שחייה תחרותית

עיינו גם בפורטל פורטל השחייה הוא שער לכל הערכים והנושאים הקשורים לשחייה תחרותית. הפורטל מציג את כל האלופים האולימפיים, אלופי העולם, את שיאי העולם, את אליפויות אירופה וכן את כל שחייני העלית הישראלים לדורותיהם.

אלן ברנאר שובר שיא עולם ב-100 מטר חופשי במרץ 2008

שחייה תחרותית היא ענף ספורט אולימפי שמתבסס על שחייה עממית. המטרה בשחייה תחרותית היא לקבוע את הזמן המהיר ביותר. שחייה, יחד עם אתלטיקה והתעמלות, נחשבים לענפי הספורט הפופולריים ביותר במשחקים האולימפיים.

הפדרציה הבין-לאומית לשחייה תחרותית בעולם היא פינ"א, אשר מנהלת גם את ענפי השחייה האמנותית, שחייה במים פתוחים, קפיצה למים, קפיצה למים מגובה וכדורמים.

בנוסף קיימת גם הפדרציה האירופית לשחייה תחרותית (LEN) אשר מנהלת את אליפויות אירופה בשחייה האמנותית, שחייה במים פתוחים, קפיצה למים, קפיצה למים מגובה וכדורמים.

חוקים בסיסיים

בשחייה תחרותית מקובלים ארבעה סגנונות: חופשי (חתירה), חזה, גב ופרפר, אליהם נוספים משחי מעורב ושליחים. החלוקה למשחים מתבצעת על ידי כמה קריטריונים: מרחק, מין, סגנון ולעיתים גיל. בשחייה תחרותית (למעט בסגנון הגב) הזינוק נעשה מאדן הזינוק, שהוא למעשה משטח המוגבה כ-0.5 עד 0.75 מטר מעל שפת הבריכה. שחיין שבעת המשחה עובר על אחת מן התקנות של הסגנון אותו הוא שוחה (התקנות מפורטות בחוקת השחייה הבין-לאומית), נפסל ותוצאתו נמחקת. ישנן כמה תקנות שתקפות לגבי כל הסגנונות:

• שחיין חייב להשלים את כל המרחק של המשחה כדי לנצח, אפילו אם הוא השחיין היחיד.
• שחיין חייב לסיים במסלול בו זינק.
• אסור לחצות מסלול של שחיין אחר או להפריע לשחיין אחר בצורה כלשהי.
• בעת פנייה חייב השחיין לגעת בקיר של קצה בריכת השחייה.
• בסגנונות חזה, גב ופרפר אסור לשחיין לגעת בקרקעית הבריכה. בסגנון החופשי מותר לשחיין לעמוד על הרצפה אבל לא ללכת עליה.
• אסור למשוך בכבל של המסלול.
• אסור להשתמש בשום פריט שיכול להגביר את מהירותו, סיבולתו או את יכולת הציפה של השחיין. מותר להשתמש בחליפת שחייה (שאושרה על ידי פינ"א), משקפת שחייה וכובע ים.
• אסור להיכנס למים בעת משחה שאינך רשום אליו. עבירה על תקנה זו תגרור פסילה אוטומטית במשחה הבא של השחיין.
• אם עבירה על אחת התקנות השפיעה על שחיין שאינו זה שעבר על התקנה, יותר לשחיין המושפע לשחות את המשחה שוב.

מידות ומבנה הבריכה

בריכת השחייה של אוניברסיטת ייל שאורכה 25 יארד, כמקובל בארצות הברית ובשונה מרוב העולם

שאלת מידות ומבנה הבריכה היא בעלת משמעות רבה בשחייה, מכיוון שהיא יכולה להשפיע על תוצאות המשחה. בין כל בריכות השחייה נדרשת אחידות כדי שתוצאות זמן בבריכות שונות תוכלנה להיות בנות השוואה. בנוסף, נדרש שמרחקי השחייה בתחרויות הרשמיות בענף יהיו כפולה שלמה של אורך הבריכה. האולימפיאדה ורוב התחרויות הגדולות נערכות בבריכת 50 מטר (הנקראת גם בריכה אולימפית או בריכה ארוכה). בריכות אלה יקרות ודורשות יותר תחזוקה, ולכן אינן רווחיות תמיד למתקני ספורט מסחריים שיכולים לרצות את קהל המנויים שלהם גם בבריכות קטנות וזולות יותר. מסיבה זו רוב הבריכות בעולם הן באורך של 25 מטר (הנקראת גם בריכה קצרה). תוצאות בבריכות קצרות הן מהירות יותר מתוצאות בבריכות ארוכות מכיוון שבמשחים הנערכים בבריכות קצרות יש יותר פניות ויציאות מהירות וחסכניות באנרגיה.

