ה'תרמ"ג  קניגסברג, גרמניה |
| כינוי | ה'אור ישראל' |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות |
? – 2 בפברואר 1883 |
| השתייכות |
תנועת המוסר |
| תפקידים נוספים |
ראש ישיבה |
| רבותיו |
יוסף זונדל מסלנט |
| תלמידיו |
שמחה זיסל זיו, נפתלי אמסטרדם, יצחק בלאזר |
  | |
רבי ישראל ליפקין מסַלַנְט (או סַלַנְטֶר; ו' בחשוון ה'תקע"א, 3 בנובמבר 1810 – כ"ה בשבט ה'תרמ"ג, 2 בפברואר 1883) היה מייסד "תנועת המוסר", שהוקמה בליטא במאה ה-19.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-ו' בחשוון ה'תקע"א, 1810,[1] בעיירה זאגר שבקרבת שאולאי, בצפון ליטא, ללאה ולרבי זאב וולף ליפקין. אביו כיהן כרב בערים זאגר, גולדינגן וטלז והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו בהוצאת וילנא. מגיל צעיר נחשב לעילוי בזכות שכלו החריף ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי הירש ברוידא (הראשון). בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.
לאחר נישואיו, המשיך ללמוד בישיבה בסלנט, ושם פגש את רבי יוסף זונדל מסלנט תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, פגישה שהשאירה עליו רושם עז. מאז ראהו כרבו המובהק והחל נוהג בדרכיו, למרות שר' זונדל לא ראה בו תלמיד, רע או מכר. גם כששאלו את ר' ישראל אם היה תלמידו של ר' זונדל ענה הוא "ראיתיו" ולא יסף.[2] רבי זונדל לימד אותו שמוסר הוא דבר שדורש לימוד מיוחד.
שנות שהותו בווילנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים 1840–1848 שימש כראש ישיבה בווילנה לצד הרב מרדכי מלצר. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות – ספרים כמו "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ו-"מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו. גישה זו הייתה חידוש משמעותי מכיוון ששיטת לימוד התורה, בפרט לצעירים, כללה באותה תקופה לימוד סוגיות בתלמוד הבבלי בלבד, תוך דילוג על דברי אגדה ודיון בהשקפת עולם.
בתקופה זו ההשכלה בליטא החלה להתבסס, ודבריו נאמרו ונכתבו על רקע זה, ובהתייחס לדברי המשכילים בליטא.[3]
אישיותו החזקה ושיטתו המהפכנית והמנומקת, משכו אל ישיבתו תלמידים רבים. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי רוסיה, ליטא ופולין. עם זאת, במאבק על ראשות ישיבת רמיילס הוא נדחה מפני הרב מרדכי מלצר ונאלץ להקים לעצמו ישיבה קטנה באחד מפרברי העיר.
בקובנה ובמערב אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1848 (תר"ט) עבר רבי ישראל לקובנה, כדי להתחמק מלחץ השלטונות לשמש כמורה בבית המדרש לרבנים בווילנה.[4] ב-1857 עבר לקניגסברג שבפרוסיה המזרחית, ומשנת 1860 היה בממל, שבה הקים בית מדרש ללימוד מוסר. בממל, שרוב היהודים בה זלזלו בשמירת מצוות, השפיע על סוחרים לשוב ולסגור את עסקיהם בשבת.[5] מקניגסברג וממל הוא הפיץ את כתב העת "תבונה"[6] בענייני הלכה ומוסר יהודי, ובשנת 1858 (תרי"ח) פרסם את "אגרת המוסר", שנחשבת לאחד מהטקסטים הבסיסיים של תנועת המוסר.[7]
ב-1879 ייסד הרב כולל אברכים בעיר קובנה, שבליטא. ב-1880 עבר לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. רבי ישראל פעל בגרמניה ובצרפת לתרגום התלמוד לאחת משפות אירופה. מטרתו הייתה להביא לידיעת העולם את אוצרות התלמוד, ושאף שילמדוהו במכללות נוצריות.[8] לצורך המשימה הוא נפגש עם אנשי רוח ואקדמיה אך הדבר לא צלח בידו, מאחר שלא מצא את האנשים הראויים והכסף הדרוש למימון המשימה. שנתיים מאוחר יותר, חזר רבי ישראל סלנטר לעיר קניגסברג, שם נפטר בכ"ה בשבט תרמ"ג.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו נקראות ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה), ישיבת אור ישראל בפתח תקווה, ישיבת נר ישראל בארצות הברית, בית הספר ס.ע.ר בניו יורק וישיבת נשמת ישראל בפריז. כמו כן נקראו על שמו רחובות בישראל כמו בשכונת שפירא בתל אביב.
