ג'יימס השני, מלך אנגליה

ג'יימס השני, מלך אנגליה
James II of England

לידה	14 באוקטובר 1633 לונדון, אנגליה
פטירה	16 בספטמבר 1701 (בגיל 67) סן-ז'רמן, צרפת
שם מלא	ג'יימס סטיוארט
מדינה	ממלכת סקוטלנד, ממלכת אנגליה
מקום קבורה	סן-ז'רמן, צרפת
בת זוג	אן הייד מרי, נסיכת מודנה
שושלת בית סטיוארט
תואר מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד אב צ'ארלס הראשון אם הנרייטה מריה צאצאים מרי השנייה, מלכת אנגליה אן, מלכת בריטניה ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט לואיז מרי סטיוארט
מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד 6 בפברואר 1685 – 11 בדצמבר 1688 (3 שנים) → צ'ארלס השני מרי השנייה וויליאם השלישי ←
פרסים והוקרה
עמית החברה המלכותית מסדר הבירית
חתימה

פסל של ג'יימס השני בכיכר טרפלגר בלונדון.

ג'יימס השני, מלך אנגליה או ג'יימס השביעי, מלך סקוטלנד (14 באוקטובר 1633 – 16 בספטמבר 1701) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד מ-6 בפברואר 1685 ועד למהפכה המהוללת ב-1688. ג'יימס היה המלך הקתולי האחרון שמלך באנגליה, סקוטלנד או אירלנד.

ביוגרפיה

ראשית חייו

המלך צ'ארלס הראשון וג'יימס השני הצעיר (1647), ציור מאת סר פיטר ללי

ג'יימס נולד ב-14 באוקטובר 1633 בארמון סנט ג'יימס בלונדון. הוא היה בנם השלישי של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד ושל המלכה הנרייט מארי, נסיכת צרפת, בתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת. מכיוון שהבכור מת ביום הלידה ב-1629, הוא היה שני בתור לכס המלכות אחרי אחיו, שלימים הפך למלך צ'ארלס השני. בשנת 1644 הוא קיבל את התואר דוכס יורק.

במהלך מלחמת האזרחים האנגלית הוא נשאר במעוז המונרכיסטי של אוקספורד בזמן שאביו נלחם בכוחות בית הנבחרים והפוריטנים. כשהעיר נכנעה ב-1646, נעצר ג'יימס בארמון סנט ג'יימס בפקודת הפרלמנט ואחיו הבכור נמלט לצרפת. בשנת 1648, בעזרתה של הסופרת אן האלקט, הצליח ג'יימס להימלט מהארמון ולברוח להאג במסווה. כאשר המלך צ'ארלס הראשון הוצא להורג על ידי מתנגדים ב-1649, הכריזו המונרכיסטים על אחיו של ג'יימס צ'ארלס השני כמלך החדש, שהוכר על ידי הפרלמנטים של סקוטלנד ואירלנד. כשחזר לסקוטלנד ב-1650, הוכתר בסקון בשנה שלאחר מכן. באותה תקופה הוא לא יכול היה לזכות בכתר אנגליה. ב-1651 הוא הובס על ידי כוחות אנגלים פולשים בקרב ווסטר ונמלט חזרה לצרפת.

ג'יימס חיפש מקלט גם בצרפת. הוא שירת בצבא הצרפתי תחת מרשל טורן. בשנת 1656, כאשר האח צ'ארלס כרת ברית עם ספרד ההבסבורגית, אויבת צרפת, הוא הצטרף לצבא הספרדי, שם שירת תחת לואי השני, נסיך דה קונדה. גם טורן וגם קונדה שיבחו את הדוכס מיורק על כישוריו הצבאיים.

ליידי אן הייד וג'יימס

לאחר מותו של אוליבר קרומוול והתפטרותו של בנו ריצ'רד קרומוול, הפרלמנט קרא לאחיו צ'ארלס לחזור לאנגליה על מנת לסיים את המהומה הפוליטית, שם עלה לכס המלכות כצ'ארלס השני ב-29 במאי 1660. ג'יימס חזר לצד אחיו. למרות שהוא היה הראשון בתור לכס המלכות, לא היה סביר שהוא באמת יחליף אותו. המלך צ'ארלס השני היה עדיין צעיר ורווק, למרות שכבר היו לו מספר ילדים בלתי חוקיים.

