אמיר אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Or Amir.IMG 3150.JPG

אמיר אור (נולד ב-1956) הוא משורר ישראלי, מתרגם ועורך, ממקימי עמותת הליקון.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

אור נולד בתל אביב, דור שלישי בארץ, ולאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה, חי בשנות ה-20 לחייו בהודו, ביוון ובהולנד, ועבד בין השאר כרועה צאן, פועל בניין ומסעדן. מאוחר יותר הקים בירושלים מרכז למדיטציה, וכן ניהל מסעדה בשם 'זורבה הבודהה'. הוא למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה (תואר בוגר בפילוסופיה 1988) ומדע הדתות (מוסמך 1989), ולאחר מכן לימד באותו מוסד קורס העוסק בדת היוונית העתיקה. בשנת 2004 החזיר לשמו את שם הולדתו, "אביאל", והוא קרוי אמיר אביאל אור, אך ממשיך לפרסם שירה תחת השם "אמיר אור".

[עריכה] יצירתו

[עריכה] שירה ופרוזה

אור פרסם עד כה בעברית תשעה ספרי שירה וספר נוסף בז'אנר ייחודי - אפוס בדיוני בפרוזה שקולה. שיריו התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת בלמעלה משלושים שפות ובשמונה ספרים בתרגומים לשפות שונות.
ספרו הראשון, "אני מביט מעיני הקופים" (1987) הוגדר כספר של 'התנסויות רליגיוזיות', וגם בהמשך הרבה לעסוק בשירתו בדתות ובמיתוסים. ספריו הבאים, "פנים" ו"פדיון המת", נגעו במוות ככח פועל בחיים ולאו דווקא כניגוד להם, בהתאם לתפיסות פגניות; ואילו ספרו "יום" ערוך במתכונת של סידור תפילה יהודי, ועוקב אחרי פרקי יומו של המתפלל מנקודת מבט אישית.
הספר "שיר טאהירה" יוצא דופן בין ספריו של אור, שכן נכתב לא כשירה אלא כאפוס בפרוזה שקולה. הספר הוא 'תרגום בדיוני' מתוך אפוס קדום של עם מומצא - הטוכארים, עם ממוצא איראני שישב בטורקיסטאן הסינית ותרבותו נעלמה לגמרי. אור הוסיף לטקסט מאמר ובו פרשנות היסטורית לטקסט, אך הבהיר כי מדובר בטקסט בדיוני ולא בתרגום אמיתי. הספר זכה לשבחים רבים ואף נבחר בידי המבקרת נועה מנהיים כספר היחיד בעברית ברשימת 'ספרי הפנטזיה הגדולים של כל הזמנים' שערכה.
ספרו "מוזיאון הזמן", נכתב במקביל בעברית ובאנגלית, ויצא בשנת 2007 בישראל ובלונדון. ספרו האחרון "החיה שבלב" 2010 הוא מבחר ושירים חדשים בנושא אהבות ויחסים. שיריו התפרסמו בכתבי עת ואנתולוגיות בלמעלה מארבעים שפות ובאחד עשר ספרים באירופה ובארה"ב, שישה מהם באנגלית.

[עריכה] תרגום

אור עסק החל מתחילת שנות ה-90 בתרגום לעברית של שירה קלאסית יוונית ואנגלית, וכן של שירה יפנית בשיתוף עם אשתו דאז, אקיקו טקהאשי. הוא פרסם חמישה ספרי שירה ופרוזה בתרגומו לעברית, ביניהם תרגום לספר הנוצרי הבשורה על פי תומא. על תרגומיו מן השירה היוונית העתיקה זכה בפרס כבוד לתרגום מטעם שר התרבות.

[עריכה] פרסים

שיריו זיכו אותו, בין השאר, בספר הכבוד של הפליאדות על תרומתו לשירת העולם, במלגת פולברייט, בפרס ראש הממשלה, בפרס ברנשטיין (לספר שירה עברי מקורי) ובפרס אאונמי של פסטיבל טטובו, וכן בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, המרכז ללימודים יהודיים באוקספורד, בית היינריך בל אירלנד, פונדסיון ולפראיסו ועוד.

[עריכה] פעילותו הציבורית והחינוכית

בשנת 1990 הקים אור, בשיתוף עם אירית סלע את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל, וכיהן כעורך ראשי ועורך אמנותי בעמותה עד 2011. הוא יזם ופיתח את מפעלותיה של העמותה, בהם כתב העת והוצאת הספרים, ביה"ס לאמנות היצירה הספרותית הליקון והפסטיבל הבינלאומי לשירה "שער". בנוסף ערך מגוון רחב של אנתולוגיות לשירה ובעולם. הוא לימד שירה, עריכה, ומתודיקה של כתיבה יוצרת בביה"ס של הליקון ובאוניברסיטאות בארץ, באירופה וביפן.

אור כיהן כיו"ר הוועדה לבדיקת מעמד האמן היוצר והמבצע של "חזון תרבות 2000". הוא חבר מייסד בוועד הפועל של הרשת האירופית לתכניות כתיבה ENCWP ושל 'תנועת השירה העולמית WPM,ומכהן כמתאם הישראלי של 'משוררים למען השלום' שליד האו"ם וכעורך הישראלי בכתב העת הבי"ל 'אטלס'.

[עריכה] ספריו

שירה
פרוזה

[עריכה] תרגומיו

[עריכה] לקריאה נוספת

נוית בראל. משוררים משוכללים. עתון 77, שנה ל"א, גל' 326 (טבת תשס"ח, דצמבר 2007), עמ' 16־17

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא