בונג ג'ון-הו

בונג ג'ון-הו
봉준호
לידה	14 בספטמבר 1969 (בן 54); דאיגו, קוריאה הדרומית
מדינה	קוריאה הדרומית
תקופת הפעילות	מ-1999
מקום לימודים	אוניברסיטת יונסיי (1995)
יצירות בולטות	פרזיטים רכבת הקרח
פרסים והוקרה	פרס דקל הזהב (2019); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (2020); קצין מסדר האמנויות והספרות (2016); לי בינג-צ'ול; Grand Bell Awards ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא בונג.

בונג ג'ון-הו (בקוריאנית: 봉준호,‏נולד ב־14 בספטמבר 1969) הוא במאי ותסריטאי דרום קוריאני. בשנת 2019 זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר ובפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן עבור סרטו "פרזיטים". הופע ברשימת טיים 100 של מגזין טיים בשנת 2020^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונג נולד בטגו, שבדרום קוריאה והוא הצעיר מבין ארבעה ילדים. אביו, בונג סנג-גיון, היה מעצב גרפי, מעצב תעשייתי ופרופסור לאמנות באוניברסיטת יונגונגם וראש המחלקה לאמנות במכון הלאומי לקולנוע; אמו, פרק-סו יאנג, הייתה עקרת בית במשרה מלאה. אביו פרש מהמכון הטכנולוגי של סיאול כפרופסור לעיצוב בשנת 2007 ונפטר בשנת 2017. סבו מצד אמו של בונג, פארק טאווון, היה סופר מוערך בהכיבוש היפני בקוריאה. בזמן שבונג היה בבית ספר יסודי, המשפחה עברה להתגורר בסיאול, והתגוררה בג'מסיל-דונג ליד נהר האן. בשנת 1988 נרשם בונג לאוניברסיטת יונסי, במגמת סוציולוגיה. הוא שירת שנתיים בצבא, בהתאם לשירות החובה של דרום קוריאה לפני שחזר ללימודים בשנת 1992. בהמשך הקים בונג, יחד עם סטודנטים מאוניברסיטאות שכנות, מועדון קולנוע בשם "דלת צהובה". כחבר במועדון, בונג עשה את סרטיו הראשונים. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת יונסי בשנת 1995. בין השנים 1994–1995 למד באקדמיה הקוריאנית לקולנוע.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו, הוא בילה את חמש השנים הבאות בתפקידים שונים בהפקות סרטים של במאים אחרים. הוא שימש כעוזר במאי ותסריטי. בשנת 2000 השלים את הסרט הראשון שלו "כלבים נובחים אינם נושכים". הסרט, על מרצה זוטר באוניברסיטה שחוטף את הכלב של השכן, צולם באותו מתחם דירות בו התגורר בונג לאחר נישואיו. עם יציאתו לאקרנים, בפברואר 2000, הסרט זכה להתעניינות מסחרית מועטה אך קיבל כמה ביקורות חיוביות. הוא הוזמן למדור התחרויות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן בספרד, וזכה בפרסים בפסטיבל סלמדאנס ובפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בהונג קונג^[2].

סרטו השני של בונג, "זיכרונות מרצח" (2003), היה פרויקט גדול בהרבה, שמבוסס על מחזה תיאטרון על רוצח סדרתי אמיתי, שהטיל אימה על עיירה כפרית בשנות השמונים ומעולם לא נתפס (אם כי חשוד הודה בפשע בשנת 2019). הפקת הסרט הייתה תהליך מורכב והוא קבע שיא מקומי למספר המיקומים בהם צולם. הוא יצא לאור באפריל 2003 וזכה מיד בהצלחה מסחרית וביקורות חיוביות. תוך זמן קצר הסרט מכר למעלה מחמישה מיליון כרטיסים, ושורה של פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, ופרס התאורה הטובה ביותר בטקס פרסי "הפעמון הגדול" ("האוסקר הקוריאני") בשנת 2003^[3]. אף על פי שלא הוזמן לפסטיבל קאן ופסטיבל ונציה, בסופו של דבר זכה הסרט בבכורה הבינלאומית שלו, שוב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן סבסטיאן, שם קיבל שלושה פרסים כולל פרס צדף הכסף לבמאי הטוב ביותר.