ג'יימס נישא בחשאי לליידי אן הייד, בתו של אדוארד הייד, הרוזן הראשון מקלרנדון, ראש הממשלה הגולה של צ'ארלס השני ב-24 בנובמבר 1659 בברדה, הולנד. ב-3 בספטמבר 1660, הנישואים חזרו על עצמם בטקס רשמי בלונדון. הדוכסית מיורק ילדה את ילדה הראשון בחודש שלאחר מכן.

ג'יימס, דוכס יורק, מונה ללורד אדמירל גבוה והיה המפקד העליון של הצי המלכותי במהלך מלחמות הולנד–אנגליה השנייה (1665–1667) והשלישית (1672–1674). מזכיר המדינה שלו במשרד חיל הים, סמואל פפיס, תיאר תקופה זו ביומנו הידוע. לאחר שהאנגלים כבשו את אזור הולנד החדשה באמריקה הצפונית בשנת 1664, שמה של העיר ניו אמסטרדם שונה לכבודו לניו יורק. פורט אורנג', 150 מייל במעלה הנהר הדסון, נקראה על שמו של הדוכס מאלבני, התואר השני שלו, וקיבלה את השם אולבני. ג'יימס עמד גם בראש החברה המלכותית האפריקאית, שהייתה מעורבת בסחר העבדים האטלנטי.

קונפליקטים דתיים

בשנת 1668 או 1669 ג'יימס המיר את דתו לכנסייה הקתולית. יריביו הפרוטסטנטים בפרלמנט, ובראשם אנתוני אשלי קופר, הצליחו להשיג על ידי העברת חוק המבחן שכל עובדי המדינה והצבא היו צריכים להישבע שבועה שאינה תואמת את תורתה של הכנסייה הקתולית. בנוסף, על פי הטקס של הכנסייה האנגלית, הם נדרשו לקבל התייחדות. הדוכס מיורק סירב להישבע ולקבל את הקודש והתפטר מתפקידו כאדמירל העליון.

הנסיכה מריה ביאטריקס ממודנה

המלך צ'ארלס השני התנגד להמרה של אחיו ודרש לגדל את ילדיו של הדוכס כפרוטסטנטים. למרות כל זאת, הוא התיר לאחיו, שהתאלמן ב-1671, להינשא לנסיכה הקתולית מרי ממודנה ב-1673. הרבה אנגלים לא נתנו אמון בדוכסית החדשה מיורק, וראו בה סוכנת של האפיפיור.

בשנת 1677, הדוכס מיורק ניסה לפייס את הפרוטסטנטים בכך שהתיר לבתו מרי להינשא למושל הפרוטסטנטי של הולנד, וילם השלישי, נסיך אורנז', אשר היה גם האחיין שלו. למרות הוויתורים נותרו החששות ממלך קתולי עתידי. זה הוסיף להריונות הכושלים של אשתו של אחיו, המלכה קתרין. הכומר המגורש טיטוס אואטס מהכנסייה האנגליקנית עורר חוסר שביעות רצון על ידי הטפה על מזימה של האפיפיור להרוג את צ'ארלס השני, כביכול כדי להעמיד את הדוכס מיורק על כס המלכות. שמועה מפוברקת זו גרמה לגל של היסטריה אנטי-קתולית לשטוף את האומה. הדוכס מיורק החליט בחוכמה לעזוב את אנגליה ולנסוע לבריסל. בשנת 1680 מונה לורד הנציב העליון של סקוטלנד ועבר לארמון הולירוד באדינבורו.

באנגליה, לורד שפטסברי ואחרים ניסו להדיר את הדוכס מיורק מסדר הירושה. כמה מהם אפילו הציעו שהכתר יעבור לבנו הבלתי חוקי של צ'ארלס השני, הדוכס ממונמות'. בשנת 1679, כאשר הצעת חוק ההדרה עמדה לעבור, המלך צ'ארלס השני פיזר את הפרלמנט. הצעת חוק ההדרה תרמה גם לגיבוש מערכת שתי המפלגות האנגלית. הוויגים תמכו בחוק בעוד שהטוריים התנגדו לו. שני פרלמנטים נוספים נבחרו ב-1680 וב-1681, אך כל אחד פורק מאותה סיבה.

