העולם הבא

ביהדות, העולם הבא (או "עולם האמת") הוא עולם הגמול, בו מתקיימים החיים לאחר המוות. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים בצורה מושלמת ומדויקת; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם קיבלו, איננו שלם וגמור. הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עקרון הצדק האלוהי.

קיימות שתי גישות מנוגדות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי חז"ל:

1. גמול העולם הבא הוא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא הרמב"ם.
2. גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא הרס"ג.

רעיונות דומים לגרסה הראשונה קיימים בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן נצרות, פלאטוניזם והינדואיזם, וממלאים בהן פונקציה דומה. הגרסה השנייה מופיעה בכל הדתות האברהמיות ואצל הזורואסטרים.

העולם הבא במקרא

ה"עולם הבא" אינו מוזכר בפירוש במקרא, אך יש המוצאים בו מספר אזכורים הרומזים לכך. כך סיכם אותם רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי:

1. הפסוק: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" מעיד על הישארות הנפש אחר המוות.
2. הפסוק: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" מבטיח את "בוא יום ה'", שהוא תחיית המתים, ואת ביאת אליהו הנביא, שבסיום חייו הארציים עלה השמימה, לפני בוא יום זה.
3. נבואת בלעם: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" יכולה לרמוז גם כן על אחרית שאחר המוות.
4. פניית שאול המלך לבעלת אוב להעלות את שמואל הנביא לאחר מותו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי" מעידה שהעם האמין בהישארות הנפש אחר כלות הגוף.
5. הבטחת אלוהים לעם ישראל, להיטיב עמם בתקופה שלאחר החיים: "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ." על פי ביאור המילה "אחרית".
6. בספר איוב מזכיר צופר בדרך אגב את הגמול הצפוי לרשעים "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה".
7. ספר קהלת מסיים בפסוקים: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע" שמוֹרים בבירור על דין בעתיד.
8. בספר תהילים קיימים פסוקים רבים שמורים על המשפט לעתיד לבוא למשל בתהילים א' ה' "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים".
9. "אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה...תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר".

פרשנים אחרים ראו באזכורים נוספים רמז לקיום ה"עולם הבא", כגון הנאמר על חנוך: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים", או הנאמר על האבות – אברהם, יצחק ויעקב – ועל אישים נוספים שהם "נאספו אל עמם".

מספר נימוקים ניתנו להימנעות המקרא מהזכרה מפורשת של ה"עולם הבא", ולכך שכל ייעודיו הם בעולם הזה. הרס"ג טען שהגמול ב"עולם הבא" הוא, כלשונו, "דבר שהשכל מורה עליו" ואין מקרא מתעכב ומאריך בדברים אלו. הסבר זה אומץ על ידי פרשנים רבים. עוד טען, שהמקרא עוסק בעיקר בדברים שהעניין בהם הוא מיידי, כגון מצבם החומרי בארץ ישראל אחרי התיישבותם בה, ולא בדברים העתידים לבוא בעתיד הרחוק.

לדעת רבי יהודה הלוי ייעודי התורה בעיקרם הם, כלשונו, "הדבקות בעניין האלוהי" בעולם הזה והחיים כעם נבחר בארץ הקדושה המונהג בהנהגה ניסית בידי האלוהים השוכן בתוכם. בדרגות גבוהות אלו של החיים הרוחניים בעולם הזה יש, לדעתו, ראיה ודאית לגמול שיגיע לנפשות בעולם הבא לאחר המוות.

מאידך, פסוקים מסוימים במקרא יכולים לערער את האמונה בקיום העולם הבא ובהמשך החיים לאחר מוות. לדוגמה:

כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

— מגילת קהלת, פרק ט', פסוקים ה'–ו'

אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה

— מגילת קהלת, פרק ט', פסוק י'

לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ; וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה

— ספר תהילים, פרק קט"ו, פסוק י"ז

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ

— ספר ישעיהו, פרק ל"ח, פסוק י"ח

אם כי לדעת הפרשנים המסורתיים, משמעות הפסוקים היא שהמתים אינם יכולים לעסוק עוד בחיי העולם הזה, וכן אינם משיגים עוד מעלות רוחניות לאחר מותם.

