ארנון סופר

ארנון סופר

ארנון סופר, 2008
לידה	24 בדצמבר 1935 ראשון לציון, ישראל
פטירה	14 באוגוסט 2026 (בגיל 90) חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
ענף מדעי	גאוגרפיה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מעסיק	אוניברסיטת חיפה
אב	יעקב סופר
תרומות עיקריות
חקר גאוגרפיה של ישראל, ובמיוחד הבעיות הגאואסטרטגיות של ישראל ממקימי אוניברסיטת חיפה

אַרְנוֹן סוֹפֵר (24 בדצמבר 1935 – 14 באוגוסט 2026) היה פרופסור ישראלי לגאוגרפיה ולמדעי הסביבה. היה מרצה וחוקר שהחזיק בתפקידים אקדמיים בארגונים אזרחיים וממשלתיים. ממקימי אוניברסיטת חיפה. ידוע בעיקר בזכות מחקריו על אודות מדינת ישראל בנושאי דמוגרפיה, מים וסביבה בהקשרים פוליטיים ואסטרטגיים.

ביוגרפיה

סופר נולד בראשון לציון ליעקב וחסיה סופר, ילידי בלארוס. אביו, יעקב סופר, היה מנהל חברת החשמל באזור הדרום. אחיו הבכור, מנחם, נהרג בתום מלחמת העצמאות כשעלה על מוקש. סופר גילה עניין רב בגאוגרפיה כבר מהיותו ילד. הוא וחבריו לכיתה בגימנסיה הריאלית הקימו את קבוצת הכדוריד הראשונה שפעלה בחסות "מכבי ראשון לציון". כנער שיחק בנבחרת ישראל בכדוריד. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל, בהובלת סיורים, כחבר ומדריך בקיבוץ תל קציר, ובהדרכת צופי חיפה.

השכלה

סופר למד תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים (1960), משם המשיך לתואר שני בגאוגרפיה גם הוא באוניברסיטה העברית בירושלים (1964). הוא עשה השלמה לדוקטורט בבינוי ערים בטכניון (1966), ולאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט בגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים (1971).

עבודת התיזה שלו לתואר שני: "כרם ותעשיית היין בישראל", פורסמה כמונוגרפיה בשנת 1967.

עבודת הדוקטורט שלו נקראה "מיקום תעשיות במפרץ חיפה מנקודת ראות גאוגרפית".

לאחר מכן נסע לפוסט-דוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון ב-1972.

סופר קיבל תואר פרופסור חבר ב-1985 מאוניברסיטת חיפה, פרופסור מן המניין ב-1988, ופרופסור אמריטוס ב-2005.

קריירה

באקדמיה

ב־1965, מכיוון שהיו חסרים אנשי אקדמיה בתחום, נקרא להיות בין מקימי החוג לגאוגרפיה במכון האוניברסיטאי של חיפה עוד טרם הפיכתו לאוניברסיטת חיפה. שם החל, עוד טרם סיים דוקטורט, לשמש כמרצה. ב-1970 מונה לראש החוג לגאוגרפיה.

החל מ-1974 ועד 2005 ביצע תפקידים רבים באקדמיה בהם חבר סנט, חבר ועדת חוקה, חבר ועדה מתמדת, ועדת קבלה והנהלת בית הספר לחינוך, ועדת בנייה של האוניברסיטה, חבר הנהלת קרן הכט, חבר הנהלת המרכז היהודי-ערבי, הנהלת המדור לתוכניות לימודים, מרכז פרויקט לתוכניות לימודים בגאוגרפיה, חבר בחבר-הנאמנים של אוניברסיטת חיפה, ועדת מינויים ומחקר של הפקולטה למדעי החברה, הנהלת קרן יד בן-צבי - אוניברסיטת חיפה, יו"ר ועדת הספורט, ועדה-אקדמית של היחידה ללימודי חוץ, וועדת אכלוס.

ב-1982 מונה ליושב ראש המרכז היהודי-ערבי והמכון לחקר המזרח התיכון, דקאן הפקולטה למדעי החברה, סגן יו"ר המרכז לחקר הביטחון.

ב-1986 מונה לדיקן הפקולטה למדעי החברה והמתמטיקה באוניברסיטת חיפה.

ב-1989 מונה למנהל תוכנית הלימודים של צה"ל באוניברסיטת חיפה ויועץ אקדמי של המכללה לביטחון לאומי.

קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה

בשנת 2004 נפטר ראובן חייקין, מתלמידיו של סופר, והותיר אחריו סכום כסף להקמת קתדרה שתעסוק בתחום הגאואסטראטגיה. סופר הקים את קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה ב-2004, ומאז עמד בראשה כיושב ראש הקתדרה, עד שנת 2016, אז הוחלף על ידי פרופ' שאול חורב. בראשותו של סופר עסקה הקתדרה בנושאי הביטחון הלאומי שיש להם ביטוי מרחבי, דוגמת משאבים טבעיים ותפוצתם, פריסת האוכלוסייה, התשתית הפיזית והמרכיבים הסביבתיים. קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה נהגה לפרסם ניירות עמדה, לתת ייעוץ למקבלי החלטות בכירים, וליזום מחקרים, ימי עיון וכנסים.

מרצה אורח

במהלך השנים שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות רבות בארץ ובחו"ל.

ב-1971 שימש מרצה אורח באוניברסיטת לונדון, ב-1973 התארח כמרצה בטכניון. בין 1982 ל-1986 התארח כמרצה אורח באופן קבוע באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1983 היה פרופסור אורח באוניברסיטת יוטה בארצות הברית, מ-1982 עד 2005 היה פרופסור אורח לסירוגין מספר פעמים באוניברסיטת פורטלנד ובאקדמיה הצבאית וסט פוינט של ארצות הברית. ב-1990 היה פרופסור אורח בבית הספר ללימודים אוריינטליים ואפריקאיים באוניברסיטת לונדון.

מחוץ לאקדמיה

מאז 1969 שימש כפרופסור ומרצה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל עד שנת 2014.

מאז 1978 הוא הרצה כפרופסור במכללה לביטחון לאומי. בשנת 2007 התמנה לראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי תפקיד אותו עשה עד 2014.

החל מ-1988 שימש כפרופסור במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה של משטרת ישראל עד 2014.

לאחר יציאתו לגמלאות בשנת 2014 המשיך ללמד את אנשי מערכת הביטחון הלומדים באוניברסיטת חיפה, בהם תלמידי המכללה לביטחון לאומי, המכללה לפיקוד טקטי, חובלים בקורס פי"מ, תוכנית חבצלות של חיל המודיעין ופו"מ משטרת ישראל.

חיים אישיים ומותו

התגורר בחיפה, היה נשוי למרים סופר. הזוג הוליד ארבעה ילדים. משנת 2016 סבל ממחלת פרקינסון.

נפטר בגיל 90, ב-14 באוגוסט 2026 בחיפה, נקבר בחלקת יקירי חיפה בבית העלמין שדה יהושע.

מחקריו

מחקריו דנו בעיקר בבעיות הגאואסטרטגיות של ישראל, כמו: דמוגרפיה, מים, יחסי יהודים-ערבים, פיתוח הפריפריה, איכות הסביבה, לוחמה בשטח בנוי ועוד. סופר נודע כמקורב למנהיגים הפוליטיים בישראל מכל הזרמים, והיה שותף לכמה מהתהליכים המדיניים של ישראל, ובין היתר חבר במשלחת הצבאית בשיחות אוסלו, ובנושאי המים מול סוריה ולבנון. עוד נודע בזכות אזהרותיו מפני הדמוגרפיה הערבית ועל רקע זה כיוזם תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה אותה ביצע שרון בקיץ 2005. קודם לכן (2001) סייע לשרון לתחם את קווי ההפרדה ביו"ש, שעברו למעשה לאורך קווים דמוגרפיים^{[דרוש מקור]}.

הדמוגרפיה של ישראל

סופר הרבה להתבטא בנושאי דמוגרפיה של ישראל, בייחוד בהקשר של האיום הדמוגרפי על קיומה של המדינה כמדינתו של העם היהודי בכלל וקיומו של רוב היהודי בפריפריה בפרט. האיום נעוץ לדבריו בפער בשיעורי הילודה בין האם הערבייה הישראלית והאם הפלסטינית לעומת האם היהודייה, וכן מהגירה בלתי חוקית של מבקשי עבודה. בשנת 2009 כתב על תופעת מסתנני העבודה, והיה ממאיצי הקמת הגדר הגדולה בגבול מצרים. ב-17 ביולי 2010 הופיע בממשלה בעניין זה, ואמר את הדברים הבאים על המצב שייתהווה אם לא ייחסם גבול זה באופן מיידי:

ל-7.3 מיליון הנפש שמונה החברה הישראלית באמצע 2009 נוספו כ-300 אלף פלסטינים (ייתכן שחלקם מופיעים בנתונים על ערביי ישראל?). אליהם יש להוסיף כ-30 אלף פליטי/מהגרי אפריקה (מספר ממוצע משוער), ואל אלה – כרבע מיליון מהגרי עבודה אחרים. מספר הזרים שנכנסו לישראל מאז 1967 עומד אפוא על כ-600 אלף נפש, שהם 7.5% מכלל המתגוררים בישראל (סה"כ 8 מיליון בני אדם בישראל). אם נצרף את הרוסים שאינם יהודים לקבוצת היהודים, יהיה שיעור הזרים 26%. מ-45 אלף בני הפלשמורה בישראל, רבים מאוד הם נוצרים. 16 אלף נשים בגדה המערבית וכ-14 אלף נשים שהובאו מהשטחים ומדרום ירדן, מתגוררות בדרום ישראל ומקבלות קצבאות מישראל. אם קבעתי לעיל כי כחצי מיליון מסתננים מתגוררים בישראל, בא שר הפנים לשעבר רוני בר-און ומדבר על כמיליון זרים השוהים כאן (פלתר 2009).

— פליטי דארפור, מהגרי עבודה ו"קארטל ארגוני הזכויות", עמוד 12

"מדינת תל אביב"

סופר טען כי ההתכנסות של הציבור היהודי־ציוני למרכז הארץ, ונטישת הפריפריה לבלעדיות ערבית־פלסטינית, מסכנת את המדינה כולה. הסכנה הלאומית נובעת מכך שישנה, ועוד תמשיך להיות, תחרות על שטחים ועל בניית כלים לאומיים נפרדים בין האוכלוסייה היהודית לערבית. עם השנים היישוב היהודי במדינת ישראל הולך ומתרכז באחוז גבוה במישור־החוף מחדרה ועד אשקלון, ואילו שאר אזורי הארץ מתרוקנים מיהודים. כל זאת בעוד שהאוכלוסייה הערבית מתרבה במהירות ומשתלטת עליהם פיזית ודמוגרפית. התהליך הוא עכשווי, מזה שנים ניתן לראות מיעוט יהודי מתמעט בפריפריה, ולעומת זאת, השתלטות בדואית בדרום ובצפון־הנגב, ערבית בשדרת ההר (ירושלים ויהודה ושומרון), בגליל, בעמק יזרעאל וכן הלאה. כך יהודי ישראל מממשים למעשה מהלך חמור יותר משהציעה תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות ב־1947. כל התהליך לעיל יהפוך לבלתי־הפיך בעוד 15–20 שנים.^{[דרושה הבהרה]} "טבעת החנק" הערבית תתעבה ותתחבר לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה והשומרון וכן אל זו שמעבר לנהר הירדן, כל זה מול התפתחות עיר-מדינה – היא "מדינת תל אביב".

בתל אביב סופר ראה עוצמה כלכלית, פוליטית, צבאית, חברתית, תרבותית, לאומית ותקשורתית אדירה ביחס לפריפריה, וכל אלה גורמים לתושביה וכן לקברניטי המדינה לחטוא באסקפיזם ולהחמיר את מגמת ההתכנסות בתכנון, בניהול ובבנייה נואלים. בתקשורת העניינים הגאו־דמוגרפיים בכלל אינם נסקרים, ואילו הסכסוך הישראלי-ערבי בפרט מוצג על ידי התקשורת התל אביבית בצורה מעוותת ורחוקה מהמציאות. כל זאת מתוך שאננות ואדישות הנובעות בין היתר מבורות.

ישראל שמצפון לבאר־שבע (ללא הנגב) היא המדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי. להערכת סופר, גוש דן והפריפריה שלו כבר הגיעו לגבול כושר הנשיאה במערכת התחבורה, סילוק האשפה, הביוב, ומניעת השיטפונות. הדבר מביא להרס הסביבה והחקלאות, הידרדרות חברתית, היעדר חוק ואכיפה (לדוגמה: סחר ובנייה בלתי־חוקיים, אלימות), קריסת מערכת התחבורה, ועוד. צמצום השטחים וצפיפות האוכלוסייה גורמת לבעיות בהקמת אתרי סילוק הפסולת המתרבה משנה לשנה. המחסור החמור בשטחים פתוחים יוחמר – יחסל ריאות ירוקות, ימנע חלחול גשם אל האקוויפרים וכדומה. יוחמר גם זיהום הרעש וגם נושא הקבורה יהפך לנושא במחלוקת. בעיות אלו יובילו להגירה שלילית של האזרחים ה"חזקים" מן הארץ. החיים ב"מדינת תל אביב" יהיו בלתי נסבלים מחמת צפיפות, כאוס, וכן מצב ביטחוני חמור בגלל עוינות אוכלוסייה ערבית צפופה גם כן. גבולות הריבונות יכורסמו בהדרגה, ובאין עורף למדינת תל אביב, האחרונה עלולה להביא לפורענות איומה וסופנית על המפעל הציוני.

הצעותיו של סופר לפתרון כללו מהלכים ארוכי־טווח לביצוע מיידי: העברת מוסדות ציבור, משרדים ממלכתיים ובסיסי צה"ל לירושלים, לצפון ולדרום, קידום תחבורה מודרנית בפריפריה, וביטול סבסוד מפעלים ציבוריים־לאומיים ואוניברסיטאות בתל אביב. אילוץ התקשורת להגיע לפריפריה – דבר שיקרב אותה אל המציאות הארצי־ישראלית, שיפור איכות החיים במגזר הערבי והטלת חובות השירות למדינתם וכן פנייה אל מבקר המדינה על־מנת לחקור משגים אסטרטגיים.

בראייתו של סופר, ערביי־ישראל דוחים את מדינת ישראל ומעורבים יותר ויותר בהפרות חוק ואלימות. מעמדם הסוציו־אקונומי, החיכוך המתמיד עם האוכלוסייה היהודית, וכן שיעור הריבוי שלהם, שהיה^{[דרושה הבהרה]} מן הגבוהים בעולם, מחמירים את הבעיה. הערבים בישראל בעלי תודעה לאומית מובהקת, ורואים עצמם כחלק מהלאום הפלסטיני, וייתכן שיוכלו לכונן מדינה ערבית אחת גדולה יחד עם ערביי יש"ע.

הבדואים בנגב

סופר הרבה לתאר את הדינמיקה המתפתחת בנגב הצפוני: פזורות בדואיות עם ריבוי טבעי הגבוה בעולם,^{[דרושה הבהרה]} השתלטות על קרקעות והזנחת הבדואים לצד חוסר משילות ישראלית. בקום המדינה כשהבדואים מנו 13,000 נפשות, הם נתפשו כאוכלוסייה זניחה של נוודים. אך ב־2014 מנו כ־220,000, וב־2025 הם צפויים להגיע ל־400,000^{[דרוש מקור: הוכחה חיצונית לטענה]}. אוכלוסייה זו גדלה בגידול מעריכי של כ־4-5.5% בשנה, ועל כן מכפילה את עצמה כל 12–15 שנים. הריבוי הגבוה נובע מפוליגמיה (אצל כשליש מן הגברים). שיעור ילודה עצום זה שובר שיאי עולם.

משנות ה-60 השלטון ניסה ליישבם ביישובי קבע, אך פזורות הבדואים גדלו והתפשטו בכל הנגב הצפוני ואף מחוצה לו. יש כ־80-100 אלף נפשות בפזורות לעומת 120,000 ביישובי הקבע. ב־2014 נבנו כ־65,000 מבנים לא־חוקיים, ובכל שנה נוספים 1500–2000 מבנים חדשים^{[דרוש מקור]}.

סופר תיאר את המגורים בפזורות כאסון. אין תשתיות עירוניות בסיסיות של מים, חשמל, בריאות וחינוך, והילדים מופקרים ומוזנחים ונוטים לאלימות. גידול האוכלוסייה והתפשטותה אשר חריגים ביחס לכל העולם, אינו רק טרגדיה אנושית אלא גם איום אסטרטגי על מדינת ישראל הקטנה והצפופה.

הממשלות המתחלפות הקימו עשרות ועדות שלא הניבו פתרון. ב"ועדת גולדברג" משנת 2008, ארגונים לא־ממשלתיים הפועלים מתוך אינטרס אישי, הציעו להכיר בדיעבד בפזורות, אך הממשל לא יוכל לקדם את כל הפזורות הללו, וביצוע הצעת הארגונים תביא לאסונות^{[דרוש מקור]}.

מסקנות הוועדה היו להכיר בכפרים הלא־מוכרים ולשלבם במערך היישובים הקיים, אך מתן שירותים ליישובים הלא־מוכרים הרי הופך אותם ליישובים מוכרים למעשה. גם המונחים ששימשו במסקנות הוועדה נועדו לערפל את המציאות ולהשלים עם המציאות המסוכנת. את 50,000 הבתים הלא־חוקיים הוועדה מלבינה בדיעבד^{[דרוש מקור]}, וכך מנציחה את המציאות, נוסף על כך, גם אילו יימצאו תקציבים למתן תשתיות הבדואים, עוד 10–15 שנים תוכפל אוכלוסיית הבדואים ויהיו 100,000 בתים לא־חוקיים להכשיר, ו־40-100 יישובים חדשים^{[דרוש מקור]}. הבדואים אינם נותנים כתף לעצור את התופעה, בייחוד אם הוצע להם פיצויים שכלל אינם מגיעים להם על־פי חוק. גם העברת העובדים בבסיסי צה"ל לנגב לא תתאפשר בגלל המציאות הגאוגרפית חברתית-פוליטית שנוצרת שם^{[דרוש מקור]}.

הצעתו של סופר הייתה: מתן מענה תשתיתי כלכלי וחינוכי ל־14 היישובים שכבר הוכרו, להוסיף עוד 5–6 יישובים חדשים, הענקת יכולת הבחירה לתושבי הפזורות לאילו מהיישובים להשתקע. המדינה תסייע כספית ואף תשלם פיצויים אף על פי שאינם מגיעים להם. מי שיסרב יאבד זכויות נדל"ניות ויועבר בצו שלטוני. החלטת הוועדה תהיה סופית ומהירה, ותיעשה אף על פי שגורמי שמאל קיצוני ינסו לעצור אותה. היתרונות הם שבמקום מאות פזורות שיוכרו רשמית אך יוזנחו בפועל, יהיו 20 יישובים שיפותחו. ערי הדרום לא יוגבלו בהרחבתן בשל היותן סגורות על ידי פזורות הפרוסות בפראות, וגם בסיסי צה"ל יוכלו להדרים. לדעתו, כל עוד לא יחול שינוי שלטוני, הצעתו לא תצא לפועל, והכאוס והעוני יגדלו. לפי סופר, החל מ־2009 מתפתחות "חזיתות חדשות" בין הבדואים לממשל, האחת בנגב המרכזי, והשנייה מצפון לרהט בכיוון לתל אביב-רחובות-ראשון־לציון.

פער המיליון

צימרמן, זייד וויז ממרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת בר-אילן, פרסמו בשנת 2006 (עדכון לדו"ח קודם שפורסם בשנת 2005) דו"ח שנקרא 'פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה'. עיקרו של פרסום זה היה הטלת ספק בנתונים שנאספו על ידי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (בפיקוח נורווגי), וקביעה כי אוכלוסיית הערבים ביהודה והשומרון ורצועת עזה קטנה במיליון ורבע מהמדווח. צימרמן ושותפיו גם טענו כי קצב הגידול של האוכלוסייה הערבית הולך וקטן, ואילו קצב גידול האוכלוסייה היהודית הולך וגדל, ולכן יישמר רוב יהודי יציב מן הים ועד הירדן כפי שנשמר מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, רוב יהודי של 58% כולל אוכלוסיית רצועת עזה ושל 65% אם מוציאים מן החישוב את אוכלוסיית הרצועה. טענות חמורות הופיעו בדו"ח על מהימנות הנתונים והחישובים הפלסטינים.

בתגובה ל"פער המיליון", חיברו ארנון סופר ויניב גמבש מקתדרת חייקין דו"ח משלהם, בשם "תעתועי פער המיליון". הדו"ח של סופר וגמבש תקף בחריפות את הרלוונטיות של הדו"ח של צימרמן, קבע שהוא פוליטי, שנועד להגשים את החזון של הימין הקיצוני לסיפוח השטחים, שנתוניו אינם נכונים, כי החישובים שגויים, ושלל את כל 21 הסעיפים שבו. יתרה מזאת, הדו"ח של סופר טען כי אף לו נקבל את נתוני צימרמן "השגויים והאופטימיים" - יהודי ארץ ישראל מן הים לירדן יהיו למיעוט עד שנת 2020.