הסרט "המארח" (2006) סימן עליית מדרגה בקריירה של בונג, ואכן עבור תעשיית הקולנוע הקוריאנית כולה. הוא הופק בתקציב של 12 מיליון דולר, ועלילותו מתמקדת במפלצת בדיונית שעולה מעל נהר האן כדי להמיט הרס על תושבי סיאול, ועל משפחה אחת בפרט. בהשתתפות רבים מהשחקנים שהופיעו בסרטיו הקודמים, הסרט זכה להתענינות הקהל עוד לפני שהחלו הצילומים. הקרנת הבכורה נערכה במסגרת "שבועיים של הבמאים" בפסטיבל קאן 2006. אף על פי שהקהל המקומי היה מעט יותר ביקורתי כלפי "המארח" מאשר המשתתפים בקאן, הסרט בכל זאת היה להיט קיץ גדול. הוא הוקרן בלמעלה משליש מ-1,800 מסכי הקולנוע במדינה, וקבע שיא קופות חדש עם 13 מיליון כרטיסים שנמכרו כרבע מאוכלוסיית המדינה^[4]. המארח נמכר במהירות ברחבי העולם, ואולפני יוניברסל קנה את זכויות להפקת גרסה באנגלית.

סרטו העלילתי הרביעי של בונג "אמא" (2009), הוא סיפורה של אם חובבת הנאבקת להציל את בנה הנכה מהאשמה ברצח. הוא הוקרן בבכורה במדור Un Certain Regard בפסטיבל קאן 2009 וזכה לשבחים רבים, במיוחד עבור השחקנית קים היי-ג'ה, שזכתה בפרס איגוד מבקרי הקולנוע בלוס אנג'לס לשחקנית הטובה ביותר. הסרט השתתף גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה^[5].

בשנת 2013 ביים את סרטו הראשון בשפה האנגלית, "רכבת הקרח", סרט פעולה-מדע בדיוני המבוסס על הרומן הגרפי הצרפתי "רכבת הקרח" מאת הסופר ז'אק לוב, בנג'מין לגראן וז'אן מארק רושט. הסרט מתרחש בקרונותיה של רכבת הקרח, שמסילתה מקיפה את כדור הארץ כולו והיא מסיעה את שרידיה האחרונים של האנושות לאחר ניסיון כושל להנדסת האקלים במטרה לעצור את ההתחממות הגלובלית, שבטעות הוביל ליצירת מעטפת שלג נצחי סביב כדור הארץ. הסרט זכה לביקורות חיוביות, והופיע ברשימות עשרת הסרטים המובילות ביותר של מבקרי הקולנוע בשנת 2014. שבחי הביקורות הופנו בעיקר לתוכנו של הסרט, לבימויו ולביצועי השחקנים, ובמיוחד של אוונס וסווינטון^[6]. הסרט הופק בתקציב של 40 מיליון דולר, מה שהופך אותו להפקה הקוריאנית היקרה ביותר אי פעם^[7].

בשנת 2015 הוכרז על סרטו הבא של בונג, "אוקג'ה" (ב-30 באפריל 2015, התסריטאי ג'ון רונסון הודיע בחשבון הטוויטר שלו כי הוא כותב את הטיוטה השנייה של התסריט של בונג לסרט). הצילומים לפרויקט החלו באפריל 2016. הקרנת הבכורה שלו הייתה בפסטיבל קאן 2017, שם התמודד על פרס דקל הזהב, ועורר מחלוקת משום שהופק על ידי נטפליקס. הסרט נתקל בקריאות בוז, מעורבות במחיאות כפיים, במהלך הקרנה לעיתונאים בפסטיבל, פעם אחת הופיע לוגו נטפליקס על המסך ושוב במהלך תקלה טכנית; הסרט הוקרן ביחס גובה-רוחב שגוי בשבע הדקות הראשונות שלו^[8]. מאוחר יותר פרסם הפסטיבל התנצלות בפני יוצרי הסרטים. הסרט שוחרר מאוחר יותר בנטפליקס ב-28 ביוני 2017^[9], וזכה לביקורות חיוביות^[10].

