אליעזר שטיינמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אליעזר שטיינמן (1892, הכפר אוֹבּוֹדוֹבְקַה,‏[1] אוּיֶזְד (מחוז) אולגופול, פלך פודוליה, האימפריה הרוסית7 באוגוסט 1970, תל אביב, ישראל) היה סופר, עיתונאי, מסאי ועורך עברי ויידי שפעל בפולין ובישראל. חתן פרס ביאליק (1959) ופרס ישראל לספרות עברית לשנת תשכ"ג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיינמן נולד בתחום המושב של האימפריה הרוסית (באזור פולין; כיום באוקראינה). בצעירותו, במהלך לימודיו בקישינב והסמכתו לרבנות, החל לפרסם את סיפוריו הראשונים. בשנת 1910 החלו כתביו לצאת לאור במסגרת העיתונים "רשפים", "השילוח" ו"הצפירה" בעברית וביידיש, ולפרנסתו עבד בהוראה. עם מכריו הקרובים באותן שנים נמנו דוד פרישמן וחיים נחמן ביאליק, אשר פעל למען שחרורו משירות בצבא האימפריה הרוסית.

בעקבות מהפכת אוקטובר (1917) אימץ שטיינמן אידאולוגיה קומוניסטית, וביקש לפתח תרבות עברית ברוח זו. הוא עבר לחיות במוסקבה, החל לעבוד בהוצאה לאור "שטיבל" והוציא לאור את הרומן הראשון פרי עטו, "סחור סחור". בשנת 1919 עבר לאודסה, והוציא לאור את העלון "הקומוניסט העברי". משנת 1920 נמנה שטיינמן עם הכותבים הקבועים של העיתונים "הצפירה" ו"דער מאָמענט" (יידיש "הרגע"), ובשנים 19231924 הוציא לאור את הירחון "קולות". מעגליו החברתיים כללו את שלמה צמח וסופרים בני הדור הצעיר.

בשנת 1924 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והחל לפעול באגודת הסופרים ומשנת 1926 לערוך את בטאונה הספרותי "כתובים". קבוצת "כתובים", שעל שמה נקרא העיתון, נוסדה על ידו במשותף עם אברהם שלונסקי ואחרים במטרה לחתור לחידוש הספרות העברית. בשנים 19321933 היה שטיינמן העורך הבלעדי של הביטאון, אשר בשלב זה איבד את תמיכת אגודת הסופרים. בשנים אלו הוא המשיך בכתיבתו ופרסם ספרים רבים, בהם ספרי מסות, רומאנים, ספרי ילדים ואנתולוגיות.

בשנת 1959 הוענק לשטיינמן פרס ביאליק, ובשנת 1963 הוענק לו פרס ישראל לספרות יפה. שטיינמן נפטר ב-7 באוגוסט 1970 בתל אביב. נטמן בשדרת הסופרים בבית העלמין קריית שאול.

אחד ממעגלי הפעילות העיקריים שלו היה כתיבה מחדש של המסורות החסידיות באופן שיתאים לבן התקופה; במסגרת פעילותו זו כתב את סדרת הספרים "באר החסידות".

בשנותיו האחרונות עמד בקשר הדוק עם האדמו"ר מלובביץ' שאף עודד אותו בכתיבת הספרים "באר החסידות".

בניו הם הסופרים נתן שחם ודוד שחם. נכדתו היא הסופרת ואוצרת המוזיאונים אורית שחם-גובר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדור אל דור: פרקי שיחות וזכרונות, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"א.‏[2]
  • ספר באר החסידות: ובו תורות ושיחות, פרקי-תולדות ושבחי הנהגות ומצורפים קו לקו שרטוטים מדיוקנאות... המורים לחסידות, 10 כרכים, תל אביב: כנסת, תשי"א–תשכ"ב:‏[3]
    • כרך א: כתבי רבי נחמן, תשי"א;
    • כרך ב: רבי פנחס מקוריץ, הסבא משפולה, רבי ר’ ברוך ממזיבוז. ר’ נחמן מברסלב, ר’ ישראל מריזין, ר’ מנחם מנדיל מקוצק, ר’ זאב וולף מסטריקוב: ונלוה אליו קונטרס "טיולים בפרדס החסידות", תשי"ח;‏[4]
    • כרך ג: בית קרלין לדורותיו, רבי שמחה בונם, ר’ צבי מרימנוב, גנזי-שיחות וספורי-מעשיות, מפי חסידים וצדיקים, מילואים, תשי"ח;‏[5]
    • כרכים ד–ה: משנת חב"ד, 2 כרכים, תשי"ז;‏[6]
    • כרך ו: ספר הבעש"ט, תשי"ח;
    • כרך ז: על המגיד ממזריטש ותלמידיו, תשי"ט;
    • כרך ח: על אדמור"י פולין, תשי"ט;
    • כרך ט: על אדמור"י גליציה והונגריה, תשכ"א;
    • כרך ו: ספר על צדיקים ראשונים ואחרונים, תשכ"ב.
  • באר התלמוד, 4 כרכים, תל אביב: מסדה, 1963–1965.‏[7]
  • צנצנת המן: פרשיות-עיון וסיפורי-מעשיות על גדולי התורה לדורותיהם: בלימוד ובדרוש, במידות ובהתנהגות, בתורת המיסתורין ובפרקי מוסר, בפתגמי-חכמה ובשיחות-חולין, 2 כרכים, תל אביב: מורשת, תשכ"ד–תשכ"ח.‏[8]
  • חיים של שפע, 4 כרכים, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ח-תש"מ. (מסות)
  • שיחות עם הנכדה; הציורים: דני קרמן, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ג 1983.‏[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הקודם:
נתן אלתרמן
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אברהם שלונסקי

1959
הבא:
מרדכי בן יחזקאל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוסית: הכפר Ободовка, ב-Ольгопольского уезда; כיום אוֹבּוֹדִיבְקַה (Ободівка), בנפת טרוסטיאנץ (Тростянець), במחוז (אובלסט) ויניצה. ר' ערך בוויקיפדיה האוקראינית.
  2. ^ ביקורת: עמנואל בן-גריוןא. שטיינמן: מדור אל דור, דבר, 17 באוגוסט 1951.
  3. ^ ביקורת: מ. אונגרפלדבאר החסידות, דבר, 10 בנובמבר 1961, המשך.
  4. ^ ביקורת: ק. שבתאי, יין ישן מגתו של א. שטיינמן: עם ספרו "באר החסידות", דבר, 4 ביוני 1954.
  5. ^ ביקורת: ש. אחיקר, באר החסידות, דבר, 3 בפברואר 1956.
  6. ^ ביקורת: פינחס פלאיחסידות – לא רק לחסידים, מעריב, 23 בנובמבר 1956.
  7. ^ ביקורת: ברוך קרוא"באר התלמוד" לא. שטיינמן, דבר, 14 בפברואר 1964.
  8. ^ ביקורת: סלעיצנצנת המן, דבר, 28 באפריל 1967.
  9. ^ ביקורת: דורית זילברמןשיחות פרטיות עם הנכדה, מעריב, 20 במאי 1983.