טיעונים בולטים מ"פער המיליון" ותגובת סופר וגמבש עליהם:

• נכתב כי נכללו בנתונים 300,000 פלסטינים השוהים מחוץ לישראל וליש"ע.
  • נכתב כי הטיעון שגוי ואילו היה נכון, והיה צריך לגרוע את מספר השוהים בחו"ל הערבים, אז היה צריך לגרוע את מספר היהודים השוהים בחו"ל, הגדול מ-300 אלף.
• ערביי ירושלים נספרו פעמיים.
  • נכון, אבל הדמוגרף סרג'ו דלה-פרגולה כבר התייחס לכך ותיקן זאת בשנת 2001. תיקונו מהווה בסיס לתחזיות של סופר.
• יש גידול לא מוסבר של 113,000 במפקד הפלסטינים לעומת המפקד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
  • המסמך ממנו לקח צימרמן את הנתונים הוא לא מפקד מהימן ולא נועד להיות כזה.
• יש לגרוע 338 אלף נפש מדיווחי הפלסטינים על הלידות ביהודה שומרון ועזה.
  • המפקד אמין ועובדה שמשרד הבריאות עושה בו שימוש, וכן שהפלסטינים מתקנים עצמם בהערכותיהם.
• יש לגרוע 310 אלף נפש מהגירה ערבית שלילית מארץ ישראל.
  • על־פי מחקרי קתדרת חייקין ישנה הגירה ערבית חיובית לארץ ישראל.
• יש לגרוע 105 אלף מהגרים פלסטינים שקיבלו תעודות זהות ישראליות.
  • מקור המספר אינו ברור, ואף חמור מכך, לפי טענה זו מספר הפלסטינים גדול מהנתונים, כי רוב השוהים הבלתי חוקיים אינו רשום בישראל או ביש"ע.

יורם אטינגר השיב לארנון סופר וגמבש ב-2008.

מימושה בפועל של תביעת השיבה (זכות השיבה) הפלסטינית

על פי סופר, "המשמעות הדמוגרפית של ביטול האיסור (איסור מתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל) על איחוד משפחות תהיה תוספת אוכלוסייה של 480,000 איש ממוצא פלסטיני בתוך 20 שנה בתחומי מדינת ישראל". סופר הוסיף וטען, ש"מצא במחקריו, כי מאז קום המדינה הפכו יותר מ־300,000 פלסטינים מהפזורה לישראלים, בין היתר בדרך חתונות, ולמעשה מימשו את זכות השיבה בכביש העוקף שמדינת ישראל סללה להם לשם כך". כניסתם (הן החוקית והן הבלתי חוקית) של כשליש מיליון פלסטינים לתחומי ישראל עד שנת 2004, מהוות איום ביטחוני (חמישית מהפיגועים בוצעו על ידי זכאי איחוד משפחות), איום לאומי ביצירת "פלסטיניזציה" בערביי ישראל, איום כלכלי בעליית עשרות מיליארדים בקצבאות, איום פלילי, ואיום דמוגרפי-פוליטי.

המהגרים מאפריקה

משנת 2009 הזהיר סופר מפני הגידול של המסתננים האפריקאים מגבול מצרים. במסמכיו הוא הוכיח כי רוב המסתננים מאפריקה כלל אינם פליטים מדרפור, אלא מהגרי עבודה מכל רחבי אפריקה^{[דרוש מקור]}. את מספרם בארץ הוא העריך בכ־30 אלף (נכון ל־2009 ו־55 אלף ב־2014). הוא התנגד לאיזרוח שלהם במדינת ישראל מסיבות שונות. מבחינה ביטחונית יש סכנה שישמשו כמודיעים או פעילים של מדינות עוינות או ארגוני טרור. מבחינה חברתית המהגרים מביאים לצפיפות ולפשיעה. רפואית ההגירה האפריקאית מפיצה שחפת ואיידס, ושאר מחלות זיהומיות. מבחינה דמוגרפית האיום על הרוב היהודי הקיים ממילא מוחמר על ידי ההגירה האפריקאית. נוסף על כל אלו, אי־עצירת גלי ההסתננות הראשונים תגרום לגלי הסתננות מרובים הגדלים יותר ויותר.