בארצות הברית, בה השיטה המטרית אינה מקובלת, בריכות רבות הן באורך של 25 יארד הקצרות במעט מבריכות של 25 מטר. מסיבה זו מנהיגים בארצות הברית עונת שחייה בבריכות יארדים בחורף ועונת שחייה בבריכות מטרים בקיץ.

סגנונות שחייה

חופשי

בסגנון החופשי (Freestyle) המתחרים יכולים לבחור לשחות בכל צורה שהם רוצים. מכיוון ששחיית חתירה (Front crawl) נחשבת לצורת השחייה המהירה ביותר, שחייני החופשי נוהגים להשתמש בה בתחרויות. בשחיית החתירה החותר גורף את המים בעזרת שתי הידיים לסירוגין כך שתמיד יד אחת גורפת את המים, ומזיז את הרגלים, כל אחת בנפרד, למעלה ולמטה. הנשימה מתבצעת לצדדים (אין חובה לנשום כל מספר תנועות קבוע).

כאשר שוחים את משחה המעורב מותר לבצע את הקטע החופשי בכל צורת שחייה השונה מפרפר, גב וחזה.

סגנון החופשי הוא הסגנון הראשון שאושר לשחייה בתחרויות. במשחקים האולימפיים מתחרים בסגנון החופשי בשישה מרחקים: 50, 100, 200, 400, 800 ו-1500 מטר.

חתירה (Front crawl)

• 
• 

חזה

סגנון החזה (Breaststroke) נחשב לסגנון השחייה הקשה ביותר מבחינה טכנית והוא האיטי ביותר. לעומת זאת, בשחייה עממית חזה נחשב לסגנון קל למדי, משום שהוא נוח ואפקטיבי כשהמטרה אינה התקדמות מהירה.

בסגנון חזה מבצע השחיין תנועה מחזורית בידיו – הידיים נשלחות קדימה וכשהן מתוחות השחיין גורף מים תוך כדי קירוב הידיים לחזהו ושוב מותח אותן. רגליו של השחיין מתקפלות ולאחר מכן נדחקות אחורה בכוח כדי לדחוף את המים. הנשימה מתבצעת כשמוציאים את הראש מחוץ למים פעם אחת בכל מחזור גריפה ובעיטה.

סגנון החזה נחשב להתמחות מיוחדת בשחייה תחרותית.

במשחקים האולימפיים מתחרים בסגנון החזה בשני מרחקים: 100 ו-200 מטר. באליפויות אחרות מתחרים גם במרחק של 50 מטר.

• 
• 
• 

גב

סגנון הגב (Backstroke) הוא הסגנון היחיד אשר נשחה על הגב. לשחיין הגב יש יתרון בכך שאין צורך להוציא את הראש מן המים כדי לנשום בזמן השחייה, אך מנגד, קיים החיסרון של קושי בראיית כיוון ההתקדמות. זהו גם סגנון השחייה התחרותי היחידי שבו הזינוק נעשה מתוך המים. בסגנון הגב מיישר השחיין את ידיו וגורף איתן לסירוגין כך שתמיד יד אחת גורפת מים. הרגליים בסגנון הגב עולות ויורדות לסירוגין בדומה לשחיית החתירה. גב הוא הסגנון השני האיטי ביותר, אחרי סגנון חזה.

סגנון הגב הוא השני שאושר לשחייה לאחר הסגנון החופשי. בזמנו, נשחה סגנון הגב כשהידיים ישרות, אך בזמנים המודרניים, הוא כמעט תמיד נשחה עם ידיים מכופפות מתחת למים.

במשחקים האולימפיים מתחרים בסגנון גב לשני מרחקים: 100 ו-200 מטר. באליפויות אחרות מתחרים גם למרחק של 50 מטר.

• 
• 
• 

פרפר

נינה דיטריך במשחה 200 מטר פרפר ביולי 2008

סגנון הפרפר (Butterfly) הוא סגנון קשה מבחינה טכנית והסגנון השני במהירותו אחרי סגנון חופשי. הסגנון דורש תיאום רב בין חלקי הגוף. לסגנון עקומת למידה תלולה, משום ששחיין שאינו מבצע את התנועה כהלכה יתקשה לנשום, ולכן יתקשה לבצע כהלכה את התנועה הבאה, דבר ההופך אותו לסגנון מאוד לא פופולרי בשחייה עממית. שחיין הפרפר מבצע גריפה של המים על ידי שתי הידיים במקביל, תוך כדי גריפת המים מבצע יתר גופו תנועת "דולפין" אשר מעלה אותו למעלה כדי שיוכל לנשום. בזמן מחזור הגריפה של הידיים מבצעות הרגליים שתי "בעיטות" ברגליים צמודות – "בעיטה" אחת לפני הגריפה כשהידיים מושטות קדימה ואחת לאחר הגריפה כשהידיים מושטות לאחור.