כתביו ודרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטתו המוסרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי ישראל סלנטר גרס כי יש באדם שני סוגי כוחות, אותם כינה "כוחות בהירים" ו"כוחות כהים"[9]. הכוחות הבהירים הם ידיעותיו השכליות והכוחות שהאדם מודע אליהם, והכוחות הכהים הם בתת מודע של האדם. לדברי רבי ישראל, הכוחות הכהים, אשר לעיתים האדם כלל לא מודע אליהם, הם המניעים העיקריים האדם להתנהגותו[10]. לכן, התקדמות רוחנית מותנית ביכולת להפוך את הידיעות וההכרות השכליות לתחושות פנימיות, ל"כוחות כהים", אשר בנפש האדם. על מנת להכניס בנפש האדם את ההכרות הללו, גרס רבי ישראל כי יש ללמוד מוסר ב"התפעלות", כלומר בהתלהבות וברגש[11]. על הלימוד יש לחזור מספר רב של פעמים, על מנת שייכנס בלב הלומד. לפי שיטתו של רבי ישראל, לימוד מוסר אינו פעולה חיצונית אלא רגשית שנועדה להשפיע על תת-המודע של האדם ולתקן את מידותיו הפנימיות. בעקבות שיטה זו פעל רבי ישראל להקמת בתי מוסר, על מנת שיהיו מקומות בהם ילמדו רק מוסר, על פי שיטתו, ב"התפעלות".
פולמוס המוסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרכו להכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה את העולם הרבני הליטאי. היו מראשי הישיבות שחששו שלימוד המוסר יפגע בלימוד שאר חלקי התורה. בישיבות מסוימות אף נאסר על אנשי תנועת המוסר להיכנס לישיבה.[12]
כיום, המחלוקת בנושא זה אינה מצויה, ולימוד המוסר התקבל כמעט בכל הישיבות הליטאיות, מלבד ישיבות בריסק, ואף בחלק מהישיבות החסידיות.
כל זמן שהנר דולק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ציטוט מפורסם מרבי ישראל סלנטר נאמר לגבי התרגשותו ערב אחד, בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, וראה אור דולק בבית. בהביטו, ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הליל (לסיפור זה גרסה עם נגר או סנדלר). כששאל אותו, מדוע הוא עובד כל כך מאוחר ענה האיש: "כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן". רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". משפט זה הפך למוטו שלו.[13][14][15][16][17][18]
אור ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכתביו לעידוד לימוד המוסר, וכן סיכום דבריו, יצאו כספר בשם "אור ישראל" על ידי תלמידו רבי יצחק בלאזר.
במאמר "שערי אור" בתחילת הספר, הוא מתמודד עם עניין החכמה (כפי הנראה גם תוך התייחסות להשכלה), וכותב שלימוד התורה מחייב יראה, ולמעשה ה"יראה" היא מטרת לימוד התורה.
...דוד המלך עליו השלום אמר: "ראשית חכמה - יראת ד' ".
ושלמה בנו אמר בחכמתו: "תחלת חכמה - יראת ד' ". וכן חתם את ספר קהלת: "סוף דבר: הכל נשמע! את האלקים ירא..."
