דיסקית פיוניר
דיסקית פיוניר (באנגלית: Pioneer plaque) היא לוח אלומיניום שצורף לחלליות פיוניר 10 (ששוגרה במרץ 1972) ופיוניר 11 (אשר שוגרה באפריל 1973). הדיסקית נועדה להעביר מסר מהאנושות לחוצנים תבוניים שאליהם עשויות להגיע החלליות. על הלוח מצוירות דמויות עירומות של גבר ואישה, וכן מספר סמלים שנועדו לתאר את מיקומו של כדור הארץ.
הדיסקית צורפה לחלליות משום שהן היו הראשונות שהתעתדו לצאת ממערכת השמש, ולכן בזמן בנייתן עלה הרעיון לשלוח עליהן מסר. הדיסקית הוצמדה לתומכות האנטנה, על מנת להגן עליה מפני שחיקה בידי חלקיקי אבק. לחלליות הבאות שנועדו לצאת ממערכת השמש, וויאג'ר 1 וויאג'ר 2, צורף מסר מסובך יותר ומפורט יותר על גבי תקליט זהב.
הדיסקית מאוזכרת בסדרות מדע בדיוני רבות, כמו "פיוצ'רמה" ו"מסע בין כוכבים", בעיקר באופן סאטירי כאמצעי שלא יעזור כהוא זה ליצירת קשר עם תרבויות זרות.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרעיון המקורי, שפיוניר תישא מסר מהאנושות, הועלה על ידי אריק בורגס בעת ביקורו במעבדה להנעה סילונית בפסדינה שבקליפורניה, במהלך הפעלת מארינר 9. יחד עם ריצ'רד הוגלנד הוא פנה לד"ר קרל סייגן שהרצה על חיים מחוץ לכדור הארץ ועל תקשורת עם חוצנים בכנס שהתקיים בחצי האי קרים. ד"ר סייגן ראה את הרעיון באור חיובי מאוד, וכך גם נאס"א שנתנה לו שלושה שבועות לתכנן את המסר. יחד עם ד"ר פרנק דרייק הוא עיצב את הדיסקית, שהוכנה הלכה למעשה על ידי מי שהייתה אז אשתו, האמנית לינדה סאלזמן סייגן.
הדיסקית הראשונה שוגרה על גבי פיוניר 10 ב-2 במרץ 1972, והשנייה שוגרה על גבי פיוניר 11 ב-5 באפריל 1973. שתי החלליות נמצאות כיום בשוליים החיצוניים של מערכת השמש, והקשר עמן נותק, כצפוי. האות האחרון מפיוניר 11 התקבל בשנת 1995, והאות האחרון מפיוניר 10 ב-2003.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חומר גלם: אלומיניום מוזהב מאולגן.
- רוחב: 229 מילימטר.
- גובה: 152 מילימטר.
- עובי: 1.72 מילימטר.
- עומק החריטה הממוצע: 0.381 מילימטר.
- מסה: בערך 0.12 קילוגרם.
משמעות השרטוטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פליטת קרינה מאטום מימן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקצה השמאלי העליון של הדיסקית מצוירים שני מצבים של אטום מימן נייטרלי, המורכב מפרוטון אחד ומאלקטרון אחד. מימן הוא היסוד השכיח ביותר ביקום. הציור מייצג את שני מצבי הספין של הרמה האנרגטית הנמוכה ביותר של האטום. במצב אחד, הספין של האלקטרון ושל הפרוטון הם באותו כיוון ("מצב מקביל"), ובמצב השני כיוונם הפוך ("מצב אנטי-מקביל").
האנרגיה של המצב המקביל היא מעט גבוהה יותר (hyperfine splitting), ואטום יכול לעבור ממצב מקביל לאנטי-מקביל תוך פליטת פוטון. עבור אטום בודד, מעבר כזה מתרחש בממוצע כל 10 מיליון שנה, אך באזור צפוף באטומי מימן סביר לראות פליטה קבועה של פוטונים באורך גל המתאים. כאשר מכוונים רדיו טלסקופ לאזור עשיר באטומי מימן רואים את קו הפליטה הזה בבירור, וההנחה הייתה שגם תרבויות מתקדמות מחוץ לכדור הארץ מכירות את התופעה.
