ארנון סופר

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים ריקים [ פרסים והנצחה, שנת פטירה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארצות מגורים, שנת לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ארנון סופר

אין תמונה חופשית
לידה	24 בדצמבר 1935 (בן 88) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	גאוגרפיה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	אוניברסיטת חיפה
הערות	ממקימי אוניברסיטת חיפה.
תרומות עיקריות
חקר גאוגרפיה של ישראל ובמיוחד בעיות הגאואסטרטגיות של ישראל.

אַרְנוֹן סוֹפֵר (נולד ב־24 בדצמבר 1935 בתל־אביב) הוא פרופסור ישראלי לגאוגרפיה ולמדעי הסביבה, מתמחה בנושאי מים ודמוגרפיה. ממקימי אוניברסיטת חיפה. ידוע בעיקר בזכות מחקריו אודות מדינת ישראל בבחינת נושאי הדמוגרפיה, המים, והסביבה בהקשרים פוליטיים ואסטרטגיים. הוא מתריע במשך שנים מפני צרות גאוגרפיות המסכנות את קיומה של מדינת ישראל.

חייו

סופר בילה את ילדותו במושבה ראשון־לציון, שהפכה לעיר בהגיעו לגיל 15 (בשנת 1950). הוא וחבריו לכיתה בגימנסיה הריאלית במושבה הקימו את קבוצת הכדוריד הראשונה שפעלה תחת חסות ה"מכבי". בשנות החמישים ארנון שימש גם שחקן נבחרת ישראל. את שירותו הצבאי בצה"ל עשה בחטיבת הנח"ל.

הקשר ההדוק שלו למושבת היין היה בין הסיבות לכתיבת עבודת המוסמך שלו בנושא "כרם ותעשיית היין בישראל", עבודה שפורסמה כמונוגרפיה ב־1967, עבודת הדוקטורט עסקה "במיקום תעשיות במפרץ חיפה – מנקודת ראות גאוגרפית" (1971). את שלושת תאריו האקדמיים קיבל באוניברסיטה העברית בירושלים. ב־1965 החל לפעול כמרצה במכון האוניברסיטאי של חיפה, טרם הפיכתו לאוניברסיטה. סופר כיהן מגוון תפקידים בסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה, בהם ראש החוג לגאוגרפיה, יושב ראש המרכז היהודי-ערבי והמכון לחקר המזרח התיכון, דקאן הפקולטה למדעי החברה, סגן יו"ר המרכז לחקר הביטחון, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה. מאז 1970 הוא מלמד, מדריך ומעורב בפו"מ הצה"לי; מאז 1978 הוא מרצה ומשמש פרופסור במכללה לביטחון לאומי ומאז 2007 הוא ראש המרכז למחקר במכללה זו.

מאז צאתו לגמלאות, הוא מלמד אך ורק את אנשי מערכת הביטחון הלומדים באוניברסיטת חיפה, בהם תלמידי המכללה לביטחון לאומי, המכללה לפיקוד טקטי, תוכנית חבצלות של חיל המודיעין ופו"מ משטרת ישראל.

מחקריו

עיקר מחקריו דנים בבעיות הגאואסטרטגיות של ישראל, כמו דמוגרפיה, מים, יחסי יהודים-ערבים, פיתוח הפריפריה, איכות הסביבה, לוחמה בשטח בנוי ועוד. סופר נודע כמקורב למנהיגים הפוליטיים בישראל מכל הזרמים ולפיכך היה שותף בכמה מהתהליכים המדיניים של ישראל ובין היתר חבר במשלחת הצבאית בשיחות אוסלו ובנושאי המים מול סוריה ולבנון. עוד נודע בזכות אזהרותיו מפני הדמוגרפיה הערבית ועל רקע זה כיוזם תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה אותה ביצע שרון בקיץ 2005.