... ובפרק ג' של פרקי אבות למדנו: רבי חנינה בן דוסא אומר:
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת,
וכל שאין יראת-חטאו (כלומר הפחד שלו מהחטא) קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת.
ובמסכת ברכות: רבי יוחנן משום רשב"י: אין לו להקב״ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים.
וביותר אמרו חז"ל (במסכת שבת):
כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים - דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות,
ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו. בהי עייל?! (=איך יכנס?)— שער האור, הקדמה לספר אור ישראל
עתה: מה היא היראה ומה קנייתה —
אחת היא הרחבת הדברים הידועים לכל:
יראת העונש הנוגע לַגְּוִיָה, ונפש הגבוה למעלה מכל יסודי תבל (כלומר: הדרך לקבל "יראה" הוא להבין את שפלות עצמו ואת גובה הבורא, ובכל זאת אין זה מספיק) -
אכן, לא בידיעתם יִוָּסֵר האדם, כמאמר רבותינו ז"ל (במסכת שבת) יודעין רשעים שדרכם למיתה!
...שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריתם בפיהם ירצו סלה".
ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי היסוד, להרחיב הרעיון בציור חושיי, לעורר הנפש ברגשת האיברים...
כלומר, השכל אינו מספיק כדי להשפיע על האדם לנהוג באופן נכון, ועליו לנקוט שיטות שישפיעו על רגשותיו— לקראת סיכום הספר אור ישראל
ירחון "תבונה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שעבר לגרמניה יסד ירחון שנקרא "תבונה", בו היו חידושי תורה ודברי מוסר. הירחון החל לצאת בשנת 1861, והופיעו בו 12 גליונות.
תלמידיו וצאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרבי ישראל מסלנט היו ארבעה בנים ושתי בנות.
- בנו, יום טוב ליפמן ליפקין (1875-1846), פנה ללימודים אקדמיים בקניגסברג ובברלין, לאחר שעזב את בית אביו בגיל 15. מאוחר יותר השלים למגינת לב אביו את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת יינה, והספיק להתפרסם בזכות המצאותיו בתחום המכניקה בטרם מותו בגיל צעיר עוד בחיי אביו.[19][20]
- בנו, הרב יצחק ליפקין, כיהן כאב בית דין יאנוב, קרוז ופרשניץ ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים. נפטר בשנת תרס"ג. בקונטרס "חוט המשולש" שנדפס בירושלים בשנת תרס"ד הובא מדברי תורתו וכן מתורת אביו וסבו. בשנת תשמ"ח (1988) הודפס הספר "לוחות אבנים" ובו דרשותיו ומאמריו.[21][22]
- בנו, הרב אריה לייב ליפקין-הורוויץ (נפטר בכ"א באדר תרנ"ו, 1896), כיהן כאב"ד בכמה עיירות ובסוף ימיו בבערזין, מחבר הספר "חיי אריה", חתן רבי רפאל יום טוב ליפמן הלפרין מביאליסטוק, בעל "עונג יום טוב".[23]
- בנו, הרב שמואל אדלר מקובנה.
- בתו, מלכה הינדא, נישאה לרב אליהו אליעזר גרודזינסקי, חותנו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי.
- בתו, הודה ליבא, נישאה לרב אהרן סידערסקי - מחבר ספר "זיכרון אהרן: חדושי תורה על הש"ס", ולאחר מכן נישאה לר' דוד מריין מקריניק.
- בן אחיו של רבי ישראל מסלנט היה הרב אריה ליב ליפקין (ת"ר-תשרי תרס"ג, 1902) שכיהן כאב"ד בפאפעלאן, קראטינגא ווקשנה. חיבוריו שנדפסו: דברי ידידיה, אור היום, שבילי המאורות וחידושי מהרא"ל.
רבי ישראל מסלנט העמיד תלמידים רבים, ומתורת המוסר שלו יצאו שיטות מוסר שונות, ובהן שיטות המוסר של התלמוד תורה בקלם, ישיבת נובהרדוק (אשר הדגישה את שפלות האדם) וישיבת סלבודקה (שדרכה הייתה "גדלות האדם", שיש להדגיש את כוחו של רוח האדם, ולרוממה).
