אנדראה פירלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדראה פירלו
Andrea Pirlo Juventus.jpg
פירלו במדי יובנטוס
מידע אישי
תאריך לידה 19 במאי 1979 (בן 35)
מקום לידה פלרו שבאיטליה
גובה 1.77 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
19941995 ברשה
מועדונים מקצועיים*
1995 - 1998
1998 - 2001
1999 - 2000
2001
2001 - 2011
2011 -
ברשה
אינטר
רג'ינה קלצ'ו
ברשה
מילאן
יובנטוס
47 (6)
22 (0)
28 (6)
10 (0)
284 (32)
99 (12)
נבחרת לאומית**
2002 -2014 איטליה 108 (13)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 18 במאי 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
29 במאי 2014

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Italy.svg איטליה
המשחקים האולימפיים
ארד אתונה 2004 כדורגל

אנדראה פירלואיטלקית: Andrea Pirlo; נולד ב-19 במאי 1979) הוא כדורגלן איטלקי המשחק בעמדת הקשר המרכזי בקבוצת יובנטוס ובנבחרת איטליה. פירלו שיחק רוב הקריירה שלו במילאן, עמה זכה בשתי אליפויות איטליה ופעמיים בליגת האלופות. הוא עבר ממילאן ליובנטוס, עמה זכה בשלוש אליפויות רצופות. את נבחרת איטליה ייצג מעל ל-100 פעמים, והוא זכה עמה במונדיאל 2006.

קריירת קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירלו נולד בפלרו שבמחוז לומברדיה באיטליה, ליד ברשה, למשפחת עסקים עשירה מתעשיות הפלדה. הייתה לו האפשרות להשתלב בעסקי המשפחה, אך הוא פנה לכדורגל מקצועי, והחל את הקריירה שלו בברשה כקשר התקפי. לאחר שלוש שנים במדי הקבוצה הבוגרת, הוא עבר לשחק באינטר מילאנו. בעונתו הראשונה מיעט פירלו לשחק, וקבוצתו סיימה את הליגה במקום השמיני. בעונה שלאחר מכן הושאל לרג'ינה למשך עונה, בה שיחק בקביעות יחסית. בעונה הבאה, עונת 2000/01 חזר לאינטר, אך לאחר שערך 4 הופעות בחצי שנה, הושאל לברשה בחזרה עד לסוף העונה. בתקופה זו הוסט מהקישור הקדמי לעמדה אחורית יותר, בין אם כקשר אמצע או כקשר אחורי. פירלו עזר לברשה להגיע למקום השביעי בסרייה א' ולגמר גביע האינטרטוטו.

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירלו בחימום מילאן ב-2007

בקיץ 2001 עבר פירלו מאינטר ליריבה העירונית מילאן, תמורת 33 מיליון לירות איטלקיות (סכום המוערך בכ-17 מיליון אירו). במילאן קפצה הקריירה של פירלו קדימה. תקופתו בה הייתה מוצלחת מאוד הן מבחינה אישית, כשהפך לאחד הקשרים המוערכים בעולם, והן קבוצתית, כשמילאן זכתה בשתי אליפויות ההליגה האיטלקית ושתי זכיות בליגת האלופות.‏[1]

מאמן מילאן בזמנו, קרלו אנצ'לוטי, המשיך לתת לפירלו לשחק כקשר אחורי, בעיקר כדי למלא את החלל שדמטריו אלברטיני השאיר במרכז הקישור. הוא שיתף פעולה עם קלרנס סיידורף וג'נארו גאטוסו. בעונת 2002/03 זכתה מילאן עם שחקנים אלו ואנצ'לוטי בליגת האלופות, אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על יובנטוס, ובגביע האיטלקי.

בעונה שלאחר מכן, עונת 2003/04, זכתה מילאן באליפות איטליה, כשפירלו שותף קבוע למשחקי הקבוצה ומבקיע 6 שערי ליגה.

בעונת 2004/05 הגיעה מילאן למקום השני בליגה האיטלקית. בליגת האלופות, היא הגיעה עד לגמר נגד ליברפול. מילאן הובילה 3-0 במחצית, כשאת אחד מהשערים בישל פירלו לפאולו מאלדיני. במחצית השנייה ליברפול השוותה, המשחק הגיע להארכה ולדו-קרב בעיטות עונשין, בו בעיטתו של פירלו נהדפה על ידי השוער יז'י דודק, וליברפול לבסוף זכתה בגביע.

גם בעונה הבאה סיימה מילאן במקום השני בליגה, לפני שהורדו לה 30 נקודות בשל חלקה בפרשת הטיית המשחקים. בעונת 2006/07 היה פירלו השחקן המוביל בקבוצה בדקות משחק והוא עזר לקבוצתו לזכות בפעם השנייה תוך ארבע שנים בליגת האלופות, אחרי ניצחון 2-1 על ליברפול במשחק הגמר. בזכות היכולת באותה שנה הגיע למקום השביעי בכדורגלן השנה בעולם לפי פיפ"א ולמקום החמישי בכדורגלן השנה באירופה, הישגיו הגבוהים ביותר בשני תארים אלו בקריירה שלו.

בעונת 2010/11 הצטמצם חלקו של פירלו במשחקי הקבוצה, והוא שותף רק ב-17 משחקי ליגה, בהם הבקיע שער אחד, שער ניצחון על פארמה במשחק חוץ, ובישל שלושה. פירלו היה חלק מהזכייה של מילאן באליפות הליגה האיטלקית, לצד שחקנים כמו זלאטן איברהימוביץ', טיאגו סילבה ורוביניו. בסוף עונה זו תם חוזהו של פירלו במילאן והוא עבר ליובנטוס בה חתם על חוזה ביובנטוס עד 2014.

יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במשחק הליגה הראשון שלו במדי יובנטוס, בישל פירלו שני שערים, בניצחונה 4-1 על פארמה. פירלו הבקיע את שערו הראשון במדי הקבוצה בבעיטה חופשית נגד קטאניה, ב-18 בפברואר 2012. בעונה זו פירלו היה מלך הבישולים של הליגה, עם 13, והוא עזר ליובנטוס לזכות באליפות. יובנטוס, יחד עם פירלו, גם הגיעו לגמר הגביע האיטלקי, בו הפסידו לנאפולי. בזכות הצלחתו באותה עונה, נבחר לשחקן השנה בסרייה א' והיה בקבוצת השנה של אופ"א.

עונת 2012/13 נפתחה עם זכייה של יובנטוס בסופר קאפ האיטלקי, עם ניצחון 4-2 על נאפולי בהארכה. במחזור הראשון של הליגה האיטלקית הבקיע פירלו שער שנוי במחלוקת לשערה של פארמה, שכן נטען שהכדור לא עבר את הקו במלוא היקפו. פירלו כבש בעונה זו 5 שערים, אחד מהם בניצחון 4-1 על רומא. בחורף 2012 היה פירלו אחר המועמדים לתואר כדור הזהב של פיפ"א ונבחר במקום השביעי. בליגת האלופות עזר פירלו ליובנטוס להעפיל לשמינית הגמר בפעם הראשונה מזה ארבע שנים, עם שלושה בישולים בשלב זה. הקבוצה הגיעה עד לרבע הגמר, בו הודחה על ידי באיירן מינכן. בסוף עונה זו זכתה יובנטוס באליפות בפעם השנייה ברציפות, כשגם פירלו נבחר לשחקן השנה בליגה עונה שנייה ברציפות.

בפתיחת עונת 2013/14 זכתה יובנטוס פעם נוספת בסופר קאפ האיטלקי, בזכות ניצחון 4-0 על לאציו. לקראת החורף היה פירלו מועמד לכדור הזהב של פיפ"א, אך הפעם סיים במקום העשירי. ב-12 בינואר 2014 האריך פירלו את חוזהו ביובנטוס עד לשנת 2016. בעונה זו עזר פירלו ליובנטוס לזכות באליפות שלישית ברציפות, עם כמות שיא של 102 נקודות ו-33 ניצחונות, כשפירלו מבקיע 4 שערים במהלך העונה. בליגת האלופות, הודחה יובנטוס כבר בשלב הבתים, ממנו עברה לליגה האירופית. בליגה האירופית עזר פירלו ליובנטוס לעבור את פיורנטינה בשמינית הגמר, אך הקבוצה הודחה על ידי בנפיקה ליסבון בחצי הגמר.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה עד גיל 21 בשנת 2000 שימש פירלו כקפטן הנבחרת הצעירה של איטליה, שזכתה בתואר. פירלו היה מלך השערים ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. פירלו המשיך לשמש כקפטן גם בתחרות של שנת 2002, בה הגיעה איטליה לחצי הגמר. פירלו ייצג את איטליה באולימפיאדת אתונה (2004), ויחד עם חבריו לנבחרת זכה במדליית ארד.

פירלו לקח חלק לראשונה בטורניר עם נבחרת איטליה הבוגרת ביורו 2004, בו הודחה כבר בשלב הבתים.

כעבור שנתיים היה פירלו אחד השחקנים המשמעותיים בזכייתה של איטליה במונדיאל 2006, שנערך בגרמניה. בשלב המוקדמות, עזר פירלו לנבחרת להעפיל לטורניר כשהבקיע שתי בעיטות חופשיות נגד סקוטלנד. בשלב הבתים של המונדיאל הבקיע ובישל פירלו לוינצ'נצו יאקווינטה בניצחון 2-0 על גאנה, מה שהביא לו את תואר איש המשחק. במשחק נגד ארצות הברית בישל לאלברטו ג'ילארדינו את שערה היחידי של איטליה, בתיקו 1-1. בחצי הגמר נגד גרמניה, בישל את השער הראשון שהבקיעה איטליה בהארכה, כשלבסוף הנבחרת ניצחה 2-0 ופירלו הוכתר כאיש המשחק. בגמר נגד צרפת, בישל פירלו למרקו מטראצי בקרן את שער השוויון. המשחק נגמר בתוצאה 1-1 והגיע לדו-קרב בעיטות עונשין שהוכרעו לטובת איטליה בתוצאה 3-5 ופירלו היה אחד ממבקיעי הפנדלים לזכות ארצו. פירלו נבחר גם לאיש המשחק בגמר. על תרומתו בטורניר קיבל פירלו את פרס "כדור הארד", הפרס השלישי בחשיבותו המוענק לשחקן יחיד.

פירלו במשחק איטליה נגד אנגליה ביורו 2012

ביורו 2008 הבקיע פירלו בעיטת עונשין בניצחון נבחרת איטליה על צרפת, בזכותו העפילה איטליה לרבע הגמר. ברבע הגמר הודחה איטליה על ידי ספרד בדו-קרב בעיטות עונשין. בגביע הקונפדרציות 2009 בישל פירלו שער לג'וזפה רוסי במשחק הפתיחה נגד ארצות הברית, אך איטליה הודחה כבר בשלב הבתים בעקבות שני הפסדים נוספים.

את שני משחקיה הראשונים של איטליה במונדיאל 2010, שנערך בדרום אפריקה, החמיץ פירלו בשל פציעה, ולמשחק השלישי, נגד סלובקיה, הוא נכנס כמחליף. נבחרת איטליה הודחה כבר בשלב הבתים של טורניר זה.

לאחר שהסתיים מונדיאל 2010 החל לאמן את נבחרת איטליה צ'זרה פראנדלי שמינה את פירלו להיות סגן הקפטן של הנבחרת, אחרי ג'אנלואיג'י בופון. פירלו עזר לנבחרת להעפיל ליורו 2012 שנערך בפולין ואוקראינה, כשהשתתף בתשעה ממשחקי המוקדמות והבקיע שער אחד. בטורניר עצמו, בישל פירלו לאנטוניו די נטאלה במשחק הפתיחה של שלב הבתים נגד ספרד, שנגמר בתוצאה 1-1. במשחק הבא הבקיע בבעיטה חופשית לרשתה של קרואטיה ובזה שאחריו בישל פירלו את השער הראשון בניצחון נבחרתו 2-0 על אירלנד. ברבע הגמר ניצחה איטליה את אנגליה אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין. פירלו הבקיע בדו-קרב בבעיטה חלשה ומוקפצת למרכז השער, בעיטה הידועה בשם "פננקה".‏[2] בחצי הגמר עזר לנבחרת לגבור על גרמניה ולהעפיל לגמר, בו הובסה על ידי ספרד 4-0.

