יהדות אינדונזיה
יהדות אינדונזיה היא אחת מהקהילות היהודיות הקטנות ביותר באזור המזרח הרחוק.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהודי אינדונזיה במלחמת העולם השנייה
קיימות עדויות להתיישבות מוקדמת באיי סונדה אך לא ברור מתי חיו יהודים באיים וכמה יהודים התגוררו בהם. באמצע המאה ה-19 הגיע יעקב ספיר לאינדונזיה, שם פגש יהודי ממוצא הולנדי שסיפר לו כי בג'קרטה (שנקראה אז בָּטַבְיָה) מתגוררות כ-20 משפחות יהודיות (מרביתן קשורות למשטר הקולוניאלי ההולנדי); וכי ידוע לו כי קיימים יהודים גם בסמרנג ובסורביה. ספיר דיווח לאמסטרדם על צורכי הקהילה היהודית באינדונזיה, ונשלח אליה רב; בנוסף, החלה הגירה של סוחרים יהודים מבגדד ומעדן וב-1921 דיווח ישראל כהן, שליח ציוני כי באי ג'אווה יושבים כ-2000 יהודים. בשנות השלושים ובמהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו יהודים רבים ממזרח אירופה לאינדונזיה והתיישבו במקום. עדות לשגשוג החיים היהודיים באינדונזיה בתקופה שבין מלחמות העולם היא העיתון הציוני "Erets Israel" שהופיע מ-1926 ועד לתחילת הכיבוש היפני ברציפות. במקביל, עוד טרם הכיבוש היפני סבלו היהודים מאנטישמיות, בעיקר מצד גורמים הולנדיים אשר לאחר מכן השתלבו במפלגה הנאצית ההולנדית. לאחר כבוש הולנד על ידי גרמניה במאי 1940 הגיע גודל הקהילה לשיאו, אך המספרים המדויקים אינם מוסכמים: בעבר נשמעה הטענה כי בקהילה 3,000 חברים, אבל אנשי "טמפו דולו" הזכירו מספר של כ-9,000-10,000. בתקופת הכיבוש היפני באינדונזיה נכלאו יהודים רבים, שהיו תושבים ללא-אזרחות או אזרחים הולנדיים. יהודים אלו היו נתונים ליחס קשה מצד השלטון היפני, והועסקו בעבודות כפייה,[1] כפי שהעיד השבוי אברהם קיסין בספרו "בשבי חילי המיקאדו".
לאחר הקמת מדינת ישראל, ועוד לפני תום מלחמת העצמאות האינדונזית ב-27 בדצמבר 1949, ביקשו רוב חברי הקהילה היהודית לעזוב את אינדונזיה ולעלות לישראל. בעקבות קשיי תחבורה העלייה התעכבה[2], אך רוב היהודים אכן עלו לישראל וחלקם היגרו רבים לארצות הברית ולאוסטרליה, וגודל הקהילה הצטמצם באופן משמעותי. בשנת 1951 עוד התגוררו במדינה 1,500 יהודים ובשנת 1958 ירד מספרם לכ-450. בשנת 1962 הוערך[3] מספר היהודים באינדונזיה בכ-175, בשנת 1963 הוערך מספרם בכ-50, ובשנת 1969 דווח כי נותרו באינדונזיה כ-45 יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בג'קרטה וכ-25 בסורביה. ב-1997 הוערך שוב מספר היהודים במדינה על כ-20 בסך-הכל. בשנת 1990 העיד ישראלי שביקר באינדונזיה באמצעות דרכון זר, כי פגש במדינה שתי נשים יהודיות בסמאראנג.
בית הכנסת הישן, שהיה בעיר סורביה, ונהרס ב-2013[4]. בית הכנסת היה ממוקם בבניין קולוניאלי ישן שהשתייך לרופא הולנדי והוא בית כנסת אורתודוקסי-ספרדי. פעילים של תנועת חב"ד מאוסטרליה שמו להם לאחרונה למטרה לשמר את החיים היהודיים בסורביה, ולייבא לאינדונזיה את משנת חב"ד.
בתונדאנו[5], במרחק כ 35 ק"מ מדרום מזרח למנאדו יש קהילה יהודית שמורכבת מאנשים ששבו ליהדות אחרי שהוריהם הזדהו כמאמינים בדתות אחרות. קהילה זאת זוכה לסובלנות מהמועצה המחוזית שיש בה לא מעט נוצרים. בית הכנסת היחיד הקיים באינדונזיה נמצא בתונדאנו, והוא פעיל[6],ב-22 בנובמבר 2010 דווח העיתון הניו יורק טיימס שבית הכנסת הזה הוא הפעיל היחיד באינדונזיה, בנוכחות כ-10 יהודים לאחר שבית כנסת בסורביה נסגר על ידי מפגינים בזמן מבצע עופרת יצוקה. אנדרטה דמוית מנורת המקדש עומדת במקום בולט בהר כלאבאת בנפת צפון מינאהאסא בגובה 620 מטר מעל פני הים[7]. גובה המנורה 19 מטרים ולטענת אינדונזים היא המנורה הגבוהה בעולם. החל משנת 2022 הכיל בית הכנסת גם מוזאון לזכר השואה, שיסודו גרר הפגנות של קיצונים מוסלמים, אבל שלטונות אינדונזיה הסכימו ליסוד המוזאון.[8]
יהדות אינה אחת משש הדתות הרשמיות באינדונזיה. אירועים אנטישמיים מתרחשים באינדונזיה, למרות גודלה המזערי של הקהילה - בעיקר (אך לא רק) על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי; בין היתר מוביל בתעמולה אנטישמית העיתון המוסלמי Media Dakwah.
בשנת 2011 התפרסמה סדרת כתבות בשבועון אינדונזי על אודות קהילת יהודי אינדונזיה. נחשפה מסורת בקרב בני שבט סנטאני שמקורם ממערב לג'איאפורה, וחשפה שהמסורת שלהם מקורה במוצא יהודי. 168 מאנשי השבט התגיירו. בפסח 2014, נערך סדר פסח באחד מבתי המלון בג'קרטה בהשתתפות 50 בני אדם, אחד מהנוכחים בא מהאי איריאן. נערך הסדר בחסות[9] שגריר ארצות הברית באינדונזיה, ומשך את תשומת לב אמצעי התקשורת המקומיים, שהסבירו לקוראיהם מהו "פסחא יהודי". בשנת 2014 בזמן מבצע צוק איתן, ערכו יהודי סנטאני מפגן תמיכה בישראל שנערך בג'איאפורה, תוך כדי הבלטת העובדה שאין הדבר נועד לפגוע באינדונזיה. התקשורת המקומית תהתה מה מקור התמיכה בישראל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jeff Hadler, "Translations of Antisemitism: Jews, the Chinese, and Violence in Colonial and Postcolonial Indonesia," Indonesia and the Malay World, Vol. 32, No. 94, November 2004, pp. 291-313.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילה קלמפרר-מרקמן, הקהילה היהודית באינדונזיה, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי
- תמונות 2 בתי הכנסת בסוראבאיה ובמנאדו
- צופיה הירשפלד, שואה שלהם, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
- אליהו בירנבוים, יהדות בלב האסלאם, מקור ראשון, מוסף "שבת", 3 בינואר 2018
נהא באנקה, רבנים חמושים וכיפות מוסתרות: ביקור במדינה שבה יהודים שומרים בחשאי על אמונתם, באתר הארץ, 18 באפריל 2019- איתמר אייכנר, בית כנסת ושופר באינדונזיה: "רוצים לעלות לישראל", באתר ynet, 2 ביולי 2019
- לארי פולנסקי, The Surabaya, Indonesia, Jewish Community - רשמי ביקור (באנגלית)
- The Jews of Surabaya כתבה משנת 2003 (באנגלית)
- כתבה אודות יהודי אינדונזיה, באתר הניו יורק טיימס, 22 בנובמבר 2010 (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שואה שלהם, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
- ^ חבלי עלייה, העולם, 22 בדצמבר 1949
- ^ הכהן, מנחם, "דע את עמך", סקירה על הפזורה היהודית בעולם - תשכ"ב 1962, אתר "דעת"
- ^ הכהן, שם; תמונה של בית הכנסת ניתן לראות באתר בית התפוצות
- ^ מפה: https://sg.trip.com/travel-guide/attraction/minahasa-regency/indonesia-holocaust-museum-136738827/
- ^ תמונתו: https://upload.wikimedia.org/wikipedia/id/a/a0/Sinagoga_Manado.jpg
- ^ תמונתה: https://www.indonesia-tourism.com/north-sulawesi/images/kaki_dian.jpg
- ^ חריטת סמל גארודא פאנצ'אסילא, בפני עדים וצלמים, חובשי כפות, בהם רב הקהלה, יעקב ברוך, סמוך למוזאון השואה בתונדאנו: https://qph.cf2.quoracdn.net/main-qimg-0f1c70bc3d18d379c31ea8a6f04496fd
- ^ לפחות בתקופה ההיא, כל אדם זר, לו רצה לעשות עסקים באינדונסיה רבתי, מוטב היה לו להמצא בחסות כלשהי, גם בקשריו עם מקומיים: כך העידו גם ישראלים שהיה להם קשר מסחרי עם גורמים באינדונסיה בין היתר רונן סקלצקי, הדבר נכון שבעתים באשר לישראלים, בהעדר קשרים דיפלומטיים בין ישראל לאינדונסיה.
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
