רוני בר-און

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוני בר-און
Roni Bar-On.jpg
תאריך לידה 2 ביוני 1948 (בן 68)
ממשלות 30-31
כנסות 16-18
סיעה הליכוד, קדימה
תפקידים בולטים

רוני חיים בר-און (נולד ב-2 ביוני 1948) לשעבר חבר הכנסת מטעם מפלגות הליכוד ו"קדימה", שר בממשלות ישראל ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. מונה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה למשך 48 שעות, שבעקבותיה התפתחה פרשת בר-און חברון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-און נולד בתל אביב בשם אהרון חיים בירנבאום, להורים ניצולי השואה. למד בבית הספר צייטלין וסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילות משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד כעשרים שנים כעורך דין במגזר הפרטי. במהלך שירות מילואים בצה"ל הגיע לדרגת סגן אלוף ושימש כשופט בבית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון.

בין התפקידים הציבורים אשר מילא בתחום המשפטי: חבר הוועד המרכזי והיחידה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, חבר המועצה לבתי הדין המנהליים וחבר ועדת הסנגוריה הציבורית.

באמצע העשור השני של שנות האלפיים, משמש בר-און, בין היתר, כאחד מעורכי דינו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסטודנט הצטרף בר-און לפעילות בסניף ירושלים של תנועת החרות, ונבחר כחבר מרכז הליכוד.

בשנת 1997 היה מושאה של פרשת בר-און חברון, במסגרתה מונה ליועץ המשפטי לממשלה. בעקבות ביקורת חריפה על נסיבות מינויו ועל מידת התאמתו לתפקיד, התפטר מהתפקיד לאחר 48 שעות[1].

בשנת 2003 נבחר לכנסת ה־16 מטעם הליכוד, וכיהן כיושב ראש ועדת הכנסת. ב-7 בנובמבר 2005 נכשל מינויו כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בממשלת ישראל השלושים לאחר שהכנסת דחתה את הודעה הממשלה על צירוף השרים, וזאת בשל הפילוג בליכוד. עם הקמת מפלגת קדימה על ידי אריאל שרון בסוף נובמבר 2005, עבר לצדו של שרון ושימש כיו"ר הסיעה החדשה, שנקראה תחילה "אחריות לאומית". ב־18 בינואר 2006 מונה לשר התשתיות הלאומיות ושר המדע והטכנולוגיה.

ב־4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, עם כינון ממשלת ישראל השלושים ואחת, מונה לשר הפנים ושימש נציג הממשלה בוועדה לבחירת שופטים (יחד עם שר המשפטים). ב־4 ביולי 2007 חדל מלכהן בתפקידים אלה והחל לכהן כשר האוצר, כשלושה חודשים לאחר שהשר הקודם, אברהם הירשזון, השעה עצמו מהתפקיד.

ביוני 2008 הכריז בר-און על תוכנית להמשך הרפורמה במס הכנסה, שמרכיביה:

  • המשך הפחתת שיעורי המס על יחידים.
  • המשך הפחתת שיעורי המס על חברות.
  • מתן רבע נקודת זיכוי נוספת לכל תושב.
  • ביטול הפטור ממס הכנסה לקרן השתלמות.

המרכיב האחרון נתקל בהתנגדות חריפה של ההסתדרות החדשה, שהכריזה על כוונתה לצאת לשביתה כללית עקב צעד זה, ובעקבות זאת נסוג בר-און מתוכניתו[2].

ברבע האחרון של 2008 נדרשו בר-און ומשרדו להתמודד עם השפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי, ובפרט השפעתו על יציבותם על עסקים, על שווי החיסכון בקופות הגמל ועל התעסוקה.

בשנת 2008 נחשפו צילומי וידאו המראים כי בהצבעה בכנסת בשנת 2003, הצביע בר-און במקום ח"כ ענבל גבריאלי. צילומים אלה סותרים עדות שמסר ב-2003: "לא ביצעתי הצבעה כפולה במקום ענבל גבריאלי"[3]. לאחר שנחשפו הצילומים טען בר-און כי גבריאלי מסרה לו את רשותה להצביע במקומה, אך גבריאלי התראיינה לערוץ 2 והכחישה מכל וכל כי הסכימה להצבעתו של בר-און[4]. אולם בעדותה במשטרה אמרה שייתכן שנתנה לו את הסכמתה להצביע במקומה. לאחר שהיועמ"ש, מני מזוז, ופרקליט המדינה, משה לדור, הורו שלא לפתוח בחקירה[5], החליטה ועדת האתיקה של הכנסת לנזוף בבר-און נזיפה חמורה: "אין ספק שבר-און עבר עבירות אתיות חמורות, הן בעצם ההצבעה הכפולה, והן בהתנהלותו לאחר הצבעה זו"[6].

לאחר סיום תפקידו כשר אוצר, העיתונאי והכתב הכלכלי נחמיה שטרסלר, כתב בעיתון דה מרקר שהוא רואה בו את "איש השנה בכלכלה" לשנת 2009 כשר אוצר מוצלח[7][8].

במסגרת הכנסת ה-18 כיהן בר-און כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה לאחר שהחליף ב-27 ביולי 2011 את יואל חסון. לאחר הצטרפות מפלגתו לקואליציה שבראשות בנימין נתניהו מונה בר-און ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון במקומו של שאול מופז. הוא נשאר בתפקידו זה גם לאחר שקדימה פרשה מהקואליציה. במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם, יחד עם גדעון עזרא, תיקון לפקודת העיריות הקובע כי הגשת קובלנה פלילית פרטית נגד עובד רשות מקומית בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו תהיה טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה, בדומה להליך המקובל לגבי עובדי המדינה. בנוסף, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי, הוביל את חקיקתו של החוק לפינוי מוקשים, שיזם האחרון.

ב-5 בדצמבר 2012 הודיע בר-און על פרישתו מן החיים הפוליטיים.

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר און דירקטור במספר חברות ציבוריות בהן בנק משכן, גזית גלוב, אלרוב נדל"ן ומלונאות וקרן הפנסיה "מגן זהב"[9]. בדצמבר 2015 מונה לדירקטור בחברת דלק קידוחים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש בתפקידים ציבוריים שונים בהם יושב־ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט, יושב־ראש הנהלת אגודת בית"ר ירושלים, ממלא־מקום יושב־ראש מועצת המנהלים של תיאטרון ירושלים. בשנת 2015 החל לשדר עם עירית לינור את התוכנית המילה האחרונה ברדיו גל"צ, עד לפרישתו מהתוכנית כעבור כשנה, עקב שינוי שעת שידורה[10].

פעילות בתחום ההימורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי העיתון גלובס, לקראת קבלת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בעת פרשת בר-און חברון, נחשף שהוא מרבה להמר באלפי דולרים בקזינו בלונדון, וכן שהיה חבר פעיל בכת המודעות העצמית איי אם. בעקבות הפרסומים, שאול יהלום יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט הביע את התנגדותו למינוי[11].

כאמור, שלש שנים לאחר מכן, בשנת 2000 מונה ליושב-ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט[12]. כיושב ראש הרשות נפתחה נגדו ונגד המועצה תביעת דיבה בהיקף עצום, כאשר פיטר חוקר הימורים ופרסם דעה שלילית לגביו. התביעה נדחתה ובית המשפט קבע שלבר-און הייתה הזכות לפטרו עקב ההוצאות הגבוהות למועצה[13][14]. במהלך משפט אחר נגד המועצה להימורים, לא שיתף פעולה והתובע ביקש להכריז עליו כעד עוין. בסופו של דבר נדחתה התביעה האישית נגדו[15].

בפברואר 2004 בר-און הציע הצעת תיקון לחוק העונשים, המונעת הפעלה בישראל של אתרי הימורים מקוונים, ואת השימוש בהם[16].

באוקטובר שנת 2007 אושרה הצעת חוק שהגיש בר-און, ועוד קודם לכן הייתה תקנה שאכף בעת היותו שר אוצר, לפיה נאסר על מפעל הפיס למכור הימורים לקטינים[17].