פירלו היה שותף בגביע הקונפדרציות 2013, בו הגיע ל-100 הופעות במדי נבחרת איטליה. הוא עזר לנבחרת איטליה לנצח את מקסיקו 2-1 עם שער בבעיטה חופשית. במשחק השני בישל שער בניצחון 4-3 על יפן. חצי הגמר נגד ספרד הסתיים בתיקו 0 בתום 120 דקות. בדו-קרב בעיטות עונשין הבקיע פירלו את בעיטתו, אך איטליה הפסידה 7-6.

הוא שיחק עם נבחרתו במונדיאל 2014. המחזור השלישי והאחרון של שלב הבתים, שיחקה נבחרת איטליה נגד נבחרת אורוגוואי והפסידה 1-0. לאחר הדחתה של איטליה מהטורניר פרש פירלו מהנבחרת לאחר 12 שנים רצופות ששיחק בה.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון למאי 2014
קבוצה עונה ליגה גביע אירופה אחר סה"כ
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ברשה 1994/1995 1 0 - - - - - - 1 0
1995/1996 - - - - - - - - 0 0
1996/1997 17 2 1 0 - - - - 18 2
1997/1998 29 4 1 0 - - - - 30 4
סה"כ 47 6 2 0  – 49 6
אינטר מילאנו 1998/1999 18 0 7 0 7 0 - - 32 0
2000/2001 4 0 1 0 3 0 - - 8 0
סה"כ 22 0 8 0 10 0 40 0
רג'ינה קלצ'ו (השאלה) 1999/2000 28 6 2 0 - - - - 30 6
סה"כ 28 6 2 0 30 6
ברשה (השאלה) 2001 10 0 - - - - - - 10 0
סה"כ 10 0 10 0
מילאן 2001/2002 18 2 2 0 9 0 - - 29 2
2002/2003 27 9 2 0 13 0 - - 42 9
2003/2004 32 6 - - 9 1 3 1 44 8
2004/2005 30 4 1 0 12 1 - - 43 5
2005/2006 33 4 4 0 12 1 - - 49 5
2006/2007 34 2 4 0 14 1 - - 52 3
2007/2008 33 3 1 0 8 2 3 0 45 5
2008/2009 26 1 - - 3 1 - - 29 2
2009/2010 34 0 1 0 8 1 - - 43 1
2010/2011 17 1 3 0 5 0 - - 25 1
סה"כ 284 32 18 0 93 8 6 1 401 41
יובנטוס 2011/12 37 3 4 0 - - - - 41 3
2012/13 32 5 2 0 10 0 1 0 45 5
2013/14 30 4 1 0 10 2 1 0 42 6
סך הכול 99 12 7 0 20 2 2 0 128 14
סך הכול בקריירה 487 55 36 0 121 10 8 1 652 66

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים

ברשה
מילאן
יובנטוס

בינלאומיים

נבחרת איטליה

אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


כדורגלן השנה בסרייה א'

1997: מאנצ'יני  •  1998: רונאלדו  •  1999: ויירי  •  2000: טוטי  •  2001: זידאן  •  2002: טרזגה  •  2003: נדבד וטוטי  •  2004: קאקה  •  2005: ג'ילארדינו  •  2006: קנאברו  •  2007: קאקה  •  2008: איברהימוביץ'  •  2009: איברהימוביץ'  •  2010: מיליטו  •  2011: איברהימוביץ'  •  2012: פירלו  •  2013: פירלו