לאחר פירוק הפרלמנט ב-1681, לא התכנס פרלמנט חדש. צ'ארלס השני היה מאוד פופולרי באותה תקופה. לכן הוא הצליח לאפשר לדוכס מיורק לחזור לאנגליה ב-1682. היא נטרפה מול חופי Great Yarmouth ב-6 במאי 1682, כאשר HMS Gloucester, ספינה בעלת 54 תותחים שהושקה ב-1654, עלתה על שרטון על גדת חול. התאונה נגרמה כתוצאה מהוויכוח של הדוכס מיורק עם הקברניט על המסלול הנכון. מאחר שהדוכס מיורק סירב בתחילה לפנות את הספינה, עד 250 אנשים קיפחו את חייהם. גילוי הספינה הטרופה ב-2007 נשמר בתחילה בסוד מחשש לשודדי אוצרות והוכרז ביוני 2022.

בשנת 1683 קבוצה של קושרים פרוטסטנטים יזמה את "מזימת בית ריי" (Rye House Plot) לרצוח את המלך ואת אחיו בשובם ללונדון לאחר השתתפותם במרוצי סוסים בניומרקט. בכל אופן, שרפה גדולה החריבה את מקום הלינה של צ'ארלס בניומרקט, דבר שאילץ אותו לעזוב את המרוצים מוקדם מהצפוי ובכך הוא ניצל מההתנקשות. החדשות על המזימה שנכשלה דלפו. קבוצה של פוליטיקאים פרוטסטנטים, ביניהם דוכס מונמות', בנו של המלך, היו מעורבים בקשר. כעשרה בני אדם, ביניהם אלג'רנון סידני ולורד ראסל הוצאו להורג. הדוכס הוגלה לחצר ויליאם מאורנז'. לורד דנבי ולורדים נוספים ששרדו את תקופת כליאתם במצודת לונדון שוחררו על ידי המלך ואחיו ג'יימס זכה להשפעה מרובה יותר בחצר המלכות. טיטוס אוטס נשפט ונכלא באשמת הוצאת דיבה. במקום זאת, הפופולריות של השניים גדלה.

מלכותו של ג'יימס

צ'ארלס השני מת ללא יורש לגיטימי ב-1685 והמיר את דתו לאמונה הקתולית על ערש דווי, מה שמרמז שבמהלך חייו הוא דבק רשמית באמונה האנגליקנית רק מסיבות מדיניות. ג'יימס ירש אותו ועלה לכס השלטון, ושלט באנגליה ובאירלנד כג'יימס השני ובסקוטלנד כג'יימס השביעי. הוא הוכתר במנזר וסטמינסטר ב-23 באפריל 1685.

ג'יימס עלה לכס השלטון על רקע מאבק בין הקתולים והפרוטסטנטים, ובין הזכות האלוהית של המלכים לשלוט (בדומה לדודנו הצרפתי לואי הארבעה עשר) לבין הזכויות הפוליטיות של הפרלמנט שהוקנו לעם בדם רב שהוקז בימי קרומוול. כאשר עלה לשלטון הוא הצהיר כי ברצונו לשלוט על פי הדין והמנהגים, לכבד את החירויות ואת החוק, ובאשר לדעותיו הפרטיות בנושאי אמונה - "איש לא יבחין כי הוא מחזיק בהן". בפועל, ג'יימס החל במסע של שוויון זכויות לקתולים, אשר עד עתה הופלו על פי החוק, ונאסר עליהם לשאת במשרות אלא אם יתכחשו לאמונתם. כמו כן קידם אצילים קתולים למשרות בכירות, וניצל את עובדת עמידתו בראש הכנסייה האנגליקנית כמונרך, כדי למנוע הטפות כנגד הקתוליות. בתחילה הייתה מעט התנגדות גלויה לשליט החדש. אנגליקנים שמרנים רבים אף תמכו בו. הפרלמנט החדש, שהתכנס במאי 1685, מצא חן בעיניו והעניק לו הכנסה גדולה. לאחר מכן ניסה ג'יימס ליצור פרלמנט שיהיה כפוף למרותו, ויבטל כליל את החקיקה כנגד הקתולים.

