לדלג לתוכן

שמונה וחצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף 8 וחצי)
שמונה וחצי
½8
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי פדריקו פליני
הופק בידי אנג'לו ריזולי
תסריט פדריקו פליני,
אניו פלאיאני,
טוליו פינלי,
ברונלי רונדי
עריכה ליאו קאטוזו עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מרצ'לו מסטרויאני,
קלאודיה קרדינלה,
אנוק איימה
ברברה סטיל
מוזיקה נינו רוטה
צילום ג'אני די וננזו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Cineriz עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Cineriz, נטפליקס, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 14 בפברואר 1963
משך הקרנה 138 דקות
שפת הסרט איטלקית,
אנגלית,
צרפתית,
גרמנית
סוגה דרמה קומית, סרט דרמה, סרט פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 3,500,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו 8half
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמונה וחצי (½8, באיטלקית: Otto e mezzo) הוא סרט קולנוע דרמה-קומי איטלקי משנת 1963 שביים פדריקו פליני.

עלילת הסרט נעה בין מציאות לחלומות. במרכזה, גווידו אנסלמי (מרצ'לו מסטרויאני), במאי קולנוע איטלקי מפורסם סובל ממחסום כתיבה וקשיים בזוגיות, בזמן שהוא מנסה לביים סרט מדע בדיוני גדול. את הנשים השונות בחייו מגלמות קלאודיה קרדינלה, אנוק איימה, סנדרה מילו, רוזלה פאלק, ברברה סטיל ואדרה גייל. הסרט צולם בשחור-לבן על ידי צלם הקולנוע ג'יאני די וננזו וכולל מוזיקה של נינו רוטה.

שמונה וחצי נחשב לאחד הסרטים הגדולים והמשפיעים בכל הזמנים. הוא זכה לשבחי המבקרים ומוכר כסרט אוונגרדי וקלאסי כאחד. הסרט זכה בין השאר בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גווידו אנסלמי (מרצ'לו מסטרויאני), במאי קולנוע איטלקי מפורסם, עובד על סרט המדע הבדיוני החדש שלו, שכולל אזכורים אוטוביוגרפיים על חייו, אך סובל ממחסום כתיבה על רקע קשיים אמנותיים וזוגיים. הוא משתכן בספא מפואר בעודו מנסה להתאושש מהחרדות שלו. גווידו שוכר מבקר ידוע שיבדוק את רעיונותיו לסרטו, אך המבקר מחסל כל רעיון. לגווידו יש חזיונות חוזרים על אישה מושלמת (קלאודיה קרדינלה), שאותה הוא רואה כמפתח לסיפור שלו. המאהבת שלו, קרלה, באה לבקר אותו, אבל גווידו שולח אותה למלון נפרד. צוות הפקת הסרט עובר למלון של גווידו בניסיון לגרום לו לעבוד על הסרט, אך ללא הצלחה.

גווידו מתוודה בפני קרדינל שאינו שמח וזוכה למעט תובנות. הוא מזמין את אשתו הפרודה, לואיזה (אנוק איימה), אך נוטש אותה ואת חברותיה במהלך מסיבת ריקודים לטובת צוות ההפקה שלו. גווידו מתוודה בפני חברתה הטובה של אשתו, רוזלה, שהוא רצה ליצור סרט טהור וכנה, אבל הוא נאבק עם למצוא משהו לומר. קרלה מפתיעה את גווידו, לואיזה ורוזלה מחוץ למלון, וגווידו טוען שהוא וקרלה סיימו את הרומן ביניהם שנים קודם לכן. לואיזה ורוזלה מתעמתות איתו וגווידו חומק לחזיון שבו הוא שולט על הרמון נשים מחייו. נערת תצוגה דחויה מתחילה במרד ונשות החזיון תוקפות את גווידו באמירות קשות עליו ועל חיי המין שלו.

כשלואיזה מגלה כיצד גווידו מציג אותה בסרט, היא מכריזה שנישואיהם הסתיימו. שחקנית בשם קלאודיה מלוהקת בתפקיד האישה המושלמת. גווידו מסביר לה שסרטו עוסק בגבר שחוק שמוצא ישועה באישה הזו. קלאודיה מסיקה שהגיבור של גווידו לא סימפטי כי הוא לא מסוגל לאהוב. פגוע, גווידו מבטל את הסרט, אבל המפיק וצוות הסרט מכריזים על מסיבת עיתונאים. גווידו מנסה לברוח מהעיתונאים ולבסוף מדמיין שהוא יורה לעצמו בראש. גווידו מבין שניסה לפתור את בעיותיו האישיות על ידי יצירת סרט, כאשר במקום זאת עליו לקבל את חייו כפי שהם. הוא מבקש מלואיזה את עזרתה. קרלה מספרת לו שהבינה מה הוא ניסה לומר: שאינו יכול להסתדר בלי האנשים בחייו. בסיום הסרט, כל הדמויות, האנשים בחייו, מחזיקות ידיים ורוקדות במעגל. גווידו וקרלה מצטרפים אליהם.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרצ'לו מסטרויאני - גווידו אנסלמי, במאי קולנוע.
  • קלאודיה קרדינלה - קלאודיה, כוכבת הקולנוע שגווידו מלהק כ"אישה המושלמת" שלו.
  • אנוק איימה - לואיזה אנסלמי, אישתו הפרודה של גווידו.
  • סנדרה מילו - קרלה, המאהבת של גווידו.
  • רוזלה פאלק - רוזלה, חברתה הטובה של לואיזה ואשת סודו של גווידו.
  • ברברה סטיל - גלוריה מורין, החברה החדשה והצעירה של מצאבוטה.
  • מדלן לבו - מדלן, שחקנית צרפתייה.
  • קטרינה בוראטו - אישה מסתורית במלון.
  • אדרה גייל - לה סרגינה, זונה.
  • גווידו אלברטי - פייס, מפיק קולנוע.
  • מאריו קונוצ'יה - עוזר ההפקה של גווידו, גרסה בדיונית של עצמו.
  • ברונו אגוסטיני - מנהל הפקה, גרסה בדיונית של עצמו.
  • צסרינו מיצ'לי פיקארדי - מפיק בפועל, גרסה בדיונית של עצמו.
  • ז'אן רוגל - קאריני דומייר, מבקר קולנוע.
  • מריו פיסו - מאריו מצאבוטה, חבר של גווידו.
  • איבון קסדיי - ז'קלין בונבון, רקדנית קברט לשעבר.
  • איאן דאלאס - מוריס, העוזר של מאיה.
  • מינו דורו - אלברטו, הסוכן של קלאודיה.
  • נאדיה סאנדרס - נאדין.
  • אדי וסל - בובה.
  • יוג'ין וולטר - כתב אמריקאי.
  • מארי אינדובינו - מאיה, מגדת עתידות.
  • גווידיטה ריסונה - אמו של גווידו.
  • אניבלה נינצ'י - אביו של גווידו.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נחשב לאחד מטובי סרטי הקולנוע שנעשו אי פעם (במשאלים רבים הגיע שני רק לסרט "האזרח קיין"), וזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הוא היה אחד הראשונים בקריירה של פליני, שנתן מקום נרחב לתת מודע בחייו של הגיבור. את המוזיקה לסרט הלחין נינו רוטה שהלחין רבים מסרטיו של פליני. השחקנים הראשיים בסרט הם מרצ'לו מסטרויאני, קלאודיה קרדינלה ואנוק איימה.

במרכז עלילת הסרט במאי קולנוע הסובל ממחסום יצירתי ואשר אינו מצליח להתקדם בבימוי סרטו החדש. במקביל, הוא מוצא את עצמו תקוע בחייו האישיים. הסרט משוטט הלוך ושוב בין הפנטזיות של הגיבור (לדוגמה סצנת ההרמון) לבין זכרונות מילדותו (ריקוד הרומבה של הזונה על חוף הים והעונש שהוא מקבל בעקבות כך), התמודדות עם עברו ועם הוריו לבין המציאות היומיומית.

סצנות רבות בסרט תומכות בתאוריה זו ובעיקר סצנת הסיום שבה יורדים כל גיבורי הסרט מהעבר ומההווה ממגדל ענק (סמל לפאלוס - אבר המין הגברי) לתוך מעגל ורוקדים לצלילי תזמורת שמנוהלת על ידי גוידו הילד.

שם הסרט מתייחס לכך שזהו הסרט השמונה וחצי של פליני (החצי מתייחס לסרט שהכיל שני סיפורים שבוימו על ידי שני במאים שונים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב מלכין, 6 – התסריט כתשתית הבקורת, המתפקדת בתהליך היצירה הקולנועית: "שמונה וחצי" כעימות בין הדמיון היוצר והתבונה השופטת, ספרות התסריט: עיונים בצורה ספרותית חדשה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985, עמ' 115–129.
  • פדריקו פליני, "דברים על 'שמונה וחצי'", בתוך: איתן גרין (עורך), במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע. תל אביב: עם עובד, 1985. עמ' 9–14. במקור: "מתוך דיון על "שמונה וחצי", שפורסם בכתב העת "ביאנקו א נרו", אפריל 1963". מצרפתית: יהושע קנז.
  • דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "שמונה וחצי", עמ' 161–163

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמונה וחצי בוויקישיתוף
פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר
1947‏-1955 (לשם כבוד) מצחצחי הנעליים (1947) • מר וינסנט (1948) • גונבי האופניים (1949) • מעבר לחומות (1950) • רשומון (1951) • משחקים אסורים (1952) • (לא הוענק פרס) (1953) • השער לגיהנום (1954) • מיאמוטו מוסאשי (1955)
1956‏-1960 לה סטרדה (1956) • לילות כביריה (1957) • זה הדוד שלי (1958) • אורפאו נגרו (1959) • מעיין הבתולים (1960)
1961‏-1980 מבעד לזכוכית האפלה (1961) • רק בימי ראשון (1962) • שמונה וחצי (1963) • אתמול היום ומחר (1964) • החנות ברחוב הראשי (1965) • גבר ואישה (1966) • רכבות נשמרות היטב (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד (1970) • הגן של פינצי קונטיני (1971) • סוד הקסם הבורגני (1972) • לילה אמריקאי (1973) • זיכרונות (1974) • שומר היערות (1975) • שחור ולבן בצבעים (1976) • כל החיים לפניו (1977) • הכינו את הממחטות (1978) • תוף הפח (1979) • מוסקבה אינה מאמינה בדמעות (1980)
1981‏-2000 מפיסטו (1981) • לאהוב מחדש (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • מהלכים מסוכנים (1984) • הסיפור האמיתי (1985) • התנקשות (1986) • החגיגה של באבט (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • מסע של תקווה (1990) • מדיטראנו (1991) • הודו-סין (1992) • הפיתוי היפה ביותר של חיי (1993) • שמש בוגדנית (1994) • שושלת אנטוניה (1995) • קוליה (1996) • שאלה של אופי (1997) • החיים יפים (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-2020 שטח הפקר (2001) • אי שם באפריקה (2002) • שיחות נפש (2003) • הים שבפנים (2004) • צוצי (2005) • חיים של אחרים (2006) • הזייפנים (2007) • פרידות (2008) • הסוד שבעיניים (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • אידה (2014) • הבן של שאול (2015) • הסוכן (2016) • אישה פנטסטית (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • עוד סיבוב (2020)
2021-היום הנהגת של מר יוסוקה (2021) • במערב אין כל חדש (2022) • אזור העניין (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שמונה_וחצי&oldid=38942873"