במשחקים האולימפיים מתחרים בסגנון הפרפר בשני מרחקים: 100 ו-200 מטר. באליפויות אחרות (כמו אליפות העולם בשחייה) מתחרים גם במרחק של 50 מטר.

• 
• 

מעורב

סגנון מעורב (Medley) הוא סוג משחה מיוחד המשלב את כל הסגנונות (פרפר, גב, חזה וחופשי). משחה מעורב נחלק לשני סוגים: "מעורב אישי" (מ"א) ו"מעורב קבוצתי" (מ"ק) על מעורב קבוצתי יורחב בהמשך. במשחה מעורב אישי על השחיין לבצע מרחק שווה בכל סגנון לפי הסדר הבא: פרפר, גב, חזה, חופשי. כל סגנון מקבל מרחק שווה בתוך משחה המעורב. לדוגמה במשחה 200 מטר מעורב יבצע השחיין 50 מטר בכל סגנון לפי סדר המעורב. שחיין המעורב חייב לעמוד בכל התקנות של כל סגנון בנפרד.

יוצא מן הכלל הוא סגנון חופשי שבתוך משחה מעורב, שנוספת לו מגבלה נוספת – איסור על שחייה בסגנונות פרפר, גב וחזה.

במשחקים האולימפיים מתחרים בשחיית מעורב בשני מרחקים: 200 מטר ו-400 מטר. באליפויות אחרות שנשחות בבריכות קצרות מתחרים גם במרחק של 100 מטר.

שליחים

משחה השליחים הוא משחה מיוחד בו ארבעה שחיינים משתפים פעולה. בכל משחה שליחים משתתפים ארבעה שחיינים השייכים לארגון משותף. סוג הארגון תלוי בתחרות והוא יכול להיות בית ספר, אגודה, מדינה וכדומה. כל שחיין שוחה בתורו את המרחק שנקבע וכשהוא מסיים השחיין הבא מזנק למשחה. הזמן במשחה נמדד מרגע ההזנקה (של השחיין הראשון) ועד לרגע שהשחיין האחרון מסיים. לרוב לכל משחה שליחים יכולים להירשם שישה שחיינים כשארבעה מהם שוחים בפועל והשניים הנותרים משמשים כמחליפים. משחה השליחים מתחלק לשני סוגים:

שליחים מעורב

נקרא גם מעורב קבוצתי. כל שחיין במשחה שוחה סגנון אחר לפי הסדר הבא: גב, חזה, פרפר, חופשי. הסדר שונה מהסדר במעורב אישי מכיוון שעל הגב להיות ראשון מכיוון שבו הזינוק הוא מתוך המים. במשחקים האולימפיים מתחרים במשחה המעורב הקבוצתי במרחק אחד: 4x100 מטר. באליפויות אחרות מתחרים גם במרחק של 4x50 מטר.

שליחים חופשי

כל השחיינים במשחה שוחים בסגנון החופשי. במשחקים האולימפיים מתחרים במשחה שליחים חופשי בשני מרחקים: 4x100 ו-4x200 מטר. באליפויות אחרות מתחרים גם במרחק של 4x50 מטר.

זינוקים, פניות, יציאות ונגיעות

זינוק במקצה 400 חופשי

בתחילת כל משחה בשחייה תחרותית מתבצע זינוק בו קופצים השחיינים ומתחילים לשחות. הזינוק בכל הסגנונות זהה למעט בסגנון הגב שעליו יפורט בהמשך. הזינוק הרגיל מתבצע בשלבים הבאים:

• נשמע אות ראשון (לרוב כמה שריקות מהירות). שלב זה אינו חובה – כל השחיינים מתכוננים לעלות על אדן הזינוק.
• נשמע אות שני, שריקה ארוכה – כל השחיינים עולים על אדן הזינוק ומתכוננים לקפוץ.
• נשמעת פקודת ה"למקומות" – בזמן פקודה זו חייב כל שחיין לשים לפחות רגל אחת על שפת אדן הזינוק. לאחר הפקודה אסור לשחיינים לזוז עד שיינתן אות הקפיצה. תזוזה תגרור פסילה. בתחרויות מקומיות נשמעת פקודת ה"למקומות" בשפה המקומית. בתחרויות בין-לאומיות נשמעת הפקודה באנגלית.
• נשמע אות שלישי (שריקה, צפירה, ירייה או פקודה) – ברגע השמעת האות השלישי מופעל שעון העצר המודד לשחיינים את התוצאה. מרגע זה מותר לשחיינים לקפוץ למים ולשחות.