בשנת 2019 השלים בונג את סרטו המצליח ביותר עד אז, "פרזיטים" קומדיה שחורה ומותחן. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, לרבות הסרט הטוב ביותר, וכן בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר^[11]. התסריט לסרט נכתב על ידי בונג עם האן ג'ין-וון. הסרט מגולל את סיפורה של משפחה ממצב סוציו-אקונומי נמוך אשר מתחזה לאנשים שונים כדי לעבוד בשירות משפחה עשירה. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-21 במאי 2019 והפך לסרט הדרום קוריאני הראשון שזוכה בפרס דקל הזהב, וכן לסרט הראשון שזכה בהצבעה גורפת מאז "כחול הוא הצבע החם ביותר" משנת 2013^[12]. הסרט זכה לביקורות מהללות ברחבי העולם ולהצלחה מסחרית עם הכנסות של מעל 125 מיליון דולר. נכון ל-2019, הסרט נחשב לאחד מ-20 הסרטים הכי רווחיים מדרום קוריאה, ולמצליח ביותר של בונג. המגזין "טיים" בחר בסרט כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר לאותה שנה. הסרט נבחר לייצג את דרום קוריאה בטקס פרסי אוסקר ה-92 בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר^[13]. זה סרטו השני של בונג שמייצג את המדינה בטקס, אחרי הסרט "אמא" משנת 2009^[14]. בטקס האוסקר שנערך ב-9 בפברואר 2020 זכה הסרט בפרסי אוסקר לסרט (הזוכה הראשון בקטגוריה שאינו בשפה האנגלית), לבמאי, לתסריט המקורי ולסרט הבינלאומי הטובים ביותר^[15]. בעקבות הזכייה העביר הנשיא דונלד טראמפ ביקורות על בחירותו כזוכה, מאחר שהסרט אינו דובר אנגלית ולא הופק בארצות הברית^[16].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלבים נובחים אינם נושכים (2000)
זיכרונות מרצח (2003)
המארח (2006)
אמא (2009)
רכבת הקרח (2013)
אוקג'ה (2017)
פרזיטים (2019)
מיקי7 (2024)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בונג ג'ון-הו בוויקישיתוף

בונג ג'ון-הו, ברשת החברתית Goodreads
בונג ג'ון-הו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
בונג ג'ון-הו, באתר AllMovie (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר Metacritic (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בונג ג'ון-הו, באתר אייטונס (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר Last.fm (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בונג ג'ון-הו, באתר Genius
בונג ג'ון-הו, באתר טיידל (באנגלית)
אודות
ראיון עמו באנגלית
אבנר שביט‏, "רכבת הקרח": ראיון בלעדי עם הבמאי בונג ג'ון-הו, באתר וואלה!‏, 19 במרץ 2014
אבנר שביט‏, אומן של כאוס, באתר וואלה!‏, 12 באוגוסט 2019