הדמוגרפיה במדינת ישראל

סופר מרבה להתבטא בנושאי דמוגרפיה, בייחוד בהקשר של סכנה דמוגרפית על קיומה של מדינת ישראל. לצורך המחשת הסכנה נוקב סופר במספרים שלעתים משתנים בין התבטאות אחת לבאה אחריה. הסכנה הדמוגרפית של ישראל באה לדבריו מריבוי ילדים בקרב ערביי ישראל והפלסטינים, וכן כתוצאה מהסתננויות שונות, כגון אלו של העובדים הזרים המהגרים ארצה. בשנת 2009 כתב על תופעת העובדים הזרים

ל־7.3 מיליון הנפש שמונה החברה הישראלית באמצע 2009 נוספו כ־300 אלף פלסטינים (ייתכן שחלקם מופיעים בנתונים על ערביי ישראל?). אליהם יש להוסיף כ־30 אלף פליטי/מהגרי אפריקה (מספר ממוצע משוער), ואל אלה – כרבע מיליון מהגרי עבודה אחרים. מספר הזרים שנכנסו לישראל מאז 1967 עומד אפוא על כ־600 אלף נפש, שהם 7.5% מכלל המתגוררים בישראל (סה"כ 8 מיליון בני אדם בישראל). בתוספת כלל המתגוררים בישראל שאינם יהודים, יהיה ב־2009 שיעורם הכולל 30%! אם נצרף את הרוסים שאינם יהודים לקבוצת היהודים, יהיה שיעור הזרים 26%. מ־45 אלף בני הפלשמורה בישראל, רבים מאוד הם נוצרים. 16 אלף נשים בגדה המערבית וכ־14 אלף נשים שהובאו מהשטחים ומדרום ירדן ומתגוררות בדרום ישראל מקבלות קצבאות מישראל. אם קבעתי לעיל כי כחצי מיליון מסתננים מתגוררים בישראל, הנה בא שר הפנים לשעבר רוני בר־און ומדבר על כמיליון זרים השוהים כאן (פלתר 2009).

— פליטי דארפור, מהגרי עבודה ו"קארטל ארגוני הזכויות"

"מדינת תל־אביב"

סופר טוען כי בשנים האחרונות מתחוללת התכנסות של הציבור היהודי־ציוני במרכז הארץ, ונטישת השוליים לבלעדיות ערבית־פלסטינית, והוא רואה בתופעה כמסכנת את המדינה כולה. לדבריו הסכנה הלאומית נובעת מכך שישנה ועוד תמשיך להיות תחרות על שטחים ועל בניית כלים לאומיים נפרדים בין האוכלוסייה היהודית לערבית. עם השנים היישוב היהודי במדינת ישראל הולך ומתרכז באחוז גבוה במישור־החוף מחדרה ועד אשקלון, ואילו שאר אזורי הארץ מתרוקנים מיהודים. כל זאת בעוד שהאוכלוסייה הערבית מתרבה במהירות ומשתלטת עליהם. התהליך הנו עכשוי, וכבר מזה שנים ניתן לראות מיעוט יהודי מתמעט בשוליים, ולעומת זאת, השתלטות בדואית בדרום ובצפון־הנגב, ערבית בשדרת ההר (ירושלים, יהודה ושומרון), בגליל, בעמק יזרעאל וכן הלאה. כך יהודי ישראל מממשים למעשה מהלך חמור יותר משהציעה תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות ב־1947. הוא צופה כי התהליך לעיל יהפוך לבלתי־הפיך בעוד 15-20 שנים. "טבעת החנק" הערבית תתעבה ותתחבר לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה והשומרון וכן אל זו שמעבר לנהר הירדן.

הוא מתאר את ערביי ישראל, כדוחים את מדינת ישראל, מגדילים את מעורבותם בהפרות חוק ואלימות, בעלי חיכוך מתמיד עם האוכלוסייה היהודית, ובעלי שיעור ריבוי שהוא מן הגבוהים בעולם. לדבריו דברים אלה מחמירים את הבעיה. הערבים בישראל בעלי תודעה לאומית מובהקת, ורואים עצמם כחלק הלאום הפלסטיני, וייתכן שיוכלו לכונן מדינה ערבית אחת גדולה יחד עם ערביי יש"ע. הסיבות לשמן אין עוד צעדים לשם כך היא שערביי־ישראל אינם רוצים לרדת ברמת חייהם, וכן ברצונם לערער את הרוב היהודי במדינה ולהופכה למדינת פלסטין.

