ולדימיר נבוקוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר ולדימירוביץ' נבוֹקוֹב (ברוסית: Владимир Владимирович Набоков) (22 באפריל [1]1899 - 2 ביולי 1977) היה סופר רוסי-אמריקאי חשוב, הידוע במיוחד בזכות ספרו לוליטה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. בית נבוקוב היה אנגלופילי ונבוקוב למד מקטנות אנגלית לצד רוסית ובגיל חמש החל גם ללמוד צרפתית.
בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל נבוקוב ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.
אביו נרצח בשנת 1922 על ידי מונארכיסט רוסי. שנה אחרי כן, ב-1923, סיים נבוקוב את לימודיו באוניברסיטה ועבר לגור בברלין. בשנת 1925 נישא נבוקוב לורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934.
נבוקוב עבד בשנותיו בברלין במגוון עבודות: תרגום, מתן שעורים בצרפתית ובטניס, חיבור בעיות שחמט, ועוד. הצלחתו הספרותית הראשונה באה לו בזכות תרגומיו לכמה משיריו של היינה. הוא פרסם רומן ראשון, "מארי" (מאשנקה) בשנת 1926 ובשנים שאחרי כן פרסם עוד שמונה רומנים, כולם ברוסית, שלא זכו להד מעבר לקהיליית המהגרים בברלין והוחרמו או זכו להתעלמות בברית המועצות.
נבוקוב עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב נמלט מהכוחות הגרמנים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.
בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. במקביל, המשיך במחקריו בתחום האנטומולוגיה והפך לחוקר פרפרים מוערך. ככזה, החזיק גם במשרה רשמית במוזיאון לזואולוגיה השוואתית באוניברסיטת הרווארד. משרתו כמרצה ומסעותיו הממושכים בעקבות פרפרים ברחבי ארצות הברית (נבוקוב העריך שבין 1949 ו-1959 נסע מעל ל-200 אלף קילומטרים) מצאו אחר כך הד ביצירתו.
במקביל, החל נבוקוב מתייסר במעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה באנגלית. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941 והשני "Bend Sinister" משנת 1947. נבוקוב גם פרסם באותה תקופה סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". נבוקוב המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך תחת השם "דבר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."
בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור חסר ישע בקולג' אמריקני.
שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית ועבר לגור בשווייץ וקבע את ביתו במונטרו. בשנותיו בשווייץ כתב נבוקוב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה" (1969) וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.
[עריכה] ספרי נבוקוב שתורגמו לעברית
- לוליטה, מאנגלית - יוסף ורהפטיג, מעריב לעם, 1959.
- אלה תולדות סבסטיאן נייט, מאנגלית - לאה דובב, זמורה ביתן, תל אביב, 1987.
- גוגול, מאנגלית - דורי פרנס, משכל, תל אביב, 1997.
- הזמנה לגרדום, מרוסית - פטר קריקסונוב, אחרית דבר - מאיה קגנסקיה, הספריה החדשה, 1995.
- ייאוש, מאנגלית - אילנה דן, ירושלים, כתר, 1987.
- לוליטה, מאנגלית - דבורה שטיינהרט, אחרית-דבר - מנחם פרי, דבורה שטיינהרט, הספריה החדשה, 2000.
- מרי, מאנגלית - הדר יעקובסון, תל אביב, 1991.
- פנין, תרגם מאנגלית והוסיף הערות אברהם יבין, הערת סיום, מאת נילי מירסקי, עם עובד, 2003.
- צחוק באפילה, מאנגלית - לאה דובב, ספרית פועלים, 1983.
- תפארת, תורגם מאנגלית בידי לאה דובב-רוזנבאום, הביא לדפוס אמציה פורת, עם עובד, 1973.
- דבר, זיכרון, מאנגלית - לאה דובב,ספרית פועלים, 1981.
- תריסר רוסי, מרוסית נילי מירסקי, הספריה החדשה, 1994.
- ההגנה של לוז'ין, מרוסית - רונן סוניס, עם עובד, תל אביב, 2006.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דבורה שטיינהרט, איך מתרגמים תשבץ?, קווים לסגנונו של ולאדימיר נאבוקוב מנקודת-ראות של מתרגמת, נדפס בסימן קריאה, 13, 1981.
- אורי אלטר, ספרות על תקופה וספרות על ספרות : הרמאן ברוך, ולאדימיר נאבוקוב, שאול טשרניחובסקי, נדפס בהספרות, ג', 1971.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספריית נבוקוב (אנגלית ורוסית)
- ספרי ולדימיר נבוקוב באתר הספריה החדשה
- דן לחמן, פנין / ולדימיר נבוקוב
- סיפור של נבוקוב באתר של הוצאת כרמל
- שהם סמיט, אני מבקש להפנות את תשומת לבם של הקוראים למוטיב החלון, בעיתון הארץ
- יורד להגנה, לירן אקסלרד, ynet
- לוליטה בת 50, nrg
- רות אלמוג, האומנם הסופר שהמציא את לוליטה הוא באמת ולדימיר נבוקוב?, בעיתון הארץ
- דפנה ורדי, האם ספרו האחרון של נבוקוב יישרף?, nrg
- יצירתו האחרונה והסודית של נבוקוב לא תישרף, ynet
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של נבוקוב, תאריך לידתו הוא 10 באפריל 1899.