שלושת תלמידיו העיקריים הם:
- הרב יצחק בלאזר - רבה של פטרבורג ומחבר הספר "אור ישראל" אודות רבו ושיטתו המוסרית
- רבי נפתלי אמסטרדם
- רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודה ליב הכהן מימון, שרי המאה, חלק שני, פרק לה-לח, ע' 267 ואילך, מוסד הרב קוק: ירושלים תשנ"ט.
- דב כ"ץ, תנועת המוסר - תולדותיה אישיה ושיטותיה, כרך א', ירושלים תש"ו.
- עמנואל אטקס, ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר, ירושלים תשמ"ד.
- יעקב מרק, במחיצתם של גדולי הדור, ירושלים תשי"ח
- קדוש ישראל ב' כרכים, ספר זיכרון במלאת 120 שנה להסתלקותו, על ידי הרב אליהו אליעזר דסלר
- מנחם מנדל פלאטו, ספר אור ישראל מסלנט: ספר תולדותיו של מחולל תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט: ובראשו תולדות רבו רבי יוסף זונדל מסלנט
- מרדכי פכטר, כתבי ר' ישראל סלנטר, מבוא (עמודים 7–67)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגרת המוסר, באתר ויקיטקסט- מידע על ישראל מסלנט בקטלוג הספרייה הלאומית
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ר' ישראל סלנטר, אגרת המוסר, באתר "דעת"
- ישראל ליפקין (סלנטר), אבן ישראל, לקט דרשות (יצא לאור מיד לאחר פטירתו, בשנת תרמ"ג), באתר היברובוקס
- אור ישראל, נרשם על ידי תלמידו הרב בלאזר, באתר היברובוקס
- אגרת מוסר, מאמר הרב ישראל סלנטר בעניין המוסר, באתר היברובוקס
- דרשות ר' ישראל סלנטר, תרל"ו (יצא לאור בחייו), באתר היברובוקס
- החוט המשולש, ספר מתוך כתבי יד של רבי ישראל סלנטר, בנו יצחק, ואביו זאב ואלף, באתר היברובוקס
אודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים אנציקלופדיים
- "סַלַאנְטֶר, ישראל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 202–203, באתר היברובוקס
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר ישראל בהר"ר זאב וואלף ליפקין", בתוך: כנסת ישראל עמ' 697–698, באתר היברובוקס
- 'סלנטר (ליפקין), ר' ישראל ב"ר זאב־וולף', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 74 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1272).
- ישראל מסלנט, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ישראל מסלנט, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- מאמרים
- שמואל רוזנפלד, ר' ישראל סלנטר - חייו, פעולותיו ותלמידיו, ורשה תרע"א, באתר היברובוקס
- הגאון הצדיק, רבי ישראל מסלנט זצ"ל, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 14, שבט תשס"א, עמ' 4
- צבי קורצוייל, ר' ישראל מסלאנט והתנועה המוסרית, באתר "דעת"
- חגי סמט, תנועת המוסר של ר' ישראל סלנטר, באתר "דעת"
- בנימין בראון, '"איננו שייך לי כי אינני עוסק בזה": יחסו של ר' ישראל סלנטר לקבלה'
- תולדות משפחת ר' ישראל - יחוסו וצאצאיו, בבלוג "תולדות ושורשים בעם ישראל - עצי משפחה"
- הרב חיים יצחק ליפקין (נינו), רבי ישראל מסלנט
- הרב חיים יצחק ליפקין, תורת רבי ישראל מסלנט
- הרב אליעזר מלמד, רבי ישראל סלנטר, גאון התורה והמוסר - רביבים, באתר ערוץ 7, 31 בינואר 2008
- רבי ישראל סלנטר באתר "אהלי צדיקים"
- הרב דב כ"ץ, פולמוס המוסר, ירושלים ה'תשל"ג (1973), באתר היברובוקס
- יום פטירת הצדיקים- קורות חיים וידאו רבי ישראל מסלנט
- 'האדם דומה לכינור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן': על רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר, פרק בפודקאסט 'הסיפור שלנו'
בנימין בראון, האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 2: ר' ישראל סלנטר - האיש ופועלו, באתר iCast, 18 בדצמבר 2013- בנימין בראון, 'תנועת המוסר והיצר המיני: מבט חדש על פי שני מכתבים של ר' ישראל סלנטר', דעת 90 (תשפ"ב), עמ' 598-573.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קיימות מספר גרסאות לגבי תאריך לידתו: באוצר ישראל ועוד כתוב שנולד בו' בחשוון תקע"א, עמיל בנימין כותב שנולד ב-3 בנובמבר 1810. בנימין בראון כותב (תנועת המוסר הליטאית אישים ורעיונות) שנולד בשנת 1810, הרב דב כץ (בספרו "תנועת המוסר" כרך א עמ' 137) כותב שנולד בשנת תק"ע. וכן משה שטיינשניידר בספרו "עיר וילנא" עמ' 128, כותב תק"ע, וכך היא במצבתו
- ^ שמואל בן ארצי, אראלים, נוברדוק, ישראל: ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 123
- ^ התבססות ההשכלה בליטא קשורה באד"ם הכהן אשר החל ללמד בבית המדרש לרבנות בווילנה ב-1846, וכתב את המסה "אמת ואמונה" המתנגדת לדרך היהודית המסורתית בארצו בשנת 1847 (הודפס 20 שנה מאוחר יותר). את ספרו זה פתח בדברים על ה"מוסר" (מתוך ספר משלי): לדעת חכמה ומוסר: אם מוסר למה חכמה, ואם חכמה למה מוסר? אלא: אם יש באדם חכמה, הרי הוא לומד מוסר. ואם אין בו חכמה אין הוא יכול ללמוד מוסר. דבר אחר: "לדעת חכמה ומוסר" - אם יש באדם חכמה, הרי דברי תורה מסורים בידו, ואם אין באדם חכמה, אין דברי תורה מסורים בידו. (ילקוט משלי רמז תתקכ"ט בשם מדרש)." (הקדמת הספר "אמת ואמונה" על תנועת ההשכלה בליטא)
לעומת דברים אלו, בספר אור ישראל, המשחזר את השיחות של רבי ישראל סלנטר, בהקדמה (שנכתבה בידי תלמידו) נכתב: "...הנה כמו כן הוא בתהלוכות שלום הנפש, היא חיי הנשמה לא תעמוד על מכונה, דור אחר דור הולך ודל במצב הרוחני, בריאות הנפש הולכת וחסר...
האומנם תחת כי בדורות החולפות... עתה בדור האחרון הנה בעוה"ר (בעוונותינו הרבים) בכל משך שנות מועטות, רוח חדשה תחלוף על פניה, ותשא בכנפיה המון תמורות...וכבר נראה וניכר השתנות נופלה בחלישות ורפיון הנפש - בתורה ויראה ועבודת ה' ית"ש (יתברך שמו) כי המה הולכים וחסר, עד העת הרעה הזאת, אשר תחלואי הנפש הקיפה כמעט כל בשר, ה' ירחם."
ובהמשך: "...גברו בעלי לשון, יראי חטא נמאסו, סר מרע משתולל, השקר מתעטף במעיל הצדק, איש זרוע - לו הארץ, והאמת נעדרת... הנה את אשר מלפנים בישראל, היה התורה והיראה תמים יחדיו, כערך חכמתם היה גם יראתם, הנה עתה בעוה"ר (בעוונותינו הרבים) כמעט נתפרד החבילה, נתקו המוסרות, ונפסק הקשר המחבר אותם יחד... ה' ירחם.
כנגד זה הוא מציע: "האמנם... כיום... חכמי הרופאים עמלים תמיד להרחיב את חוג פעולתה, להבין ולהשכיל בשרשי המחלות, ובכח החכמה הבחינה והניסיון ימציאו מעת לעת תרופות חדשות אשר לא ידעו מלפנים...
...והאיר את עינינו... להקים את 'סוכת היראה הנופלת', ולהרים את קרנה, לחבר אותה אל התורה כמו לפנים בישראל, לרפאות תחלואי נפשות, ולהשיב את לבבם לאבינו שבשמים. במתק שפתיו השיב רבים מעון, והשביע כל נפש נענה ביראת ה' ית"ש (יתברך שמו) - ^ מרדכי ברויאר, בין סמינר לישיבה (מתוך "המעיין", תשכ"ה), באתר "דעת"
- ^ דב כ"ץ, תנועת המוסר, ירושלים תשל"ד, כרך א', עמ' 183–186.
- ^ ליפקין, ישראל בן זאב וולף, תבונה - א, באתר היברובוקס
- ^ רבי ישראל סלנטר, אור ישראל, אגרת המוסר
- ^ Rav Yisrael Salanter biography from 1899
- ^ יש המשערים כי מושגים אלו נלקחו מכתבי עמנואל קאנט, כגון: עמנואל אטקס, ר' ישראל מסלנט, ירושלים תשמ"ד, עמ' 327
- ^ רבי ישראל סלנטר, אור ישראל, מכתב ו
- ^ רבי ישראל סלנטר, אור ישראל, שערי אור, ט
- ^ בשנת 1897 הרב נתן צבי פינקל נאלץ לעזוב את הישיבה אותה יסד בסלובודקה עקב התנגדות לשיטת המוסר. היה זה אחד מתוך אירועים רבים דומים, סביב מחלוקת זו.
- ^ הקלטה של שלמה ארצי למלים (ביידיש) "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" בלחן של משה (מונה) רוזנבלום
- ^ https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?23406 Page 12
- ^ https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?600032 Page 34
- ^ https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?195802 Page 27
- ^ https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?60437 Page 26
- ^ https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?179049 Page 133
- ^ ראו מאמר אודותיו בקובץ האסיף א
- ^ ראו: Peaucellier-Lipkin_linkage.
- ^ בנו, הרב אריה לייב ליפקין, היה גיסו של הרב אריה לוין ואביהם של הרבנים בנימין וחיים יצחק ליפקין. אודות רבי יצחק ליפקין ומשפחתו ראו: תבונה No. 1 Tishrei 5701 - (page 106 of 236), באתר hebrewbooks.org, תבונה No. 1 Tishrei 5701 - (page 150 of 236), באתר www.hebrewbooks.org ,סנהדרי גדולה - סנהדרין - חלק ג - מכון הרי פישל לדרישת התלמוד - ליפקין, בנימין בן אריה ליב (page 22 of 254), באתר www.hebrewbooks.org.
- ^ חוט המשולש, ירושלים תרס"ד, באתר היברובוקס.
- ^ אריה ליב הורוויץ, חיי אריה, וילנא תרס"ז, באתר היברובוקס.
| תקופת חייו של הרב ישראל מסלנט על ציר הזמן |
|---|
 |
| תנועת המוסר | ||
|---|---|---|
| אישים | יוסף זונדל מסלנט • ישראל מסלנט • יצחק בלאזר • נפתלי אמסטרדם • אברהם שינקר • הסבא מקלם • הסבא מסלבודקה • הסבא מנובהרדוק • אליעזר גורדון • ירוחם ליבוביץ • יצחק אייזיק שר • אליהו לופיאן • אברהם אליהו קפלן • יחזקאל לוינשטיין • אליהו דסלר | |
| ישיבות | ישיבת סלבודקה • תלמוד תורה (קלם) • ישיבת נובהרדוק | |
| ערכים נוספים | גדלות האדם • תנועת המוסר (ספר) • משגיח | |