בתל־אביב ישנה עוצמה כלכלית, פוליטית, צבאית, חברתית, תרבותית, לאומית ותקשורתית אדירה ביחס לשוליים, וכל אלה גורמים לתושביה וכן לקברניטי המדינה לחטוא באסקפיזם ולהחמיר את מגמת ההתכנסות בתכנון, בניהול ובבנייה נואלים. בתקשורת העניינים הגאו־דמוגרפיים בכלל אינם נסקרים, ואילו הסכסוך הישראלי-ערבי בפרט מוצג על ידי התקשורת התל־אביבית בצורה מעוותת ורחוקה מהמציאות. כל זאת מתוך שאננות ואדישות הנובעות מבורות.

כבר כיום ישראל־תל־אביב היא המדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי, וב־2025 תגיע לצפיפות של 1,068 נפש לקמ"ר (ללא הנגב). מדינת תל־אביב כבר הגיעה לגבול כושר הנשיאה במערכת התחבורה, סילוק האשפה, הביוב, ומניעת השטפונות. הדבר מביא להרס הסביבה והחקלאות, הידרדרות חברתית, היעדר חוק ואכיפה (לדוגמה: סחר ובנייה בלתי־חוקיים, אלימות), קריסת מערכת התחבורה, ועוד. הפגיעה במי התהום תוחמר ממאות אתרי קרקע מזוהמת ושפכים (שאף כיום הרשויות נכשלות מלטפל בהם). צמצום השטחים וצפיפות האוכלוסייה גורמת לבעיות בהקמת אתרי סילוק הפסולת המתרבה משנה לשנה. המחסור החמור בשטחים פתוחים יוחמר – יחסל ריאות ירוקות, ימנע חלחול גשם אל האקוויפרים וכולי. יוחמר גם זיהום הרעש. בעיות אלו יובילו להגירה שלילית של האזרחים ה"חזקים" מן הארץ.

החיים ב"מדינת תל־אביב" יהיו בלתי נסבלים מחמת צפיפות, כאוס, וכן מצב ביטחוני חמור בגלל עוינות אוכלוסייה ערבית צפופה גם כן. גבולות הריבונות יכורסמו בהדרגה, ובאין עורף למדינת תל־אביב, האחרונה תביא פורענות איומה וסופנית על המפעל הציוני.

פתרונותיו כוללים מהלכים ארוכי־טווח אך מיידיים: העברת מוסדות ציבור, משרדים ממלכתיים ובסיסי צה"ל לירושלים, לצפון ולדרום, קידום תחבורה מודרנית בפריפריה וביטול סבסוד מפעלים ציבוריים־לאומיים ואוניברסיטאות בתל־אביב. אילוץ התקשורת להגיע לשוליים – דבר שיקרב אותה אל המציאות הארצי־ישראלית, שיפור איכות החיים במגזר הערבי והטלת חובות השירות למדינתם וכן פנייה אל מבקר המדינה על־מנת לחקור משגים אסטרטגיים.

הבדואים בנגב

סופר מרבה להציג את התמונה של הנגב הצפוני: ריבוי טבעי גבוה, השתלטות על קרקעות והזנחה בדואיות לצד חוסר משילות ישראלית. בקום המדינה כשהבדואים מנו 13,000 נפשות, הם נתפשו כאוכלוסיה זניחה של נוודים. אך ב־2008 מנו כ־180,000, וב־2020 הם צפויים להגיע ל־400,000. אוכלוסיה זו גדלה בגידול מעריכי של כ5.5% בשנה, ועל כן מכפילה את עצמה כל 12 שנים. הריבוי הגבוה נובע גם מפוליגמיה (אצל כשליש מן הגברים). שיעור ילודה עצום זה שובר שיאי עולם.

משנות ה־60 השלטון ניסה ליישבם ביישובי קבע, אך פזורות הבדואים גדלו והתפשטו בכל הנגב הצפוני ואף מחוצה לו. יש כ־60-80 אלף נפשות בפזורות לעומת 120,000 ביישובי הקבע. ב־2008 בנו כ50,000 מבנים לא־חוקיים, ובכל שנה מוסיפים 1500-2000 מבנים חדשים.