החקלאות כציונות

סופר ביקר את המתקפה התקשורתית של אנשי ציבור וכלכלנים נגד חקלאי ישראל היהודים. הוא טען כי המתקפה נובעת מבורות, מאחר שהחקלאות היהודית חיונית לחברה, למדינה ולהמשך חזון הציונות. מה גם שהיא בבחינת אבן יסוד לביטחון המדינה, הן מפני מתקפות עוינות בגבולות, והן מפני השתלטות בלתי־חוקית של אזרחים ערבים על קרקעות. יש לאפשר, לטענתו, לחקלאים יהודים להשתמש במים מותפלים, לא כטובה, אלא כהכרת תודה על תרומתם להמשך קיום המדינה. סופר הציג לדוגמה את מקרה אזור נבטים, שלדבריו התמלא ביישובים בדואים לא־חוקיים בגלל חוסר רצף של התיישבות חקלאית יהודית.

בקעת הירדן

אף על פי שהיה מהוגי ההתנתקות מעזה, סופר תמך בהשארת בקעת הירדן בריבונות ישראלית. הוא מנה שיקולים בעד השארת הבקעה, כגון: מניעת התפשטותה של מדינה פלסטינית, שימור עומק אסטרטגי וחציצה בין הפלסטינים לבין חזית מזרחית-ערבית עוינת, וכן מינוף ההתפתחות הישראלית בשתי שידרות ולא רק במישור החוף הצר, בגבולות "מדינת תל אביב". לסיכום הוא העריך שריבונות ישראלית בבקעת הירדן תסייע למלחמה בטרור, למעמדה הגאוגרפי והלאומי של ירושלים וצפון ים המלח.

הגדה המערבית

לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה, העיר סופר לגבי המשך החלת תוכנית ההתנתקות גם בשטחי הגדה המערבית: "ברור לכל בר-דעת שפינוי יו"ש עכשיו יכניס לשם את החמאס ומצבה הגאופוליטי של ישראל יורע ביותר. על כן צה"ל חייב להישאר שם אבל להשאיר אפשרות להקמת מדינה פלסטינית בעתיד.

לקראת מדינה דתית

מאז 2011 סופר התריע בשורה של מחקרים ופרסומים כי ישראל צועדת בביטחה ובהתמדה לקראת היותה מדינה דתית (חרדית-דתית לאומית) ומנה את המהפכות החברתיות, כלכליות ופוליטיות שיש למגמה זו על ישראל וביטחונה.

המלצה על יציאה אל הים

לאור תהליכים דמוגרפיים, כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים המתרחשים בישראל, יחד עם הצורך בעוד תשתיות לאומיות "זוללות שטחים" כשדות תעופה, דרכים, אזורי תעשייה, אחסנה מסוכנת ומתקנים נוספים לחיל-הים ולנמלי ישראל, להערכתו של סופר ישראל תידרש להתרחב מערבה אל עבר הים התיכון.^{[דרושה הבהרה]}

פרופיל ציבורי והתבטאויות

סופר התבטא לעיתים בלשון חריפה ונחרצת, הן כלפי השמאל – למשל בדבר נטיותיו של עיתון "הארץ" לשמאל הקיצוני של המפה הפוליטית. העיתון נוקט לטעמו ב"קו הרסני להמשך קיומה של ישראל" הנובע מ"אי הבנה מוחלטת של שורשי הסכסוך"... ושהוא "משלה את קוראיו". את מסמך ז'נבה כינה "קריקטורה". הן כלפי הימין – במכתב אל המתנחלים התבטא: "הכרזתם מלחמה על מדינת ישראל הלגיטימית. אתם מנסים לערער את הלגיטימציה של שלטון החוק, של צה"ל, של טוהר הנשק. אתם מערערים את חוסנה הלאומי של הארץ הזאת", והן כלפי פקידי הממשלה, כלפיהם אמר כי "זו גם הזדמנות חד פעמית להביא למשפט את כל מי שעיכב את ההתפלה ולהאשימו אפילו "בבגידה במולדת!".

בנוגע לתוכנית ההתנתקות כתב סופר כי "למרות היציאה מרצועת עזה. כדי להמשיך ולקיים מדינה יהודית דמוקרטית ושפויה, ניאלץ לוותר על שטחים המאוכלסים במיליוני פלסטינים," והרחיב בראיון שנתן לעיתון "ג'רוזלם פוסט":

הפלסטינים יפגיזו אותנו באש ארטילרית – ואנחנו נצטרך להגיב... על כל טיל פלסטיני – אנחנו נשיב בעשרה טילים. נשים וילדים ייהרגו ובתים ייהרסו... בעזה הסגורה מכל עבר – יתהווה אסון הומניטרי. האנשים ייהפכו לחיות עוד יותר גדולות מהיום, בעזרת הארגונים המטורפים של האיסלאם הפונדמנטליסטי. הלחץ על הגבול יהיה נורא ואיום. זו הולכת להיות מלחמה נוראה.

