איוואן טורגנב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן טורגנייב כפי שצולם על ידי פליקס נאדאר

איוואן סרגייביץ' טורגנב (רוסית: Иван Серге́евич Турге́нев‏; 9 בנובמבר 1818, אוריול, רוסיה3 בספטמבר [1]1883, בוז'יבאל, ליד פריז, צרפת) היה מחזאי וסופר רוסי חשוב. אמנם המוניטין שלו ירד במאה ה-20, אך הרומן שלו "אבות ובנים" עדיין נחשב כאחת היצירות המעצבות של הספרות במאה ה-19.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורגנב נולד למשפחה מבוססת ועשירה באוריול שבמערב רוסיה ב-28 באוקטובר 1818. אביו, סרגיי ניקולביץ' טורגנב, קולונל ביחידת פרשים, מת כאשר איוון היה בן 16, והותיר אחריו שני ילדים – ניקולס ואיוון. גידלה אותם אמם הרגשנית והמתעללת ורוורה פטרובנה לוטיבינובה, אישה בעלת אחוזות גדולות וצמיתים רבים. מסופר כי אמו של טורגנייב חנקה פעם למוות את אחד מהצמיתים שלה. לאירועים כגון אלה הייתה השפעה עמוקה על אופן תיאור הצמיתים ביצירתו של טורגנייב; כאשר הצאר אלכסנדר שיחרר את הצמיתים ב-1861, זה היה בין השאר בהשפעת יצירה זו. לאחר חינוך רגיל לבן משפחת אצילים, איוון למד לשנה באוניברסיטת מוסקבה ולאחר מכן באוניברסיטת סנקט פטרבורג כשהוא מתמקד בלימודים קלאסיים, ספרות רוסית ופילולוגיה, ולבסוף נשלח ב-1838 לאוניברסיטת ברלין ללמוד שם פילוסופיה (בעיקר הגל), והיסטוריה. טורגנייב, כרוסי צעיר שלמד בחו"ל, התרשם מהתרבות המודרנית שפגש באירופה המערבית, וכשהוא חזר לרוסיה הוא היה "מתמערב" (בניגוד ל"סלאבופילים" של אותה תקופה), שהאמין כי ניתן לקדם את רוסיה רק על ידי חיקוי של המערב וביטול מוסדות מיושנים כמו הצמיתות.

ההיכרות הראשונה שלו עם הספרות של ארצו גם היא הייתה דרך צמית של המשפחה, שהיה קורא לו פסקאות מתוך ה"רוסיאד" של חרסקוב, משורר מהמאה ה-18 שהיה מפורסם באותה תקופה. הנסיונות הראשונים של טורגנב בספרות – שירים וקטעים קצרים הראו כבר על היכולת שלו, והמבקר הרוסי המוביל באותה תקופה, ויסאריון בלינסקי, הזכירם לטובה.

יצירות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורגנב החל את הקריירה שלו עם התיאורים המרשימים "רשימותיו של צייד", שבו הוא מתאר את מצבם הקשה של הצמיתים בריאליזם ובאהדה. יצירה זו, שהייתה מבוססת על חוויותיו האישיות בזמן שצד ציפורים וארנבות באחוזות אימו, הופיעה ב-1852. היא נקראה על ידי כל שכבות האוכלוסייה, וכן על ידי הצאר עצמו, והיא ללא ספק עזרה להביא לשחרור הצמיתים ב-1861. על פי נבוקוב וטולסטוי, ספר זה הוא הטוב ביותר של טורגנב. באותה שנה נכתב וראה אור הסיפור הקצר המוכר ביותר של טורגנב, "מוּמוּ". סיפור זה מספר על צמית חירש-אילם בחצרה של גבירה מוסקבאית ועל גורלה של הכלבה, מומו, אותה הוא אימץ. היצירה הבאה שלו הייתה "קן אצילים", שפורסם ב-1859, ושנה לאחר מכן "על סף ההתחלה", סיפור שכולל את אחת הדמויות הנשיות היפות ביותר שלו, הלן. ב-1862 הוא פרסם את "אבות ובנים", רומן בנוי היטב שבו הסופר מתאר את הדעות המהפכניות שנפוצו באותה עת ברוסיה. יש אומרים כי הוא שהמציא את המילה "ניהיליזם".

חייו של טורגנב באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף חייו, טורגנב חי בעיקר מחוץ לרוסיה, בבאדן באדן או בפריז, ולעתים קרובות בקרבה למשפחתה של הזמרת פולין ויארדו, אותה הסופר העריץ כל חייו (אם כי לא יצא מזה דבר). טורגנב מעולם לא נישא, אם כי אחת מהצמיתות של משפחתו ילדה לו בת כשהיה צעיר. טורגנב עצמו היה ביישן ועצור. חברו הספרותי הקרוב ביותר היה גוסטאב פלובר. טורגנייב ביקר לעתים גם באנגליה, וב-1879 אף קיבל תואר מאוניברסיטת אוקספורד. הוא מת בבוז'יבאל, ליד פריז, ב-4 בספטמבר 1883.

הרומנים המאוחרים של טורגנב מתאפיינים בשפה ארכאית ומצבים מלאכותיים, ונחשבים כפחותים ליצירותיו הראשוניות. ב-1867 יצא לאור "עשן", וב-1877 היצירה האחרונה הארוכה שלו, "אדמה בתולה". לבד מסיפוריו הארוכים יותר, הוא כתב גם סיפורים קצרים רבים, חלקם בעלי יופי רב וניתוח פסיכולוגי מעמיק, כגון "פלגים באביב", "אהבה ראשונה", "אסיה", ואחרים. אלה נאספו אחר כך לשלושה כרכים.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורגנב נחשב לאחד מכותבי הרומנים הגדולים של התקופה הוויקטוריאנית, לצד ת'אקרי, הות'ורן והנרי ג'יימס; יש דמיון רב בינו לבין האחרון. משתקפת ביצירותיו הבנה עמוקה של הטבע האנושי. ישנה תחושה מלנכולית, כמעט פסימית, בכתביו, של בחינה עצמית מדכאת. מבחינה אידאולוגית, טורגנייב היה ליברל רוסי שרצה לראות שינוי ברוסיה האוטריטית והמפגרת מבחינה טכנולוגית, אך לצד זה הוא התנגד לרדיקליזם הפוליטי של אותה תקופה. הפרק האחרון של "אבות ובנים", האמירה המשמעותית ביותר שלו על הרדיקליזם, הוא אחד מהפרקים העצובים ביותר אך גם האמיתיים ביותר בספרות.

בשנת 2003 הוצג בתיאטרון "הספרייה" המחזה "אבות ובנים", עיבוד של המחזאי האירי בריאן פריל לרומן הקלאסי של טורגנייב ובשנת 2005 עובד והוצג המחזה "חודש בכפר" בתיאטרון הבימה.

אנטישמיות בספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שחלקם לא תורגמו לעברית, נזנחת לפעמים גישתו האנטישמית של טורגנב בספריו ליהודים. טורגנב נודע בתיאוריו הארסיים לדמות היהודי, כך למשל בסיפורו "ז'יד" (1846), אשר שמו מעיד עליו כאלף עדים, מתואר היהודי ה"ז'יד" הירשל, כנמוך-קומה ורזה, בעל שיער צהוב הממצמץ בעיניו האדומות ללא הרף, בעל אף ארוך ועקום, הרודף בצע עד כדי מסירת ביתו לזנות, והוא מצוטט כמי שנוהג לומר תמיד "הכסף הוא דבר טוב, אפשר להשיג בו הכל". הוא מתואר כמוג-לב, ובתיאור העמדתו לדין באשמת ריגול וגזר דינו למוות, מתאר אותו טורגנב מרעיד בכל גופו צועק ומנתר, "עד שבלי רצון העלה על פנינו חיוך". באופן דומה מתוארת הכאתו של יהודי אחר ונסיון לרצחו, כאשר הקהל פורץ בצחוק‏[2].


מספריו של טורגנב בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים

  • 1857 רודין
  • 1859 קן אצילים, הוצאות עם עובד 1983
  • 1860 על סף ההתחלה
  • 1861 אבות ובנים, הוצאות הספריה החדשה 1994
  • 1867 עשן
  • 1877 אדמה בתולה

סיפורים קצרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על-פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על-פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של טורגנב, תאריך לידתו הוא 28 באוקטובר 1818, ותאריך פטירתו הוא 22 באוגוסט 1883.
  2. ^ שמאי גולן, האנטישמיות של דוסטוייבסקי.