כנגד דעה זו ניצב לו הפסוק (תהילים פרק ו, 5-6) - "שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך, כי אין במוות זכרך בשאול מי יודה לך"(?)

תפיסת העולם הבא בתקופת בית שני

כבר בספר מקבים ב' (פרק ז) בסיפור על חנה ושבעת בניה מופיעה האמונה בתחיית המתים בפי הבנים הנהרגים על קידוש השם. לעומת זאת, באותו הסיפור בספר מקבים ד' (פרק יז) הגורל הטוב של מקדשי שם שמים מתואר במילים: "עומדים הם עתה קרובים לכיסא אלהים וחיים הם את חיי הנצח המאושרים".

פילון האלכסנדרוני ראה בהישארות הנפש אחת מחמש או שמונה אמונות היסוד של היהדות.

יוסף בן מתתיהו מתאר בספרו "מלחמת היהודים" את ההשקפות שרווחו בזמנו על העולם הבא. הפרושים סברו שהנשמות אינן כלות, אולם רק נשמות הטובים עוברות אל גוף חדש, ונשמות הרשעים נדונות לייסורי עולם. האיסיים האמינו שהנשמות תישארנה לנצח ואחרי עוזבן את "מוסרות הבשר" הן מתנשאות בשמחה למרום. לדעתם, הנפשות חיות מעבר לאוקיינוס, שם רוח ים מנשבת תמיד ומשיבה נפש (כעין "קורת רוח בעולם הבא" המוזכר אצל חז"ל). נחלת הנשמות הרעות היא קרן חשכה, מקום סער וסופה וייסורי נצח. הצדוקים כפרו בהישארות הנפש ובשכר ועונש בעולם הבא. (דבר זה מתאשר בדברי חז"ל במספר מקומות: "משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד", "צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום").

הוא עצמו, בנאומו בפני האנשים שנמלטו מן הרומאים אל המערה אחרי כיבוש יודפת, אומר:

אלה האנשים יזכו לשם עולם וביתם וזרעם יכונו לאורך ימים ושמותיהם הטהורות והישרות תשכונה בחבל גורלן אשר בקודש קודשי השמים ומשם תרדנה אל גופות טהורים לקץ הימין. ואולם נשמות האנשים, אשר שלחו יד בנפשם, תרדנה אל שאול מקום צלמות

— מלחמת היהודים ספר ג פרק ח ה

העולם הבא בספרות חז"ל

בספרות חז"ל, במשנה, בתלמוד ובמדרשים המושג "עולם הבא" מופיע מאות פעמים בהקשרים רבים ומגוונים. רק במשנה מושג זה מופיע למעלה משלושים פעמים. העולם הבא נתפש כמקום שבו האדם מקבל שכר על מעשיו הטובים בעולם הזה, שבו שעה אחת של קורת רוח שווה יותר מכל חיי העולם הזה.

מצד שני נאמר באותה משנה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", כי בעולם הזה ניתן לאדם לבצע שינוי ומהפך במעשיו ולהתעלות רוחנית, מה שאין כן בעולם הבא.

המשנה קובעת: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. הרמב"ם מרחיב את הדיבור בעניין זה בהקדמתו לפרק זה במשנה, וכן בספרו "משנה תורה", הלכות תשובה פרק ג.