— תום שגב, ארנון סופר: הפרופסור שצדק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2006

את סגנונו הבוטה והישיר הוא נימק: "איום על קיומי יכול להיאמר בנימוס תוך עטיפת האיום במילים מכובדות כמו דמוקרטיה, שווי זכויות, כבוד האדם, צדק חלוקתי, מלחמה בגזענות, אבל אני למדתי להשיל מילים ממציאות...".

בשנת 2000 פרסם ארנון סופר מחקר שכותרתו „ישראל – דמוגרפיה 2000 עד 2020 – סיכונים ואפשרויות”, שבו בחן את המגמות הדמוגרפיות בישראל ובשטחים ואת השלכותיהן על עתידה של המדינה. סופר הצביע על הגידול בשיעור האוכלוסייה הערבית ועל השינויים הצפויים ביחס בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הלא־יהודית, והציג אותם כאתגר אסטרטגי, מדיני וביטחוני. במסגרת המלצותיו קרא להיערכות ישראלית לשינויים הדמוגרפיים, לחיזוק השליטה בגבולות ולצמצום הפערים בפיתוח הנגב והגליל.

סופר היה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים בציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ואף חתם עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל.

פרסים והוקרה

• פרס רופין, 1988 על עריכת "אטלס חיפה והכרמל"
• פרס רופין, 1993 על ספרו "נהרות של אש"
• פרס המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש צציק, על ספרו "ישראל, דמוגרפיה 2000–2020: סיכונים ואפשרויות", 2004
• תעודת הערכה והוקרה מיוחדת מטעם המכללה לביטחון לאומי, 2008
• פרס יקיר העיר חיפה, 2020
• מלגה על שם ארנון סופר מוענקת מדי שנה מטעם מכון חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנון סופר בוויקישיתוף

• ארנון סופר, ברשת החברתית Goodreads
• ארנון סופר, באתר גוגל סקולר
• ארנון סופר (1935–), דף שער בספרייה הלאומית
• אחדים ממאמריו של סופר – באתר קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
• ארנון סופר, ‏מדינה פלשתינית ההיבט הגיאוגרפי, נתיב 66, ינואר 1999
• ארנון סופר וגיל שלו, מימושה בפועל של תביעת השיבה הפלסטינית – קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה
• ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, "מדינת תל אביב – איום על ישראל" (מהדורה שנייה ומעודכנת) – קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, מאי 2008, באתר אוניברסיטת חיפה
• ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, ישראל, דמוגרפיה בין השנים 2007-2020 – קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה ‏
• ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, ישראל דמוגרפיה 2010–2030 בדרך למדינה דתית – קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה ‏
• תמונות מאוסף ארנון סופר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• ארנון סופר, ‏שינויים גיאואסטרטגיים ומשמעותם, באתר הערוץ האקדמי, 25 בנובמבר 2008 - הרצאת וידאו
• ארנון סופר, ‏פליטי אקלים, באתר הערוץ האקדמי, 1 באוקטובר 2009 - הרצאת וידאו
• ארנון סופר, ‏גונבים מים, באתר הערוץ האקדמי, 12 בינואר 2010 - הרצאת וידאו על מאבקי המים במזרח התיכון
• האתר של קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באתר אוניברסיטת חיפה.
• חשופים: פרופ' ארנון סופר, סרטון בסדרה "חשופים" בערוץ YouTube של אוניברסיטת חיפה, 3 בספטמבר 2014
• ארנון סופר, קורות חיים באתר אוניברסיטת חיפה \* יאיר שלג, ‏"בימין חושבים שהם יצורי-על, אותם לא מבלבלים עם עובדות", בעיתון מקור ראשון, 6 ביוני 2018

כתבות לאחר מותו

• אלוף (מיל') גרשון הכהן, מורה, חוקר ונביא ציוני: על השפעתו המשמעותית של פרופ' ארנון סופר ז"ל, באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2026
• עופר אדרת, נביא הזעם מחיפה שאיים: "הקרב אבוד, זה סוף היישות היהודית במזרח התיכון", באתר הארץ, 3 בספטמבר 2026
• משה בן עטר, "פחד אלוהים ממה שהולך לקרות כאן" - פרידה מפרופ' ארנון סופר, באתר זמן ישראל, 13 בספטמבר 2026