הקפיצה בזינוק היא קפיצת ראש. בעת הקפיצה מנסים השחיינים לקפוץ כמה שיותר רחוק ולהיכנס למים בחדות המרבית. צורת הקפיצה הזאת נחשבת לצורת הקפיצה הכי הידרודינמית, ולכן היא נחשבת לצורת הקפיצה האופטימלית. נוסף לכך, צורת קפיצה זו מאפשרת לשחיין להתחיל יציאה מימית במצב אופטימלי. ניתן להבדיל בין שני סוגי קפיצה עיקריים: קפיצה דו-רגלית וקפיצה חד-רגלית (או "זינוק פסיעה"). בקפיצה דו-רגלית מציב השחיין את שתי רגליו על שפת אדן הזינוק, גופו יוצר זווית של כ-90° בין השוק לירך. פלג גופו העליון מתקפל קדימה מהאגן ומעלה וידיו יורדות בין הרגליים בכיפוף קטן, כאשר הן נוגעות בשפת האדן. בהישמע אות הקפיצה (האות השלישי), דוחף השחיין את האדן עם שתי רגליו יחד והוא יכול גם להיעזר בידיו. לאחר הדחיפה מעביר השחיין את ידיו למצב "חץ", מצב בו הידיים מתוחות לגמרי וכפות הידיים נמצאות אחת על השנייה. בקפיצה חד-רגלית מציב השחיין רגל אחת על שפת האדן ואת השנייה כחצי מטר מאחוריה. השחיין מכופף את הברכיים בזווית של כ-100° מעלות ופלג גופו העליון מתקפל קדימה מהאגן ומעלה. השחיין תופס את אדן הזינוק עם ידיו ומותח את כל גופו אחורנית כמו קפיץ. בהישמע אות הקפיצה (האות השלישי) מושך השחיין את שפת האדן ודוחף את האדן עם רגליו. לאחר הדחיפה מעביר השחיין את ידיו למצב "חץ" כמו בקפיצה הדו-רגלית.

פנייה היא נגיעה בקיר שהשחיין מבצע לאחר שסיים אורך בריכה כדי להחליף כיוון ולשחות שוב את אורך הבריכה. לכל סגנון ישנן תקנות שונות בקשר לפנייה. כל פנייה שיש בה גלגול נקראת "קיפר". הפניות של שחיית החתירה וסגנון הגב וגם הפנייה שבין הגב לחזה בשחיית מעורב נחשבים קיפרים. כל הפניות מסתיימות בדחיפה מהקיר עם הרגליים ויציאה מימית.

יציאה מימית (מכונה גם יציאה תת-מימית) היא רצף תנועות צלילה שמבוצעות לאחר זינוק ולאחר פנייה. לאחר סיום הזינוק או פנייה נמצא גופו של השחיין מתחת למים. במצב זה מבצע השחיין רצף פעולות, המשתנה מסגנון לסגנון, שמטרתן לנצל את התנופה של הדחיפה מהקיר ולהביא את השחיין כמה שיותר רחוק מהקיר בכמה שפחות זמן ובניצול מינימלי של אנרגיה. יציאת ה"דולפין" המימית של שחיית החופשי, סגנון הגב ופרפר נחשבת למצב ההידרודינמי ביותר שגוף השחיין יכול להיות בו. לפי חוקת פינ"א, המרחק המקסימלי של יציאה מימית הוא 15 מטרים למעט בסגנון החזה. התקנה חוקקה בטענה שהשחיינים עלולים להתעלף מחוסר חמצן ובזבוז האנרגיה של היציאה המימית.

נגיעה היא הפעולה שמבצע השחיין כשהוא מגיע לקיר בסוף המשחה. הנגיעה משתנה מסגנון לסגנון ועליה לעמוד בכל התקנות של הסגנון שבו היא מבוצעת. לעיתים קרובות קורה שהשחיין "מפספס" את הנגיעה. הכוונה למצב בו השחיין מגיע למצב בו הוא רחוק מדי מהקיר בשביל לגעת בו אבל קרוב מדי אל הקיר בשביל לבצע עוד תנועת ידיים. לרוב במצב כזה נותן השחיין בעיטה חזקה במים שמביאה אותו לקיר, הבעיטה חייבת לעמוד בתקנות של הסגנון אותו השחיין שוחה. ברגע הנגיעה נעצר שעון העצר שמודד לשחיינים את התוצאה.

התוצאה של השחיין היא הזמן שעבר מרגע השמעת האות השלישי של הזינוק עד שהשחיין גומר לשחות את כל המרחק ונוגע בקיר.

חופשי

בסגנון החופשי מזנק השחיין זינוק רגיל מאדן הזינוק.

מבחינה עקרונית בסגנון החופשי מותר לשחיין לבצע כל סוג פנייה שהוא רוצה. בפועל כמעט תמיד השחיינים משתמשים בפניית "קיפר" כיוון שהיא המהירה ביותר. הקיפר בסגנון החופשי מתבצעת בשלבים הבאים:

• השחיין מתקרב לקיר הבריכה עד שהוא מגיע למרחק של כחצי מטר מהקיר (תלוי בגובה השחיין) ומבצע את הגריפה האחרונה לפני הפנייה.
• תוך כדי הגריפה האחרונה השחיין מקפל את גופו ומתגלגל.
• השחיין מבצע גלגול קדימה של 180° עם גופו. שלב זה הופך את השחיין כך שראשו פונה לכיוון הנגדי לכיוון שממנו בא.
• השחיין מותח את ידיו למצב של "חץ", דוחף את הקיר ברגליו ומתחיל את היציאה המימית.
• השחיין מבצע גלגול הצידה (ימינה או שמאלה) של 180° עם גופו. שלב זה הופך את השחיין כך שבטנו תפנה מטה וגבו מעלה. שלב זה מבוצע במקביל לשלב הקודם.

כמו בפנייה גם היציאה המימית בסגנון החופשי יכולה להתבצע בכל צורה שהשחיין רוצה. כמעט תמיד מבוצעת יציאת "דולפין" שאם היא מבוצעת בצורה מקסימלית מבחינת ניצולת אנרגיה היא מהירה יותר משחיית החתירה. ביציאת הדולפין של סגנון החופשי מבצע השחיין כמה פיתולים מהירים עם כל הגוף ואחריהם כמה בעיטות רגליים לסירוגין עד שהוא יוצא מהמים.

הנגיעה בסגנון חופשי מבוצעת כמעט תמיד עם יד אחת. הנגיעה מבוצעת עם אחת הידיים בזמן שהיד השנייה מסיימת את הגריפה האחרונה. לעיתים שחיינים שרחוקים מן הקיר בעת הגריפה האחרונה מבצעים בעיטת דולפין עם הרגליים כדי להגיע לקיר. כיוון שתנועות הידיים בשחיית החתירה נעשות לסירוגין ומשום שתנועת הידיים בשחיית החתירה מהירה מאוד נדיר מצב בו השחיין "מפספס" את הנגיעה.

חזה

בסגנון החזה מזנק השחיין זינוק רגיל מאדן הזינוק.

הפנייה בסגנון החזה מתבצעת בשלבים הבאים:

• השחיין מתקרב לקיר הבריכה עד שהוא מגיע למרחק של כחצי מטר מהקיר (תלוי בגובה השחיין) וגורף בחוזקה עם שתי ידיו.
• השחיין שולח את שתי ידיו קדימה יחד כדי לגעת בקיר.
• השחיין נוגע בקיר עם שתי ידיו בו זמנית. אם השחיין לא יגע עם שתי ידיו בו זמנית הוא ייפסל.
• השחיין מעביר את ידיו אחורה ואת רגליו קדימה כך שהן יגעו בקיר.
• השחיין ממקם את ידיו במצב "חץ", דוחף את הקיר עם רגליו ומתחיל את היציאה המימית.

היציאה המימית בסגנון החזה היא האיטית ביותר ומתבצעת בשלבים הבאים:

• לאחר הזינוק או פנייה השחיין נמצא במצב "חץ".
• השחיין גורף בו זמנית עם ידיו ומעביר אותן בתנועה רציפה ממצב שהן מתוחות לפני הראש למצב בו הן נמצאות לצידי הגוף.
• בזמן הגריפה השחיין יכול לעשות תנועת "דולפין" אחת ברגליים בשלבים מסוימים:

1. כאשר השחיין פותח את הידיים.
2. לקראת סוף הגריפה.

• לאחר בעיטת הדולפין מבצע השחיין תנועה יחידה של הרגליים בסגנון החזה המוציאה אותו מן המים.

בדומה לפנייה גם הנגיעה בסגנון החזה חייבת להתבצע עם שתי ידיים בו זמנית. הסיכוי שהנגיעה "תפספס" גבוה יחסית כיוון שמחזור התנועות של סגנון החזה ארוך.

גב

זינוק בסגנון הגב

בסגנון הגב, בשונה מהסגנונות האחרים, הזינוק נעשה מתוך המים. שלבי זינוק בסגנון הגב שונים במעט מכללי הזינוק הרגילים. להלן שלבי זינוק הגב:

• נשמע אות ראשון (לרוב כמה שריקות מהירות). שלב זה אינו חובה – כל השחיינים מתכוננים להיכנס לתוך המים.
• נשמע אות שני, שריקה ארוכה – כל השחיינים נכנסים לתוך המים.
• נשמע אות שלישי, שריקה ארוכה – כל השחיינים נכנסים ל"מצב זינוק"; מצב בו השחיינים מחזיקים בידיות היוצאות מאדן הזינוק כשפניהם פונים לכיוון אדן הזינוק. בעבר, בזמן הזינוק כפות הרגליים (כולל האצבעות) היו חייבות להיות מתחת לפני המים, לאחרונה הוצא תיקון לחוקה שמתיר את הוצאתן של האצבעות וכפות הרגליים מעל לפני המים.
• נשמעת פקודת "למקומות" – בדומה לשאר הסגנונות, לאחר הפקודה אסור לשחיינים לזוז עד שיינתן אות הקפיצה. תזוזה תגרור פסילה.
• נשמע אות שלישי (שריקה, צפירה, ירייה או פקודה) – מרגע השמעת האות השלישי מותר לשחיינים לעזוב את הידיות, לדחוף את הקיר עם רגליהם ולהתחיל לשחות. לרוב השחיין ייבחר לבצע יציאה תת-מימית לפני שיעלה על פני המים.