קו שמצויר על גבי הדיסקית בין שני המצבים נועד לציין מעבר אפשרי ממצב אחד לשני. מתחת לשרטוט מצוין קו אנכי קצר שמייצג את הספרה הבינארית 1. השרטוט מגדיר יחידת בסיס של אורך ותדירות על ידי מאפייני הפוטון הנפלט/נקלט במעבר שכזה: אורך הגל שלו 21 סנטימטר, ותדירותו 1,420 מגה-הרץ. יחידות אלה ישמשו בשרטוטים האחרים בדיסקית.
דמויות גבר ואישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצדה הימני של הדיסקית משורטטות דמויות עירומות של גבר ואישה ומאחוריהן מצוירת החללית על מנת לתת קנה מידה שיאפשר לחוצנים לדעת את הגודל האופייני של בני האדם. בין הקווים שמציינים את גובה האישה כתוב המספר הבינארי 8, הוא גובה האישה ביחידות שנקבעו למעלה (8×21ס"מ=168ס"מ). ידו הימנית של הגבר מורמת, וזאת על מנת לסמל שפניו לשלום, אם כי הסיכוי שהמחווה תובן הוא אפסי. בכל מקרה, הרמת היד מראה שהגפיים יכולות לזוז. במקור, הדמויות החזיקו ידיים, אך הציור שונה כשהובן שהמוצא עלול לחשוב בטעות שמדובר בייצור אחד ולא בשניים.
ניתן לראות שאיברי המין של האישה לא מופיעים בציור ורק כף הערווה שלה מצוירת. נטען שהיות שהזמן שניתן לסייגן להכין את הדיסקית היה קצר מאוד, הוא פחד שנאס"א תפסול את השרטוט אם הוא יכיל ציור מורכב מדי של איברי המין.[1] אולם, לפי הסיפור המפורט יותר של מארק וולוורטון, הציור המקורי כלל קו קצר שמסמן את הפות.[2] הקו הוסר עקב התנגדותו של ג'ון נוגל שהיה בזמנו המדען הראשי של נאס"א.[3]
סייגן עצמו אמר ש"הקו הקצר מאוד בדיאגרמה הושמט, בין השאר, משום שגם בפסלים יוונים קלאסיים הוא מושמט. אך הייתה סיבה נוספת: רצוננו לראות את הדיסקית משוגרת עם פיוניר 10. בדיעבד, יכול להיות ששפטנו את הצמרת המדעית-פוליטית של נאס"א כפוריטנית יתר על המידה. בדיונים הרבים שהיו לי עם אנשי נאס"א לא היה אחד שהתנגד מסיבות המתאימות לתקופה הוויקטוריאנית. להפך, קיבלתי הרבה עידוד שעזר לאורך הדרך". הוא אמר גם ש"השמועה בדבר צנזורה ממשלתית על הדיסקית כבר מתועדת ומבוססת כל כך שאף הצהרה מהמתכננים, או מהממשלה, לא תשפיע. אבל אנחנו יכולים לנסות."[4]
מיקום מערכת השמש יחסית לארבעה עשר פולסרים ולמרכז הגלקסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשרטוט המעגלי בצדה השמאלי של הדיסקית נראים 15 קווים היוצאים מאותו מקור. על 14 מהקווים מצוינים מספרים בינאריים שמסמלים את זמני המחזור של הפולסרים אותם הם מייצגים, ביחידות התדירות הבסיסיות שנקבעו בציור של אטום המימן. מאחר שזמני המחזור הללו משתנים עם הזמן, ניתן לחשב דרכם את תקופת הייחוס בה שוגרה החללית. אורך הקווים מציין את המרחק היחסי של השמש לכל אחד מהפולסרים ולמרכז הגלקסיה. סימון עבה בסוף כל קו מציין את המרחק של כל פולסר ממישור הגלקסיה.
אם תימצא הדיסקית, ייתכן שלא כל הפולסרים ייראו ממקום המציאה. לכן, ציינו המתכננים 14 פולסרים, ולא הסתפקו במספר קטן יותר, כך שגם אם חלק מהפולסרים לא ייראו, ניתן יהיה עדיין לאתר את מיקום מערכת השמש בעזרת טריאנגולציה.
