נאפולי (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כתיבה המתאימה למוסף ספורט.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
נאפולי
S.S.C. Napoli logo.svg
מידע כללי
כינוי פרטנופיי
אזורי (הכחולים)
החמורים הקטנים
תאריך ייסוד 1926
אצטדיון אצטדיון סאן פאולו בנאפולי
(תכולה: 78,210)
נשיא אאורליו דה לאורנטיס
מאמן רפא בניטס
ליגה סרייה A
תארים
מספר אליפויות 2 (1990, 1987)
מספר גביעים 5 (2012,2014, 1987, 1976, 1962)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

אגודת הכדורגל נאפוליאיטלקית: Società Sportiva Calcio Napoli) היא קבוצת כדורגל באיטליה. הקבוצה משחקת את משחקיה באצטדיון סאן פאולו. היא אינה מתהדרת בשלל תארים. נאפולי סיימה ראשונה בממוצע הקהל שלה מ-1966 עד 1988 (למעט שנתיים בהן מילאן הציגה ממוצע גבוה יותר) ובשנת 1985 הציגה ממוצע של 77,600 צופים למשחק. עם דייגו מראדונה, אחד מן הכדורגלנים הטובים בהיסטוריית המשחק, בשורותיה, זכתה הקבוצה בדאבל (אליפות וגביע) ב-1987, באליפות נוספת ב-1990 ובגביע אופ"א ב-1989. בעונת 2011/2012 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי הרביעי בתולדות המועדון עם ניצחון 2-0 על יובנטוס בגמר.

אחרי היעדרות ארוכה שנמשכה 6 שנים הצליחה הקבוצה לחזור לסרייה א' לקראת עונת 2006/2007 ואף על פי שעלתה תוך שנתיים מהליגה השלישית הצליחה הקבוצה לסיים במקום השמיני בעונתה הראשונה בסרייה א'. כתוצאה מכך, השתתפה הקבוצה בגביע האינטרטוטו, ממנו העפילה לגביע אופ"א.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה נוסדה ב-1904 על ידי ויליאם פות'ס ושותפו לעסקים הקטור באיון. תחילה נקראה הקבוצה "מועדון הכדורגל והקריקט של נאפולי" ושנתיים מאוחר יותר שונה השם ל"מועדון הכדורגל של נאפולי". בשנים הראשונות שיחקה הקבוצה בעיקר מול קבוצות מדרום איטליה או קבוצות שהורכבו מימאים, זאת מכיוון שהליגה האיטלקית הורכבה בשנותיה הראשונות רק מקבוצות מצפון איטליה. ב-1912, השתתפה הקבוצה לראשונה באליפות איטליה תחת השם "אינטרנציונאלה נאפולי".

ב-23 באוגוסט 1926 החליט נשיא המועדון דאז, ג'יורג'יו אסקרלי, איש עסקים יהודי,‏[1] לשנות את שם המועדון ל-"Associazione Calcio Napoli". תאריך זה נחשב בעיני ההנהלה הנוכחית של המועדון ואוהדי הקבוצה כתאריך הרשמי להקמת המועדון. בשנותיה הראשונות בליגה בכירה, נאפולי לא הרשימה והיוותה קבוצת תחתית, עם מינויו של האנגלי ויליאם גרבוט כמאמן, הפכה הקבוצה לקבוצת צמרת וסיימה פעמיים במקום השלישי. באותן שנים שיחקו בקבוצה המתאזרח הפרגוואי אטילה סאלוסטרו שהפך לכובש המצטיין של הקבוצה בכל הזמנים עם 118 שערים והמתאזרח הקרואטי אנטוניו וויאק שהפך לכובש השני המצטיין של הקבוצה עם 102 שערים.

התקופה לפני מראדונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60 ובאמצע שנות ה-70 הקבוצה הציגה סגל שחקנים מרשים אך לא הצליחה לזכות באף תואר מלבד שתי זכיות בגביע אחד. הקבוצה זכתה בתואר הראשון בתולדותיה ב-1962 אז זכתה בגביע איטליה. ב-25 ביוני 1964 שונה שם הקבוצה לשם הנוכחי "Società Sportiva Calcio Napoli".

עם מינויו של ברונו פסאולה כמאמן, חזרה הקבוצה למאבקי הצמרת וסיימה בין חמשת המקומות הראשונים באופן קבוע. היא אף סיימה במקום השני בעונת 1967/1968 אחרי מילאן. בקבוצה שיחקו באותן שנים שחקנים כדוגמת השוער דינו זוף, אומר סיבורי, ז'וזה אלטאפיני ואנטוניו יוליאנו שהפך עם השנים לשחקן עם מספר ההופעות הרב ביותר במדי הקבוצה.

תחת הדרכתו של המאמן לואיס ויניסיו סיימה הקבוצה פעמיים במקום השלישי בעונות 1970/1971 ו-1973/1974 והשתתפה בפעם הראשונה בגביע אופ"א. בעונת 1974/1975 סיימה הקבוצה במקום השני והצליחה גם להעפיל לסיבוב השלישי של גביע אופ"א. הקבוצה זכתה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע איטליה בעונת 1975/1976 אחרי ניצחון בגמר על מילאן.

לאחר הניצחון על סאות'המפטון בגמר הגביע האנגלו-איטלקי, העפילה הקבוצה לגביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1976/1977 והגיעה עד שלב חצי הגמר לאחר ניצחונות על הקבוצות בודה/גלימט, אפואל ניקוסיה ושלסק ורוצלב. הקבוצה שבה וסיימה במקום השלישי בעונת 1980/1981 אך לאחר מכן, הפכה לקבוצת תחתית.

תקופת הזוהר - ימי מראדונה העליזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההערצה לדייגו מראדונה

ב-1984 נאפולי הדהימה את עולם הכדורגל כשרכשה את דייגו ארמנדו מראדונה תמורת כ-7.5 מיליון דולר, ושברה את סכום שיא ההעברות עבור שחקן, אותו החזיק מראדונה עצמו כשנרכש על ידי ברצלונה מבוקה ג'וניורס.

הגעתו של מראדונה לנאפולי הכניסה את העיר להתלהבות גדולה, האגדה מספרת על אוהד נאפוליטני שחזר מסאן פאולו אחרי הצגת השחקן ובדרכו הביתה עבר בקרבת בית קברות ובכה על כך שהמתים מפסידים את השחקן הגדול ביותר שהעולם ראה. כבר בעונתו הראשונה נאפולי סיימה את השנה עם ממוצע של 77,600 צופים למשחק, ההתחלה אמנם הייתה צולעת אך נאפולי סיימה את העונה במקום ה-8 כשמראדונה כובש 14 שערי ליגה. בעונתו השנייה של מראדונה נאפולי המשיכה להתקדם וסיימה במקום השלישי כשמראדונה תורם 11 שערי ליגה כשהחשוב מביניהם היה שער הניצחון על יובנטוס, האלופה שבדרך, מבעיטת עונשין שקטעה 13 שנים ללא ניצחון נאפוליטני על היריבה השנואה מהצפון.

עונת 1986/1987 (שהגיעה לאחר מונדיאל 86' הגדול של מראדונה) הייתה העונה הגדולה ביותר בתולדות המועדון ונאפולי זכתה באליפות הראשונה שלה ומאוחר יותר השלימה זכייה בדאבל.

בקיץ שלאחר הזכייה צירפה נאפולי את קארקה הברזילאי וביחד עם מראדונה היוו השניים צמד קטלני, השניים שנהפכו להיות חברים טובים כבשו ביחד 28 שערים (מראדונה עם 15, קארקה עם 13) אך נאפולי לא הצליחה לשמור על תארה וסיימה שנייה אחרי מילאן. את עונת 1988/1989 נאפולי סיימה עם הרגשה חמוצה-מתוקה, הקבוצה סיימה בפעם השנייה ברציפות במקום השני כשהפעם מקדימה אותה אינטר אך התנחמה בזכייה בגביע אופ"א, הגביע האירופאי הראשון והיחיד בתולדות המועדון, אחרי ניצחון בגמר על שטוטגרט הגרמנית כשבדרך היא גוברת על יובנטוס, באיירן מינכן ובורדו.

שנתיים רצופות במקום השני דרבנו את מראדונה, שהוליך את נאפולי לזכייה שנייה באליפות כשבדרך הוא כובש 16 שערים, אך עונה זו לא בישרה את מה שיבוא מאוחר יותר. המונדיאל שנערך באיטליה הפגיש בחצי הגמר את איטליה המארחת ואת ארגנטינה בנאפולי, מראדונה קרא לתושבי נאפולי לתמוך בארגנטינה במקום באיטליה ונאפולי נקרעה בין האהבה למראדונה לבין הנאמנות למולדת. שנתו האחרונה של מראדונה הייתה בינונית, דייגו כבש רק 6 שערים, כולם מפנדל ונתפס משתמש בסמים.

