תלוי באוויר
כרזת הסרט | |
מבוסס על | Up in the Air |
---|---|
בימוי | ג'ייסון רייטמן |
הופק בידי | ג'ייסון רייטמן, איוון רייטמן |
תסריט | ג'ייסון רייטמן, שלדון טורנר |
עריכה | דנה גלוברמן |
שחקנים ראשיים |
ג'ורג' קלוני ורה פרמיגה אנה קנדריק דני מקברייד |
מוזיקה | רולף קנט |
צילום | אריק סטילברג |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | דרימוורקס, The Montecito Picture Company |
חברה מפיצה | פרמאונט, UIP Duna, נטפליקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה |
4 בדצמבר 2009 4 בפברואר 2010 |
משך הקרנה | 110 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | קומדיה רומנטית, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
תקציב | $25,000,000 |
הכנסות | $115,309,651 |
הכנסות באתר מוג'ו | upintheair |
פרסים | |
דף הסרט ב־IMDb | |
תלוי באוויר (באנגלית: Up in the Air) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמה, שבוים על ידי ג'ייסון רייטמן, לפי תסריט שנכתב על ידו ועל ידי שלדון טרנר. הסרט מבוסס על ספר באותו שם משנת 2001 מאת וולטר קירן.
הסרט מתאר את חייו המקצועיים והאישיים של עובד בחברה המספקת שירותי פיטורים לחברות אחרות ברחבי ארצות הברית, ואת תפיסת עולמו של האיש שאינו נקשר לאף אחד ואין לו בית מוגדר. הסרט צולם בעיקר בסנט לואיס, מיזורי, שייצגה גם ערים נוספות שהופיעו בסרט, וגם בדטרויט, אומהה, לאס וגאס ומיאמי.
הסרט היה מועמד לשישה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בפרס לתסריט הטוב ביותר ובשש מועמדויות לפרס אוסקר.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראיין בינגהאם (ג'ורג' קלוני) מתפרנס מפיטורי עובדים. החברה שבה הוא עובד משכירה את שירותיו לארגונים העוברים גל פיטורים נרחב. בינגהאם מקבל רשימת עובדים שיש לפטר, ומזמין כל אחד מהם לשיחה שבה הוא מודיע לעובד על פיטוריו, מציע לו חבילת הסתגלות למצבו החדש, ומנסה לשכנע אותו להשלים עם ההחלטה, ואף לראות את החיובי שבה. שהייתו בכל מקום היא קצרה, והוא טס ממשימה למשימה ברחבי ארצות הברית.
ראיין הוא נוסע מתמיד ואורח מכובד בבתי מלון (רשת הילטון חביבה עליו), וחלומו הוא להגיע לצבירה של 10 מיליון מיילים של טיסה בחברת אמריקן איירליינס. באחד מבתי המלון הוא פוגש בבר את אלכס גוראן (ורה פרמיגה), שאף היא מרבה לבלות בטיסות. השניים מבלים את הלילה יחד, ובבוקר על כל אחד מהם להמשיך לדרכו. השניים אינם מסתפקים בסטוץ זה, ובודקים, כל אחד במחשב הנייד שלו, את לוחות הזמנים שלהם, כדי למצוא מקום שבו ייפגשו שוב במהלך טיסותיהם, וישמרו על קשרי יזיזות.
למשרד הראשי של מקום עבודתו של ראיין, הנמצא באומהה, נברסקה, מצטרפת פסיכולוגית צעירה, נטלי קינר (אנה קנדריק), שמשכנעת את מנהל החברה, קרייג גרגורי (ג'ייסון בייטמן), לשנות את שיטת העבודה, ובמקום שעובדי החברה יכלו זמנם בטיסות יקרות, לערוך את הפיטורים בשיחת וידאו. ראיין מתנגד לשיטה, אך כשמתברר לו שעליו לציית, הוא מבקש שנטלי תצטרף אליו לנסיעה עסקית, כדי שתראה כיצד מתבצעת העבודה בשטח, לפני שהיא מייעלת אותה. נטלי מצטרפת אליו, ומגלה שיש לה הרבה מה ללמוד ממנו. במהלך נסיעתם, חברהּ של נטלי מודיע לה במסרון על סיום הקשר ביניהם, וראיין, יחד עם אלכס, שהזדמנה אף היא לאותו מלון, נחלצים לנחם אותה. בנוסף, העובדת הראשונה שנטלי בוחרת לפטר בעצמה מודיעה על כוונתה להתאבד עקב הפיטורים, ותגובה זו מזעזעת את נטלי, אך ראיין משכנע אותה להמשיך.
