ולדימיר נבוקוב

ולדימיר ולדימירוביץ' נבוֹקוֹב
פסל של נבוקוב במונטרה
תאריך לידה	22 באפריל 1899
תאריך פטירה	2 ביולי 1977
מקום לידה	סנקט פטרבורג
עיסוק	סופר ומתרגם
תחום כתיבה	סופר
יצירות בולטות	לוליטה
הושפע מ	מרסל פרוסט, פרנץ קפקא, אלכסנדר פושקין, אנטון צ'כוב, איוואן טורגנב, ג'יימס ג'ויס, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, גוסטב פלובר, ניקולאי גוגול, אדגר אלן פו, לב טולסטוי
השפיע על	מייקל שייבון, דון דלילו, תומאס פינצ'ון, דניאל הנדלר, כריסטופר היצ'נס, ג'ון אפדייק, דייוויד קרוננברג, חוויאר מריאס, אנתוני ברג'ס, ריצ'רד רורטי, ניק קייב, ג'ואנה ניוסום

ולדימיר ולדימירוביץ' נבוֹקוֹב (ברוסית: Владимир Владимирович Набоков) ‏ (22 באפריל 1899 - 2 ביולי 1977) היה סופר ומתרגם אמריקאי חשוב ממוצא רוסי, הידוע במיוחד בזכות ספרו "לוליטה".

חייו

נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. בית נבוקוב היה אנגלופילי ונבוקוב למד מקטנות אנגלית לצד רוסית ובגיל חמש החל גם ללמוד צרפתית.

בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל נבוקוב ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.

אביו נרצח בברלין בשנת 1922 על ידי מלוכן רוסי, בעת שניסה לסכל ניסיון התנקשות ביריבו הפוליטי פבל מיליוקוב. הרצח השרירותי משתקף במיתות המשונות של דמויות בספריו של נבוקוב, למשל בספרו "אש חיוורת". כעבור שנה, ב-1923, סיים נבוקוב את לימודיו באוניברסיטה ועבר לברלין. באפריל 1925 נישא לוורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934.

נבוקוב עבד בשנותיו בברלין במגוון עבודות: תרגום, מתן שעורים בצרפתית ובטניס, חיבור בעיות שחמט, כתב תשבצים לעיתון מהגרים רוסי ועוד. הצלחתו הספרותית הראשונה באה לו בזכות תרגומיו לכמה משיריו של היינה. הוא פרסם רומן ראשון, "מארי" (מאשנקה) בשנת 1926 ובשנים שאחרי כן פרסם עוד שמונה רומנים, כולם ברוסית, שלא זכו להד מעבר לקהיליית המהגרים בברלין והוחרמו או זכו להתעלמות בברית המועצות.

הוא עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב, נמלט מהכוחות הגרמניים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.

בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. במקביל, המשיך במחקריו בתחום האנטומולוגיה והפך לחוקר פרפרים מוערך. ככזה, החזיק גם במשרה רשמית במוזיאון לזואולוגיה השוואתית באוניברסיטת הרווארד. משרתו כמרצה ומסעותיו הממושכים בעקבות פרפרים ברחבי ארצות הברית (נבוקוב העריך שבין 1949 ו-1959 נסע מעל ל-200 אלף קילומטרים) מצאו אחר כך הד ביצירתו.

במקביל, החל נבוקוב מתייסר במעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה באנגלית. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941, והשני "Bend Sinister" משנת 1947. נבוקוב גם פרסם באותה תקופה סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". הוא המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך תחת השם "דָּבֵּר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."

בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור רוסי חסר ישע בקולג' אמריקני.

שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית ועבר לגור בשווייץ וקבע את ביתו במונטרה. בשנותיו בשווייץ כתב נבוקוב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה" (1969) וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.

ספרי נבוקוב שתורגמו לעברית

• לוליטה, מאנגלית - יוסף ורהפטיג, מעריב לעם, 1959.
• אלה תולדות סבסטיאן נייט, מאנגלית - לאה דובב, זמורה ביתן, תל אביב, 1987.
• גוגול, מאנגלית - דורי פרנס, משכל, תל אביב, 1997.
• הזמנה לגרדום, מרוסית - פטר קריקסונוב, אחרית דבר - מאיה קגנסקיה, הספריה החדשה, 1995
• ייאוש, מאנגלית - אילנה דן, ירושלים, כתר, 1987. תרגום נוסף של: אילנה דן, כתר, 2010.
• לוליטה, מאנגלית - דבורה שטיינהרט, אחרית-דבר - מנחם פרי, דבורה שטיינהרט, הספריה החדשה, 2000
• מרי, מאנגלית - הדר יעקובסון, תל אביב, 1991.
• פנין, תרגם מאנגלית והוסיף הערות אברהם יבין, הערת סיום, מאת נילי מירסקי, עם עובד, 2003.
• צחוק באפילה, מאנגלית - לאה דובב, ספרית פועלים, 1983. ‬
• תפארת, תורגם מאנגלית בידי לאה דובב-רוזנבאום, הביא לדפוס אמציה פורת, עם עובד, 1973.
• דבר, זיכרון, מאנגלית - לאה דובב, ספרית פועלים, 1981.
• תריסר רוסי, מרוסית נילי מירסקי, הספריה החדשה, 1994
• ההגנה של לוז'ין, מרוסית - רונן סוניס, עם עובד, תל אביב, 2006.
• לאורה - המקור, מאנגלית - רונן סוניס, עריכה מדעית ואחרית דבר - לאונה טוקר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2010.

לקריאה נוספת

• דבורה שטיינהרט, איך מתרגמים תשבץ?, קווים לסגנונו של ולדימיר נאבוקוב מנקודת-ראות של מתרגמת, נדפס בסימן קריאה, 13, 1981.
• אורי אלטר, ספרות על תקופה וספרות על ספרות : הרמאן ברוך, ולדימיר נאבוקוב, שאול טשרניחובסקי, נדפס בהספרות, ג', 1971.
• ולדימיר נבוקוב, קטע מתוך: אש חיוורת (תרגם מאנגלית והעיר: רונן סוניס), "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'

קישורים חיצוניים

• ספריית נבוקוב (באנגלית ורוסית)
• ולדימיר נאבוקוב, פותחים ספר: ייאוש, באתר הארץ, 03/02/10
• ספרי ולדימיר נבוקוב באתר הספריה החדשה
• דן לחמן, פנין / ולדימיר נבוקוב, באתר e-mago ‏, 29/01/2006
• סיפור של נבוקוב באתר של הוצאת כרמל
• שהם סמיט, אני מבקש להפנות את תשומת לבם של הקוראים למוטיב החלון, על הרומן "הגנה של לוז'ין", באתר הארץ, 16/08/06
• לירן אקסלרד, יורד להגנה, על הרומן "הגנה של לוז'ין", ynet ‏, 16.08.06
• לוליטה בת 50, באתר nrg מעריב, 25 בספטמבר 2005
• רות אלמוג, האומנם הסופר שהמציא את לוליטה הוא באמת ולדימיר נבוקוב?, באתר הארץ, 16/04/04
• דפנה ורדי, בריטניה, האם ספרו האחרון של נבוקוב יישרף?, באתר nrg מעריב, 20 בינואר 2008
• יצירתו האחרונה והסודית של נבוקוב לא תישרף, ynet ‏, 23.04.08
• דורון רוזנבלום, דורון רוזנבלום יצא למסע במונטרו, שווייץ בעקבות הסופר ולדימיר נבוקוב, באתר הארץ, 18/09/09
• שירי לב-ארי, כמו סיפור של נבוקוב, ynet ‏, 04.11.09
• עופר אדרת, אחרי 30 שנה, פורסם קטע מהרומן הגנוז של נבוקוב, עכבר העיר, 8.11.2009
• דורון קורן, לאורה, בהחלט לא לוליטה, באתר ynet‏, 28 בספטמבר 2010
• מנחם בן, קו המשווה: הו לאורה, באתר nrg מעריב, 1 באוקטובר 2010
• "ייאוש" של נבוקוב יוצא מחדש בעברית, באתר ynet‏, 24 בינואר 2010
• רן יגיל, הדברים אינם כפי שהם נראים: על "ייאוש" מאת ולדימיר נבוקוב, באתר nrg מעריב, 10 בפברואר 2010
• עמרי הרצוג, פגישה עם עצמי: הבונבוניירה של ולדימיר נבוקוב, על "ייאוש", באתר הארץ, 17/02/10
• יהודה ויזן לא לי אתה: על לאורה של ולדימיר נבוקוב, וואלה. 6/9/2010
• תלמה אדמון, טיוטת המחבר: על "לאורה" של נבוקוב, באתר nrg מעריב, זמן תל אביב, 20 בספטמבר 2010
• רויאל נץ, "לאורה - המקור: (כיף למות)" מאת ולדימיר נבוקוב, נגד כיוון המחק, באתר הארץ, 13/10/10
• תלמה אדמון, המרדף אחר הדיוק: על "אלה תולדות סבסטיאן נייט", באתר nrg מעריב, 18 בינואר 2012