שנות ה-90 - ימי השפל - השקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השעייתו של מראדונה נאפולי החלה להדרדר, האלופה הגאה של איטליה סיימה עונה נוראית ואף לא הצליחה להעפיל לגביע אופ"א, הקבוצה חזרה להיות קבוצת מרכז טבלה עם יומרות שהסתכמו בנסיון להעפיל לגביע אופ"א, למרות כשרונות בסגל כדוגמת צ'ירו פרארה, פאביו קנבארו, רוברטו אז'אלה, אנדרה קרוז, לורן בלאן, פאביו פקיה, דניאל פונסקה וג'אנפרנקו זולה. ב-1998, אחרי 33 שנים רצופות בסרייה A, נאפולי ירדה ליגה, הקבוצה נאלצה לבלות שנתיים בטרם חזרה לסרייה A אך לא הצליחה לשרוד וירדה שוב לסרייה B.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי נאפולי נחשבים מהטובים באיטליה

עוד בטרם הספיקו הנאפוליטנים להסתגל לסרייה B נחתה על הקבוצה מכה נוספת, החובות הכבדים של המועדון גרמו לקבוצה לפשוט את הרגל והקבוצה הורדה לסרייה C, כחלק מסילוק החובות, הקבוצה פורקה ובמקומה נוסדה Napoli Soccer, הקבוצה נרכשה על ידי הקולנוען אאורליו דה לאורנטיס שהחל לתכנן מיד את החזרה של הקבוצה למקומה הראוי - הסרייה A.

2004/2005 - נאפולי החלה עם יומרות גדולות אך פיספסה את העלייה כשהפסידה בפלייאוף לאבלינו. דה לאורנטיס לא התייאש והמשיך לחזק את הקבוצה ושנה מאוחר יותר חגגה נאפולי את החזרה שלה לסרייה B. במהלך השנתיים בסרייה C המשיכו האוהדים של הקבוצה לגדוש את יציעי סאן פאולו, למרות הליגה הנמוכה, נאפולי הציגה ממוצע קהל מהגבוהים באיטליה וקבעה שיא סרייה C - קרוב ל-65,000 צופים במשחק העלייה מול פרוג'יה.

2006/2007 - מיד אחרי שהבטיחה את העלייה הצהירו ראשי המועדון שהמטרה היא העפלה לסרייה A, הקבוצה החליטה להשאיר את אדוארדו רייה בתפקיד המאמן, שינתה את שמה בחזרה לSSC Napoli והחלה לבצע רכש מסיבי, התקוות והביטחון של הקבוצה רק התגברו לאחר משחקי האימון של הקבוצה וההצלחה במסגרת גביע מורטי שנערך בסאן פאולו במסגרתו התמודדה הקבוצה עם האלופה אינטר ומול יובנטוס. הקבוצה גם הצליחה במסגרת הגביע האיטלקי והדיחה את יובנטוס בסיבוב השלישי לאחר משחק מרתק בסאן פאולו שהסתיים ב- 3:3 ודו-קרב בפנדלים שהתסיים לזכות הקבוצה.

הקבוצה, שנחשבה מתחילת העונה כאחת המועמדות לעלייה לסרייה א', הצליחה לעמוד בציפיות וב- 10 ביוני 2007, העפילה הקבוצה לסרייה א' מהמקום השני לאחר שסיימה בתיקו 0:0 בחוץ מול גנואה שהבטיחה באותו משחק את עלייתה גם היא אחרי שסיימה בפער של 10 נקודות מפיאצ'נזה שבמקום הרביעי. בתום 42 מחזורי הליגה, סיימה נאפולי במקום השני עם 79 נקודות (6 נקודות פחות מיובנטוס), ניצחה 21 משחקים, סיימה ב-16 משחקים בתיקו והפסידה בחמישה. היא הבקיעה 52 שערים וספגה 29 שערים (ההגנה הטובה בליגה).

2007/2008 - עלייתה של הקבוצה התקבלה בהתלהבות רבה בעיר, לקבוצה נקשרו מיד שחקנים ילידי העיר שהבולטים ביניהם היו מאורו אספוזיטו ואנטוניו נוצ'רינו, למרות שהשניים לא הגיעו לבסוף, הקבוצה ערכה רכש מרשים שכלל בין היתר את אזקיל לאבצי, מרסלו זלאייטה, מנואלה בלאסי, מארק האמסיק, וולטר גרגאנו ומתאו קונטיני.