הסמל המלכותי של ג'יימס השני

עם זאת, המלך ג'יימס השני נאלץ להתמודד עם מרד מונמות' של בנו הבלתי חוקי של צ'ארלס השני, ג'יימס סקוט, הדוכס הראשון ממונמות', שהכריז על עצמו כמלך ב-20 ביוני 1685. המרד הסתיים עם תבוסת המורדים בקרב סדג'מור ובהמשך הוצאתו להורג של ג'יימס סקוט במצודת לונדון. למרות שהדוכס ממונמות' לא נהנה מתמיכה ציבורית, ג'יימס החל עד מהרה לחוות חוסר אמון מנתיניו. שופטיו הענישו בחומרה את המורדים. ידוע לשמצה במיוחד היה ג'ורג' ג'פריס, שהפך עד מהרה לשופט התליין כפי שכינו אותו. הסיכול הזה הוביל במהרה את הציבור להאמין שהמלך שלהם ברברי ואכזר. כדי להגן על עצמו מפני מרד נוסף, ניסה ג'יימס לבנות צבא עמידה גדול. מכיוון שמינה קתולים כמפקדים של כמה רגימנטים, המלך נקלע לעימות עם הפרלמנט. הפרלמנט פוזר בנובמבר 1685 ולא היה אמור להיפגש שוב בתקופת שלטונו של ג'יימס.

בשנת 1685 שלח המלך ג'יימס השני את ג'ורג' את'רג', שהיה נאמן לו וידוע כמחזאי באנגליה, כשגריר מאנגליה לרייכסטאג ברגנסבורג כדי לייצג את מדיניותו שם וליצור קשר עם המנזר הסקוטי הקתולי סנט. יאקוב. כמזכיר, את'רג' היה מלווה על ידי יו יוז, שהיה מרגל הולנדי במסווה, אך הדבר לא נחשף. יוז שלח את הדיווחים שלו, שהציגו בצורה גרועה את את'רג', שהפך לתומך נלהב של המלך, למתנגדיו של המלך ג'יימס השני בהולנד. האירוע החגיגי שאורגן על ידי את'רג' בשנת 1688 לציון לידתו של יורש העצר הזכר המיוחל, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט, עורר סערה גדולה ברגנסבורג אליו הוזמנו לא רק כל אזרחי רגנסבורג אלא גם כל חברי מועצת העיר וכל השליחים ברייכסטאג. עיצוב הפסטיבל התבסס על דגם ההכתרות הקיסריות שהתקיימו ברגנסבורג. כאשר גילה אתרג' ברגנסבורג שהמלך לו סגד הודח במהלך המהפכה המהוללת, הוא מיד הלך בעקבות המלך לגלות בצרפת, שם מת עד מהרה.

המתיחות הדתית התגברה בשנת 1686. בית משפט אילץ כמה שופטים לפסוק פסק דין שאפשר למלך להשעות את ההגבלות הדתיות של חוקי המבחן. זה אפשר לו להעמיד את חבריו לאמונה בראש המשרות הגבוהות ביותר בממלכה. הוא קיבל את הנונציו פרדיננדו ד'אדה בחצר המלוכה כשגריר האפיפיור הראשון לבית המשפט מאז ימי המלכה מרי הראשונה. המוודה של ג'יימס, הישועי אדוארד פטר, במיוחד, הפך למושא לזעם הפרוטסטנטי. החלטות פוליטיות אלו גרמו למלך ג'יימס לאבד את תמיכתם של בעלי בריתו לשעבר.

לאחר מכן ג'יימס הורה על השעיית הנרי קומפטון, הבישוף האנטי-קתולי של לונדון. אנגליקנים נוספים פוטרו ממשרותיהם הפוליטיות. עם הצהרת הסובלנות ב-1687 הוא ביטל חוקים שהפלו או הענישו קתולים, אך גם מתנגדים דתיים בצד הפרוטסטנטי. באותה שנה פיזר ג'יימס את הפרלמנט והנהיג רפורמות נוספות לצמצום כוחה של האצולה. כדי לרצות את האצילים הסקוטים המשפיעים ביותר, שביניהם נהנה בית סטיוארט מיותר אהדה מאשר באנגליה, הוא הקים את מסדר הדרדר ב-1687.