בשנת 2008 כשר אוצר התנגד ליוזמת שר הספורט דאז ראלב מג'אדלה להתיר הימורים במירוצי סוסים בישראל[18].

משרד עורכי הדין "רימון-כהן-שינקמן" שיעץ לבר-און בעת היותו שר האוצר, התמחה בין היתר בהגנה וייעוץ משפטי להשקת אתרי הימורים במרשתת והפעלתם, ולאנשי עסקים שעשו את הונם מכך[19].

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר און מתגורר במוצא עילית. הוא נשוי לבינה, שכיהנה בשנים 20132014 כמנכ"לית משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ואב לשלושה. אחותו, גילה הרץ, הייתה חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוני בר-און בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל לוי, לין, 12.01.1997/ היועמ"ש רוני בר-און מתפטר לאחר 48 שעות, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
  2. ^ נועה קולפ, ההסתדרות לחצה - בר-און ביטל התוכנית להורדת מיסים, באתר nana10‏, 26 ביוני 2008
  3. ^ תחקיר "ידיעות אחרונות": רוני בר-און הצביע לפני כ-5 שנים פעמיים בכנסת, גם בשמה של ח"כ גבריאלי, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2008
  4. ^ סרטונים גיא פלג, ‏ענבל גבריאלי תוקפת, באתר ‏mako‏‏, ‏18 בנובמבר 2008‏
  5. ^ נועם שרביט, ‏מזוז הפתיע: לא תיפתח חקירה נגד רוני בר-און בפרשת ההצבעות הכפולות, באתר גלובס, 16 בפברואר 2009
  6. ^ אריק בנדר, ההצבעות הכפולות: ח"כ רוני בר-און ננזף, באתר nrg‏, 20 ביולי 2009
  7. ^ האסטרטגיה המתבקשת אורן פרסיקו, 6 בינואר 2010 (אתר העין השביעית, עיתון המכון הישראלי לדמוקרטיה)
  8. ^ איש השנה 2009 בכלכלה נחמיה שטרסלר, 6 בינואר 2010 (אתר דה מרקר)
  9. ^ בר און רוני חיים, אתר הדירקטורים של דאן אנד בראדסטריט
  10. ^ גל"צ בטוויטר: "השידורים לקו במנת יתר של ימין", באתר nrg‏, 10 באפריל 2016
  11. ^ עירית לינור: בר-און נוהג להמר באלפי דולרים בקזינו בלונדון 13 בינואר 1997 (אתר העיתון גלובס)
  12. ^ רוני בר-און יושב-ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט מציג את התקציב פרוטוקול דיון בועדת הכנסת, 23 במאי, 2000 (אתר הכנסת)
  13. ^ תביעת דיבה בסך 1.5 מיליון שקל נגד רוני בר-און, מועצת ההימורים בספורט ו"גלובס" 19 בינואר, 2001 (אתר דה מרקר)
  14. ^ הימורים: נדחתה תביעה נגד בראון בגין הפסקת חקירה משה גוזגל, ה-30 בספטמבר 2003
  15. ^ בר-און מעיד במשפט המועצה להסדרת הימורים 22 בנובמבר 2007 (אתר וואלה חדשות)
  16. ^ הימורים ברשת על פ/1942 הצעת חוק העונשין: תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט, התשס"ד 2004. (אתר משפט המחשוב)
  17. ^ תופעה: מוכרים כרטיסי הימורים לקטינים טל סוכר, 29 ביוני, 2009 (אתר העיתונים המקומיים של ידיעות אחרונות - מיינט)
  18. ^ הדהרה לכסף: מי המרוויחים מהתרת הימורים על מרוצי סוסים יואב ויכסלפיש, 8 ביולי, 2012 (אתר פורבס)
  19. ^ הדף "לקוחותינו" באתר האינטרנט של משרד עורכי הדין של רוני רימון, בני כהן ותמר שינקמן - מספר על היעוץ לבר-און, וכן לטדי שגיא ולחברת רנדום לוג'יק להימורים