הפנייה בסגנון הגב היא פניית "קיפר" הדומה לזו של החופשית מלבד כמה מגבלות הפועלות עליה. הפנייה מתבצעת בשלבים הבאים:

• השחיין מתקרב לקיר הבריכה על גבו למרחק של כמטר וחצי מהקיר (תלוי בגובה השחיין)
• השחיין מתהפך על בטנו וניתנת לו גריפה אחת עם הידיים לפני שיבצע את הגלגול. תנועת הידיים יכולה להיעשות עם יד אחת או שתי הידיים בו זמנית. על התנועה להיות רציפה ולהימשך כל הזמן שבין ההיפוך על הבטן עד הכניסה לגלגול. פעולת רגליו של השחיין חייבת להפסיק ברגע שהוא מסיים את הגריפה. חריגה מתנאים אלה מביאה לפסילה.
• השחיין מבצע גלגול קדימה של 180° עם גופו. שלב זה הופך את השחיין כך שראשו פונה לכיוון הנגדי לכיוון שממנו בא.
• השחיין ממקם את ידיו במצב "חץ", דוחף את הקיר עם רגליו ומתחיל את היציאה התת-מימית על גבו.

היציאה התת-מימית בסגנון הגב היא יציאת "דולפין" על הגב. השחיין מבצע כמה פיתולים מהירים עם כל הגוף ואחריהם כמה בעיטות רגליים לסירוגין עד שהוא יוצא מהמים. מכיוון שסגנון הגב הוא הסגנון הכי איטי בו מבוצעת יציאת דולפין, יציאת הדולפין הופכת לחלק משמעותי ביותר בו. שחיינים המנצלים את מלוא המרחק של יציאת הדולפין (15 מטר) מנצלים את האנרגיה שלהם בצורה טובה יותר ונעים מהר יותר באופן יחסי. בנוסף ישנו הפרש זמנים ניכר בין תוצאות גב בבריכה קצרה ולבריכה ארוכה עקב כך שבבריכה קצרה ישנן יותר פניות ויציאות מאשר במרחק השווה בבריכה ארוכה.

הנגיעה בסגנון הגב מבוצעת עם יד אחת. הנגיעה מבוצעת עם אחת הידיים בזמן שהיד השנייה מסיימת את הגריפה האחרונה. התקנות מאפשרות לגופו של שחיין להיות מתחת למים באופן מלא בעת הנגיעה ורוב השחיינים מנצלים זאת כדי לבצע בעיטת דולפין תת-מימית מהירה בעת הנגיעה.

מכיוון שבגב השחיין השרוע על גבו לא יכול להסתכל קדימה הוא חייב לשער את מיקומו כדי לדעת מתי להסתובב על הבטן לפנייה וכדי לדעת מתי לבצע את הנגיעה האחרונה. לשם כך השחיין נעזר בחוט שעליו דגלונים התלוי מעל לבריכה וחוצה אותה לרוחב בזווית ישרה לכיוון המסלולים. החוט ממוקם בכל צד חמישה מטרים לפני הקיר וכל שחיין יודע כמה תנועות הוא צריך לבצע מהרגע שהוא רואה את החוט עד שהוא צריך להתהפך על בטנו או לגעת בקיר. במקרה והשחיין מתבלבל בספירת תנועותיו לפנייה הוא עלול להתהפך מוקדם מדי ולהיפסל, או להתהפך מאוחר מדי ולא לקבל את ההזדמנות לנצל את הגריפה על הבטן. טעות בספירת התנועות לנגיעה עלולה לגרום לפספוס.

על השחיין לסיים את מקצה הגב בעודו על גבו.

פרפר

בסגנון הפרפר מזנק השחיין זינוק רגיל מאדן הזינוק.

הפנייה בסגנון הפרפר מתבצעת בשלבים הבאים:

• השחיין מתקרב לקיר הבריכה עד שהוא מגיע למרחק של כחצי מטר מהקיר (תלוי בגובה השחיין) ומבצע תנועת ידיים אחרונה.
• השחיין שולח את שתי ידיו קדימה יחד כדי לגעת בקיר.
• השחיין נוגע בקיר עם שתי ידיו בו זמנית. אם השחיין לא יגע עם שתי ידיו בו זמנית הוא ייפסל.
• השחיין מעביר את ידיו אחורה ואת רגליו קדימה כך שהן יגעו בקיר.
• השחיין ממקם את ידיו במצב "חץ", דוחף את הקיר עם רגליו ומתחיל את היציאה התת-מימית.