פעמים רבות העולם הזה והעולם הבא מתוארים כשני עולמות הופכיים זה לזה. כך למשל, לעומת העולם הזה שמדומה לחושך ולילה העולם הבא מדומה לאור ובוקר. לעומת העולם הזה שמתואר כפרוזדור לטרקלין, העולם הבא מתואר כטרקלין עצמו. לעומת העולם הזה שמתואר כיבשה, העולם הבא מתואר כים. לעומת העולם הזה שנברא באות ה"א, העולם הבא נברא באות יו"ד. שמו המפורש של הקב"ה יהגה כפי שהוא בעולם הבא ולא בשם אדנות כפי שהוא נהגה בעולם הזה.

פעמים מושווה העולם הבא בספרות חז"ל לדברים אחרים:

העולם הבא נכלל בשלוש מתנות שנתנן הקב"ה לישראל על ידי ייסורים: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא. שלשה דברים הם מעין העולם הבא: שבת, שמש ותשמיש. כשם שיש משהו ממיתה בשינה, ויש משהו מנבואה בחלום כך יש משהו מעולם הבא בשבת. על פי התלמוד, שלשה אישים הטעימם הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא והם אברהם, יצחק ויעקב.

במספר רב של מקומות נראה בבירור שכוונת חז"ל לעולם התחייה ולא לעולם הנשמות שלאחר המיתה: במשנה המוכרת והידועה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר". בתלמוד אף נאמר כי חלוקת הארץ תהיה הרבה יותר אידיאלית ושלימה לעולם הבא ממה שנעשה בעולם הזה.

לעומת ימות המשיח שעליהם נאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", על העולם הבא נאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (רש"י: מרוב נוגהם של צדיקים). כשם שימות המשיח מציאותם היא גשמית, כך גם העולם הבא צריך להיות כזה.

אף מהמדרש שבו מביאים ראיה על המתרחש בעולם הבא ממעמד הר סיני ניתן להוכיח תפיסה זו.

במשנה באבות ובתנא דבי אליהו משתמע בבירור שעולם הבא הוא העולם שאחרי תחיית המתים, וכך גם במדרש תנחומא, שם העולם הבא הוא העולם שאחרי ימות המשיח, שבו הקב"ה מופיע בכבודו בציון.

הצדוקים והבייתוסים האמינו שאין עולם הבא. באבות דרבי נתן נכתב שראשיתן של כתות אלו בשני תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו שפירשו באופן מוטעה את אמירתו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אך למעשה כוונתו הייתה שיש שכר למצוות בעולם הבא, שכר שיגדל אם המצוות לא יקויימו עבור שכרן.

העולם הבא על פי רס"ג

לדעת רס"ג הגמול של העולם הבא מתחיל עם תחיית המתים. לאחר התחייה יקבל כל אדם, בגופו ובנפשו יחד, את הגמול הראוי לו – הרשעים ייוסרו מהחום הגדול, וזהו הגיהנום; והצדיקים ייהנו מאותו מקור חום, וזהו הגן עדן.

העולם יהיה גשמי, אך באופן שונה מהעולם הזה. על אף שלאנשים יהיה גוף, הוא יהיה מושלם, כעין מצבו של אדם הראשון בגן עדן. מכיוון שגופו של האדם יהיה זך, והעולם יהיה עולם חדש, שבו החמה והלבנה יאירו בעוצמה לא רגילה, והרוע לא יהיה קיים, הגוף וכוחותיו לא יפריעו עוד לאדם לדבוק באלוהים. האנשים שיחיו בעולם זה יהיו נביאים, כל אחד לפי מעשיו ומדרגתו.

מרגע המוות ועד אז, הגופים מתכלים והנפשות ממתינות לבוא הגמול – של צדיקים גנוזות תחת כיסא הכבוד ושל רשעים משוטטות בעולם.

מלבד הרס"ג, דוגלים בתפיסה זו גם הראב"ד, הרמב"ן, הרב עובדיה מברטנורא, המהר"ל והרמח"ל.