רישום זמן המחזור של הפולסר המסומן על ידי הקו הארוך הנמשך כלפי מטה וימינה עלול לבלבל; כאשר שוגרה החללית פיוניר 10, נמדד זמן המחזור שלו כ-0.388 שניות. כאשר נרשם זמן המחזור בכפולות של יחידת תדר הבסיס (1,420 מגה-הרץ) התקבל המספר הבינארי 100000110110010110001001111000. ברישום הבינארי של זמן המחזור, 20 הספרות האחרונות נמצאות בתחום השגיאה, לעומת ספרה אחת בלבד ברישום בבסיס עשרוני. נטען שעדיף היה לרשום 100000110100000000000000000000, ובכך לרמוז שאין ודאות לגבי 20 הספרות הימניות.
הקו הארוך יחסית, הנמשך ימינה אל מאחורי הדמויות האנושיות ואין עליו מספרים בינאריים בא לסמן את המרחק מהשמש למרכז שביל החלב.
מערכת השמש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחתית הדיסקית ישנה דיאגרמה סכמטית של מערכת השמש בה מצויר מסלול החללית פיוניר 10 על ידי חץ (דבר שזכה לביקורת רבה). שתי הדיסקיות על פיוניר 10 ו-11 זהות, אך פיוניר 11 שוגרה למסלול שונה, כך שתבקר גם בשבתאי, עובדה שעושה את הדיסקית על פיוניר 11 מעט לא מעודכנת. טבעות שבתאי יכולות להוות סימן היכר נוסף למערכת השמש. טבעות צדק, נפטון ואורנוס לא מופיעות כי הן לא היו ידועות בזמן השיגור. פלוטו מצוין בדיאגרמה ככוכב לכת למרות היותו כוכב לכת ננסי לפי החלטה של ה-IAU, זאת מאחר שהחללית שוגרה לפני העברת ההחלטה בשנת 2006.
המספרים הבינאריים שליד כוכבי הלכת מראים את המרחק הממוצע של כוכב הלכת מהשמש, כאשר יחידות המידה הן עשירית המרחק בין כוכב חמה והשמש.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביקורת המרכזית על הדיסקית טוענת שנקודת מבטה אנתרופוצנטרית מדי, כלומר, זהו מסר שנכתב כאילו הוא מיועד לבני אדם, תרבות אחרת תתקשה להבינו. תכנון המסר, ששאף לקודד כמה שיותר מידע במינימום מקום, גרם לכך שאף מדענים אנושיים שניסו לפענח אותו לא יכלו לכולו.
באופן אירוני, נראה שדווקא החלק שמובן לאדם באופן האינטואיטיבי ביותר, שרטוט מסלול החללית, יהיה מסובך ביותר לתרבות שתמצא את המסר. מאמר בכתב העת סיינטיפיק אמריקן טוען ששימוש בחץ לציון מסלול הוא מלאכותי-אנושי ותרבות אחרת יכולה שלא למצוא שום משמעות בסימן הזה. אף על פי כן, ניתן להתייחס לדיסקיות כמעין קפסולת זמן, משום שנמצא בהן מידע על התפישה המדעית נכון למחצית המאה ה-20 וייתכן שבעתיד בני אדם שינועו בחלל החיצון יוכלו "לצוד" אותן ולפענח את המסר.
הדיסקית ספגה ביקורת רבה גם בגלל הדמויות העירומות המוצגות בה. העיתון שיקגו סאן-טיימס ריטש את אברי המין בתמונה, והלוס אנג'לס טיימס קיבל הרבה "תגובות נזעמות" מצד קוראים שהאשימו את נאס"א בהוצאת כספי מיסים אמריקאיים על שילוח "דברי זימה" לחלל.
ביקורת נוספת הועלתה לגבי מסירת נקודות ציון למיקום מערכת השמש בדסקית. היות שאין מידע רב אודות חוצנים, אשר עשויים להיות עוינים ואף תוקפניים, נטען כי לא היה זה מן החכמה לשלוח את המידע לחלל.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלן פלטשר, "The art of looking sideways" Phaidon Press, 2001. ISBN 0-7148-3449-1
- ^ Mark Wolverton, The Depths of Space: The Story of the Pioneer Planetary Probes, Joseph Henry Press, 2004, p. 79. ISBN 0-309-09050-4.
- ^ Wolverton, supra., p. 80.
- ^ Carl Sagan, Cosmic Connection: An Extraterrestrial Perspective, Cambridge University Press, 2000, ISBN 0-521-78303-8, pages 22-25
- ^ "טיפשי ומסוכן": נאס"א שלחה לחלל מסר שיכול להביא לסוף העולם, וואלה, 23 באוגוסט 2017