רוני בר-און

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוני בר-און
Roni Bar-On.jpg
תאריך לידה 2 ביוני 1948 (בן 67)
ממשלות 30-31
כנסות 16-18
סיעה הליכוד, קדימה
תפקידים בולטים

רוני חיים בר-און (נולד ב-2 ביוני 1948) לשעבר חבר הכנסת מטעם מפלגות הליכוד ו"קדימה", שר בממשלות ישראל ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. מונה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה למשך 48 שעות, שבעקבותיה התפתחה פרשת בר-און חברון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-און נולד בתל אביב בשם אהרון חיים בירנבאום, להורים ניצולי השואה. למד בבית הספר צייטלין וסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד כעשרים שנים כעורך דין במגזר הפרטי. במהלך שירות מילואים בצה"ל הגיע לדרגת סגן אלוף ושימש כשופט בבית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון.

שימש בתפקידים ציבוריים שונים, בהם חבר הוועד המרכזי והיחידה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, חבר המועצה לבתי הדין המנהליים, חבר ועדת הסנגוריה הציבורית, יושב־ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט, יושב־ראש הנהלת אגודת בית"ר ירושלים, ממלא־מקום יושב־ראש מועצת המנהלים של תיאטרון ירושלים ודירקטור בחברות ציבוריות, בהן בנק משכן וקרן הפנסיה "מגן זהב". החל משנת 2015 מנחה עם עירית לינור את התוכנית המילה האחרונה ברדיו גל"צ.

בר און מתגורר במוצא עילית, נשוי לבינה, שכיהנה בשנים 2013-2014 כמנכ"לית משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ואב לשלושה. אחותו, גילה הרץ, הייתה חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסטודנט הצטרף בר-און לפעילות בסניף ירושלים של תנועת החרות, ונבחר כחבר מרכז הליכוד.

בשנת 1997 היה מושאה של פרשת בר-און חברון, במסגרתה מונה ליועץ המשפטי לממשלה. בעקבות ביקורת חריפה על נסיבות מינויו ועל מידת התאמתו לתפקיד, התפטר מהתפקיד לאחר 48 שעות‏[1].

בשנת 2003 נבחר לכנסת ה־16 מטעם הליכוד, וכיהן כיושב ראש ועדת הכנסת. ב-7 בנובמבר 2005 נכשל מינויו כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בממשלת ישראל השלושים לאחר שהכנסת דחתה את הודעה הממשלה על צירוף השרים, וזאת בשל הפילוג בליכוד. עם הקמת מפלגת קדימה על ידי אריאל שרון בסוף נובמבר 2005, עבר לצדו של שרון ושימש כיו"ר הסיעה החדשה, שנקראה תחילה "אחריות לאומית". ב־18 בינואר 2006 מונה לשר התשתיות הלאומיות ושר המדע והטכנולוגיה.

ב־4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, עם כינון ממשלת ישראל השלושים ואחת, מונה לשר הפנים ושימש נציג הממשלה בוועדה לבחירת שופטים (יחד עם שר המשפטים). ב־4 ביולי 2007 חדל מלכהן בתפקידים אלה והחל לכהן כשר האוצר, כשלושה חודשים לאחר שהשר הקודם, אברהם הירשזון, השעה עצמו מהתפקיד.

ביוני 2008 הכריז בר-און על תוכנית להמשך הרפורמה במס הכנסה, שמרכיביה:

  • המשך הפחתת שיעורי המס על יחידים.
  • המשך הפחתת שיעורי המס על חברות.
  • מתן רבע נקודת זיכוי נוספת לכל תושב.
  • ביטול הפטור ממס הכנסה לקרן השתלמות.

המרכיב האחרון נתקל בהתנגדות חריפה של ההסתדרות החדשה, שהכריזה על כוונתה לצאת לשביתה כללית עקב צעד זה, ובעקבות זאת נסוג בר-און מתוכניתו‏‏‏[2].

ברבע האחרון של 2008 נדרשו בר-און ומשרדו להתמודד עם השפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי, ובפרט השפעתו על יציבותם על עסקים, על שווי החיסכון בקופות הגמל ועל התעסוקה.

בשנת 2008 נחשפו צילומי וידאו המראים כי בהצבעה בכנסת בשנת 2003, הצביע בר-און במקום ח"כ ענבל גבריאלי. צילומים אלה סותרים עדות שמסר ב-2003: "לא ביצעתי הצבעה כפולה במקום ענבל גבריאלי"‏[3]. לאחר שנחשפו הצילומים טען בר-און כי גבריאלי מסרה לו את רשותה להצביע במקומה, אך גבריאלי התראיינה לערוץ 2 והכחישה מכל וכל כי הסכימה להצבעתו של בר-און‏[4]. אולם בעדותה במשטרה אמרה שייתכן שנתנה לו את הסכמתה להצביע במקומה. לאחר שהיועמ"ש, מני מזוז, ופרקליט המדינה, משה לדור, הורו שלא לפתוח בחקירה‏[5], החליטה ועדת האתיקה של הכנסת לנזוף בבר-און נזיפה חמורה: "אין ספק שבר-און עבר עבירות אתיות חמורות, הן בעצם ההצבעה הכפולה, והן בהתנהלותו לאחר הצבעה זו".‏‏‏[6]

במסגרת הכנסת ה-18 כיהן בר-און כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה לאחר שהחליף ב-27 ביולי 2011 את יואל חסון. לאחר הצטרפות מפלגתו לקואליציה שבראשות בנימין נתניהו מונה בר-און ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון במקומו של שאול מופז. הוא נשאר בתפקידו זה גם לאחר שקדימה פרשה מהקואליציה. במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם, יחד עם גדעון עזרא, תיקון לפקודת העיריות הקובע כי הגשת קובלנה פלילית פרטית נגד עובד רשות מקומית בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו תהיה טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה, בדומה להליך המקובל לגבי עובדי מדינה. בנוסף, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי, הוביל את חקיקתו של החוק לפינוי מוקשים, שיזם האחרון.

ב-5 בדצמבר 2012 הודיע בר-און על פרישתו מן החיים הפוליטיים.

בדצמבר 2015 מונה לדירקטור בחברת דלק קידוחים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוני בר-און בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]