לדלג לתוכן

הפרעת התנהגות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
הרחבה.
שורה 6: שורה 6:
בישראל בסקר [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|הלמ"ס]] שנערך ב-2012 דווח על 649 ילדים המאובחנים עם בעיות התנהגות בחינוך הקדם יסודי, 9,081 ילדים מאובחנים בחינוך היסודי, ו-3,276 ילדים מאובחנים בחינוך העל יסודי. ניתן להניח שיש רבים שאינם מאובחנים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://yozma.mpage.co.il/Index4/Entry.aspx?nodeId=992&entryId=20515|כותרת=התערבויות טיפוליות בילדים בעלי בעיות או הפרעות התנהגות|אתר=yozma.mpage.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2018-09-30}}}}
בישראל בסקר [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|הלמ"ס]] שנערך ב-2012 דווח על 649 ילדים המאובחנים עם בעיות התנהגות בחינוך הקדם יסודי, 9,081 ילדים מאובחנים בחינוך היסודי, ו-3,276 ילדים מאובחנים בחינוך העל יסודי. ניתן להניח שיש רבים שאינם מאובחנים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://yozma.mpage.co.il/Index4/Entry.aspx?nodeId=992&entryId=20515|כותרת=התערבויות טיפוליות בילדים בעלי בעיות או הפרעות התנהגות|אתר=yozma.mpage.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2018-09-30}}}}


==מאפיינים קליניים ואבחון הפרעת התנהגות ==
==אבחון הפרעת התנהגות ==
על פי ה-[[DSM-5]] אבחנה של הפרעת התנהגות מתבצעת לפי הקריטריונים הבאים.
על פי ה-[[DSM-5]] אבחנה של הפרעת התנהגות מתבצעת לפי הקריטריונים הבאים.


שורה 56: שורה 56:


=== רגשות פרו-חברתיות מוגבלות (קהות לב) ===
=== רגשות פרו-חברתיות מוגבלות (קהות לב) ===
עבור מאפיין זה אצל הילד היה חייב להופיע לפחות שניים מהקריטריונים הבאים באופן עקבי למשך שנה לפחות, במערכות יחסים ובהקשרים רבים נוספים. המאפיין משקף את דפוס האינדיבידואל של תפקודים רגשיים ובינאישיים לאורך תקופה ארוכה ולא רק על פי מצבו בנקודת זמן מסוימת. לכן, כדי ליישם הקריטריון למאפיין אבחוני, יש צורך במגוון מקורות מידע. בנוסף לדיווח העצמי של הפרט, חשוב להעריך דיווחים של אחרים אשר מכירים את הפרט לאורך זמן (לדוגמה, הורים, מורים, משפחה מורחבת, קבוצת השווים).<ref name=":0" />
עבור מאפיין זה אצל הילד היה חייב להופיע לפחות שניים מהקריטריונים הבאים באופן עקבי למשך שנה לפחות, במערכות יחסים ובהקשרים רבים נוספים. המאפיין משקף את דפוס האינדיבידואל של תפקודים רגשיים ובינאישיים לאורך תקופה ארוכה ולא רק על פי מצבו בנקודת זמן מסוימת. לכן, כדי ליישם הקריטריון למאפיין אבחוני, יש צורך במגוון מקורות מידע. בנוסף לדיווח העצמי של הפרט, חשוב להעריך דיווחים של אחרים אשר מכירים את הפרט לאורך זמן (לדוגמה, הורים, [[מורה|מורים]], משפחה מורחבת, [[קבוצת השווים]]).<ref name=":0" />


