מנטובה
| |||||||||||
 | |||||||||||
| מראה העיר | |||||||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 לומברדיה | ||||||||||
| שפה רשמית |
איטלקית  | ||||||||||
| שטח | 63 קמ"ר | ||||||||||
| גובה | 19 מטרים | ||||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||||
| ‑ בעיר | 48,653 (1 בינואר 2023) | ||||||||||
| קואורדינטות | 45°10′N 10°48′E / 45.167°N 10.800°E | ||||||||||
| אזור זמן | UTC+1 | ||||||||||
| http://www.comune.mantova.gov.it/ | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
מנטובה (באיטלקית: ⓘⒾ; בלטינית: Mantua[1]) היא עיר בלומברדיה (באזור עמק הפו באיטליה) ובירת נפת מנטובה. נכון לסוף 2008, התגוררו בעיר כ-48,000 איש. שטחה הוא 64 קמ"ר. בשנת 2008 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית, יחד עם סביונטה. בין השנים 1530–1708, בירת דוכסות מנטובה.
מנטובה מוקפת באגמים מלאכותיים משלושה כיוונים. ארבעה אגמים נוצרו על ידי האדריכל והמהנדס אלברטו פיטנטינו (Alberto Pitentino) במאה ה-12 והקיפו את כל העיר לשם הגנתה, אך האגם הרביעי התייבש במהלך המאה ה-18. העיר ידועה בין היתר בזכות הקתדרלה שלה, כנסיית אנדראה הקדוש וארמון הדוכס (Palazzo Ducale) וארמון טה. העיר היא גם אחד המרכזים לשווק תוצרת חקלאית בעמק הפו.
במשך שנים העיר הייתה מרכזה של דוכסות בשליטת בית גונזגה. במהלך מלחמת שלושים השנים היא נכבשה ונשדדה על ידי כוחות של האימפריה הרומית הקדושה בפיקודו של יוהאן פון אלדרינגן. לאחר הכיבוש והמגפה העיר לא הצליחה להשתקם שנים רבות.
יהדות מנטובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות מנטובה
עידן הזהב של היהודיים במנטובה היה במאה ה-16, בתקופת דוכסות בית גונזגה (Gonzaga). מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה, כ-7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים תושבי העיר עבדו אצל משפחת הדוכס בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי היה בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה הקמת מוסדות להלוואה בריבית, תפקיד שהיה אסור לנוצרים.
בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'וזפה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובנו (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות יהודיות בודדות עדיין מתגוררות בעיר.
ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: ויה גוברנולו, פיאצה ברטצולי, ויה נורסה ופיאצה סרמידה. הבניינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר והם לא שונו. בעיר יש היום שני אתרים יהודיים, מלבד בית הקברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא מבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899–1902 והוא בקומה השנייה. "בית הרב" הוא מבנה, שכנראה בו היה גר הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובלוחות עם ציורים מהתנ"ך.
בקרבת מנטובה גם בסביונטה הייתה קהילה יהודית. היא נודעה בבית הדפוס שהיה בה שהיה שייך למשפחת פואה. במבנה בית הכנסת נערך שחזור, הכולל מוזיאון להכרת היהדות וישראל.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למנטובה 9 ערים תאומות:
אזוקי, יפן
מדיסון, ויסקונסין, ארצות הברית
וינגרטן, גרמניה
פושקין, רוסיה
שרלוויל-מזייר, צרפת- נוור, צרפת
היידראבאד, הודו
אורדאה, רומניה
ויטוריה, ברזיל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנטובה- "מַנְטוֹבָה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 245–246, באתר היברובוקס
- מפות עתיקות של מנטובה, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- מנטובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנטובה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
