תורת האדם (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורת האדם
תורת האדם.png
מידע כללי
מאת רמב"ן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות תורנית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא אבלות ביהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה איסטנבול עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1519 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תורת האדם הוא אחד מחיבוריו החשובים של הרמב"ן, העוסק בעיקר בנושאי רפואה קבורה ואבילות. ונחשב לספר יסוד בנושאים אלו. ראשונים רבים הסתמכו על פסקי הרמב"ן שבספר, ולעיתים אף ציטטו הלכות שלמות כצורתם.

כפי הנראה, חיבור זה מאוחר לחידושיו על הש"ס.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הספר נעדר מכתבי היד של הספר, אך כבר מהמהדורה הראשונה של הספר מופיע על שער הספר: "זה ספר תורת האדם להרמב"ן זצ"ל". כמו כן, מספרי הראשונים נקל לראות שכך הוא שמו; כך למשל כותב הרשב"א כאשר מביא את דעתו של הרמב"ן: ”דעת רבינו ז"ל בספר תורת האדם…“ (שו"ת הרשב"א חלק א, סימן נט) ועוד ראשונים כמותו. בפי הרמב"ן מכונה הספר "מגילת אבל", אך נראה שזהו כינוי בלבד.

הרב חיים דוב שעוועל, אשר ההדיר את כתבי הרמב"ן, כתב ששם הספר לקוח מהפסוק בספר שמואל ”וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי ה' וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם“ (ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק י"ט).[1]

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הספר הדן בהלכות רפואה, קבורה, אבילות והנושאים הנלווים לכך. הספר נחשב לספר יסוד בפסיקה בנושאים אלו,

הטור בחיבורו הסתמך רבות על דברי הרמב"ן בחיבור זה, כך למשל כל הלכות אבלות וכל סמנים רבים בהלכות שבת ויום טוב הנוגעים לדיני חולה ומת בשבת ויום טוב, דין חולה ביום כיפור. וכן הלכות חול המועד, וכל הלכות תשעה באב. וכדברי הטור[2] שהלכותיו אלו הם ”קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר הרב הגדול הרמב"ן“.

כמו כן, ראשונים רבים שדנו בדינים אלו הסתכמו בעיקר על ספר זה. הרא"ש בחיבורו מביא דינים רבים מספר זה, לעיתים בהשמטת מקור הדברים.

בספר הסתמך הרמב"ן על ראשונים רבים ביניהם: רש"י והתוספות, רבינו חננאל, הערוך, רי"ץ גיאת, הראב"ד שאילותות, וההלכות גדולות ועוד.

חלקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשערים ועניינים, בחלק ממהדורות הספר, וכן בספרים שמביאים את דברי הרמב"ן, מחליפים לעיתים בניהם.

במקור הספר מחולק לארבעה שערים: שער המיחוש, שער הסוף, שער האבל ושער הגמול.

שער המיחוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער זה כולל את עניין הסכנה בלבד.

שער הסוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולל את: עניין הווידוי, עניין הרפואה, עניין הפטירה, עניין הקריעה, עניין מי שמתו מוטל לפניו, עניין ההספד, עניין ההוצאה, עניין הקבורה ועניין הכהנים.

שער האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולל את: עניין קרובים מתאבלים, עניין ההתחלה, עניין האבלות, עניין שבתות וימים טובים, עניין שמועה וליקוט עצמות,, עניין אבלות ישנה.

שער הגמול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, הוא קנה חשיבות בפני עצמו, ואף הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו.

בשער הגמול, עוסק הרמב"ן בענייני השכר והעונש, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, גיהנם וגן עדן, עולם הבא ותחיית המתים, והוא מגדיר את עניינם על פי התלמוד ואמונת ישראל.

רמב"ן קבע בספרו:

כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים

ברוב כתבי היד שער הגמול מופיע כחלקו השני של הספר, אך שער הגמול נדפס כבר בשנת 1490 כשלושים שנה קודם תורת האדם ישראלי העלה השערה ששער הגמול הוא יצירה בפני עצמה שחוברה לתורת האדם על ידי אחד מתלמידי הרמב"ן בשל הנושאים החופפים.

ככל הנראה כתב הרמב"ן את פירושו על ספר איוב כהמשך לחיבור זה.

פירושים על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם בן זרח בעל צידה לדרך כותב שחיבר קיצור לספר וקראו בשם "מנחם אבלים".[3]

מהדורות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה לתפוצה גדולה, וכיום מצויים עשרות כתבי יד של ספר זה.

הספר נדפס במהדורות רבות, חלקם כללו הערות ותוספות שונות:

  • מהדורה ראשונה נדפסה בקושטא בשנת רע"ט, 1519
  • מהדורה נוספת נדפסה בוינציאה בשנת תרלו 1876
  • מהדורת וורשה משנת תר"א. זכתה למהדורות צילום רבות, והיא זו שהייתה נפוצה אצל הפוסקים האחרונים.
  • רבי איסר זלמן מלצר ליקט מהספר וסידרו על מסכת מועד קטן והדפיסו במהדורת חידושי הרמב"ן שלו.[4]

השפעת הספר וחשיבותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהרמב"ן לא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של "הטור" ולאחר מכן ב"שולחן ערוך", לעיתים אף נגד גדולי הראשונים, ובעיקר מספרו 'תורת האדם', שכאמור השפיע רבות על הטור והשלוחן עורך בהלכות אלו.

על אף חשיבות הספר, עם זאת, זה לא תמיד הוא היה מצוי בידי הפוסקים שדנו בדבריו, כך שנאלצו להסתמך על דבריו כפי שהובאו בספרים אחרים, דבר שגרם לטעויות שונות. כך למשל נכתב בספר אבני נזר על אחד מפסקיו של המגן אברהם: ”אך בוודאי לא היה לפניו ספר תורת האדם לרמב"ן“ (אבני נזר, סימן שצד, כא).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים דוב שעוועל, ‏כתבי הרמב"ן, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' ט', באתר אוצר החכמה
  2. ^ יורה דעה בתחילת סימן של"ה
  3. ^ רבי מנחם הזרחי, ‏צדה לדרך, מאמר ה כלל ב, באתר HebrewBooks
  4. ^ ראה עוד בנימין ריצ'לר, "כתבי היד של ספר תורת האדם לרמב"ן", קורות ח תשמ"ג, עמ' 217–218; שמואל אשכנזי, ההוצאות המודפסות של ספר תורת האדם לרמב"ן, שם, עמ' 219–221; יהושע ליבוביץ, "נתונים רפואיים בספר תורת האדם לרבי משה בן נחמן", שם, עמ' 209–212