אל-בירוני – הבדלי גרסאות

אבו רייהאן אל-בירוני
ابوریحان محمد بن احمد البیرونی
	תאור דמיוני של אל-בירוני על בול דואר סובייטי משנת 1973
לידה	973; קאת' שבח'ווארזם בתקופה המודרנית: אוזבקיסטן
פטירה	בערך 1050; ע'זני כיום באפגניסטן
שם לידה	محمد بن أحمد البِيرُونيِّ
מדינה	האימריה הסמאנית
מקום מגורים	ריי, ע'זני, גורגאן
פעילות בולטת	גיאולוגיה, פיזיקה , אנתרופולוגיה , סוציולוגיה השוואתית , אסטרונומיה , כימיה , היסטוריה, גיאוגרפיה , מתמטיקה, רפואה, פסיכולוגיה , פילוסופיה אסלאמית, תיאולוגיה אסלאמית
תקופת כהונה	תור הזהב האיסלאמי
השקפה דתית	איסלאם פלג סוני

אבו רייהאן אל-בירוני
ابوریحان محمد بن احمد البیرونی
	תאור דמיוני של אל-בירוני על בול דואר סובייטי משנת 1973
לידה	973; קאת' שבח'ווארזם בתקופה המודרנית: אוזבקיסטן
פטירה	בערך 1050; ע'זני כיום באפגניסטן
שם לידה	محمد بن أحمد البِيرُونيِّ
מדינה	האימריה הסמאנית
מקום מגורים	ריי, ע'זני, גורגאן
פעילות בולטת	גיאולוגיה, פיזיקה , אנתרופולוגיה , סוציולוגיה השוואתית , אסטרונומיה , כימיה , היסטוריה, גיאוגרפיה , מתמטיקה, רפואה, פסיכולוגיה , פילוסופיה אסלאמית, תיאולוגיה אסלאמית
תקופת כהונה	תור הזהב האיסלאמי
השקפה דתית	איסלאם פלג סוני

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:38, 13 בדצמבר 2023

אבו רייהאן מוחמד אבן אחמד אל-בורוני

( פרסית :ا بوریحان بیرونی; ; ערבית: أبو الريحان البيروني) (973 – לאחר 1050), ^[1] הידוע בשם אל-בירוני, היה חוקר ופולימאט איראני ח'וואראזמי בתקופת תור הזהב האסלאמי . הוא כונה לחלופין "מייסד האינדולוגיה ", "אבי הדת ההשוואתית ", "אבי הגיאודזיה המודרנית", והאנתרופולוג הראשון. ^[2]

תחומי הבקיאות של אל-בירוני היו פיזיקה, מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעי הטבע. הוא גם הגדיר את עצמו כהיסטוריון, כרונולוג ובלשן . הוא למד כמעט את כל המדעים של ימיו וזכה בשפע פרסים על מחקריו הבלתי נלאים בתחומי ידע רבים. ^[3] בני מלוכה וגורמי חברה חזקים אחרים מימנו את המחקר של אל-בירוני ומינו אותו לעבוד על על פרויקטים ספציפיים. כמשפיע בזכות עצמו, אל-בירוני הושפע מחוקרים של עמים אחרים, כמו היוונים, מהם שאב השראה כשפנה ללימודי הפילוסופיה. היה בלשן מוכשר, היה בקיא בח'ווארזמיאנית, פרסית, ערבית, סנסקריט, וידע גם יוונית, עברית וסורית . הוא בילה את רוב חייו ב- ע'זני, אז בירת האימפריה הע'זנווית, במרכז-מזרח אפגניסטן של ימינו. בשנת 1017, אל-בירוני נסע לתת-היבשת ההודית ולאחר שחקר את האמונה ההינדית המקומית, כתב חיבור על התרבות ההודית בשם " ההיסטוריה של הודו " (Tārīkh al-Hind). ראוי לציון שלתקופתו הוא היה סופר חסר פניות לגבי המנהגים והאמונות של עמים שונים. האובייקטיביות המדעית שלו זיכתה אותו בתואר "המאסטר" (al-Ustadh) כהכרה בתיאור המדהים שלו של הודו המוקדמת של המאה ה-11.

שמו

שמו של אל-בירוני נגזר מהמילה הפרסית "פרבר " (bērūn או bīrūn), שכן הוא נולד במחוז מרוחק של קאת, בירת ממלכת האפריגידים שבח'ווארזם. ^[1] העיר, הנקראת כיום ברוניי, היא חלק מהרפובליקה האוטונומית של קאראקלפקסטן בצפון מערב אוזבקיסטן . ^[4]

חייו

את עשרים וחמש השנים הראשונות לחייו בילה אל-בירוני בח'ווארזם, שם למד תורת משפט אסלאמית, תיאולוגיה, דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה ופילוסופיה הוא התעסק ברוב תחומי המדעים, כולל פיזיקה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]} השפה הח'ווארזמית האיראנית שהייתה שפת האם של אל-בירוני, ^[5] ^[6] ולפחות חלק מהתרבות של ח'ווארזם העתיקה, שרדה במשך כמה מאות שנים לאחר האסלאם עד לטורקיפיקציה של האזור והיא שימשה רקע להשתמרות דמותו ומשנתו של אח-בירוני. הוא היה בעל יחס חיובי לאפריגידים , שהופלו על ידי השושלת היריבה של מאמונידים (אנ') ב-995. הוא עזב את מולדתו לבוכרה, אז תחת השליט הסמנידי מנצור השני, בנו של נוה השני . שם הוא התכתב עם אבן-סינא , ^[7] והתקיימו חילופי דעות בין שני החוקרים הללו.

בשנת 998, הוא הסתפח לחצר של האמיר קאבוס אבן וושמאג'יר ( 997–1012,שלט 977–981 ) מהשושלת הזיארידית (אנ') מטבריסטן (אנ'). שם, כנראה בסביבות שנת 1000,הוא כתב את יצירתו החשובה הראשונה, al-Athar al-Baqqiya 'an al-Qorun al-Khaliyya ("שארית העיקבות של מאות השנים האחרונות", שתורגם כ"כרונולוגיה של אומות עתיקות" או ל"מראות העבר"), על היסטוריה וכרונולוגיה מדעית, (אם כי מאוחר יותר הוא ביצע כמה תיקונים בספר). הוא גם ביקר בחצרו של השליט בן השושלת ה השושלת הבוונדית (אנ') אל-מרצובן . לאחר שהשלים עם מותם המוחלט של האפרידים בידי המאמונידים, הוא התפייס עם האחרונים ששלטו אז בח'ווארזם . החצר שלהם בגורנג' (גם בחווארזם) זכתה לתהילה בזכות כינוס מדענים מבריקים.