המלך גם עורר התנגדות באמצעות מדיניותו כלפי אוניברסיטת אוקספורד. הוא הרחיק את האנגליקנים בכך שהעניק לקתולים תפקידים חשובים בשניים מהמכללות החשובות ביותר, כרייסט צ'רץ' קולג' ויוניברסיטי קולג'. הוא גם פיטר את הפרופסורים הפרוטסטנטים ממכללת מודלין והחליף אותם לחלוטין בקתולים, למורת רוחם של רבים.

"המהפכה המהוללת"

ערך מורחב – המהפכה המהוללת

ב־10 ביוני 1688 ילדה אשתו של ג'יימס בן. הולדת בן זה, שנועדו לו חיי מאבק וגלות (ויהיה ידוע בשם "הטוען לכתר הזקן") עוררה עוד יותר את חששות האריסטוקרטיה האנגליקנית. האריסטוקרטים האנגליקנים קיוו שהמלוכה הקתולית תבוא אל קיצה עם מותו ג'יימס, ועתה חששו שעומדת לקום שושלת קתולית שתשלוט בממלכת אנגליה לנצח. רבים הטילו ספק אם הבן הוא בנו של ג'יימס, או בכלל בנה של המלכה. הפרוטסטנטים, הנאמנים עדיין לעקרון הירושה החוקית, הפיצו את האגדה כאילו הוברח התינוק לארמון בתוך סיר גדול. מעבר לים השקיף על התפתחויות אלו ויליאם מאורנז'. מזה שנים היה הוא תקוות הפרוטסטנטים באנגליה, ואלה הזמינו אותו פעמים רבות לבוא ולהדיח את המלך הקתולי השנוא עליהם. עתה הגיעה שעתו.

פסל ויליאם השלישי. בנמל בריקסהם, שם נחת באנגליה עם צבאו ההולנדי ב-5 בנובמבר 1688 בעקבות המהפכה המפוארת.

ב-30 ביוני 1688, באותו היום שבו זוכו הבישופים, דרשה קבוצה של אצילים פרוטסטנטים מוויליאם לעבור לאנגליה עם צבא. כבר בספטמבר התברר כי ויליאם השלישי מתכנן פלישה. למרות זאת, המלך ג'יימס סירב לעזרתו של לואי ה-14 הצרפתי, מחשש שהאנגלים יתנגדו להתערבות צרפתית. כמו כן, ג'יימס האמין בטעות שצבאו יחזיק מעמד בעימות. אך כאשר נחת הנסיך מאורנז' באנגליה ב-5 בנובמבר 1688, ג'יימס ננטש על ידי כל הקצינים הפרוטסטנטים שלו. בתו שלו אן הצטרפה לכוח הפלישה, ופגעה עמוקות במלך. סדרה של מרידות בצבא ובצי הראתה לג'יימס כי אין לו סיכוי להחזיק בכס המלוכה. כאשר התברר כי הדוכס ממרלבורו, מפקד הצבא, עמד בסוד הקשר שהביא את ויליאם לארץ, נפלה רוחו של ג'יימס וב-11 בדצמבר ג'יימס ניסה לברוח מאנגליה. הוא השליך תחילה את החותם הגדול של הממלכה לנהר התמזה, אולם הוא נתפס לאחר מכן בקנט. ויליאם השלישי לא התכוון לעצור את ג'יימס וב-23 בדצמבר נתן לו לברוח. ג'יימס התקבל בצרפת על ידי המלך לואי ה-14, שהציע לו ארמון ופנסיה נדיבה.

כשג'יימס עזב את ממלכתו, לא היה פרלמנט מכהן. בדרך כלל יכול היה להתכנס פרלמנט רק על ידי המונרך השולט. אבל מאז שברח מהמדינה, ויליאם מאורנז' קרא לפרלמנט, שנקרא פרלמנט הוועידה, בהתייחס לפרלמנט שצ'ארלס השני כינס כשחזר לכס המלוכה ב-1660. הפרלמנט הכריז ב-12 בפברואר 1689 כי ניסיונו של ג'יימס לברוח ב-11 בדצמבר מייצג התפטרות מהממשלה והכס התפנה. הכתר גם לא עבר לבנו של ג'יימס השני, ג'יימס פרנסיס אדוארד; במקום זאת, בתו של ג'יימס, מרי, הוכרזה כמלכה יחד עם בעלה ויליאם השלישי. הפרלמנט הסקוטי אישר החלטה זו ב-11 באפריל של אותה שנה.