העולם הבא על פי הרמב"ם

לדעת הרמב"ם הגמול של העולם הבא מתחיל מייד לאחר מות האדם – הגוף כלה, אך הנשמה, של מי שזוכה לכך, אינה כלה ונעלמת, אלא ממשיכה להתקיים לנצח. מצבה הוא תענוג רוחני מושלם שאינו פוסק, ואין מושג כלשהו בחיינו הגופניים בעולם הזה היכול לתארו באופן אמיתי. את גישתו זו מבסס הרמב"ם בעיקר על דברי התלמוד:

מרגלא בפומיה דרב (רש"י: דבר זה רגיל בפיו): [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד י"א)

— מסכת ברכות דף יז עמוד א

כאשר את הביטוי "יושבין ועטרותיהם בראשיהם" הוא מפרש כמשל בלבד. בתפיסה זו של העולם הבא דוגלים גם רבי שלמה אבן גבירול וריה"ל, וכנראה שהיא רווחה ביהדות ספרד האנדלוסית.

לרמב"ם יש משנה סדורה גם לגבי שאר המרכיבים של תורת הגמול, אותה הוא מביע בפירוש המשנה (סנהדרין הקדמה לפרק "חלק" ובאיגרת תחיית המתים):

• ימות המשיח – הוא זמן שבו תשוב המלכות לישראל. עם ישראל יזכה בתקופה זו לתקומה ולגדוּלה, אך חוקי הטבע לא ישתנו.
• תחיית המתים – תחיית הצדיקים (ולא הרשעים) בזמן העתיד לבוא לחיות חיי אושר בעולם הזה. אבל בהכרח גם חייהם אינם נצחיים, אלא הם ימותו ורק נשמתם תישאר לעד.
• גן עדן – מקום דָשֵן בכדור הארץ שיתגלה לאנושות בעתיד.
• גיהנום – הצער שיפקוד את הרשעים בעולם הזה (או באמצעות חום השמש או באמצעות חום גופם).

לדעתו, עונשם הגדול של הרשעים הוא בכך שהם אינם זוכים להישארות הנפש, לה זוכים הצדיקים, והוא הכרת המוזכר בתורה. ההטבה בעולם הזה או לחלופין הייסורים אינם, לשיטתו, הגמול הסופי על מעשיו של האדם, אלא אמצעי עזר לצדיקים בצדקותם והכשלה של הרשעים בדרכם הרעה.

הפולמוס מסביב לשיטת הרמב"ם

עוד בחייו של הרמב"ם, מייד לאחר פרסום כתביו, ספגה השקפתו בענייני הגמול ביקורת. דעתו על העולם הבא, המשייכת אותו לנשמות בלבד והמנתקת אותו מתחיית המתים, לא תאמה להשקפה המקובלת. הביקורת הראשונה הגיעה מכיוונו של ראש ישיבת בגדאד הרב שמואל הלוי והתפשטה בין יהודי תימן. נוצר אף רושם מוטעה שהרמב"ם כביכול איננו מאמין בתחיית המתים. דבר זה אילץ אותו להגיב באמצעות איגרת, שנשלחה לתימן, בה הוא מבאר באריכות וברגשות זעם את עמדתו. לימים היא זכתה לשם: "מאמר תחיית המתים". בשלב מאוחר יותר הושמעה ביקורת דומה ברחבי העולם היהודי. המבקרים הידועים לנו הם: הראב"ד בהשגותיו למשנה תורה (הלכות תשובה פ"ח), רבי משה בר חסדאי מתקו בספרו "כתב תמים" (אוצר נחמד ח"ג ע' 89), רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה מטולידו (כתאב אלרסאיל, בריל תרל"א ע' לו; שו"ת יד רמ"ה ע' נה) והרמב"ן בספרו תורת האדם (שער הגמול). בעקבות כך, הרמ"ה אף ניסה לעורר את חכמי צרפת לנדות את כל מי שיקרא בספרי הרמב"ם, אבל לא זכה להיענות.