בשנת 1017, מחמוד מע'זנה כבש את ריי. רוב החוקרים, כולל אל-בירוני, נלקחו לע'זני, בירת שושלת ע'זנאוויד. ^[8] אל-בירוני התמנה לאסטרולוג החצר. ^[9] בגיל 44 הוא ליווה את מחמוד בפלישותיו להודו, וחי בה כמה שנים. ^[10] אל-בירוני התוודע לכל מה שקשור להודו . במהלך תקופה זו כתב את מחקרו על הודו, וסיים אותו בסביבות 1030. ^[11] לצד כתיבתו, תוך כדי חלקו במשלחות, הקפיד אל-בירוני להרחיב את לימודיו גם לתחום המדע. הוא ביקש למצוא שיטה למדידת גובה השמש, ויצר למטרה זו קוודרנט (אנ') מאולתר. ^[10] אל-בירוני הצליח להתקדם רבות במחקריו על רקע המסעות התכופים ברחבי ארצות הודו. ^[12]

אל-בירוני שייך לזרם הסוני אשרי, ^[13] ^[14] אך הוא קשור גם לתיאולוגים מאטורידיים . עם זאת, הוא היה ביקורתי מאוד כלפי המועטזילה, במיוחד מתח ביקורת על אל-ג'היז וזורקאן. ^[15] הוא גם התכחש לדעותיו של אבן-סינא ביחס לנצחיות היקום. ^[16]

אַסטרוֹנוֹמִיָה

מתוך 146 הספרים שנכתבו על ידי אל-בירוני, 95 מוקדשים לאסטרונומיה, מתמטיקה ונושאים קשורים כמו גיאוגרפיה מתמטית. ^[17] הוא חי בתקופת תור הזהב האסלאמי, כאשר הח'ליפים העבאסים קידמו מחקר אסטרונומי, ^[10] משום שלמחקר כזה היה לא רק מימד מדעי אלא גם מימד דתי. באסלאם, פולחן ותפילה דורשים ידע על הכיוונים המדויקים של מקומות קדושים, אותם ניתן לקבוע במדויק רק באמצעות שימוש בנתונים אסטרונומיים. ^[10]

בביצוע מחקריו, אל-בירוני השתמש במגוון טכניקות שונות התלויות בתחום המחקר המסוים בו עסק.

עבודתו העיקרית בתחום האסטרולוגיה, היא בעיקר חיבור אסטרונומי ומתמטי. על פי הצהרתו:

”"התחלתי בגיאומטריה והמשכתי לאריתמטיקה ולמדע המספרים, אחר כך למבנה היקום ולבסוף לאסטרולוגיה שיפוטית , שכן אין אחד הראוי לסגנון ולתואר אסטרולוג שאינו בקיא באלו המדעים."”^[^{דרוש מקור]}

בפרקים מוקדמים אלו הוא מניח את היסודות לפרק האחרון, על פרוגנוסטיציה אסטרולוגית, שאותה הוא מבקר. הוא היה הראשון שעשה את ההבחנה הסמנטית בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה, ^[18] ובעבודה מאוחרת יותר הוא הפריך את האסטרולוגיה, בניגוד למדע הלגיטימי של האסטרונומיה, שבו הוא מביע תמיכה מכל הלב. יש הטוענים שהסיבות שלו להפרכת האסטרולוגיה מתייחסות לשיטות בהן השתמשו אסטרולוגים אסלאמיים המבוססות על פסאודו-מדע ולא על אמפיריציזם, וכן לקונפליקט בין השקפותיהם של האסטרולוגים לאלו של התיאולוגים האורתודוקסים של האסלאם הסוני . ^[19] ^[20]

הוא כתב מאמר באור נרחב על אסטרונומיה הודית ב- טאהקיק מא לי-ל-הינד, שהוא בעיקר תרגום של עבודתו של אריאבהאטה, שבה הוא טוען שפתר את עניין סיבוב כדור הארץ בעבודה על אסטרונומיה שאינה קיימת עוד : ^[21]

סיבוב כדור הארץ אינו פוגע בשום אופן בערכה של האסטרונומיה, שכן ניתן להסביר את כל ההופעות בעלות אופי אסטרונומי על פי תיאוריה זו כמו אחרת. עם זאת, ישנן סיבות אחרות שהופכות את זה לבלתי אפשרי. שאלה זו קשה ביותר לפתרון. הבולטים מבין האסטרונומים המודרניים והעתיקים כאחד חקרו לעומק את שאלת תנועתו של כדור הארץ, וניסו להפריך אותה. גם אנחנו חיברנו ספר בנושא בשם מפתח אסטרונומיה, בו אנו חושבים שהתעלינו על קודמינו, אם לא במילים, בכל האירועים הקשורים לעניין.

— מיפתח-אילם-אלהאי'א של אל-בירוני (" מפתח לאסטרונומיה ")

בתיאור האיצטרולב של אל-סיזי (אנ') הוא רומז לוויכוחים עכשוויים על תנועת כדור הארץ. הוא ניהל התכתבות ממושכת ולעתים ויכוח סוער עם אבן-סינא, שבו אל-בירוני תוקף שוב ושוב את הפיזיקה השמימית של אריסטו : הוא טוען בניסוי פשוט שמצב הריק חייב להתקיים; ^[16] הוא "נדהם" מחולשת הטיעון של אריסטו נגד מסלולים אליפטיים על בסיס שהם ייצרו ואקום; ^[16] הוא תוקף את הקביעות של הספירות השמימיות. ^[16]

בעבודתו האסטרונומית העיקרית, ה"מסעוד קנון", אל-בירוני הבחין בניגוד לתלמי, כי האפואפסיד של השמש (הנקודה הגבוהה ביותר בשמיים) הייתה ניידת, לא קבועה. ^[22] הוא כתב חיבור על האצטרולב, המתאר כיצד להשתמש בו כדי לדעת את השעה וכרביע לסקירה. דיאגרמה מסוימת אחת של מכשיר בעל שמונה הילוכים יכולה להיחשב כאב קדמון של אצטרולבים ושעונים מוסלמים מאוחרים יותר. ^[10] לאחרונה, נתוני הליקוי של אל-בירוני שימשו את האסטרונום הבריטי ריצ'רד דנטורן בשנת 1749 כדי לסייע בקביעת תאוצת הירח, והנתונים שלו על זמני שוויון וליקויי הירח שימשו כחלק ממחקר של סיבוב כדור הארץ בעבר. ^[23]

הפרכת היקום הנצחי

כמו חסידים מאוחרים יותר של האסכולה האשערית, כמו אל-ע'זאלי, אל-בירוני מפורסם בהגנה חזקה ^[24] על העמדה של הרוב הסוני כי ליקום יש התחלה, בהיותו תומך נלהב של creatio ex nihilo: החומר אינו נצחי אלא נוצר על ידי אלוהים בנקודה קוסמית ראשונית. הוא סתר בעיקר את הפילוסוף אבן-סינא וניהל איתו התכתבות מסיבית. ^[16] ^[25] אל-בירוני קבע: ^[26]

אנשים אחרים חוץ מזה מחזיקים באמונה הטיפשית, שלזמן אין כלל סיום

בנוסף הוא הצהיר כי אריסטו, שאבן-סינא משתמש בטיעונים שלו, סתר את עצמו כאשר קבע שליקום ולחומר יש התחלה תוך שהוא נאחז ברעיון שהחומר הוא טרום נצחי. במכתביו לאבן-סינא, הוא נקב בטיעון של אריסטו, שיש שינוי ביוצר. הוא טען עוד כי קביעה שיש שינוי בבורא משמעה שיש שינוי בהשפעה (כלומר, ביקום יש שינוי) וכי היקום שנוצר לאחר שלא היה קיים, הוא שינוי כזה (ולכן הטענה שאין שינוי – אין התחלה – פירושו שאריסטו מאמין שהבורא נשלל). ^[16] אל-בירוני היה גאה בעובדה שהוא קיבל את אחר העדויות הטקסטואליות של הדת מבלי להיות מושפע מפילוסופים יוונים כמו אריסטו. ^[16]

פיזיקה

אל-בירוני תרם להחדרת שימוש בשיטות מדעיות לתורת המכניקה של ימי הביניים. ^[27]^[28] הוא פיתח טכניקות ניסוי לקביעת צפיפות חומרים, תוך שימוש בסוג מסוים של שיווי משקל הידרוסטטי . ^[10] הוא כתב בהרחבה על נושא הצפיפות, כולל סוגי הצפיפות השונים ואופן מדידתן. עבודתו בנושא הייתה בעלת השפעה רבה ומאוחר יותר שימשה מדענים כמו גלילאו וניוטון במחקר שלהם. ^[29] ^{[ עמוד צריך ]}

שיטתו של אל-בירוני לשימוש בשיווי המשקל ההידרוסטטי הייתה מדויקת, והוא הצליח למדוד צפיפות של חומרים רבים ושונים, כולל מתכות יקרות, אבני חן ואפילו אוויר. בנוסף, הוא השתמש בכלים אלה כדי לקבוע את רדיוס כדור הארץ, דבר שעשה על ידי מדידת זווית הגובה של האופק מראש הר והשוואתה לזווית הגובה של האופק ממישור סמוך.

גיאוגרפיה וגיאודזיה

ארבעה כיוונים וחלוקות פוליטיות של איראן מאת אל-בירוני

אל-בירוני הגה שיטה חדשנית לקביעת רדיוס כדור הארץ באמצעות תצפית על גובה הר. הוא ביצע את המדידה במבצר ננדנה בפינד דאדן חאן (עיר בחבל פנג'אב (פקיסטן) ) ^[30] תוך שימוש בטריגונומטריה כדי לחשב את רדיוס כדור הארץ באמצעות מדידות של גובה גבעה ומדידה של נסיגת גובה האופק מראש אותה גבעה. הרדיוס המחושב שלו עבור כדור הארץ של 6322.74 קילומטר היה גבוה ב-2% מהרדיוס הממוצע בפועל של 6192.43 קילומטר . ^[10] (ההערכה שלו ניתנה כ-12,803,337 אמות, כך שדיוק האומדן שלו בהשוואה לערך המודרני תלוי באיזו יחידת המרה משתמשים לאמות. אורכה המדויק של אמה אינו ברור. עם 45.72 סנטימטר ההערכה שלו תהיה 5793.64 קילומטר ואילו עם אמה של 55.88 סנטימטר, האומדן שלו תהיה 6759.24 קילומטר. ^[31] ) בעיה משמעותית אחת בגישה זו היא שאל-בירוני לא היה מודע לשבירה אטמוספרית ולא התחשב בכך. הוא השתמש בזווית נסיגה של 34 דקות קשת בחישובים שלו, אבל השבירה יכולה בדרך כלל לשנות את זווית הנסיגה הנמדדת בכ-1/6, מה שהופך את החישוב שלו למדויק רק בטווח של כ-20% מהערך האמיתי. ^[32]

בקודקס מסודיקוס שלו (1037), אל-בירוני שיער את קיומו של גוש יבשתי לאורך האוקיינוס העצום שבין אסיה לאירופה, או מה שמכונה היום האמריקות. הוא טען לקיומו על סמך הערכותיו המדויקות של היקף כדור הארץ וגודלו של הגוש אפרו-אירואסיה, שלדעתו משתרע על פני שתי חמישיות מהיקף כדור הארץ, בנימוק שהתהליכים הגיאולוגיים שהולידו את אירואסיה, קרוב לוודאי שהולידו אדמות באוקיינוס העצום שבין אסיה לאירופה. הוא גם העלה תאוריה שלפחות חלק ממסת היבשה הבלתי ידועה תמצא בקווי הרוחב הידועים שבני אדם יכולים להתגורר בהם, ולכן יהיה מיושב. ^[33] ^{[ עמוד צריך ]}

פרמקולוגיה ומינרלוגיה

אל-בירוני כתב פרמקופאה," ספר על הפרמקופאה של הרפואה", ("כיתב אל-סיידלה פי של-טיב"). הוא מציג מילים נרדפות לשמות תרופות בסורית, פרסית, יוונית, בלוצ'י, אפגנית, כורדית וכמה שפות הודיות. ^[34] ^[35]

הוא השתמש באיזון הידרוסטטי כדי לקבוע את הצפיפות והטוהר של מתכות ואבנים יקרות. הוא סיווג אבני חן לפי מה שנחשב בעיניו לתכונות הפיזיקליות העיקריות שלהן, כמו משקל סגולי וקשיות, במקום הנוהג הנפוץ בתקופה ההיא, של סיווגם לפי צבע. ^[36]

היסטוריה וכרונולוגיה

המסה המרכזית של אל-בירוני על היסטוריה פוליטית, "ספר השיחה הלילית על ענייני ח'וואראזם " (כיתב אל-מוסמרה פי אקבר ח'ווארזם ) ידועה כעת רק מהציטוטים ב טאריח-י מס אודי של באיהאקי. בנוסף לכך, דיונים שונים באירועים היסטוריים ובמתודולוגיה נמצאים בקשר לרשימות המלכים שלו באל-אתאר אל-באקיה וב-קאנון וכן במקומות אחרים באתאר, בהודו, ומפוזרות בשאר יצירותיו. ^[37] ב"כרונולוגיה של עמים עתיקים" שלו הוא ניסה לקבוע במדויק את אורכם של תקופות היסטוריות שונות. ^[10]

היסטוריה של דתות

אל-בירוני נחשב לאחד מברי הסמכה המוסלמים החשובים ביותר בהיסטוריה של הדת. ^[38] הוא ידוע כחלוץ בתחום הדת ההשוואתית במחקריו של בין היתר, האמונות הזורואסטריות, יהדות, הינדואיזם, נצרות, בודהיזם ואסלאם . הוא הניח את קיום עליונות האסלאם: "הבאנו כאן תיאור של הדברים האלה כדי שהקורא יוכל ללמוד על ידי הטיפול ההשוואתי של הנושא עד כמה נעלים מוסדות האסלאם, ועד כמה הניגוד הזה מוציא בבהירות רבה יותר את כל המנהגים והשימושים השונים מאלה של האסלאם, בזהמה המהותית שלהם." אולם הוא שמח מדי פעם להביע הערצה לתרבויות אחרות, וציטט ישירות מהטקסטים הקדושים של דתות אחרות כשהגיע למסקנותיו. ^[39] הוא השתדל להבין אותם בתנאים שלהם במקום לנסות להוכיח שהם טועים. התפיסה הבסיסית שלו הייתה שכל התרבויות הן לפחות קרובי משפחה רחוקים של כל התרבויות האחרות מכיוון שכולן מבנים אנושיים. "במקום זאת, נראה שאל-בירוני טוען הוא שיש מרכיב אנושי משותף בכל תרבות שהופך את כל התרבויות לקרובי משפחה רחוקים, זרים ככל שייראו זו לזו". ^[40]

אל-בירוני מחלק את ההינדים למעמד משכיל ובלתי משכיל. הוא מתאר את המשכילים כמונותיאיסטים, מאמינים שאלוהים הוא אחד, נצחי וכל יכול ונמנע מכל צורות של עבודת אלילים. הוא מכיר בכך שהינדים חסרי השכלה סגדו למספר רב של אלילים, אך מציין שאפילו חלק מהמוסלמים (כגון ה ג'ברייה (אנ')) אימצו מושגים אנתרופומורפיים של אלוהים. ^[41]

אנתרופולוגיה

אל-בירוני כתב על העמים, המנהגים והדתות של תת היבשת ההודית. לדברי אכבר ס. אחמד, בדומה לאנתרופולוגים מודרניים, הוא עסק בהתבוננות משתתפים נרחבת עם קבוצה נתונה של אנשים, למד את שפתם ולמד את הטקסטים העיקריים שלהם. הוא הציג את ממצאיו באובייקטיביות ובניטרליות תוך שימוש בהשוואות בין-תרבותיות. אחבאר ס. אחמד הגיע למסקנה כי אל-בירוני יכול להיחשב כאנתרופולוג הראשון, ^[42] אולם אחרים טענו כי הוא בקושי יכול להיחשב כאנתרופולוג במובן המקובל. ^[43]

אינדולוגיה

תהילתו של אל-בירוני כאינדולוג נשענת בעיקר על שני טקסטים. ^[44] אל-בירוני כתב עבודה אנציקלופדית על הודו שמתורגמת לעיתים כ"אימות כל מה שההודים מספרים, הסביר והבלתי סביר", או "הספר המאשר מה שקשור להודו, בין אם רציונלי או נתעב, ", ^[44]^[45](תהקיק מא לי-ל-הינד מין מקולאש מקבולאש פי אל-אקל אוו מרדהולאה) שבה הוא חקר כמעט כל היבט של החיים ההודיים. במהלך מסעו בהודו, ההיסטוריה הצבאית והפוליטית לא היו המוקד העיקרי של אל-בירוני: הוא החליט דווקא לתעד את ההיבטים האזרחיים והמלומדים של החיים ההינדיים, תוך בחינת תרבות, מדע ודת. הוא חקר את הדת בהקשר תרבותי עשיר. ^[12] הוא ביטא את מטרותיו ברהיטות פשוטה: הוא גם תרגם את היוגה סוטרות של פנטג'לי תחת הכותרת Tarjamat ketāb Bātanjalī fi’l-ḵalāṣ men al-ertebāk : ^[46]

אני לא אביא את הטיעונים של יריבינו כדי להפריך אותם, כי אני מאמין שהם לא נכונים. הספר שלי אינו אלא תיעוד היסטורי פשוט של עובדות. אציב בפני הקורא את התיאוריות של ההינדים בדיוק כפי שהן, ואזכיר בקשר אליהן תיאוריות דומות של היוונים כדי להראות את היחסים הקיימים ביניהם.

דוגמה לניתוח של אל-בירוני היא הסיכום שלו מדוע הינדים רבים שונאים מוסלמים. אל-בירוני מציין בתחילת ספרו כיצד התקשו המוסלמים ללמוד על הידע והתרבות ההינדית. ^[12] הוא מסביר שההינדואיזם והאסלאם שונים לחלוטין זה מזה. יתרה מכך, ההינדים בהודו של המאה ה-11 סבלו מגלי התקפות הרסניות על רבות מעריה, וצבאות אסלאם לקחו עבדים הינדים רבים לפרס, דבר שלטענת אל-בירוני, תרם לכך שההינדים הפכו לחשדנים כלפי כל הזרים, לא רק כלפי המוסלמים. ההינדים ראו במוסלמים אלימים וטמאים, ולא רצו לחלוק איתם דבר. עם הזמן זכה אל-בירוני התקבל בברכה על ידי חוקרים הינדים. אל-בירוני אסף ספרים ולמד עם החוקרים ההינדים אלה כדי לשלוט בסנסקריט, לגלות ולתרגם לערבית את המתמטיקה, המדע, הרפואה, האסטרונומיה ושאר תחומי האמנויות כפי שנהגו בהודו של המאה ה-11. הוא קיבל השראה מהטיעונים שהציעו חוקרים הודים שהאמינו שכדור הארץ חייב להיות בצורת כדור, שלדעתם הייתה הדרך היחידה להסביר באופן מלא את ההבדל בשעות האור לפי קווי רוחב, עונות השנה והמיקומים היחסיים של כדור הארץ עם הירח והכוכבים. במקביל, אל-בירוני מתח ביקורת גם על סופרים הודים, שלדעתו השחיתו ברישול מסמכים הודים תוך יצירת עותקים של מסמכים ישנים יותר. ^[47] הוא גם ביקר את ההינדים על מה שראה אותם עושים ולא עושים, למשל מצא שהם חסרי סקרנות לגבי היסטוריה ודת. ^[12]

אחד ההיבטים הספציפיים של החיים ההינדיים שאל-בירוני למד היה לוח השנה ההינדי . הלמדנות שלו בנושא מציגה נחישות ומיקוד רב, שלא לדבר על המצוינות בגישתו למחקר המעמיק שביצע. הוא פיתח שיטה להמרת תאריכי הלוח ההינדי לתאריכים של שלושת לוחות השנה השונים שהיו נפוצים בארצות האסלאם בתקופתו, היווני, הערבי/מוסלמי והפרסי. אל-בירוני רתם אסטרונומיה לקביעת השיטות שלו, המאפשרות להמיר תאריכים ושנים בין לוחות השנה השונים, שנקטו במשוואות מתמטיות מורכבות וחישובים מדעיים ^[48]

הספר אינו מגביל את עצמו לתיעוד מייגע של קרבות מכיוון שאל-בירוני מצא שהתרבות החברתית חשובה יותר. העבודה כוללת מחקר על מגוון רחב של נושאים של התרבות ההודית, כולל תיאורים של מסורותיהם ומנהגיהם. למרות שניסה להתרחק מההיסטוריה הפוליטית והצבאית, אל-בירוני אכן רשם תאריכים חשובים וציין אתרים ממשיים שבהם התרחשו קרבות משמעותיים. בנוסף, הוא תיאר סיפורים על שליטים הודים וסיפר כיצד הם שלטו על עמם במעשיהם המועילים ופעלו למען האינטרסים של האומה. פרטיו קצרים ובעיקר כוללים רק רשימה של שליטים מבלי להתייחס לשמותיהם האמתיים, והוא לא תיאר את הפעלים של כל אחד בתקופת שלטונו, מה שתואם עם מטרתו לנסות להתרחק מההיסטוריה הפוליטית. אל-בירוני תיאר גם את הגיאוגרפיה של הודו ביצירתו. הוא תיעד גופי מים שונים ותופעות טבע אחרות. תיאורים אלה שימושיים להיסטוריונים המודרניים של ימינו מכיוון שהם מסוגלים להשתמש במחקר של אל-בירוני כדי לאתר יעדים מסוימים בהודו של ימינו. היסטוריונים מסוגלים לבצע כמה התאמות בו בזמן שנראה כי אזורים מסוימים נעלמו והוחלפו בערים שונות. ניתן היה לאתר מבצרים וציוני דרך שונים, מה שמעניק לגיטימציה לתרומתו של אל-בירוני להיותם שימושיים אפילו בהיסטוריה ובארכיאולוגיה המודרנית. ^[12]

התיאור קר הרוח של ההינדואיזם שנתן אל-בירוני היה ראוי לציון לתקופתו. הוא הצהיר שהוא היה אובייקטיבי לחלוטין בכתביו, נשאר חסר פניות כפי שהיסטוריון ראוי צריך. אל-בירוני תיעד הכל על הודו בדיוק כפי שזה קרה. אבל, הוא ציין כיצד חלק מדיווחי המידע שמסרו לו ילידי הארץ אולי לא היו אמינים מבחינת דיוק מוחלט, בכל אופן, הוא ניסה להיות ישר ככל האפשר בכתיבתו. ^[12] אדוארד סי. סכאו משווה את זה ל"אי קסום של מחקר שקט וחסר פניות בעיצומו של עולם של חרבות מתנגשות, ערים בוערות ומקדשים נשדדים". ^[49] כתיבתו של אל-בירוני הייתה פואטית מאוד, מה שעשוי להפחית מעט מערכה ההיסטורי של היצירה עבור הזמנים המודרניים. היעדר תיאור הקרבות והפוליטיקה מוליך לאיבוד לחלוטין את החלקים האלה בתמונה. עם זאת, רבים השתמשו בעבודתו של אל-בירוני כדי לבדוק עובדות היסטוריות ביצירות אחרות שאולי היו מעורפלות או שתקפותן הוטלה בספק. ^[12]

עבודות

רוב יצירותיו של אל-בירוני הן בערבית, אם כי לכאורה כתב את Kitab al-Tafhim בפרסית ובערבית כאחד, מה שמראה את שליטתו בשתי השפות. ^[50] הקטלוג של אל-בירוני של היצירות הספרותיות שלו, עד לשנתו הירח ה- 65 ( שנת הירח/ 63 שנת השמש ,סוף 427/1036) מפרט 103 כותרים המחולקים ל-12 קטגוריות: אסטרונומיה, גיאוגרפיה מתמטית, מתמטיקה, היבטים אסטרולוגיים ומעברים, מכשירים כרונומים אסטרונומיים, כרונולוגיה, כוכבי שביט, קטגוריה ללא כותרת, אסטרולוגיה, אנקדוטות, דת וספרים שכבר אין ברשותו. ^[51]

מבחר יצירות קיימות

Taḥqīq mā li-l-Hind ( A Critical Study of What India Says, Whether Accepted by Reason or Refused ; تحقيق ما للهند من مقولة معقولة في العقل أو مرذولة</link> ), המכונה בפי העם Kitāb al-Hind ( הספר על הודו ); ^[52] תרגומים לאנגלית בשם Indica או Alberuni's India . היצירה היא קומנדיום של הדת והפילוסופיה של הודו. ^[26] ^{[ עמוד צריך ]}
Kitab al-tafhim li-awa’il sina‘at al-tanjim ( ספר ההוראה ביסודות אומנות האסטרולוגיה ); בפרסית .
The Remaining Signs of Past Centuries ( الآثار الباقية عن القرون الخالية</link> ), מחקר השוואתי של לוחות שנה של תרבויות ותרבויות, (כולל מספר פרקים על כתות נוצריות), המכיל מידע מתמטי, אסטרונומי והיסטורי.
The Mas'udi Law ( قانون مسعودي</link> ), אנציקלופדיה לאסטרונומיה, גיאוגרפיה והנדסה, המוקדשת למסעוד, בנו של הסולטן הע'זנאווי מחמוד מע'זני .
Understanding Astrology ( التفهيم لصناعة التنجيم</link> ), ספר בסגנון שאלות ותשובות על מתמטיקה ואסטרונומיה, בערבית ובפרסית.
בית מרקחת, עבודה על תרופות ותרופות.
Gems ( الجماهر في معرفة الجواهر</link> ), מדריך גיאולוגיה על מינרלים ואבני חן. מוקדש למאוד, בנו של מסעוד.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]}</link>^{[ <span title="This claim needs references to reliable sources. (July 2018)">צריך ציטוט</span> ]}
היסטוריה של מחמוד מע'זני ואביו
היסטוריה של חווארזם
Kitab al-Āthār al-Bāqīyah ‘an al-Qurūn al-Khālīyah . ^[26]
Risālah li-al-Bīrūnī ( Epître de Berūnī ) ^[53]

עבודה פרסית

בירוני כתב את רוב יצירותיו בערבית, השפה המדעית של תקופתו, אך al-Tafhim הוא מהחשובים בעבודות המדע המוקדמות בפרסית, ומהווה מקור עשיר לפרוזה וללקסיקוגרפיה פרסית. הספר מכסה את ה- קוודריביום (אנ') בצורה מפורטת ומיומנת. ^[50]

מורשת

לאחר מותו של אל-בירוני, לא נסמכו על עבודתו והיא לא הוזכרה על ידי חוקרים. מאות שנים מאוחר יותר, כתביו על הודו, שהפכו לעניין עבור הראג' הבריטי, נבחנו מחדש. ^[54]

לכבודו נקראים מכתש הירח אל-בירוני והאסטרואיד 9936 אל-בירוני . האי בירוני באנטארקטיקה נקרא על שמו של אל-בירוני. באיראן חוגגים מהנדסי מדידות ביום הולדתו של אל-בירוני.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]}

ביוני 2009, איראן תרמה ביתן למשרד האומות המאוחדות בווינה - המוצב ברחבת הזיכרון המרכזית של המרכז הבינלאומי של וינה . ^[55] הוא נקרא ביתן המלומדים, ומציג את פסליהם של ארבעה חוקרים איראנים בולטים: אבן-סינא, אבו ריהן בירוני, זכריה ראזי (אל-ראזי) ועומר חי'אם . ^[56]

בתרבות עממית

סרט על חייו של אל-בירוני, "אבו ריחן ברוני" , יצא למסכים בברית המועצות בשנת 1974. ^[57]

אירפאן חאן גילם את אל-בירוני בדרמה ההיסטורית של דורדרשאן ב-1988, בהרט אק חוג' . הוא תואר גם בסדרת טלוויזיה טורקית ב- TRT 1 .
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]}

הערות

הפניות

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ ¹ ² Bosworth 2000.
^ Ahmed 1984, pp. 9תבנית:Ndash10.
^ Yano 2013.
^ Gulyamova 2022, p. 42.
^ Strohmaier 2006, p. 112.
^ MacKenzie 2000.
^ Papan-Matin 2010, p. 111.
^ Kennedy 1975, p. 394.
^ Hodgson 1974, p. 68.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Sparavigna 2013.
^ Waardenburg 1999, p. 27.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Khan 1976.
^ Akhtar 2011.
^ Kaminski 2017.
^ Watt & Said 1979, pp. 414תבנית:Ndash419.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Berjak & Muzaffar 2003.
^ Saliba 2000.
^ Pines 1964.
^ Saliba 1982, pp. 248תבנית:Ndash251.
^ Noonan 2005, p. 32.
^ al-Biruni & Sachau 1910, p. 277.
^ Covington 2007.
^ Stephenson 2008, pp. 45, 457, 491תבנית:Ndash493.
^ Nasr 1993.
^ Vibert 1973.
^ ¹ ² ³ al-Biruni & Sachau 1910.
^ Alikuzai 2013, p. 154.
^ Rozhanskaya & Levinova 1996.
^ Hannam 2009.
^ Pingree 2000b.
^ Vibert 1973, p. 211.
^ Huth 2013, pp. 216תבנית:Ndash217.
^ Scheppler 2006.
^ Kujundzić & Masić 1999.
^ Levey 1973, p. 145.
^ Anawati 2000.
^ Pingree 2000c.
^ de Blois 2000.
^ Kamaruzzaman 2003.
^ Ataman 2008, p. 60.
^ Ataman 2005.
^ Ahmed 1984.
^ Tapper 1995.
^ ¹ ² Lawrence 2000.
^ "Al-Bīrūnī". Encyclopaedia Britannica. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
^ al-Biruni & Sachau 1910, p. 5.
^ al-Biruni & Sachau 1910, p. 17.
^ Kennedy, Engle & Wamstad 1965.
^ al-Biruni & Sachau 1910, p. 26.
^ ¹ ² Nasr 1993, p. 111.
^ Pingree 2000a.
^ Verdon 2015, p. 37.
^ Kraus 1936.
^ "Al-Biruni" (Radio broadcast). In Our Time. BBC. נבדק ב-5 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Monument to Be Inaugurated at the Vienna International Centre, 'Scholars Pavilion' donated to International Organizations in Vienna by Iran". United Nations Information Service Vienna. 5 ביוני 2009. נבדק ב-11 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Permanent mission of the Islamic Republic of Iran to the United Nations office – Vienna". Ministry of Foreign Affairs of the Islamic Republic of Iran. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Abbasov, Shukhrat; Saidkasymov, Pulat; Shukurov, Bakhtiyer; Khamrayev, Razak (14 באפריל 1975). "Abu Raykhan Beruni". IMDb. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)

מקורות

Ahmed, Akbar S. (1984). "Al-Beruni: The First Anthropologist". RAIN. Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland (60): 9תבנית:Ndash10. doi:10.2307/3033407. JSTOR 3033407.
Akhtar, Zia (2011). "Constitutional legitimacy: Sharia law, secularism and the social compact". Indonesia Law Review. 2 (1): 107תבנית:Ndash127. doi:10.15742/ilrev.v1n2.84.
Alikuzai, Hamid Wahed (2013). A Concise History of Afghanistan in 25 Volumes. Vol. 1. Trafford Publishing. ISBN 978-1-4907-1446-2.
Anawati, Georges C. (2000). "Bīrūnī, Abū Rayḥān v. Pharmacology and Mineralogy". Encyclopædia Iranica.
Ataman, Kemal (2005). "Re-Reading al-Biruni's India: a Case for Intercultural Understanding". Islam and Christian-Muslim Relations. Routledge. 16 (2): 141תבנית:Ndash154. doi:10.1080/09596410500059623.
Ataman, Kemal (2008). Understanding Other Religions: Al-Biruni's and Gadamer's "Fusion of Horizons". Cultural Heritage and Contemporary Change. Washington, D.C.: The Council for Research in Values and Philosophy. ISBN 978-1-56518-252-3.
Berjak, Rafik; Muzaffar, Iqbal (2003). "Ibn Sina--Al-Biruni correspondence". Islam & Science. 1 (1): 91 – via Gale Academic OneFile.
al-Biruni; Sachau, Eduard (1910). Sachau, Eduard (ed.). Alberuni's India: An Account of the Religion, Philosophy, Literature, Geography, Chronology, Astronomy, Customs, Laws and Astrology of India about A.D. 1030. London: Kegan Paul, Trench, Trubner & Co. OCLC 1039522051.(volume 1; volume 2)
de Blois, François (2000). "Bīrūnī, Abū Rayḥān: vii. History of Religion". Encyclopædia Iranica.
Bosworth, C. Edmund (2000). "Bīrūnī, Abū Rayḥān". Encyclopædia Iranica.
Covington, Richard (2007). "Rediscovering Arabic Science". Aramco World. Vol. 58, no. 3. נבדק ב-6 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)>
Gulyamova, Lola (2022). The Geography of Uzbekistan: At the Crossroads of the Silk Road. Springer Nature. ISBN 978-30310-7-873-6.
Hannam, James (2009). God's Philosophers: How the Medieval World Laid the Foundations of Modern Science. London: Icon. ISBN 978-1-84831-150-3.
Hodgson, Marshall G. S. (1974). The Venture of Islam: Conscience and History in a World Civilization. Vol. 2: The Expansion of Islam in the Middle Periods. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-34677-9.
Huth, John Edward (2013). The Lost Art of Finding Our Way. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. ISBN 978-0-674-07282-4.
Levey, Martin (1973). Early Arabic Pharmacology: An Introduction Based on Ancient and Medieval Sources. Brill Archive. ISBN 978-90-04-03796-0.
Kamaruzzaman, Kamar Oniah (2003). "Al-Biruni: Father of Comparative Religion". Intellectual Discourse. 11 (2).
Kaminski, Joseph J. (2017). The Contemporary Islamic Governed State: A Reconceptualization. Palgrave Series in Islamic Theology, Law, and History. Cham, Switzerland: Palgrave Macmillan. pp. 31תבנית:Ndash70. doi:10.1007/978-3-319-57012-9_2. ISBN 978-33195-7-011-2.
Kennedy, E.S.; Engle, Susan; Wamstad, Jeanne (1965). "The Hindu Calendar as Described in Al-Biruni's Masudic Canon". Journal of Near Eastern Studies. 24 (3): 274תבנית:Ndash284. doi:10.1086/371821.
Kennedy, Edward Stewart (1975). "The Exact Sciences". In Frye, R. N.; Fisher, William Bayne (eds.). The Cambridge History of Iran. Vol. 4. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-20093-6.
Khan, M.S. (1976). "Al-Biruni and the Political History of India". Oriens. 25/26: 86תבנית:Ndash115. doi:10.1163/18778372-02502601007. ISSN 0078-6527.
Kraus, Paul, ed. (1936). Epître de Beruni contenant le répertoire des ouvrages de Muhammad b. Zakariya ar-Razi (בצרפתית). Paris: J.P. Maisonneuve. OCLC 1340409059.
Kujundzić, E.; Masić, I. (1999). "Al-Biruni—a universal scientist". Medical Archives (בקרואטית). 53 (2): 117תבנית:Ndash120. PMID 10386051.
Lawrence, Bruce B. (2000). "Bīrūnī, Abū Rayḥān: viii. Indology". Encyclopædia Iranica.
MacKenzie, D. N. (2000). "Chorasmia: iii. The Chorasmian Language". Encyclopædia Iranica.
Nasr, Seyyed Hossein (1993). An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines: Conceptions of Nature and Methods used for its Study by the Ikhwān al-Ṣafāʾ, al-Bīrūnī, and Ibn Sīnā" (2nd ed.). Albany, New York: State University of New York Press. ISBN 978-07914-1-515-3.
Noonan, George C. (2005). Classical Scientific Astrology. Tempe, Arizona: American Federation of Astrologers. ISBN 978-0-86690-049-2.
Papan-Matin, Firoozeh (2010). Beyond Death: The Mystical Teachings of ʻAyn Al-Quḍāt Al-Hamadhānī. Brill Publishers. ISBN 978-90-04-17413-9.
Pines, S. (1964). "The Semantic Distinction between the Terms Astronomy and Astrology according to al-Biruni". Isis. Chicago: The University of Chicago Press. 55 (3): 343תבנית:Ndash349. doi:10.1086/349868. ISSN 1545-6994. JSTOR 228577 – via JSTOR.
Pingree, David (2000a). "Bīrūnī, Abū Rayḥān: ii. Bibliography". Encyclopædia Iranica.
Pingree, David (2000b). "Bīrūnī, Abū Rayḥān: iv. Geography". Encyclopædia Iranica.
Pingree, David (2000c). "Bīrūnī, Abū Rayḥān: vi. History and Chronology". Encyclopædia Iranica.
Rozhanskaya, Mariam; Levinova, I. S. (1996). "Statics". In Rushdī, Rāshid (ed.). Encyclopedia of the History of Arabic Science. Psychology Press. pp. 274תבנית:Ndash298. ISBN 978-0-415-12411-9.
Saliba, George (1982). "Al-Biruni". In Strayer, Joseph (ed.). Dictionary of the Middle Ages. Vol. 2. New York: Charles Scribner's Sons. ISBN 978-06841-9-073-0.
Saliba, George (2000). "Bīrūnī, Abū Rayḥān:iii. Mathematics and Astronomy". Encyclopædia Iranica.
Scheppler, Bill (2006). Al-Biruni: Master Astronomer and Muslim Scholar of the Eleventh Century. Great Muslim Philosophers and Scientists of the Middle Ages. New York: Rosen Publishing Group. ISBN 978-1-4042-0512-3.
Sparavigna, Amelia (2013). "The Science of Al-Biruni". International Journal of Sciences. 2 (12): 52תבנית:Ndash60. arXiv:1312.7288. doi:10.18483/ijSci.364.
Stephenson, F. Richard (2008) [1997]. Historical Eclipses and Earth's Rotation. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-05633-5.
Strohmaier, Gotthard (2006). "Biruni". In Meri, Josef W. (ed.). Medieval Islamic Civilization: A-K, index. Taylor & Francis. ISBN 978-0-415-96691-7.
Tapper, Richard (1995). ""Islamic Anthropology" and the "Anthropology of Islam"". Anthropological Quarterly. 68 (3): 185תבנית:Ndash193. doi:10.2307/3318074. ISSN 0003-5491. JSTOR 3318074.
Vibert, Douglas A. (1973). "Al-Biruni, Persian Scholar, 973–1048". Journal of the Royal Astronomical Society of Canada. 67: 209תבנית:Ndash211. Bibcode:1973JRASC..67..209D. ISSN 0035-872X.
Verdon, Noémie (2015). "Cartography and Cultural Identity: Conceptualisation of al-Hind by Arabic and Persian writers". In Ray, Himanshu Prabha (ed.). Negotiating Cultural Identity: Landscapes in Early Medieval South Asian History. Archaeology and Religion in South Asia. Routledge. ISBN 978-1-317-34130-7.
Waardenburg, Jacques, ed. (1999). Muslim Perceptions of Other Religions: A Historical Survey. Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-535576-5.
Watt, William Montgomery; Said, Hakim M. (1979). Al-Bīrūnī and the Study of Non-Islamic Religions. OCLC 278693104.

לקריאה נוספת

Ali, Wahshat Khan Bahadur Reza (1951). Al-Biruni Commemoration Volume. Calcutta: Iran Society. OCLC 55570787.
Bosworth, C. E. (1968). "The Political and Dynastic History of the Iranian World (A.D. 1000–1217)". In Boyle, J.A. (ed.). The Saljuq and Mongol Periods. The Cambridge History of Iran. Vol. 5. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 9780521069366. OCLC 1015426101.
Brockelmann, C (1987). "al-Biruni". In Houtsma, M. T.; Arnold, T.W.; Basset, R.; Hartmann, R. (eds.). Encyclopaedia of Islam. Vol. 2 (1st ed.). Brill. doi:10.1163/2214-871X_ei1_SIM_1392. ISBN 978-90-04-08265-6.
Elliot, Henry Miers; Dowson, John (1871). "1. Táríkhu-l Hind of Bírúní". The History of India, as told by Its own Historians. Vol. 2: The Muhammadan Period. London: Trübner & Co. OCLC 76070790.
Ghorbani, Abolghassem (1974). Bīrūnī nāmeh [A monograph on Abu Rayḥān al-Bīrūnī]. Tehran: Iranian National Heritage Society Press. OCLC 1356523019. (Includes facsimile edition of the Arabic text of al-Biruni's Maqālīd 'ilm al-hay'a ("Keys of Astronomy"))
Glick, Thomas F.; Livesey, Steven John; Wallis, Faith (2005). Medieval Science, Technology, and Medicine: An Encyclopedia. Routledge. ISBN 978-0-415-96930-7.
Kennedy, E.S. (1970). "Al-Biruni". In Gillispie, Charles Coulston; Holmes, Frederic Lawrence (eds.). Dictionary of Scientific Biography. Vol. 2. New York: Scribner. pp. 147תבנית:Ndash157. ISBN 9780684101149. OCLC 755137603.
Kiple, Kenneth F.; Ornelas, Kriemhild Coneè (2001). The Cambridge World History of Food. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-40216-3.
Naba’i, Abulfadl (2019). Calendar-Making in the History. Astan Quds Razavi Publishing Co. ISBN 978-600-02-0665-9.
Rashed, Roshdi; Morelon, Régis (2019). Encyclopedia of the History of Arabic Science. Routledge. ISBN 978-0-415-12410-2.
Saliba, George (1994). A History of Arabic Astronomy: Planetary Theories During the Golden Age of Islam. New York: New York University Press. ISBN 978-0-8147-8023-7.
Samian, A.L. (2011). "Reason and Spirit in Al-Biruni's Philosophy of Mathematics". In Tymieniecka, A-T. (ed.). Reason, Spirit and the Sacral in the New Enlightenment. Islamic Philosophy and Occidental Phenomenology in Dialogue. Vol. 5. Netherlands: Springer. pp. 137תבנית:Ndash146. doi:10.1007/978-90-481-9612-8_9. ISBN 978-90-481-9612-8.
Wilczynski, Jan Z. (1959). "On the Presumed Darwinism of Alberuni Eight Hundred Years before Darwin". Isis. 50 (4): 459–466. doi:10.1086/348801. JSTOR 226430.
Yano, Michio (2007). "Bīrūnī: Abū al‐Rayḥān Muḥammad ibn Aḥmad al‐Bīrūnī". In Hockey, Thomas; et al. (eds.). Biographical Encyclopedia of Astronomers. Springer Publishers. pp. 131תבנית:Ndash133. doi:10.1007/978-0-387-30400-7_1433. ISBN 978-1-4419-9918-4. (PDF version)
Yasin, Mohammed (1975). "Al-Biruni in India". Islamic Culture. 49: 207תבנית:Ndash213 – via Internet Archive.

קישורים חיצוניים

יצירותיו של אבו ריהן (אל-)בירוני - כתבי יד, מהדורות ביקורתיות ותרגומים שליקט יאן הוגנדייק
פקסימיליות דיגיטליות של יצירות של אל-בירוני בספרייה הבריטית :

{{{כותרת}}}

{{{תוכן}}}

[FOOTNOTEBosworth2000-1] ¹ ² Bosworth 2000.

[FOOTNOTEAhmed19849[[:תבנית:Ndash]]10-2] Ahmed 1984, pp. 9תבנית:Ndash10.

[FOOTNOTEYano2013-3] Yano 2013.

[FOOTNOTEGulyamova202242-4] Gulyamova 2022, p. 42.

[FOOTNOTEStrohmaier2006112-5] Strohmaier 2006, p. 112.

[FOOTNOTEMacKenzie2000-6] MacKenzie 2000.

[FOOTNOTEPapan-Matin2010111-7] Papan-Matin 2010, p. 111.

[FOOTNOTEKennedy1975394-8] Kennedy 1975, p. 394.

[FOOTNOTEHodgson197468-9] Hodgson 1974, p. 68.

[FOOTNOTESparavigna2013-10] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Sparavigna 2013.

[FOOTNOTEWaardenburg199927-11] Waardenburg 1999, p. 27.

[FOOTNOTEKhan1976-12] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Khan 1976.

[FOOTNOTEAkhtar2011-13] Akhtar 2011.

[FOOTNOTEKaminski2017-14] Kaminski 2017.

[FOOTNOTEWattSaid1979414[[:תבנית:Ndash]]419-15] Watt & Said 1979, pp. 414תבנית:Ndash419.

[FOOTNOTEBerjakMuzaffar2003-16] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Berjak & Muzaffar 2003.

[FOOTNOTESaliba2000-17] Saliba 2000.

[FOOTNOTEPines1964-18] Pines 1964.

[FOOTNOTESaliba1982248[[:תבנית:Ndash]]251-19] Saliba 1982, pp. 248תבנית:Ndash251.

[FOOTNOTENoonan200532-20] Noonan 2005, p. 32.

[FOOTNOTEal-BiruniSachau1910277-21] -Biruni & Sachau 1910, p. 277.

[FOOTNOTECovington2007-22] Covington 2007.

[FOOTNOTEStephenson200845,_457,_491[[:תבנית:Ndash]]493-23] Stephenson 2008, pp. 45, 457, 491תבנית:Ndash493.

[FOOTNOTENasr1993-24] Nasr 1993.

[FOOTNOTEVibert1973-25] Vibert 1973.

[FOOTNOTEal-BiruniSachau1910-26] ¹ ² ³ al-Biruni & Sachau 1910.

[FOOTNOTEAlikuzai2013154-27] Alikuzai 2013, p. 154.

[FOOTNOTERozhanskayaLevinova1996-28] Rozhanskaya & Levinova 1996.

[FOOTNOTEHannam2009-29] Hannam 2009.

[FOOTNOTEPingree2000b-30] Pingree 2000b.

[FOOTNOTEVibert1973211-31] Vibert 1973, p. 211.

[FOOTNOTEHuth2013216[[:תבנית:Ndash]]217-32] Huth 2013, pp. 216תבנית:Ndash217.

[FOOTNOTEScheppler2006-33] Scheppler 2006.

[FOOTNOTEKujundzićMasić1999-34] Kujundzić & Masić 1999.

[FOOTNOTELevey1973145-35] Levey 1973, p. 145.

[FOOTNOTEAnawati2000-36] Anawati 2000.

[FOOTNOTEPingree2000c-37] Pingree 2000c.

[FOOTNOTEde_Blois2000-38] Blois 2000.

[FOOTNOTEKamaruzzaman2003-39] Kamaruzzaman 2003.

[FOOTNOTEAtaman200860-40] Ataman 2008, p. 60.

[FOOTNOTEAtaman2005-41] Ataman 2005.

[FOOTNOTEAhmed1984-42] Ahmed 1984.

[FOOTNOTETapper1995-43] Tapper 1995.

[FOOTNOTELawrence2000-44] ¹ ² Lawrence 2000.

[45] "Al-Bīrūnī". Encyclopaedia Britannica. נבדק ב-12 באוגוסט 2017. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)

[FOOTNOTEal-BiruniSachau19105-46] -Biruni & Sachau 1910, p. 5.

[FOOTNOTEal-BiruniSachau191017-47] -Biruni & Sachau 1910, p. 17.

[FOOTNOTEKennedyEngleWamstad1965-48] Kennedy, Engle & Wamstad 1965.

[FOOTNOTEal-BiruniSachau191026-49] -Biruni & Sachau 1910, p. 26.

[FOOTNOTENasr1993111-50] ¹ ² Nasr 1993, p. 111.

[FOOTNOTEPingree2000a-51] Pingree 2000a.

[FOOTNOTEVerdon201537-52] Verdon 2015, p. 37.

[FOOTNOTEKraus1936-53] Kraus 1936.

[bbc-54] "Al-Biruni" (Radio broadcast). In Our Time. BBC. נבדק ב-5 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[Uni-55] "Monument to Be Inaugurated at the Vienna International Centre, 'Scholars Pavilion' donated to International Organizations in Vienna by Iran". United Nations Information Service Vienna. 5 ביוני 2009. נבדק ב-11 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[Min-56] "Permanent mission of the Islamic Republic of Iran to the United Nations office – Vienna". Ministry of Foreign Affairs of the Islamic Republic of Iran. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[IMD-57] Abbasov, Shukhrat; Saidkasymov, Pulat; Shukurov, Bakhtiyer; Khamrayev, Razak (14 באפריל 1975). "Abu Raykhan Beruni". IMDb. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]