אחותו הצעירה של ראיין עומדת להתחתן, ובעקבות הסרט "אמלי" היא מבקשת מידידיה, כמתנת חתונה, תצלומים שלה ושל החתן מאתרים ברחבי ארצות הברית שהם מגיעים אליהם. גם ראיין נרתם למשימה זו. בעקבות חתונתה של אחותו, אליה הזמין ראיין את אלכס כבת זוגו, מתעורר גם בראיין הרצון בזוגיות, נושא שאליו התייחס בביטול עד כה. לאחר שאלכס נסעה לדרכה, ראיין נוסע אליה לביתה בשיקגו, ומופתע לגלות שהיא נשואה ואם לילדים. מאוחר יותר היא מסבירה לו בשיחת טלפון שמשפחתה היא חייה האמיתיים. בטיסתו חזרה חוגגת חברת התעופה עם ראיין את ההישג של צבירת 10 מיליון מיילים.
מנהל החברה מודיע לראיין שעובדת שנטלי פיטרה התאבדה, ושואל את ראיין האם זכור לו רמז לצעד כזה, וראיין עונה שאינו זוכר. נטלי התפטרה בעקבות ההתאבדות (על ידי מסרון), והחברה מחליטה לסגת מרעיון הפיטורים בשיחת וידאו, ולחזור לשיחות אישיות, שמחייבות את ראיין להמשיך ולטוס. נטלי מוצאת עבודה חדשה בסן פרנסיסקו, תוך שהיא נעזרת במכתב המלצה של ראיין.
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיצד מפטרים?
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתרחש בארצות הברית, על רקע המשבר הכלכלי שפקד אותה. עיסוקו של גיבור הסרט, ראיין בינגהאם, הוא מתן הודעות פיטורים לעובדיהן של חברות השוכרות את שירותיו למטרה זו. הוא מוצג בלשון נקייה כ-career transition counselor (יועץ למעבר קריירה). ראיין והחברה שבה הוא מועסק מעניקים שירותי מיקור חוץ לפיטורים, בהציעם מומחיות מיוחדת בתחום זה. בתהליך הפיטורים הקצר, העובד נקרא לשיחה אל ראיין, לפי רשימה מוכנה מראש, ומקבל את הודעת הפיטורים. לאורך הסרט מוצגות תגובותיהם של עובדים רבים ברגע קבלת הבשורה המרה.
ניהול משאבי אנוש במיקור חוץ הוא סוגיה המעסיקה ארגונים רבים. בתחום הגיוס נפוצה הסתייעות במיקור חוץ, באמצעות חברות אבחון וחברות השמה. בסרט מוצג שימוש במיקור חוץ בקצה השני של מחזור החיים של העובד בארגון - סיום העבודה. כבמקרים נוספים של מיקור חוץ, עולה השאלה היכן תתבצע הפעילות - במתקן הלקוח או במתקן הספק. גישתו של ראיין היא שאת הליך הפיטורים העדין יש לערוך במתקן הלקוח, אך נטלי מציעה צעד קדימה - עריכת ההליך כאשר המפטר, הוא הספק, נמצא במתקן הספק, ומשתמש בטכנולוגיה המודרנית של שיחת וידאו לשם מתן השירות.
שיטת הפיטורים המוצגת בסרט, לפיה הודעת הפיטורים ניתנת בקיצור נמרץ על ידי אדם זר, יכולה להתקיים בארצות הברית, אך אינה חוקית בישראל. בהתאם להלכה שהתגבשה בפסיקה של בית הדין לעבודה, לעובד המועמד לפיטורים שמורה זכות השימוע, קודם לקבלת החלטה על פיטוריו. בתהליך השימוע יש להודיע לעובד כי נשקלים פיטוריו, ולתת לו הזדמנות להשמיע את נימוקיו לשלילת החלטה לפטרו. אין לקבל החלטה על הפיטורים קודם לשימוע, אלא לקיים את השימוע בתום לב: על המעסיק לשמוע את נימוקיו של העובד, ורק לאחר מכן להחליט בעניינו.
זוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא מרכזי בסרט הוא הזוגיות - החתירה אליה והבריחה ממנה. ראיין מצהיר במפורש על חוסר העניין שלו בזוגיות יציבה, ונטלי תוקפת את גישתו זו, בראותה זוגיות יציבה כמרכיב חשוב בחיים. עימות מרומז בין שתי הגישות עולה כאשר ראיין, הממתין לנטלי בשדה התעופה, רואה כיצד בן זוגה נפרד ממנה בחיבוק ונשיקה. נטלי חשה פגיעה עזה כאשר בן זוגה מודיע לה על ניתוק הקשר ביניהם, ואילו ראיין מנסה, לקראת סוף הסרט, לשדרג את הזוגיות הרופפת מאוד שלו עם אלכס, אך מגלה שהוא יחיד ברצון זה, משום שאלכס נשואה ואין לה כל כוונה לפגוע בנישואיה, אף שנהנתה להשתעשע עם ראיין.
אחותו הצעירה של ראיין עומדת להתחתן, אך ברגע האחרון החתן המיועד תופס רגליים קרות - הוא אינו מוצא תועלת בחיי משפחה. לבקשת אחותו הבוגרת, שזה עתה נפרדה מבעלה, ראיין מצליח לשכנע את החתן להתגבר על היסוסיו, ולקיים את טקס הנישואים.
השילוב בין שני מרכיבי הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעלילת הסרט משולבים שני נושאים זרים: הליכי פיטורים וזוגיות. מבקרת הקולנוע חן חדד עסקה במידת ההצלחה של שילוב זה:
- אמנם יש בהחלט מספיק סיבות טובות לאהוב את הסרט, אך אי אפשר להתעלם מכך שמתחת לכריזמה המהפנטת של ג'ורג' קלוני, מסתתר תסריט לא אחיד ברמתו שמוביל לשני סרטים שונים לגמרי בכרטיס אחד, ורעיון מקורי שמתחיל כהבטחה גדולה שמתפוגגת לקראת סופו של הסרט. נראה כי הסיבה לכך היא שבעוד שחציו הראשון של הסרט מבוסס על עלילת הספר באותו השם, שמתאר במקוריות את דמותו בינגהם ומצליח להיות רלוונטי לאקלים הכלכלי של ימינו, חציו השני הוא דרמה רומנטית צפויה וקלישאתית על גבר שמפחד ממחויבות, שנתפרה בתפרים גסים לעלילה המקורית.[1]
שם הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו המקורי של הסרט, Up in the Air, פירושו "באוויר", לתיאור מקום הימצאותו של מטוס, אך גם "תלוי באוויר", לתיאור מצבו ולבטיו של אדם. כפל משמעות זה אבד בתרגום שם הסרט לעברית.
המשמעות "באוויר" מתארת את מצבו הפיזי של ראיין, הנמצא חלק ניכר מזמנו בטיסות. כאשר קברניט המטוס מצטרף אל ראיין במהלך אחת הטיסות ושואל אותו היכן הוא מתגורר, עונה ראיין "כאן".
המשמעות "תלוי באוויר" מתארת את מצבם של העובדים המפוטרים, שאיבדו את מקור פרנסתם, וכעת הם תלויים באוויר, בלי לדעת היכן ישיגו כסף לפרנסת המשפחה ולתשלום המשכנתה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "תלוי באוויר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "תלוי באוויר", באתר נטפליקס
- "תלוי באוויר", באתר AllMovie (באנגלית)
- "תלוי באוויר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "תלוי באוויר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "תלוי באוויר", באתר Metacritic (באנגלית)
- "תלוי באוויר", באתר אידיבי
- "תלוי באוויר", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
- "תלוי באוויר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- חן חדד, עכבר העיר, תלוי באוויר: הכריזמה של ג'ורג' קלוני עושה את העבודה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2010
- ניב שטנדל, בין שמיים וארץ, באתר nrg, 5 בפברואר 2010
- יאיר רוה, "תלוי באוויר", הביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 5 בפברואר 2010
- ינון ירוס, ביקורת קולנוע: הכל תלוי בקלוני, באתר מאקו, 7 בפברואר 2010
- מוטי נצר, תלוי באוויר - סרט מומלץ למנהלי משאבי אנוש, באתר "משאבי אנוש", מאי 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חן חדד, עכבר העיר אונליין, תלוי באוויר: הכריזמה של ג'ורג' קלוני עושה את העבודה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2010