המאפיין הוא גורם סיכון משמעותי ל[[פסיכופתיה]] ולהתנהגות עבריינית חמורה, כאשר הסימפטומים מופיעים לפני גיל 10. ילדים עם בעיות התנהגות ותכונות אלה נוטים להפגין רגישות מופחתת לעונש, ונכשלים בעיבוד רגשותיהם של אחרים, דבר אשר לעתים קרובות מסבך את מאמצי השיקום.<ref>{{צ-ספר|שם=Gabbard?s Treatments of Psychiatric Disorders|קישור=https://psychiatryonline.org/doi/10.1176/appi.books.9781585625048.gg43|מו"ל=American Psychiatric Publishing|שנת הוצאה=2014-05-05|ISBN=978-1-58562-442-3|מחבר=Eva R. Kimonis, Dustin A. Pardini, Dave S. Pasalich, Robert J. McMahon}}</ref>
המאפיין הוא גורם סיכון משמעותי ל[[פסיכופתיה]] ולהתנהגות עבריינית חמורה, כאשר הסימפטומים מופיעים לפני גיל 10. ילדים עם בעיות התנהגות ותכונות אלה נוטים להפגין רגישות נמוכה מאוד לעונש, ונכשלים בעיבוד רגשותיהם של אחרים, דבר אשר לעתים קרובות מסבך את מאמצי השיקום.<ref>{{צ-ספר|שם=Gabbard?s Treatments of Psychiatric Disorders|קישור=https://psychiatryonline.org/doi/10.1176/appi.books.9781585625048.gg43|מו"ל=American Psychiatric Publishing|שנת הוצאה=2014-05-05|ISBN=978-1-58562-442-3|מחבר=Eva R. Kimonis, Dustin A. Pardini, Dave S. Pasalich, Robert J. McMahon}}</ref> הטיפול בילדים בעלי מאפיינים אלה הוא סבוך מאוד ומאופיין בשיעורי הצלחה נמוכים יותר. עם זאת, מספר מחקרים הראו כי טיפול ברמת ההורות, והגברה של הורות חיובית או הפחתה של הורות שלילית ולא עקבית עשויים לתרום להפחתה בחומרת התכונות.<ref>{{צ-מאמר|שם=Current perspectives on conduct disorder|קישור=https://doi.org/10.1007/s11920-006-0082-3|כתב עת=Current Psychiatry Reports|שנת הוצאה=2006-02-01|עמ=59–72|כרך=8|doi=10.1007/s11920-006-0082-3|מחבר=Paul J. Frick, Carrie Dickens}}</ref>


'''העדר [[אשמה (רגש)|אשמה]] או [[חרטה]]:''' לא מרגיש רע או אשם כאשר עושה משהו רע (לא כולל חרטה שמופיעה רק כאשר נתפס ו/או צפוי לעונש). הילד מראה חוסר עניין כללי בנוגע להשלכות השליליות של מעשיו. לדוגמה, לא חש חרטה אחרי שפגע במישהו או שלא אכפת לו מההשלכות של עבירה של החוק.
'''העדר [[אשמה (רגש)|אשמה]] או [[חרטה]]:''' לא מרגיש רע או אשם כאשר עושה משהו רע (לא כולל חרטה שמופיעה רק כאשר נתפס ו/או צפוי לעונש). הילד מראה חוסר עניין כללי בנוגע להשלכות השליליות של מעשיו. לדוגמה, לא חש חרטה אחרי שפגע במישהו או שלא אכפת לו מההשלכות של עבירה של החוק.


'''קשיחות והיעדר [[אמפתיה]]:''' מתעלם ולא מתעניין ברגשות אחרים. הילד מתואר כקר ואדיש. הוא נראה מעוניין יותר בנוגע להשפעות/תוצאות של מעשיו על עצמו, מאשר על אחרים, אפילו כאשר נגרם נזק משמעותי לאחרים.
'''קשיחות והיעדר [[אמפתיה]]:''' מתעלם ולא מתעניין ברגשות אחרים. הילד מתואר כקר ו[[אדישות|אדיש]]. הוא נראה מעוניין יותר בנוגע להשפעות/תוצאות של מעשיו על עצמו, מאשר על אחרים, אפילו כאשר נגרם נזק משמעותי לאחרים.


'''לא מתעניין בהופעה:''' לא מביע עניין בנוגע להופעה דלה/בעייתית בביה"ס, בעבודה, או בפעילויות חשובות נוספות. הילד לא מציג מאמץ הכרחי כדי להראות טוב, אפילו כאשר הוא מבין את הציפיות ממנו, ובדר"כ מאשים אחרים בהופעה הדלה שלו.
'''לא מתעניין בהופעה:''' לא מביע עניין בנוגע להופעה דלה/בעייתית בביה"ס, בעבודה, או בפעילויות חשובות נוספות. הילד לא מציג מאמץ הכרחי כדי להראות טוב, אפילו כאשר הוא מבין את הציפיות ממנו, ובדר"כ מאשים אחרים בהופעה הדלה שלו.


[[אפקט (פסיכולוגיה)|אפקט]] '''שטוח או חסר:''' לא מביע רגשות ולא מראה רגשות לאחרים בדרך שאינה שטחית או מלאכותית.
[[אפקט (פסיכולוגיה)|אפקט]] '''שטוח או חסר:''' לא מביע רגשות ולא מראה רגשות לאחרים בדרך שאינה שטחית או מלאכותית או שהוא מבטא אותם רק למען השגת אינטרס אישי.

== גורמים ==
אין סיבה אחת שיכולה להסביר מגוון התופעות של התנהגות אנטי-חברתית או הפרעת התנהגות. ניתן למצוא מחקרים אשר בוחנים מגוון גורמים שונים, אך זיהוי המנגנונים המשמעותיים הם חיוניים ליישום של טיפול יעיל ופיתוח מאמצי מניעה. במרבית המקרים ההפרעה מתפתחת עקב אינטראקציה מורכבת והצטברות הדרגתית של גורמי סיכון שונים.<ref>{{צ-מאמר|שם=Risk Factors for Conduct Disorder and Delinquency: Key Findings from Longitudinal Studies:|קישור=https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/070674371005501003|כתב עת=The Canadian Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=2010-10-01|doi=10.1177/070674371005501003|מחבר=Joseph Murray, David P. Farrington}}</ref> כמו כן זוהו גורמים מגינים, בעיקר [[מנת משכל]] גבוהה, ערכים חברתיים חיוביים, כישורי התמודדות טובים, ו[[קשרים בין-אישיים|מערכות יחסים]] משפחתיות וחברתיות תומכות. עוד נמצא כי בנות הן מוגנות יותר מפני התפתחותה של ההפרעה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Conduct Disorder: A Biopsychosocial Review:|קישור=https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/070674370104600704|כתב עת=The Canadian Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=2001-09-01|doi=10.1177/070674370104600704|מחבר=Lindley Bassarath}}</ref>

=== גורמים פסיכוביולוגיים ===
ילדים עם הפרעת התנהגות מאופיינים ברמות [[סרוטונין]] ו[[קורטיזול]] נמוכות יותר ב[[ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (ציר ה-HPA)|ציר ה-HPA]], כמו גם בתפקוד מופחת של [[מערכת העצבים האוטונומית]]. הסבר אפשרי אחד הוא כי ילדים שבציר ה-HPA שלהם יש תת-פעילות לא יהיו מעוררים בצורה הולמת בעת חשיפה למצבי סיכון ואיום, וכתוצאה מכך האיום בסנקציות או עקב הפרת כללים או הוראה של המבוגר האחראי אינו יוצר אצלם עוררות – במילים אחרות, האיומים אינם מפחידים אותם.<ref name=":1">{{צ-מאמר|שם=Contextualizing the neurobiology of conduct disorder in an emotion dysregulation framework|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0272735809000683|כתב עת=Clinical Psychology Review|שנת הוצאה=2009-08-01|עמ=506–518|כרך=29|doi=10.1016/j.cpr.2009.06.001|מחבר=M. Catherine Cappadocia, Mary Desrocher, Debra Pepler, Jessica H. Schroeder}}</ref> עוד נמצא במחקרים כי תפקוד מופחת של מערכת העצבים האוטונומית נקשר לחוסר יכולת לווסת את [[מצב רוח|מצב הרוח]], התנהגות [[אימפולסיביות|אימפולסיבית]], ו[[הערכה עצמית]] נמוכה. התנהגות אשר אופיינית גם לילדים עם הפרעת התנהגות.<ref name=":1" /> יש לציין כי עדיין לא ידוע אם הקשר הוא סיבתי. כלומר, עדיין לא ידוע האם החריגה האנטומית גורמת לבעיות ההתנהגות, או האם הסביבה בה האדם גדל יוצרת את החריגה.

=== גורמים סביבתיים ===
לאלמנטים מהסביבה המשפחתית והחברתית עשויים יש תפקיד מכריע בהתפתחות וחומרת ההפרעה. למשל, התנהגות אנטי-חברתית המצביעה על הפרעת התנהגות קשורה למעמד של [[הורה יחיד]], [[גירושים|גירושין]] של ההורים, משפחה גדולה, אם מדוכאת או אם צעירה. עם זאת, לעתים קשה להפריד גורמים אלה ממשתנים דמוגרפיים אחרים הידועים כקשורים להפרעת התנהגות והתנהגות אנטי-חברתית, כגון [[עוני]] ו[[מעמד חברתי-כלכלי]] נמוך.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Hinshaw, S. P., & Lee, S. S|שם=Conduct and oppositional defiant disorders. In E. J. Mash & R. A. Barkley (Eds.), Child psychopathology|כתב עת=|עמ=144-198|קישור=https://psycnet.apa.org/record/2003-04378-003|מו"ל=Guilford Press}}</ref> גורם משמעותי נוסף שקשור להחצנה של התנהגויות תוקפניות ופוגעניות כלפי אחרים הוא דחייה חברתית, אשר נקשר גם להמשכיות של ההפרעה לאורך זמן.<ref name=":2" />

=== ענישה גופנית ===
במחקר [[מטא-אנליזה]] שנערך בכ-36,000 משתתפים נמצא כי [[ענישה גופנית]] הייתה קשורה גם בסיכון מוגבר להיות קורבן להתעללות פיזית, מצד אחד, ובתוקפנות כלפי אחרים, התנהגות אנטי-חברתית, [[עבריינות נוער]], פשיעה בבגרות וסיכוי מוגבר להתעלל בילדים או בבני זוג מצד שני. הסבר אפשרי הוא שענישה גופנית יוצרת את הפגיעה בציר ה-HPA שתוארה לעיל – הנענש הופך לעמיד בפני ענישה לא גופנית ואף בפני ענישה גופנית, אשר בסופו של דבר הילד או הנער יוצא משליטה ומפתח הפרעת התנהגות.<ref>{{צ-מאמר|שם=Corporal punishment by parents and associated child behaviors and experiences: A meta-analytic and theoretical review.|קישור=http://doi.apa.org/getdoi.cfm?doi=10.1037/0033-2909.128.4.539|כתב עת=Psychological Bulletin|שנת הוצאה=2002|עמ=539–579|כרך=128|doi=10.1037/0033-2909.128.4.539|מחבר=Elizabeth Thompson Gershoff}}</ref>


==שכיחות==
==שכיחות==

גרסה מ־16:34, 2 באוקטובר 2020

הפרעת התנהגות
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D019955
סיווגים
ICD-11 MB23.8 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרעת התנהגות (באנגלית: Conduct disorder) היא דפוס מתמשך ועקבי של פגיעה בזכויות אחרים במשך שנה לפחות. ההפרעה כוללת טווח רחב של תבניות התנהגויות חוזרות, אנטי-חברתיות, תוקפניות ומרדניות, שיש בהן הפרה של הזכויות הבסיסיות של אחרים או של נורמות וחוקים חברתיים תואמי גיל כגון הרס רכוש, אגרסיביות כלפי אנשים ובעלי חיים, גנבות, שקרים, התגרות, תקיפה מינית, השתמטות מבית הספר ובריחה מהבית. הם אינם מצייתים להוראות ההורים והמערכת החברתית והלימודית, אינם רגישים לביקורת החברה והמשפחה וחוזרים על התנהגויותיהם ההרסניות ללא למידה מניסיון.

במחקרים נמצא קשר בין הפרעת התנהגות לבין חוסר אמפתיה. כן נמצא כי קיים קשר הדוק בינה לבין הפרעת ילדות מוקדמת יחסית - הפרעת התרסה התנגדות: רוב הלוקים בהפרעת התנהגות אובחנו בילדותם גם כבעלי הפרעת התרסה התנגדות, וניתן לראות אותה כגורם סיכון משמעותי להפרעת התנהגות.[1] בבגרות, עלולים חלק מהלוקים בהפרעת התנהגות לפתח הפרעה חמורה יותר - הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, להגיע להתנהגות עבריינית חמורה, ואף לפתח פסיכופתיה אם קיימת נוכחות של מאפייני קהות לב בילדות המוקדמת.[2] למשל, הפרעת התנהגות עם מאפיין של קהות לב מקושרת לפגיעה ביכולת לזהות את רגשותיו של הזולת מתוך הבעת הפנים שלו.[3] הפרעת קשב היא תחלואה נלוות שכיחה להפרעת התנהגות.[4]

בישראל בסקר הלמ"ס שנערך ב-2012 דווח על 649 ילדים המאובחנים עם בעיות התנהגות בחינוך הקדם יסודי, 9,081 ילדים מאובחנים בחינוך היסודי, ו-3,276 ילדים מאובחנים בחינוך העל יסודי. ניתן להניח שיש רבים שאינם מאובחנים.[5]

אבחון הפרעת התנהגות

על פי ה-DSM-5 אבחנה של הפרעת התנהגות מתבצעת לפי הקריטריונים הבאים.

A. דפוס התנהגות עקבי חוזר ומתמשך שבו הזכויות הבסיסיות של אחרים או נורמות חברתיות תואמות גיל עיקריות, או כללים, מופרים, כפי שבאו לידי ביטוי בלפחות שלושה מתוך 15 הקריטריונים במשך שנה לפחות מתוך כל אחת מהקריטריונים למטה, וכאשר לפחות אחד הקריטריונים התקיים למשך חצי שנה:[6]

תוקפנות כלפי אנשים ובעלי חיים

1. לעתים קרובות הם יהיו בריונים, מאיימים, או יטילו אימה על אחרים.

2. לעתים קרובות יתחילו ריבים פיזיים.

3. שימוש בנשק שיכול לגרום לנזק גופני חמור לאחרים (למשל, מחבט, אבנים, בקבוק שבור, סכין, אקדח).

4. אכזריות פיזית כלפי אנשים.

5. אכזריות פיזית כלפי בעלי חיים.

6. גנבה/גזל תוך התמודדות עם קורבן העבירה (למשל, שוד, חטיפת ארנק, סחיטה, שוד מזוין).

7. אילוץ של אחרים לביצוע פעילות מינית.

הרס של רכוש

8. עיסוק במתכוון במסגרת/סביבת אש מתוך כוונה של גרימת נזק חמור.

9. ונדליזם והריסת רכוש של אחרים באופן מכוון (שלא ע"י הפעלת/מסגרת אש).

מרמה או גנבה

10. פריצה לבית של אדם אחר, בנין או מכונית.

11. שקרנות לשם השגת מטרות אישיות, או טובת הנאה, או כדי להימנע מהתחייבויות.

12. גניבה של פריטים בעלי ערך לא טריוויאלי מבלי להתעמת עם הקורבן (לדוגמה, גנבה מחנויות, אך ללא פריצה; זיוף).

הפרות חמורות של חוקים

13. לעתים קרובות נשאר בחוץ בלילה למרות איסורי הורים; מתחיל לפני גיל 13.

14. בריחה מהבית בין לילה לפחות פעמיים בזמן שגר עם ההורים או בבית ההורים הפונדקאים, או פעם אחת מבלי לחזור לתקופה ארוכה.

15. לעתים קרובות בורח מביה"ס, מתחיל לפני גיל 13.

B. ההפרעה בהתנהגות גורמת לליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, לימודי, או תעסוקתי.

C. אם הפרט הוא בן 18 ומעלה, יש לוודא שהוא לא עונה על הקריטריונים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית במקום.

על פי ה-DSM-5 יש לציין אם הפרעת התנהגות החלה לפני גיל 10 או לאחר גיל 10 ואת מאפיין החומרה (מתון, בינוני, או חמור). מאפיין החומרה נקבע על פי מספר בעיות ההתנהגות והשפעתם על אחרים.[6]

רגשות פרו-חברתיות מוגבלות (קהות לב)

עבור מאפיין זה אצל הילד היה חייב להופיע לפחות שניים מהקריטריונים הבאים באופן עקבי למשך שנה לפחות, במערכות יחסים ובהקשרים רבים נוספים. המאפיין משקף את דפוס האינדיבידואל של תפקודים רגשיים ובינאישיים לאורך תקופה ארוכה ולא רק על פי מצבו בנקודת זמן מסוימת. לכן, כדי ליישם הקריטריון למאפיין אבחוני, יש צורך במגוון מקורות מידע. בנוסף לדיווח העצמי של הפרט, חשוב להעריך דיווחים של אחרים אשר מכירים את הפרט לאורך זמן (לדוגמה, הורים, מורים, משפחה מורחבת, קבוצת השווים).[6]

המאפיין הוא גורם סיכון משמעותי לפסיכופתיה ולהתנהגות עבריינית חמורה, כאשר הסימפטומים מופיעים לפני גיל 10. ילדים עם בעיות התנהגות ותכונות אלה נוטים להפגין רגישות נמוכה מאוד לעונש, ונכשלים בעיבוד רגשותיהם של אחרים, דבר אשר לעתים קרובות מסבך את מאמצי השיקום.[7] הטיפול בילדים בעלי מאפיינים אלה הוא סבוך מאוד ומאופיין בשיעורי הצלחה נמוכים יותר. עם זאת, מספר מחקרים הראו כי טיפול ברמת ההורות, והגברה של הורות חיובית או הפחתה של הורות שלילית ולא עקבית עשויים לתרום להפחתה בחומרת התכונות.[8]

העדר אשמה או חרטה: לא מרגיש רע או אשם כאשר עושה משהו רע (לא כולל חרטה שמופיעה רק כאשר נתפס ו/או צפוי לעונש). הילד מראה חוסר עניין כללי בנוגע להשלכות השליליות של מעשיו. לדוגמה, לא חש חרטה אחרי שפגע במישהו או שלא אכפת לו מההשלכות של עבירה של החוק.

קשיחות והיעדר אמפתיה: מתעלם ולא מתעניין ברגשות אחרים. הילד מתואר כקר ואדיש. הוא נראה מעוניין יותר בנוגע להשפעות/תוצאות של מעשיו על עצמו, מאשר על אחרים, אפילו כאשר נגרם נזק משמעותי לאחרים.

לא מתעניין בהופעה: לא מביע עניין בנוגע להופעה דלה/בעייתית בביה"ס, בעבודה, או בפעילויות חשובות נוספות. הילד לא מציג מאמץ הכרחי כדי להראות טוב, אפילו כאשר הוא מבין את הציפיות ממנו, ובדר"כ מאשים אחרים בהופעה הדלה שלו.

אפקט שטוח או חסר: לא מביע רגשות ולא מראה רגשות לאחרים בדרך שאינה שטחית או מלאכותית או שהוא מבטא אותם רק למען השגת אינטרס אישי.

גורמים

אין סיבה אחת שיכולה להסביר מגוון התופעות של התנהגות אנטי-חברתית או הפרעת התנהגות. ניתן למצוא מחקרים אשר בוחנים מגוון גורמים שונים, אך זיהוי המנגנונים המשמעותיים הם חיוניים ליישום של טיפול יעיל ופיתוח מאמצי מניעה. במרבית המקרים ההפרעה מתפתחת עקב אינטראקציה מורכבת והצטברות הדרגתית של גורמי סיכון שונים.[9] כמו כן זוהו גורמים מגינים, בעיקר מנת משכל גבוהה, ערכים חברתיים חיוביים, כישורי התמודדות טובים, ומערכות יחסים משפחתיות וחברתיות תומכות. עוד נמצא כי בנות הן מוגנות יותר מפני התפתחותה של ההפרעה.[10]

גורמים פסיכוביולוגיים

ילדים עם הפרעת התנהגות מאופיינים ברמות סרוטונין וקורטיזול נמוכות יותר בציר ה-HPA, כמו גם בתפקוד מופחת של מערכת העצבים האוטונומית. הסבר אפשרי אחד הוא כי ילדים שבציר ה-HPA שלהם יש תת-פעילות לא יהיו מעוררים בצורה הולמת בעת חשיפה למצבי סיכון ואיום, וכתוצאה מכך האיום בסנקציות או עקב הפרת כללים או הוראה של המבוגר האחראי אינו יוצר אצלם עוררות – במילים אחרות, האיומים אינם מפחידים אותם.[11] עוד נמצא במחקרים כי תפקוד מופחת של מערכת העצבים האוטונומית נקשר לחוסר יכולת לווסת את מצב הרוח, התנהגות אימפולסיבית, והערכה עצמית נמוכה. התנהגות אשר אופיינית גם לילדים עם הפרעת התנהגות.[11] יש לציין כי עדיין לא ידוע אם הקשר הוא סיבתי. כלומר, עדיין לא ידוע האם החריגה האנטומית גורמת לבעיות ההתנהגות, או האם הסביבה בה האדם גדל יוצרת את החריגה.

גורמים סביבתיים

לאלמנטים מהסביבה המשפחתית והחברתית עשויים יש תפקיד מכריע בהתפתחות וחומרת ההפרעה. למשל, התנהגות אנטי-חברתית המצביעה על הפרעת התנהגות קשורה למעמד של הורה יחיד, גירושין של ההורים, משפחה גדולה, אם מדוכאת או אם צעירה. עם זאת, לעתים קשה להפריד גורמים אלה ממשתנים דמוגרפיים אחרים הידועים כקשורים להפרעת התנהגות והתנהגות אנטי-חברתית, כגון עוני ומעמד חברתי-כלכלי נמוך.[12] גורם משמעותי נוסף שקשור להחצנה של התנהגויות תוקפניות ופוגעניות כלפי אחרים הוא דחייה חברתית, אשר נקשר גם להמשכיות של ההפרעה לאורך זמן.[12]

ענישה גופנית

במחקר מטא-אנליזה שנערך בכ-36,000 משתתפים נמצא כי ענישה גופנית הייתה קשורה גם בסיכון מוגבר להיות קורבן להתעללות פיזית, מצד אחד, ובתוקפנות כלפי אחרים, התנהגות אנטי-חברתית, עבריינות נוער, פשיעה בבגרות וסיכוי מוגבר להתעלל בילדים או בבני זוג מצד שני. הסבר אפשרי הוא שענישה גופנית יוצרת את הפגיעה בציר ה-HPA שתוארה לעיל – הנענש הופך לעמיד בפני ענישה לא גופנית ואף בפני ענישה גופנית, אשר בסופו של דבר הילד או הנער יוצא משליטה ומפתח הפרעת התנהגות.[13]

שכיחות

ההפרעה נחשבת נפוצה יחסית בקרב ילדים מתחת לגיל 18 - 6%-16% מהבנים ו-2%-6% מהבנות לוקים בה, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון סביבתיים כגון עימותים משפחתיים, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים או אלכוהוליזם של אחד מהם.

טיפול

טיפול בהפרעת התנהגות הוא משמעותי ביותר, ועשוי לעזור מאוד לאדם הלוקה בה, שעלול להידרדר להפרעות נפשיות חמורות יותר. לטיפול זה קיימת חשיבות גם עבור החברה, שעלולה להמשיך ולהיפגע מהתנהגותו האלימה של הלוקה בהפרעה, אם לא יטופל. טיפולים יעילים כוללים שילוב של טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב שלהם לפרט, יחד עם התערבות ושינוי בסביבה בה הוא חי, למשל הדרכת הורים אינטנסיבית או טיפול משפחתי. לעיתים הנסיבות ותנאי הסביבה הקשים בהם חי הילד מחייבות העברה שלו לסביבה חדשה, אך לא פעם שינוי כזה לא מונע את שימור או החמרת ההפרעה לטווח הארוך, אם לא מתקיים טיפול אינטנסיבי מקביל. לעיתים גם קיימת נטייה של החברה לנקוט גישה מענישה כלפי הפרט התוקפני בשל הנזק שהוא גורם לסביבתו, אך גישה זו לרוב רק מחריפה את ההתנהגות, אם לא מתקיים טיפול משקם.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Rolf Loeber, Jeffrey Burke, Dustin A. Pardini, Perspectives on oppositional defiant disorder, conduct disorder, and psychopathic features, Journal of Child Psychology and Psychiatry 50, 2009-01, עמ' 133–142 doi: 10.1111/j.1469-7610.2008.02011.x
  2. ^ Simone Pisano, Pietro Muratori, Chiara Gorga, Valentina Levantini, Conduct disorders and psychopathy in children and adolescents: aetiology, clinical presentation and treatment strategies of callous-unemotional traits, Italian Journal of Pediatrics 43, 2017-09-20 doi: 10.1186/s13052-017-0404-6
  3. ^ R. J. Blair, E. Colledge, L. Murray, D. G. Mitchell, A selective impairment in the processing of sad and fearful expressions in children with psychopathic tendencies, Journal of Abnormal Child Psychology 29, 2001-12, עמ' 491–498
  4. ^ Laura Masi, ADHD and Comorbid Disorders in Childhood Psychiatric Problems, Medical Problems, Learning Disorders and Developmental Coordination Disorder, Clinical Psychiatry 1, 2015-11-24 doi: 10.21767/2471-9854.100005
  5. ^ התערבויות טיפוליות בילדים בעלי בעיות או הפרעות התנהגות, באתר yozma.mpage.co.il
  6. ^ 1 2 3 Substance Abuse and Mental Health Services Administration, Table 17, DSM-IV to DSM-5 Conduct Disorder Comparison, www.ncbi.nlm.nih.gov, ‏2016/06 (באנגלית)
  7. ^ Eva R. Kimonis, Dustin A. Pardini, Dave S. Pasalich, Robert J. McMahon, Gabbard?s Treatments of Psychiatric Disorders, American Psychiatric Publishing, 2014-05-05, ISBN 978-1-58562-442-3
  8. ^ Paul J. Frick, Carrie Dickens, Current perspectives on conduct disorder, Current Psychiatry Reports 8, 2006-02-01, עמ' 59–72 doi: 10.1007/s11920-006-0082-3
  9. ^ Joseph Murray, David P. Farrington, Risk Factors for Conduct Disorder and Delinquency: Key Findings from Longitudinal Studies:, The Canadian Journal of Psychiatry, 2010-10-01 doi: 10.1177/070674371005501003
  10. ^ Lindley Bassarath, Conduct Disorder: A Biopsychosocial Review:, The Canadian Journal of Psychiatry, 2001-09-01 doi: 10.1177/070674370104600704
  11. ^ 1 2 M. Catherine Cappadocia, Mary Desrocher, Debra Pepler, Jessica H. Schroeder, Contextualizing the neurobiology of conduct disorder in an emotion dysregulation framework, Clinical Psychology Review 29, 2009-08-01, עמ' 506–518 doi: 10.1016/j.cpr.2009.06.001
  12. ^ 1 2 Hinshaw, S. P., & Lee, S. S, Conduct and oppositional defiant disorders. In E. J. Mash & R. A. Barkley (Eds.), Child psychopathology, Guilford Press, עמ' 144-198
  13. ^ Elizabeth Thompson Gershoff, Corporal punishment by parents and associated child behaviors and experiences: A meta-analytic and theoretical review., Psychological Bulletin 128, 2002, עמ' 539–579 doi: 10.1037/0033-2909.128.4.539
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעת_התנהגות&oldid=29381548"