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Bong Joon Ho, Time, ‏3 באוגוסט 2020
^ אורון שמיר, עכבר העיר, הבמאים המעולים שכדאי להכיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
^ גואל פינטו, הוט פריים ישדר החודש סרטים מהמזרח הרחוק, באתר הארץ, 10 במאי 2005
^ עכבר העיר, מיליוני קוריאנים לא טועים, באתר הארץ, 22 ביולי 2007
^ מתן שירם, ‏הזוהר הצפוני, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2010
^ אורי קליין, החדשנות והמקוריות של "רכבת הקרח", באתר הארץ, 25 במרץ 2014
נועה לוין, ברלין, עכבר העיר, "השליטה של הבמאי הייתה כמעט ברמת הסטייה", באתר הארץ, 19 במרץ 2014
^ ארז דבורה, "רכבת הקרח": המדע הבדיוני יוצא מהקרון, באתר ynet, 23 במרץ 2014
^ אורון שמיר, עכבר העיר, יומני קאן: התסרוקת שכבשה את הריביירה, באתר הארץ, 23 במאי 2017
^ ג'ייק נווינס, גרדיאן, "אוקז'יה": שובר הקופות הראשון של נטפליקס, באתר הארץ, 1 ביולי 2017
^ אורי קליין, "אוקז'ה" הוא הסרט המדובר ביותר כעת. אבל האם הוא גם סרט טוב?, באתר הארץ, 13 ביולי 2017
^ נירית אנדרמן, אוסקר 2020: "פרזיטים" נתן להוליווד את הבעיטה בישבן שהיא כל כך צריכה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2020
^ איתמר זהר, אחרי שזכה בפסטיבל קאן ונהפך ללהיט עולמי - הסרט "פרזיטים" ייהפך למיני סדרה, באתר הארץ, 10 בינואר 2020
^ איתמר זהר, האם "פרזיטים" יחולל את ההפתעה הגדולה של האוסקר?, באתר הארץ, 22 בינואר 2020
^ ניו יורק טיימס, אוסקר 2020: הבמאי הקוריאני של "פרזיטים" רוצה שתפתחו אובססיה לסרטים שלו, באתר הארץ, 14 בינואר 2020
^ איתי שטרן, אוסקר 2020: "פרזיטים" הזוכה הגדול, חואקין פיניקס ורנה זלווגר הם השחקנים הטובים ביותר, באתר הארץ, 10 בפברואר 2020
^ גרדיאן, טראמפ נגד זכיית "פרזיטים" באוסקר: יש לנו מספיק בעיות עם דרום קוריאה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2020

[1] Bong Joon Ho, Time, ‏3 באוגוסט 2020

[2] אורון שמיר, עכבר העיר, הבמאים המעולים שכדאי להכיר, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008

[3] גואל פינטו, הוט פריים ישדר החודש סרטים מהמזרח הרחוק, באתר הארץ, 10 במאי 2005

[4] עכבר העיר, מיליוני קוריאנים לא טועים, באתר הארץ, 22 ביולי 2007

[5] מתן שירם, ‏הזוהר הצפוני, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2010

[6] אורי קליין, החדשנות והמקוריות של "רכבת הקרח", באתר הארץ, 25 במרץ 2014
נועה לוין, ברלין, עכבר העיר, "השליטה של הבמאי הייתה כמעט ברמת הסטייה", באתר הארץ, 19 במרץ 2014

[7] ארז דבורה, "רכבת הקרח": המדע הבדיוני יוצא מהקרון, באתר ynet, 23 במרץ 2014

[8] אורון שמיר, עכבר העיר, יומני קאן: התסרוקת שכבשה את הריביירה, באתר הארץ, 23 במאי 2017

[9] ג'ייק נווינס, גרדיאן, "אוקז'יה": שובר הקופות הראשון של נטפליקס, באתר הארץ, 1 ביולי 2017

[10] אורי קליין, "אוקז'ה" הוא הסרט המדובר ביותר כעת. אבל האם הוא גם סרט טוב?, באתר הארץ, 13 ביולי 2017

[11] נירית אנדרמן, אוסקר 2020: "פרזיטים" נתן להוליווד את הבעיטה בישבן שהיא כל כך צריכה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2020

[12] איתמר זהר, אחרי שזכה בפסטיבל קאן ונהפך ללהיט עולמי - הסרט "פרזיטים" ייהפך למיני סדרה, באתר הארץ, 10 בינואר 2020

[13] איתמר זהר, האם "פרזיטים" יחולל את ההפתעה הגדולה של האוסקר?, באתר הארץ, 22 בינואר 2020

[14] ניו יורק טיימס, אוסקר 2020: הבמאי הקוריאני של "פרזיטים" רוצה שתפתחו אובססיה לסרטים שלו, באתר הארץ, 14 בינואר 2020

[15] איתי שטרן, אוסקר 2020: "פרזיטים" הזוכה הגדול, חואקין פיניקס ורנה זלווגר הם השחקנים הטובים ביותר, באתר הארץ, 10 בפברואר 2020

[16] גרדיאן, טראמפ נגד זכיית "פרזיטים" באוסקר: יש לנו מספיק בעיות עם דרום קוריאה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

פרס אוסקר לבימוי הטוב ביותר
1927‏-1940	פרנק בורזייגי (1927) • לואיס מיילסטון (1928) • פרנק לויד (1929) • לואיס מיילסטון (1930) • נורמן טאורוג (1931) • פרנק בורזייגי (1932) • פרנק לויד (1933) • פרנק קפרה (1934) • ג'ון פורד (1935) • פרנק קפרה (1936) • לאו מקארי (1937) • פרנק קפרה (1938) • ויקטור פלמינג (1939) • ג'ון פורד (1940)
1941‏-1960	ג'ון פורד (1941) • ויליאם ויילר (1942) • מייקל קורטיז (1943) • לאו מקארי (1944) • בילי ויילדר (1945) • ויליאם ויילר (1946) • איליה קאזאן (1947) • ג'ון יוסטון (1948) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1949) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1950) • ג'ורג' סטיבנס (1951) • ג'ון פורד (1952) • פרד זינמן (1953) • איליה קאזאן (1954) • דלברט מאן (1955) • ג'ורג' סטיבנס (1956) • דייוויד לין (1957) • וינסנט מינלי (1958) • ויליאם ויילר (1959) • בילי ויילדר (1960)
1961‏-1980	רוברט וייז/ג'רום רובינס (1961) • דייוויד לין (1962) • טוני ריצ'רדסון (1963) • ג'ורג' קיוקור (1964) • רוברט וייז (1965) • פרד זינמן (1966) • מייק ניקולס (1967) • קרול ריד (1968) • ג'ון שלזינגר (1969) • פרנקלין שפנר (1970) • ויליאם פרידקין (1971) • בוב פוסי (1972) • ג'ורג' רוי היל (1973) • פרנסיס פורד קופולה (1974) • מילוש פורמן (1975) • ג'ון ג. אבילדסן (1976) • וודי אלן (1977) • מייקל צ'ימינו (1978) • רוברט בנטון (1979) • רוברט רדפורד (1980)
1981‏-2000	וורן בייטי (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ג'יימס ברוקס (1983) • מילוש פורמן (1984) • סידני פולאק (1985) • אוליבר סטון (1986) • ברנרדו ברטולוצ'י (1987) • בארי לוינסון (1988) • אוליבר סטון (1989) • קווין קוסטנר (1990) • ג'ונתן דמי (1991) • קלינט איסטווד (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • רוברט זמקיס (1994) • מל גיבסון (1995) • אנתוני מינגלה (1996) • ג'יימס קמרון (1997) • סטיבן ספילברג (1998) • סם מנדס (1999) • סטיבן סודרברג (2000)
2001‏-2020	רון הווארד (2001) • רומן פולנסקי (2002) • פיטר ג'קסון (2003) • קלינט איסטווד (2004) • אנג לי (2005) • מרטין סקורסזה (2006) • האחים כהן (2007) • דני בויל (2008) • קתרין ביגלו (2009) • טום הופר (2010) • מישל הזנוויציוס (2011) • אנג לי (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • בונג ג'ון-הו (2019) • קלואי ז'או (2020)
2021-היום	ג'יין קמפיון (2021) • הדניאלס (2022) • כריסטופר נולאן (2023)