היציאה התת-מימית בסגנון הפרפר היא יציאת דולפין רגילה הדומה ליציאה המקובלת בסגנון החופשי מלבד העובדה שחל איסור על השחיין לבעוט עם רגליו לסירוגין.

הנגיעה בסגנון הפרפר חייבת להתבצע עם שתי ידיים בו זמנית. הסיכוי שהנגיעה "תפספס" גבוה יחסית כיוון שמחזור התנועות של סגנון הפרפר ארוך יחסית.

מעורב

במשחה המעורב מזנק השחיין זינוק רגיל מאדן הזינוק.

בפניות בין אורכי בריכות מאותו הסגנון בתוך משחה המעורב הפנייה נעשית בהתאם לתקנות הפניות של אותו הסגנון. לפני כל פנייה בין סגנון אחד לסגנון אחר יש לגעת בקיר על פי התקנות של הסגנון הראשון ואחר כך לדחוף מהקיר בצורה החוקית לסגנון השני (לדוגמה לצאת על הגב בסגנון הגב). מכך נובעים הפניות הבאות בין הסגנונות:

• פרפר-גב: השחיין נוגע בקיר בתנועת פרפר עם שתי הידיים יחד על בטנו ודוחף עם הרגליו על הגב.
• גב-חזה: השחיין נוגע בקיר עם יד אחת על גבו, ודוחף עם רגליו על בטנו; או לחלופין, נוגע עם יד בקיר אחת בנטייה קלה על צדו, מתגלגל גלגול קיפר ויוצא על בטנו.
• חזה-חופשי: השחיין נוגע בקיר עם שתי ידיו יחד על בטנו ודוחף עם רגליו על בטנו.

היציאה התת-מימית במשחה המעורב זהה לזו של הסגנון בה נשחת אותה הבריכה.

הנגיעה במשחה המעורב זהה לנגיעה של סגנון החופשי, מכיוון שזהו הסגנון האחרון שנשחה במשחה.

שליחים

במשחה השליחים חופשי השחיין הראשון מזנק זינוק רגיל. החוקים לגבי שלושת השחיינים הבאים לאחריו שונים מן הרגיל מכיוון שהם לא מזנקים על פי שריקה, אלה על פי נגיעת השחיין הקודם בקיר. מסיבה זאת, לא ניתן לסמן לשחיינים מאיזה רגע אסור להם לזוז על אדן הזינוק ולכן ניתן להם חופש תנועה מלא בזינוק כל עוד קצוות אצבעותיהם נמצאים במגע עם אדן הזינוק לפני שהשחיין הקודם נגע בקיר. חופש זה מנוצל על ידי השחיינים וגרמו להתפתחותו של זינוק מיוחד הנקרא "זינוק שליחים". בזינוק שליחים השחיין הבא לשחות ברבעיה נעמד במרחק צעד משפת אדן הזינוק. כשהשחיין השוחה באותו הרגע מתקרב לקיר וכמעט נוגע בו מתחיל השחיין על האדן את הזינוק. השחיין על האדן מסובב את שתי ידיו במהירות לאחור תוך כדי ביצוע שני צעדים מהירים שמביאים את רגליו לשפת האדן ושולח את ידיו במהירות קדימה תוך כדי קפיצת ראש למים. בכך נוצר מצב בו השחיין למעשה רץ "לתוך" הקפיצה תוך כדי צבירת תנופה עם רגליו וידיו. הפניות, היציאות והנגיעות במשחה זה מתבצעים כמו במשחים חופשי רגיל.

במשחה השליחים מעורב השחיין הראשון הוא שחיין הגב שמזנק זינוק גב רגיל מתוך המים. שלושת השחיינים שאחריו מזנקים בחוקים דומים לזינוק בשליחים חופשי, ורשאים לבצע זינוק שליחים. כל שחיין מבצע פניות, יציאות ונגיעות על פי חוקי הסגנון אותו הוא שוחה.

היסטוריה

ערך מורחב – שחייה במשחקים האולימפיים

אלפרד האיוש, האלוף האולימפי הראשון בשחייה

שחייה לא נכללה בתחרויות הספורט הרשמיות ביוון העתיקה מכיוון שהיא נחשבה למיומנות עממית נפוצה שכל אחד אמור לשלוט בה. לעומת זאת ברומא העתיקה התקיימו תחרויות שחייה שאפילו מאוזכרות אצל חז"ל.

כבר באולימפיאדת אתונה (1896), האולימפיאדה המודרנית הראשונה, התקיימו תחרויות שחייה בהן צפו 20,000 איש. באולימפיאדה זו התקיימו ארבעה משחים: 100 מטר, 500 מטר, 1,200 מטר חופשי ומשחה מלחים יווניים מיוחד. כל המשחים התקיימו במפרץ זאה, בסמוך לפיראוס, ב-11 באפריל, מה שהקשה על השחיינים מפני שזמן ההתאוששות בין משחה למשחה היה קצר.

באולימפיאדת פריז (1900) הוכנס לראשונה סגנון הגב ובאולימפיאדת סנט לואיס (1904) הוכנס לראשונה סגנון החזה ומשחה שליחים. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) התחרו לראשונה נשים בענף בעקבות הפגנות של פמיניסטיות. באולימפיאדת מלבורן (1956) הוכנס לראשונה סגנון הפרפר ובאולימפיאדת טוקיו (1964) הוכנס לראשונה משחה המעורב אישי.

באולימפיאדת מינכן (1972) זכה השחיין מארק ספיץ בשבע מדליות זהב תוך כדי שבירת שיא עולם בכל משחה. זהו היה שיא הזכיות במדליות זהב באולימפיאדה אחת, שנשמר 36 שנים. השחיינית שיין גולד מאוסטרליה זכתה ב-5 מדליות מהן 3 זהב, כולן במשחים אישיים.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להתקיים אליפויות העולם בשחייה. באותה העת ובשנות ה-80 של המאה ה-20 עמדה גרמניה המזרחית בחזית השחייה העולמית לנשים. השחייניות הבולטות היו קורנליה אנדר שזכתה ב-4 מדליות זהב ומדליית כסף אחת באולימפיאדת מונטריאול (1976) וקריסטין אוטו שזכתה בשש מדליות זהב בשלושה סגנונות שונים באולימפיאדת סיאול (1988), שיא הזכיות במדליית זהב באולימפיאדה אחת לנשים. מאוחר יותר התברר שלשחייני מזרח גרמניה ניתנו חומרים אסורים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 השחיינים הבולטים היו כריסטינה אגרסגי מהונגריה ואלכסנדר פופוב מרוסיה. בתחילת שנות האלפיים השחיינים הבולטים הם פיטר ואן דן הוחנבנד מהולנד, גרנט האקט ואיאן ת'ורפ מאוסטרליה, קוסוקיי קיטאג'ימה מיפן ומייקל פלפס וארון פירסול מארצות הברית.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) שבר השחיין מייקל פלפס את שיאו של מארק ספיץ וזכה בשמונה מדליות זהב אולימפיות, ובכך הפך למחזיק השיא בזכייה במספר רב ביותר של מדליות זהב באולימפיאדה אחת. כמו כן, נתווספה לראשונה תחרות שחייה במים פתוחים למרחק 10,000 מטר.

ארצות הברית היא המדינה החזקה בענף לאורך ההיסטוריה שלו במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם בשחייה.

במשחקים האולימפיים צברה ארצות הברית, 230 מדליות זהב, 164 מדליות כסף ו-126 מדליות ארד (520 מדליות בסך הכל), הרבה לפני אוסטרליה השנייה במספר המדליות עם 57 מדליות זהב, 60 מדליות כסף ו-61 מדליות ארד (178 מדליות בסך הכל).

באליפויות העולם בשחייה צברה ארצות הברית, 214 מדליות זהב, 166 מדליות כסף ו-119 מדליות ארד (499 מדליות בסך הכל) הרבה לפני סין השנייה במספר המדליות עם 103 מדליות זהב, 75 מדליות כסף ו-53 מדליות ארד (231 מדליות בסך הכל).

משחים שנשחו באולימפיאדות שונות בעבר, אך כבר לא נשחים בה כיום הם: 500 מטר חופשי, 1200 מטר חופשי, 4,000 מטר חופשי, 880 יארד חופשי, שליחים 4X50 מטר חופשי, 400 מטר חזה, 200 מטר שחייה בקבוצה, 200 מטר מכשולים, שחייה מתחת למים וצלילה למרחק.

שיאי עולם בשחייה

ערך מורחב – שיאי עולם בשחייה

ראו גם

• שחייה בישראל
• שיאי עולם בשחייה
• שיאי ישראל בשחייה
• רשימת אלופות ואלופי ישראל בשחייה
• שחייה במשחקים האולימפיים
• שחייה במשחקים הפאראלימפיים
• אליפות העולם בשחייה
• אליפות העולם בשחייה (בריכת 25 מטר)
• אליפות אירופה בשחייה
• אליפות הפאן פסיפיק בשחייה

קישורים חיצוניים

• חוקת השחייה הבין-לאומית
• חוקת השחייה המעודכנת באנגלית באתר FINA
• אתר איגוד השחייה הישראלי
• הסבר על סגנונות השחייה
• שחייה תחרותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)