ראשי המועדון הציבו בפני הקבוצה את המטרה לסיים במקומות 10 עד 12, הקבוצה, נתמכת על ידי אלפי אוהדיה, הציגה יכולת טובה במהלך העונה. בעוד שבמשחקי הבית הצליחה הקבוצה בצורה מרשימה (ניצחה את כל קבוצות הצמרת למעט רומא), יכולתה במשחקי החוץ הייתה לא מרשימה ונאפולי סיימה את העונה עם 3 ניצחונות חוץ בלבד. הקבוצה סיימה את העונה הרגילה במקום השמיני עם 50 נקודות וזכתה בשל כך בהשתתפות בטורניר גביע האינטרטוטו. בשלב הראשון היא פגשה את פניוניוס היוונית אבל לא הצליחה להעפיל לשלב הבא לאחר הפסד 3:2 בסיכום שני המשחקים.

2008/2009 - כחלק מתוכנית ארוכת טווח כשהמטרה העיקרית היא העפלה לגביעי אירופה השונים, נאפולי המשיכה להתחזק והצליחה גם לשמור על שחקניה המובילים למרות התעניינות גוברת מצידן של קבוצות צמרת הן מאיטליה והן מרחבי אירופה. מאז חזרתה של הקבוצה לסרייה א', השקיע נשיא הקבוצה דה לאורנטיס כ-73 מיליון אירו לחיזוק הקבוצה והביא 16 שחקנים.

במשחק הפתיחה התמודדה נאפולי מול רומא במשחק חוץ שבסיומו התפרעו אוהדי הקבוצה בתחנת רכבת. הנזקים שגרמו האוהדים נאמדו בחצי מיליון אירו. כתוצאה מכך, הטילה ההתאחדות האיטלקית קנס כספי בסך 10,000 אירו וסגרה את שני יציעי ה"אולטראס" (האוהדים הקנאים של הקבוצה) לשלושה משחקי בית (מול פיורנטינה, פאלרמו ויובנטוס). בשל כך, במועדון מעריכים את ההפסדים הכלכליים בשל סגירת היציעים ב-3 מיליון אירו.

בעונת 2011/2012 הקבוצה סיימה במקום החמישי בליגה, וזכתה בגמר גביע המדינה נגד יובנטוס לאחר 25 שנה. בעונת 2012/2013 הקבוצה סיימה מקום שני וזו הייתה העונה הטובה ביותר במועדון מאז עונת הזכייה האחרונה בעונת 1989/90, שחקן הקבוצה אדינסון קבאני סיים כמלך שערים בליגה עם 29 שערים.

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה משחק באצטדיון סאן פאולו, אחד האצטדיונים הגדולים באיטליה. תכולת האצטדיון מוגבלת כיום ל-60,240 צופים בשל תקנות בטיחות. האצטדיון עצמו מכיל 78,210 מושבים ומשמש כאצטדיונה הביתי של הקבוצה משנת 1959. לפני שעברה לשחק בסאן פאולו, שיחקה נאפולי באצטדיון ארטורו קולאנה ואצטדיון ג'יורג'יו אקסרלי.

אוהדי הקבוצה הקנאים, המכונים "אולטראס", יושבים ביציעים מאחורי השערים הנקראים "קורבה A" ו"קורבה B" (מכילים 28,200 מקומות ישיבה ביחד). האצטדיון נחשב לאחד הקשים באיטליה ובעונת 2007/2008 ניצחה נאפולי את כל קבוצות הצמרת למעט רומא.

תלבושת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה משחק עם חולצות תכלת ומכנסיים לבנים. מדי הקבוצה לא השתנו מאז הקמת המועדון. עם זאת, חולצת החוץ עברה במהלך השנים מספר שינויים, במשך שנים רבות, השתמשה הקבוצה בחולצות לבנות ומכנסיים תכולים כמדי החוץ. בנוסף השתמשה הקבוצה במדים צהובים וכיום משתמשת הקבוצה במדים אדומים במשחקי החוץ של הקבוצה ובמדים לבנים כחולצה שלישית.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 בספטמבר 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Brazil.svg שוער רפאל
4 Flag of Brazil.svg מגן אנריקה
5 Flag of Uruguay.svg הגנה מיגל בריטוס
6 Flag of the Netherlands.svg קשר ג'ונתן דה גוזמן
7 Flag of Spain.svg קשר חוסה קאייחון
8 Flag of Brazil.svg קשר ג'ורג'יניו
9 Flag of Argentina.svg חלוץ גונזלו היגוואין
11 Flag of Italy.svg קשר כריסטיאן מאג'יו
14 Flag of Belgium (civil).svg קשר דריס מרטנס
15 Flag of Italy.svg שוער רוברטו קולומבו
16 Flag of Italy.svg הגנה ג'יאנדומאניקו מסטו
17 Flag of Slovakia.svg קשר מארק האמשיק
18 Flag of Colombia.svg הגנה חואן קאמילו סונייגה
מס' עמדה שם
19 Flag of Spain.svg קשר דויד לופז
21 Flag of Spain.svg חלוץ מיצ'ו
22 Flag of Croatia.svg הגנה יוסיפ ראדוסוביץ'
24 Flag of Italy.svg חלוץ לורנצו אינסינייה
26 Flag of France.svg חלוץ קאלידו קוליבאלי
31 Flag of Algeria.svg מגן פאוזי גולאם
33 Flag of Spain.svg בלם ראול אלביול
45 Flag of Argentina.svg שוער מריאנו אנדוחאר
77 Flag of Uruguay.svg קשר וולטר גרגאנו
83 Flag of Italy.svg שוער אנטוניו רוסאטי
88 Civil Ensign of Switzerland.svg קשר גוקהאן אינלר
91 Flag of Colombia.svg חלוץ דובאן זפאטה
Flag of Italy.svg קשר ג'יוזפה פאלמה

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם השחקן לאום הופעות
1 אנטוניו יוליאנו Flag of Italy.svg 394
2 ג'יוזפה ברוסקולוטי Flag of Italy.svg 387
3 מורנו פראריו Flag of Italy.svg 310
4 אטילה סאלוסטרו Flag of Paraguay.svg Flag of Italy.svg 273
- ברונו גרמליה Flag of Italy.svg 273
6 קרלו בוסקליה Flag of Italy.svg 259
7 אוטביו בוגאטי Flag of Italy.svg 256
8 צ'ירו פרארה Flag of Italy.svg 247
9 ברונו פסאולה Flag of Argentina.svg 240
10 ארנלדו סנטימנטי Flag of Italy.svg 227

הכובשים המצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם השחקן לאום שערים
1 אטילה סלוסטרו Flag of Paraguay.svg Flag of Italy.svg 118
2 אנטוניו וויאק Flag of Croatia.svg Flag of Italy.svg 102
3 דייגו מראדונה Flag of Argentina.svg 81
4 קארקה Flag of Brazil.svg 73
5 חוסה אלטאפיני Flag of Brazil.svg Flag of Italy.svg 71
6 לואיס ויניסיו Flag of Brazil.svg 69
7 אדינסון קבאני Flag of Uruguay.svg 67
8 קאנה Flag of Brazil.svg 56
- ג'יוזפה סבולדי Flag of Italy.svg 52
10 האסה יפסון Flag of Sweden.svg 52

נשיאי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם שנים
ג'ורג'ו אסקרלי 1926 - 1927
גוסטבו זינזארו 1927 - 1928
ג'ובאני מארסקה 1928 - 1929
ג'יורג'יו אסקרלי 1929-1930
ג'ובאני מארסקה
אאוגניו קופולה
1930 - 1932
וינצ'נזו סבארזה 1932-1936
אקילה לאורו 1936 - 1940
גאטאנו דל פצו 1940
תומאזו לאונטי 1940 - 1941
לואיג'י פישיטלי 1941 - 1943
אניבאלה פיינגה 1943 - 1945
שם שנים
וינצ'נזו סבארזה 1945 - 1946
פסקואלה רוסו 1946-1948
אגידיו מוסולינו 1948 - 1951
אלפונסו קומו 1951-1952
אקילה לאורו 1952 - 1954
אלפונסו קומו 1954-1963
לואיג'י סקוטו 1963- 1964
רוברטו פיורה 1964-1967
ג'ואקינו לאורו 1967 - 1968
אנטוניו קורצ'יונה 1968-1969
קוראדו פרליינו 1969 - 1971
שם שנים
אטורו סאקי 1971 - 1972
קוראדו פרליינו 1972-1983
מארינו ברנקאצ'ו 1983
קוראדו פרליינו 1983-1993
אלניו גאלו 1993 - 1995
וינצ'נזו שיאנו די קוללה 1995-1996
ג'אן מרקו אינוצ'נטי 1996 - 1998
פדריקו סקאלינגי 1999-2000
ג'ורג'ו קורבלי 2000
סלבטורה נאלדי 2001-2004
אאורליו דה לאורנטיס 2004 -

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Italy.svg ליגת העל האיטלקית, עונת 2014/2015

אודינזהאטלנטהאינטר מילאנואמפוליגנואההלאס ורונהיובנטוסטורינולאציו
מילאןנאפוליסמפדוריהסאסולופאלרמופארמהפיורנטינהצ'זנהקייבו ורונהקליארירומא