ויליאם השלישי ומרי השנייה נתנו לאחר מכן את הסכמתם לחוק הזכויות 1689. החוק אישר את הצהרת הזכויות המוקדמת יותר, שבה פרלמנט הכנס פירש את בריחתו של ג'יימס כהתפטרות והפך את ויליאם ומרי למלכים. מגילת הזכויות האשימה גם את ג'יימס השני בניצול לרעה של כוח. בין היתר מתחה ביקורת על השעיית תיק המבחן, העמדה לדין של שבעת הבישופים רק על עתירה, הקמת צבא קבע והטלת עונשים אכזריים. החוק הבהיר גם את שאלת הירושה. הבאים בתור לכס המלכות צריכים להיות ילדיהם של ויליאם ומרי, לאחר מכן בסדר הירושה ניצבו הנסיכה אן וילדיה, ולאחר מכן ילדיו של ויליאם מנישואים נוספים אפשריים.

שנים מאוחרות יותר

הפלגת ג'יימס (1689) עם הצי הצרפתי מברסט לאירלנד

ערך מורחב – המלחמה הוויליאמית באירלנד

במרץ 1689 נחת ג'יימס באירלנד בתמיכת כוחות צבא צרפתיים. הפרלמנט האירי לא הלך בעקבות הפרלמנט האנגלי והמשיך להכיר בג'יימס כמלך הלגיטימי. עם זאת, הוא הובס בקרב מול ויליאם השלישי ליד הנהר בוין ב-1 ביולי 1690 (12 ביולי בלוח הגרגוריאני). הוא ברח לצרפת מקינסלה. הפחדנות האישית שלו עלתה לו הרבה מתמיכתו והקנתה לו את הכינוי הידוע לשמצה 'ג'יימס ההוא' באירלנד.

בצרפת הורשה ג'יימס לגור בטירת סן-ז'רמן-אן-לה. בשנת 1696 נעשה ניסיון יעקוביטי להתנקש בחייו של ויליאם ולהחזירו לכס המלכות, אך הוא כשל. ג'יימס דחה את הצעתו של לואי ה-14 להיבחר למלך פולין באותה שנה, מחשש שקבלת הכתר הפולני תהפוך אותו לבלתי מתאים לכתר אנגליה בעיני בני ארצו באנגליה. לאחר מכן, לואי ה-14 לא הציע לג'יימס עזרה נוספת. החלטה זו התקבלה בשנת 1697 על ידי התחייבותו בשלום רייזוויק עם ויליאם השלישי. ג'יימס נפטר משבץ מוחי בגלות בסן ז'רמן, צרפת, ב-16 בספטמבר 1701.

מורשתו

בתו הצעירה של ג'יימס, אן, עלתה לכס המלכות כאשר ויליאם השלישי נפטר בשנת 1702. מרי השנייה כבר מתה ב-1694. חוק ההסדר 1701 קבע שאם קו הירושה השולט יגווע, קו הירושה המצוין במגילת הזכויות צריך לעבור לבת דודה גרמנית רחוקה, סופיה מהנובר, וצאצאיה הפרוטסטנטים. כאשר המלכה אן מתה בשנת 1714, זמן קצר לאחר סופיה, הכתר עבר לבנה של סופיה גאורג אוגוסט, הנסיך הבוחר מהנובר, וכך לבית הנובר.

בנו של ג'יימס השני, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט, קיבל על עצמו את הנהגת היעקוביטים. הוא נקרא על ידי תומכיו בשם "ג'יימס השלישי והשמיני", ועל ידי מתנגדיו "המתיימר הזקן לכס המלכות" (המתיימר הזקן). הוא הוביל מרד בסקוטלנד זמן קצר לאחר עלייתו של ג'ורג' הראשון לכס המלכות, אך הובס. גם התקוממויות אחרות הופלו. לא נעשו ניסיונות רציניים להחזיר את הסטוארטים לכס המלכות מאז העלייה הכושלת של 1745. עם זאת, ישנם עדיין אנשים התומכים בעניין היעקוביטים.

ג'יימס פרנסיס אדוארד נפטר בשנת 1766 וירש אותו בנו צ'ארלס אדוארד סטיוארט, הידוע בכינויו "המתחזים הצעיר". את צ'ארלס אדוארד ירש אחיו הצעיר הנרי בנדיקט סטיוארט, שהיה הקרדינל הבישוף של פראסקטי. הנרי בנדיקט היה הצאצא הלגיטימי האחרון של ג'יימס השני. במותו בשנת 1807 עברה התביעה היעקוביסטית לצאצאו הישיר ביותר של צ'ארלס הראשון, קרלו אמנואלה הרביעי, מלך סרדיניה, נכדו של אחותו הצעירה של ג'יימס השני הנרייטה. היורש השושלתי הנוכחי לטענת היעקוביטים הוא, באמצעות ירושות נשיות מרובות, פרנץ, דוכס בוואריה. למרות שהוא אינו תובע את כס המלוכה, היעקוביטים מכנים אותו פרנסיס השני.

משפחתו

ליידי אן הייד (בערך 1662), ציור מאת סר פיטר ללי

ב-24 בנובמבר 1659, ג'יימס התחתן עם ליידי אן הייד, ממנה נולדו לו שמונת הילדים הבאים:

• צ'ארלס (22 באוקטובר 1660 – 5 במאי 1661)
• מרי השנייה (1662 – 1694), התחתנה עם ויליאם מאורנז'
• ג'יימס (12 ביולי 1663 – 20 ביוני 1667)
• אן (1665 – 1714), התחתנה עם הנסיך ג'ורג', דוכס קמברלנד
• צ'ארלס (4 ביולי 1666 – 22 במאי 1667)
• אדגר (14 בספטמבר 1667 – 8 ביוני 1671)
• הנרייטה (13 בינואר 1669 – 15 בנובמבר 1669)
• קתרין (9 בפברואר 1671 – 5 בדצמבר 1671)

הנסיכה מריה ביאטריקס ממודנה (1680), דיוקן מאת וילם וויסינג

בנישואיו השניים, ב-21 בנובמבר 1673, הוא נישא לנסיכה מריה ביאטריקס ממודנה, בתו של אלפונסו הרביעי ד'אסטה, דוכס מודנה, ממנה נולדו לו שבעת הילדים הבאים:

• קתרין לורה (10 בינואר 1675 – 3 באוקטובר 1675)
• איזבלה (18 באוגוסט 1676 – 2 במרץ 1681)
• צ'ארלס (7 בנובמבר 1677 – 12 בדצמבר 1677)
• אליזבת (1678)
• שרלוט מרי (16 באוגוסט 1682 – 6 באוקטובר 1682)
• ג'יימס פרנסיס אדוארד, המכונה "המתיימר הזקן" (1688 - 1766)
• לואיז מרי תרז (1692 – 1712)

בנוסף, הוא גם היה אב לילדים לא חוקיים:

עם ארבלה צ'רצ'יל

• הנרייטה פיץ-ג'יימס ‏ (1667 – 1730)
• ג'יימס פיץ-ג'יימס ‏ (1670 – 1734)
• הנרי פיץ-ג'יימס ‏ (1673 – 1702)
• ארבלה פיץ-ג'יימס (1674 – 1704)

עם קתרין סדלי

• קתרין דארנלי (1680 – 1743)
• ג'יימס דארנלי (1684 – 1685)
• צ'ארלס דארנלי (1686 – 1687)

אילן יוחסין

הנרי סטיוארט, לורד דרנלי

מרי, מלכת הסקוטים

פרדריק השני, מלך דנמרק

סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב

אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום

ז'אן השלישית, מלכת נווארה

פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה

יוהנה מאוסטריה, הדוכסית הגדולה של טוסקנה

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה

אן, נסיכת דנמרק

אנרי הרביעי, מלך צרפת

מארי דה מדיצ'י

צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה

הנרייט מארי, נסיכת צרפת

ג'יימס השני, מלך אנגליה

קישורים חיצוניים

• ג'יימס השני, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'יימס השני, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'יימס ה-2, (1633-1701), מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית