אקספרס של חצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אקספרס של חצות
Midnight express.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Midnight Express
בימוי: אלן פארקר
הפקה: אלן מרשל
דייוויד פוטנאם
תסריט: אוליבר סטון
עריכה: גרי המבלינג
שחקנים ראשיים: בראד דייוויס
ג'ון הרט
רנדי קווייד
פול ל. סמית'
מוזיקה: ג'יורג'יו מורודר
צילום: מייקל סרסין
חברת הפצה: סרטי קולומביה
מדינה: ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
הקרנת בכורה: 1978 בארצות הברית
משך הקרנה: 121 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב הפקה: 2,300,000‏$
הכנסות: 35,000,000‏$
פרסים: שני פרסי אוסקר
שלושה פרסי גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

אקספרס של חצותאנגלית: Midnight Express) הוא סרט קולנוע אמריקאי דרמטי משנת 1978. הסרט, בבימויו של אלן פארקר, עוקב אחר סיפורו של צעיר אמריקאי שנתפס בטורקיה בעת ניסיון להברחת משלוח של חשיש ונשלח לכלא. בסרט מככבים השחקנים בראד דייוויס, רנדי קווייד, ג'ון הרט, פול ל. סמית' ואיירין מירקל. התסריט נכתב על ידי התסריטאי והבמאי אוליבר סטון ("פלאטון", "וול סטריט", "JFK תיק פתוח"), בהשראת ספרו האוטוביוגרפי של בילי הייז, אם כי חלק מפרטי העלילה שונו. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לארבעה נוספים, וכן זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב.

הפירוש של שם הסרט, "אקספרס של חצות", הוא בלשון הסלנג של הכלא - בריחה מבית הסוהר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתחילה בשנת 1970, עת גיבור הסרט, בילי הייז, נתפס על ידי שלטונות טורקיה בעוון הברחת חשיש. הייז נשלח לכלא הטורקי לתקופת מאסר בת 4 שנים. הייז מתרגל לכלא, נהיה אסיר טוב וממושמע, מתיידד עם אסירים מערביים אחרים, ואפילו מתכנן ומבצע איתם ניסיון בריחה דרך המנהרות התת קרקעיות, אך הם נאלצים לחזור על עקבותיהם כשהתברר להם שהכל אטום.

לקראת תום תקופת המאסר לה נידון הייז, זוכה התביעה בערעור על עונשו בבית הדין הגבוה, וזה גוזר על הייז תקופת מאסר של לא פחות מ-30 שנה. הייז אינו זוכה למשפט הוגן, ונראה כי מערכת המשפט בטורקיה רוצה את הייז כשעיר לעזאזל במשפט הראווה הזה, בכדי להוכיח לעולם שהיא נלחמת בנגע הסמים. חלק גדול מהמשפט, כמו גם דיון המעצר שקדם לו, מתנהלים בשפה הטורקית, אשר אותה הוא אינו מבין (ואינה מתורגמת גם לצופי הסרט). בנוסף לכל צרותיו של הייז, סניגורו הטורקי התגלה כנוכל ורמאי. במהלך תקופת המאסר חווה הייז התעללות פיזית ונפשית קשה מצד הסוהרים.

עם הזמן מגלה הייז שאסיר אחר, ריפקי (פאולו בונצ'לי), משתף פעולה עם הסוהרים, וששבגלל הלשנותיו הסוהרים היכו למוות את חברו לתא, ג'ימי בות' (רנדי קוויד), והיכו בצורה קשה את חברו השני - מקס (ג'ון הרט). הייז נתקף בזעם ומחליט "לסגור חשבון" עם האסיר המלשין, והחל להתנפל עליו ולהכותו בצורה קשה, כאשר בסופם של המכות נושך הייז ותולש חלק מלשונו של האסיר המלשן.

בעקבות המעשה נשלח הייז לאגף חולי הנפש בכלא. שם, חמש שנים לאחר תחילת מאסרו, כשמצבו הנפשי הידרדר מאוד, ושכבר איבד צלם אנוש, מתכנן הייז בריחה נוספת, הפעם תוך כדי מתן שוחד לסוהר הראשי, חמידו (פול ל. סמית'), כדי שיוציא אותו מהאגף לחולי נפש וישלח אותו לעבודות בחדר החולים של בית הסוהר - שם יהיה לו הרבה יותר קל לברוח. הסוהר לוקח את הייז למלתחות של הסגל ומנסה לאנוס אותו אך זה הורג אותו. הייז מנצל את ההזדמנות ומנסה להמלט מהכלא כשהוא לובש את בגדיו של הסוהר המת.

בספטמבר 1991, כ-13 שנה לאחר יציאת הסרט "אקספרס של חצות" נפטר השחקן הראשי בראד דייוויס שגילם את וויליאם הייז, והוא בן 41.

הבדל בין הספר לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף הספר, בילי הייז מועבר לכלא אחר אשר נמצא על אי, וממנו הוא בסופו של דבר נמלט. בסרט החלק הזה הוחלף באירוע אלים אשר בו ללא כוונה נהרג ראש השומרים, חמידו, אשר התכוון לאנוס את הייז. במציאות (שעל פיה הסרט מבוסס) חמידו, הסוהר הסדיסט, נרצח ב-1973 על ידי אסיר משוחרר על תנאי, אשר ראה אותו שותה תה בבית-קפה מחוץ לכלא, וירה בו שמונה פעמים.

התגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לתגובות נזעמות מצד טורקים רבים, אשר טענו כי הוא מגזים בדרך תיאורו את הכלא הטורקי ואת אכזריותם של הסוהרים בו. הסרט פגע בשמה הטוב של טורקיה. גורמים רשמיים בטורקיה טענו שבקבות הסרט יצא שם רע לטורקיה, וכי מאז יציאת הסרט לאקרנים יש ירידה חדה בתיירות לטורקיה. אוליבר סטון, אשר זכה בפרס האוסקר על התסריט, התנצל בשנת 2004 וטען כי התסריט לא פורש כהלכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]