תורת הגמול של הרמב"ן

תיאור מפורט של העולם הבא, כמו של כל צורות הגמול, נמצא בספרו של הרמב"ן "שער הגמול" (שהוא הפרק האחרון של ספרו הגדול יותר – תורת האדם), בו הוא מעמיק לבאר סוגיה זו על פי המקורות הרבים שעמדו לרשותו – מקרא, תלמוד, מדרשים שונים ואף מקורות קבליים. שיטתו היא כעין סינתזה בין שיטת הרס"ג לבין שיטת הרמב"ם. הגמול מורכב משלושה שלבים:

1. בעולם הזה – הרשעים מקבלים את שכרם על מיעוט המעשים הטובים שעשו, והצדיקים נענשים על מיעוט העברות שעברו.
2. מייד לאחר המוות – גן עדן לנשמות הצדיקים וגיהנום לנשמות הרשעים. בשנים עשר החודשים הראשונים נשמת הצדיק קשורה לגן עדן הגשמי, המצוי בעולם הזה, ורק לאחר מכן היא מתעלה ליהנות מגן העדן העליון – הרוחני. וכן נשמת הרשע נידונת באש גיהנום במשך שנים עשר חודש ולאחר מכן, כיוון שנתכפרו עוונותיה, היא מועברת לגן עדן. רק נשמות שהורשעו באופן חמור במיוחד, מתייסרות בגיהנום לנצח.
3. בעולם הבא, המתחיל עם תחיית המתים – גם שם יתעדנו הצדיקים בהיותם בגופם בגן עדן הגשמי ("גן עדן התחתון"), והרשעים יידונו בגיהנום (החכמים נחלקו לגבי מקור החום בו: יש אומרים שהוא חום השמש, ויש אומרים שהוא החום הנוצר בגופם של הרשעים).

עניין מיוחד שהרמב"ן מתמודד איתו, בתורת הגמול שלו, הוא הקשר בין ה"רוח" ובין ה"גשם". לדוגמה: כיצד גן עדן גשמי, הנמצא בעולם הזה, מסב תענוג רוחני לנשמה לאחר מות האדם, או לחלופין כיצד אש גיהנום מסבה צער לנשמה. וכן כיצד הגוף לאחר תחיית המתים יתענג בתענוג רוחני ומה מקומו ומה צורך בו בעולם הבא שאין בו אלא תענוג רוחני נצחי.

הרמב"ן מסכם את שיטתו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים" (רמב"ן, שער הגמול).

באותו עניין, בתוספת לברכת יוצר של שבת, לפני הקטע "אל אדון", נאמר: "אין ערוך לך ה' אלוקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לעולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים". לפי דעת הפייטן הזה (שזמנו אינו ידוע בבירור אבל כנראה קדם לרמב"ן לפחות) ימות המשיח הם המשכו של העולם הזה, כדברי התלמוד. לפי דעה אחת, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד, כלומר חוקי הטבע ימשיכו, ואף לא יחדל אביון מקרב הארץ כמבואר שם, אלא זו בלבד שעם ישראל לא יהא משועבד לאומות העולם. בין העולם הזה לימות המשיח הוא תקופת העולם הבא, דהיינו מקום השכר והעונש לנשמות בזמן המתנתן לתחיית המתים, והתקופה הסופית היא תחיית המתים, שבה יחיה הגוף עם הנפש באוטופיה מושלמת.

ראו גם

• עולם המתים
• חיים לאחר המוות
• תחיית המתים

קישורים חיצוניים

• הערך "עולם הבא", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• רבי משה בן נחמן, שער הגמול, אתר דעת
• רמח"ל, מאמר העיקרים, אתר דעת
• רבי אברהם אבולעפיא, ספר חיי העולם הבא
• יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: מהו מקור הביטוי תנצב"ה?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏"), 21 באפריל 2006
• אילון גלעד, מה קורה ליהודים אחרי שהם מתים?, באתר הארץ, 13 באפריל 2016
• מוות בעולם העתיק, איך התפתח רעיון העולם הבא ביהדות, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• העולם הבא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)