ולדימיר נבוקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולדימיר ולדימירוביץ' נבוֹקוֹב
Monument Nabokov Montreux 23.12.2006.jpg
פסל של נבוקוב במונטרה
תאריך לידה 22 באפריל 1899
תאריך פטירה 2 ביולי 1977
מקום לידה סנקט פטרבורג
עיסוק סופר ומתרגם
תחום כתיבה סופר
יצירות בולטות לוליטה
הושפע מ מרסל פרוסט, פרנץ קפקא, אלכסנדר פושקין, אנטון צ'כוב, איוואן טורגנב, ג'יימס ג'ויס, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, גוסטב פלובר, ניקולאי גוגול, אדגר אלן פו, לב טולסטוי
השפיע על מייקל שייבון, דון דלילו, תומאס פינצ'ון, דניאל הנדלר, כריסטופר היצ'נס, ג'ון אפדייק, דייוויד קרוננברג, חוויאר מריאס, אנתוני ברג'ס, ריצ'רד רורטי, ניק קייב, ג'ואנה ניוסום

ולדימיר ולדימירוביץ' נבוֹקוֹברוסית: Владимир Владимирович Набоков) ‏ (22 באפריל [1]1899 - 2 ביולי 1977) היה סופר ומתרגם אמריקאי חשוב ממוצא רוסי, הידוע במיוחד בזכות ספרו "לוליטה".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. בית נבוקוב היה אנגלופילי ונבוקוב למד מגיל צעיר אנגלית לצד רוסית, ובגיל חמש החל ללמוד גם צרפתית.

בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל נבוקוב ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.

אביו נרצח בברלין בשנת 1922 על ידי מלוכן רוסי, בעת שניסה לסכל ניסיון התנקשות ביריבו הפוליטי פבל מיליוקוב. הרצח השרירותי משתקף במיתות המשונות של דמויות בספריו של נבוקוב, למשל בספרו "אש חיוורת". כעבור שנה, ב-1923, סיים נבוקוב את לימודיו באוניברסיטה ועבר לברלין. באפריל 1925 נישא לוורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934.

נבוקוב עבד בשנותיו בברלין במגוון עבודות: תרגום, מתן שעורים בצרפתית ובטניס, חיבור בעיות שחמט, כתב תשבצים לעיתון מהגרים רוסי ועוד. הצלחתו הספרותית הראשונה באה לו בזכות תרגומיו לכמה משיריו של היינה. הוא פרסם רומן ראשון, "מארי" (מאשנקה) בשנת 1926 ובשנים שאחרי כן פרסם עוד שמונה רומנים, כולם ברוסית, שלא זכו להד מעבר לקהיליית המהגרים בברלין והוחרמו או זכו להתעלמות בברית המועצות.

הוא עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב, נמלט מהכוחות הגרמניים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.

בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. במקביל, המשיך במחקריו בתחום האנטומולוגיה והפך לחוקר פרפרים מוערך. ככזה, החזיק גם במשרה רשמית במוזיאון לזואולוגיה השוואתית באוניברסיטת הרווארד. משרתו כמרצה ומסעותיו הממושכים בעקבות פרפרים ברחבי ארצות הברית (נבוקוב העריך שבין 1949 ו-1959 נסע מעל ל-200 אלף קילומטרים) מצאו אחר כך הד ביצירתו.

במקביל, החל נבוקוב מתייסר במעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה באנגלית. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941, והשני "Bend Sinister" משנת 1947. נבוקוב גם פרסם באותה תקופה סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". הוא המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך תחת השם "דָּבֵּר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."

בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור רוסי חסר ישע בקולג' אמריקני.

שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית ועבר לגור בשווייץ וקבע את ביתו במונטרה. בשנותיו בשווייץ כתב נבוקוב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה" (1969) וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.

ספרי נבוקוב שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבורה שטיינהרט, איך מתרגמים תשבץ?, קווים לסגנונו של ולדימיר נאבוקוב מנקודת-ראות של מתרגמת, נדפס בסימן קריאה, 13, 1981.
  • אורי אלטר, ספרות על תקופה וספרות על ספרות : הרמאן ברוך, ולדימיר נאבוקוב, שאול טשרניחובסקי, נדפס בהספרות, ג', 1971.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "ולדימיר נבוקוב - אבא של לוליטה", עמ' 459-451
  • ולדימיר נבוקוב, קטע מתוך: אש חיוורת (תרגם מאנגלית והעיר: רונן סוניס), "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של נבוקוב, תאריך לידתו הוא 10 באפריל 1899.