המגורים בפזורות הם אסון. אין תשתיות עירוניות בסיסיות של מים, חשמל, בריאות וחינוך, והילדים מופקרים ומוזנחים ונוטים לאלימות. גידול האוכלוסיה והתפשטותה אשר חריגים ביחס לכל העולם, אינו רק טרגדיה אנושית אלא גם איום אסטרטגי על מדינת ישראל הקטנה והצפופה.

הממשלות המתחלפת הקימו עשרות ועדות שלא הניבו פתרון. בועדה האחרונה ("ועדת גולדברג"), ארגונים לא־ממשלתיים הפועלים מתוך אינטרס אישי, הציעו להכיר בדיעבד בפזורות, אך הממשל לא יוכל לקדם את כל הפזורות הללו, וביצוע הצעת הארגונים תביא לאסונות.

מסקנות הועדה היו להכיר בכפרים הלא מוכרים ולשלבם במערך היישובים הקיים, אך מתן שירותים ליישובים הלא־מוכרים הרי הופך אותם למוכרים למעשה. גם המונחים ששימשו במסקנות הועדה נועדו לערפל את המציאות ולהשלים עם המציאות המסוכנת. את 50,000 הבתים הלא־חוקיים הועדה מלבינה בדיעבד, וכך מנציחה את המציאות, נוסף על כך, גם אילו יימצאו תקציבים למתן תשתיות הבדואים, עוד 10-15 שנים תוכפל אוכלוסיית הבדואים ויהיו 100,000 בתים לא־חוקיים להכשיר, ו־40-100 יישובים חדשים. הבדואים אינם נותנים כתף לעצור את התופעה, בייחוד כי אף הוצע כי יקבלו פיצויים שכלל אינם מגיעים להם על־פי חוק, ואילו ימשיכו במגמה זו, כל הנגב הצפוני יהיה שלהם עוד 30 שנה. גם העברת בסיסי צה"ל לנגב לא תתאפשר בגלל המציאות הגאוגרפית חברתית-פוליטית.

הצעתו: מתן מענה תשתיתי כלכלי וחינוכי ל־14 היישובים שכבר הוכרו, להוסיף עוד 5־6, הענקת יכולת הבחירה לתושבי הפזורות לאילו מהיישובים להשתקע. המדינה תסייע כספית ואף תשלם פיצויים למרות שאינם מגיעים להם. מי שיסרב יאבד זכויות נדל"ניות ויועבר בצו שלטוני. החלטת הועדה תהיה סופית ומהירה, ותיעשה למרות שגורמי שמאל קיצוני ינסו לעצור אותה. היתרונות הם שבמקום מאות פזורות שיוכרו רשמית אף יוזנחו בפועל, יהיו 20 ישובים שיפותחו. כך גם ערי הדרום לא יוגבלו בהרחבתן בשל היותן סגורות ע"י פזורות הפרוסות בפראות, וגם בסיסי צה"ל יוכלו להדרים. לדעתו, כל עוד לא יחול שינוי שלטוני, הצעתו לא תצא לפועל, והכאוס והעוני יגדלו. יתר על כן, החל מ־2009 מתפתחת "חזית חדשה" בין הבדואים לממשל, והפעם בנגב המרכזי.

המהגרים מאפריקה

משנת 2009 מזהיר סופר מפני גידול במספר המסתננים האפריקאים מגבול מצרים. סופר טוען כי הרוב המוחץ של המסתננים מאפריקה אינם פליטים מדרפור, אלא מהגרי עבודה מכל רחבי אפריקה. את מספרם בארץ הוא מעריך בכ־30 אלף (נכון ל־2009). הוא מתנגד לאיזרוח שלהם במדינת ישראל מסיבות שונות. מבחינה ביטחונית יש סכנה שישמשו כמודיעים או פעילים של מדינות עוינות או ארגוני טרור. מבחינה חברתית המהגרים מביאים לצפיפות ולפשיעה. רפואית ההגירה האפריקאית מפיצה שחפת ואיידס, ומחלות זיהומיות אחרות. מבחינה דמוגרפית האיום על הרוב היהודי הקיים ממילא מוחמר על ידי ההגירה האפריקאית. נוסף על כל אלו, אי־עצירת גלי ההסתננות הראשונים תגרום לגלי הסתננות מרובים הגדלים יותר ויותר.

החקלאות כציונות

סופר מבקר את המתקפה התקשורתית של אנשי ציבור וכלכלנים נגד חקלאי ישראל היהודים. הוא טוען כי המתקפה נובעת מבורות, מאחר שהחקלאות היהודית חיונית לחברה, למדינה ולהמשך חזון הציונות. מה גם שהיא בבחינת אבן יסוד לביטחון המדינה, הן מפני מתקפות עוינות בגבולות, והן מפני השתלטות בלתי־חוקית של אזרחים ערבים על קרקעות. יש לאפשר לטענתו לחקלאים יהודים להשתמש במים מותפלים, לא כטובה, אלא כהכרת תודה על תרומתם להמשך קיום המדינה. סופר מציג לדוגמה את מקרה אזור נבטים, שהתמלא ביישובים בדואים לא־חוקיים בגלל חוסר רצף של התיישבות חקלאית יהודית.

פעילות אקדמית אזרחית וצבאית

מאז 1965 ועד היום מכהן ארנון סופר בתפקידים שונים בעולם האקדמי (בישראל ובעולם), האזרחי והצבאי ובהם:

• פרופ' במכללה לביטחון לאומי (מאז 1978)
• פרופ' בפו"מ, צה"ל (מאז 1970)
• פרופ' בפו"מ, משטרה (מאז 1988)
• מרצה אורח באקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות־הברית בווסט פוינט, ארצות הברית (משנת 1984, לסירוגין)
• מרצה אורח בפורטלנד שבאורגון, בסולט לייק סיטי שביוטה, בלונדון, בצבאות אנגליה, ארגנטינה, נאט"ו, ארצות־הברית ועוד.
• למעלה ממאה הופעות בכנסים בינלאומיים בישראל ובחו"ל.
• כתיבת 25 ספרים ומונוגרפיות וכ־200 מאמרים אקדמיים ואחרים כולל ספרי לימוד לבתי־הספר בישראל.
• הופעות בכל תחנות הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים החשובים בעולם המערבי, במדינות ערב וביפן.

עבודותיו האחרונות של סופר עוסקות בעיקר בבעיה הדמוגרפית בישראל. את נתוניו הוא שואב ממקורות פלסטינים רשמיים, וקיים ויכוח נוקב בינו לבין דמוגרפים אחרים אשר טוענים כי מספר הערבים בארץ ישראל קטן בהרבה מכפי שסופר טוען. עיקר הוויכוח הוא בין טענתו לבין טענת גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית כי יש כיום כ־3.5 מיליון פלסטינים בתחומי יש"ע. בעוד דמוגרפים אחרים טוענים כי יש לכל היותר 2.4 מיליון ערבים, תוך שהם מסתמכים על נתוני צה"ל ולא על נתוני הרשות הפלסטינית. סופר מרבה לדבר בשבח גדר הביטחון וההתנתקות, תוך שהוא מדגיש את הסכנה הדמוגרפית שבתוך גבולות מדינת ישראל ומחוץ להם.

פרופיל ציבורי והתבטאויות

פרופסור סופר מתבטא לעתים בלשון חריפה ונחרצת, הן כלפי השמאל – למשל בדבר נטיותיו של עיתון "הארץ" לשמאל הקיצוני של המפה הפוליטית. העיתון נוקט לטעמו ב"קו הרסני להמשך קיומה של ישראל" הנובע מ"אי הבנה מוחלטת של שורשי הסכסוך"... ושהוא "משלה את קוראיו". את מסמך ז'נווה כינה "קריקטורה".‏‏ הן כלפי הימין – במכתב אל המתנחלים התבטא: "הכרזתם מלחמה על מדינת ישראל הלגיטימית. אתם מנסים לערער את הלגיטימציה של שלטון החוק, של צה"ל, של טוהר הנשק. אתם מערערים את חוסנה הלאומי של הארץ הזאת", והן כלפי פקידי הממשלה, כלפיהם אמר כי "זו גם הזדמנות חד פעמית להביא למשפט את כל מי שעיכב את ההתפלה ולהאשימו אפילו "בבגידה במולדת!"‏‏.

בנוגע לתוכנית ההתנתקות כתב סופר כי "למרות היציאה מרצועת עזה. כדי להמשיך ולקיים מדינה יהודית דמוקרטית ושפויה, ניאלץ לוותר על שטחים המאוכלסים במיליוני פלסטינים," והרחיב בראיון שנתן לעיתון "ג'רוזלם פוסט":

הפלסטינים יפגיזו אותנו באש ארטילרית – ואנחנו נצטרך להגיב... על כל טיל פלסטיני – אנחנו נשיב בעשרה טילים. נשים וילדים ייהרגו ובתים ייהרסו... בעזה הסגורה מכל עבר – יתהווה אסון הומניטרי. האנשים ייהפכו לחיות עוד יותר גדולות מהיום, בעזרת הארגונים המטורפים של האיסלאם הפונדמנטליסטי. הלחץ על הגבול יהיה נורא ואיום. זו הולכת להיות מלחמה נוראה.

—
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית תום שגב, ארנון סופר: הפרופסור שצדק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2006

במחקרו "ישראל – דמוגרפיה 2000 עד 2020 – סיכונים ואפשרויות" הזהיר פרופ' סופר כי למען הרוב הדמוגרפי ייתכן שבתוך עשור ימליץ לוותר גם על הגליל והנגב, בנוסף התבטא שם כי "הפלסטינים עניים מאד, כי מנהיגיהם גונבים מהם את הכל, ומערכת התעמולה השקרית שלהם מאשימה אותנו בכל".

את סגנונו הבוטה והישיר הוא מנמק: "איום על קיומי יכול להיאמר בנימוס תוך עטיפת האיום במילים מכובדות כמו דמוקרטיה, שווי זכויות, כבוד האדם, צדק חלוקתי, מלחמה בגזענות, אבל אני למדתי להשיל מילים ממציאות...".‏‏

סופר היה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים ציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ואף חתם עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל.

קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה

סופר עומד בראש הקתדרה על שם של ראובן חייקין, מתלמידיו של סופר, אשר נפטר בשנת 2004. במותו הוריש חייקין לסופר סכום כסף להקמת קתדרה שתעסוק בתחום הגאואסטראטגיה. בראשותו של סופר עוסקת הקתדרה בנושאי הביטחון הלאומי שלהם ביטוי מרחבי, דוגמת משאבים טבעיים ותפוצתם, פריסת האוכלוסייה, התשתית הפיזית והמרכיבים הסביבתיים.

קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה מפרסמת ניירות עמדה, נותנת ייעוץ למקבלי החלטות בכירים, יוזמת מחקרים, ימי עיון וכנסים. כמו כן מפרסמת הקתדרה ספרים ועבודות מדעיות ומסייעת לתלמידי מחקר בתחומים הנזכרים לעיל ועוסקת בהפצת הנושא בבתי הספר התיכוניים ומוסדות אקדמיה.

קישורים חיצוניים

• אחדים ממאמריו של סופר – באתר קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
• פרופ' ארנון סופר, קורות חיים
• שאלת מחקר, פרופ' ארנון סופר – גאוגרף, אנציקלופדיה ynet
• פרופ' ארנון סופר וגיל שלו, מימושה בפועל של תביעת השיבה הפלסטינית – קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
• פרופ' ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, "מדינת תל אביב – איום על ישראל" (מהדורה שנייה ומעודכנת) – קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, מאי 2008, באתר אוניברסיטת חיפה
• פרופ' ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, ישראל, דמוגרפיה בין השנים 2007-2020 – קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
• פרופ' ארנון סופר במדור "דעות" – ynet
• פרופ' ארנון סופר , ‏הרצאת וידאו – פליטי אקלים, באתר הערוץ האקדמי, 01/10/2009
• פרופ' ארנון סופר , ‏הרצאת וידאו – שינויים גיאואסטרטגיים ומשמעותם, באתר הערוץ האקדמי, 25/11/2008
• פרופ' ארנון סופר , ‏הרצאת וידאו – מאבקי המים במזרח התיכון, באתר הערוץ האקדמי, 12/01/2010
• האתר של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באתר אוניברסיטת חיפה.