שיר הפרחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שיר הפריחה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיר הפרחה

"אין לי ראש למילים ארוכות,
ואתה מן מילה ארוכה שכזאת.
צ'או ידידי וד"ש לחייך,
בתקוה שתבין את הפרחה.

השֶמֶש של פרג' קורעת את הים,
ואני מפליגה בתוך הכפכפים.
לאן שיקחו האורות אני שם,
עם הלקה, הליפסטיק ושאר דאוו'ין."

מילים: אסי דיין; לחן: צביקה פיק
(הבית הראשון בשיר)

"שיר הפְרֵחָה" (בכתיב המקורי: "שיר הפריכה") הוא פזמון מתוך הפסקול של הסרט "שלאגר", בביצועה של הזמרת עפרה חזה, שיצא בשנת 1979 וביסס את מעמדה של חזה כזמרת מובילה בישראל. הפזמון נכלל גם באלבומה "על אהבות שלנו".

בסרט כיכבו חזה עצמה ושלישיית הגשש החיוור. על הפסקול הופקדו צביקה פיק ואסי דיין. אחד הפזמונים שעיטרו את הפסקול היה "שיר הפרחה", מאת אסי דיין.

רקע: הסצנה בסרט "שלאגר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ofra Haza Shir Hafrecha.jpg

בסרט, שבו השתתפו להקת "הגשש החיוור" ועפרה חזה, לוהקה חזה לתפקיד דינה, צעירה עממית המגדירה עצמה כ"פרחה". בסרט נכללה סצנה שבה מקניט אותה בן זוגה על רצונה לרקוד כמו "פרחה", ובתגובה מתחילה חזה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה". בסרט, כמו שהיה גם במציאות בהמשך, הפך השיר את הזמרת לכוכבת, ואת השיר ל"שלאגר" (להיט). ואכן, השיר הפרובוקטיבי הפך במהירות הבזק ללהיט, ונותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים.

המחלוקת על השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות הפזמון עוררו מחלוקת, בין היתר בשל השימוש בסלנג ובשל התחושה של בני עדות המזרח כי הפזמון מבטא גזענות כלפיהם.[1]

עקב המילים הפרובוקטיביות של השיר, יש הטוענים בטעות כי השיר נאסר לשידור בגלי צה"ל במשך חודשים ארוכים, אך בפועל השיר הושמע שם רבות מיד עם הופעתו (עוד לפני תחילת הקרנת הסרט "שלאגר") וצעד בהצלחה במצעדי הפזמונים השבועיים - גם בגלי צה"ל וגם ברשת ג'. בגלי צה"ל הייתה התנגדות ראשונית להשמעתו, אך לאחר דיונים השיר הושמע ללא דחיה. הפזמון עמוס לא רק בעברית "לא תקנית", אלא גם במושגי תרבות פופולרית שהיו ידועים בסוף שנות ה-70 בישראל. לדוגמה, קיימת התייחסות לסטודיו פרג' ("השמש של פרג' קורעת את הים"), חנות הצילום המפורסמת באותה תקופה, של הצלמים סמי ופרי פרג', בתל אביב, שהייתה ידועה בצילומי נוף, ובעיקר צילומי שקיעה.

פיק, שבאותה עת היה בן זוגה של הזמרת רותי נבון, ניסה לשכנעה לשיר את הפזמון, אך זו נרתעה, בעיקר כי הייתה בשלבים של חזרה בתשובה. מאידך, ניסה יוצר הסרט, הבמאי הוותיק אברהם דשא (פשנל), לשכנע את פיק כי חזה היא הבחירה הנכונה לביצוע הפזמון. חזה הגיעה לאודישן שירה, פיק לא התרשם ("נשמעה לי כמו זמרת מקהלות", אמר שנים אחר-כך), אך בכל זאת נכנע להפצרותיו של פשנל. מאוחר יותר הודה צביקה פיק כי חזה הייתה הבחירה הנכונה וכי שיפוטו הראשוני היה מוטעה. הוא עצמו הקליט את הפזמון לאלבום אוסף שלו.

למרות הפופולריות של השיר, הוא פגע בקריירה של עפרה חזה, עקב החשש שתזוהה, בעקבות השיר, עם תדמית הפרחה. זאת למרות השוני בין אישיותה של חזה לבין התדמית. בשלב מאוחר יותר בקריירה שלה, בשנות ה-90, עפרה חזה סירבה לשיר את השיר בהופעות ובטלוויזיה.

בשלב זה בקריירה שלה, לאחר תקופה ארוכה בה איש לא היה מעוניין לשתף פעולה עם חזה, החליט האמרגן בצלאל אלוני לסיים את החוזה עם פשנל, והחל לנהל את עסקיה באופן עצמאי, דבר שכלל גם כתיבת מרבית שיריה.

למרות הביקורת על השיר בשעתו, הוא הפך ללהיט, נותר עד היום אחד מפזמוניה האהובים ביותר של עפרה חזה ואחד הפזמונים האהובים ביותר במוזיקה הישראלית. מילותיו הפרובוקטיביות הפכו לסמל והוא מושמע תדיר בתחנות הרדיו.

גרסאות כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד גרסת הכיסוי של מלחין הפזמון צביקה פיק עם נושאי המגבעת (הביצוע יצא באלבום "לעשות אהבה" של פיק), קיים עוד מספר רב של חידושים לפזמון[1]:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרורה בן-אבי, מנהלת חטיבת התוכניות הקלות ב"קול ישראל", סיפרה: "אסי העביר אלי את התמליל והתלבטנו בקשר לאישורו, כי סברנו שבמלה 'פרחה' יש קונוטציות עדתיות. אך לאחר ששמענו את היצירה המושלמת שכללה מנגינה עדינה שנשמעה מפי זמרת ששרה על עצמה, בגוף ראשון, ולא על בחורה אחרת, החלטנו לאשר את השיר" (סמדר שירשירים פסולים, מעריב, טור 3, 16 באוגוסט 1979; וראו גם עדותה של רבקה מיכאלי: יוסי חרסונסקילפסול או לא לפסול? שירים שנפסלו אתמול – מותרים היום, מעריב, טור 3, 30 במרץ 1987).