אנטוניוס מרגריטה
| לידה |
1490 רגנסבורג, דוכסות בוואריה-מינכן  |
|---|---|
| פטירה |
1542 (בגיל 52 בערך) וינה, ממלכת הבסבורג |
| מעסיק |
אוניברסיטת וינה |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| האתר הרשמי | |
  | |
.png)
אנטוניוס מרגריטה (ידוע גם כאנטוניו או אנטון מרגריטה) (סביבות 1492–1542) היה יהודי מומר בן המאה השש-עשרה. מרגריטה נתפס בעיני חוקרים רבים כאחד המקורות האפשריים לתפיסת היהדות האנטישמית של של מרטין לותר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניוס מרגריטה נולד ליעקב מרגליות, רב בעיר רטיסבון, גרמניה. בשנת 1522 המיר את דתו ונטבל לנצרות הלותרנית. בעקבות כך, סבל מאסר ולאחר מכן גורש מהקהילה היהודית באאוגסבורג עקב תלונות מהקהילה היהודית לקיסר קרל החמישי.
מרגריטה שימש כמורה לעברית באאוגסבורג, מייסן, צל, לייפציג ומשנת 1537 ועד מותו גם באוניברסיטת וינה. אחד מתרגומיו לעברית הוא ספר תהילים וקטעים מספר הבשורה על-פי מתי.
"האמונה היהודית כולה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגריטה ידוע בעיקר בזכות חיבורו הפולמוסי-האנטישמי "האמונה היהודית כולה" (בגרמנית: Der gantze Jüdisch Glaub) משנת 1530.
לדברי מרגריטה, מטרת החיבור היא "לחשוף את פניה האמיתיות של הדת היהודית" ולהעלות האשמות חריפות כלפי הרבנים מנהיגי הקהילות היהודיות. מרגריטה מזהיר את קוראיו הנוצריים מפני מגע ומסחר עם יהודים, ומפציר בהם שלא להיוועץ ברופאים יהודים תוך שהוא מציג תמונה שלילית של יום השבת היהודי ושל הנוהג להשתמש ב"גוי של שבת".
אחת הטענות הקשות בחיבור נוגעת לנאמנותם הפוליטית של היהודים, המצטיירים כנתינים בוגדניים ותומכי מדינות אויב, בראשן האימפריה העות'מאנית. חיבור זה השפיע עמוקות על מרטין לותר, שכתב בהשראתו את ספרו האנטישמי "על היהודים ושקריהם". לצד השפעתו הרחבה על האנטישמיות בראשית העת החדשה, נחשב החיבור גם למקור מידע חשוב על חיי היום-יום ומנהגי היהודים באותה התקופה. בחיבור זה נוסף, בין היתר, התרגום הראשון של סידור התפילה היהודי עבור קהל קוראים לא-יהודי (ראו: "בין יהדות לנצרו (יו)ת, בין אתנוגרפיה לפולמוס: כתיבתו של אנטוניוס מרגריטה על הקבלה ב'האמונה היהודית כולה'", מאת דניאל להמן).
בעקבות ההאשמות הקשות שהעלה בספרו מרגריטה כלפי היהודים, הוזמן מרגריטה לפולמוס ציבורי עם השתדלן היהודי יוסף איש רוסהיים לפני קרל החמישי וחצרו באאוגסבורג בשנת 1530[1]. הפולמוס הסתיים בניצחון מכריע של יוסף איש רוסהיים, שהוכיח כי טענותיו של מרגריטה נגד היהודים שקריות, והצליח לתבוע מהקיסר את גירושו של מרגריטה מהקהילה היהודית.
למרות החלטה זו, ספרו הודפס פעמים רבות נוספות, והמשיך להיות מצוטט על ידי אנטישמים במהלך המאות הבאות. גם מרטין לותר קרא את ספרו בשנת 1539 [1][2], לפני שכתב את המסכת האנטישמית שלו "על היהודים ושקריהם" בשנת 1543. חוקרים רבים ספורים שהייתה לספרו של מרגריטה השפעה רבה על צורת חשיבתו של לותר כלפי היהודים. הספר הודפס מחדש בשנת 1705 [2] וצטט ב-Synagoga Judaica (1603) מאת יוהנס בוקטורף. [3]
האנציקלופדיה היהודית כתבה על החיבור בשנת 1906:
המחבר לועג לטקסים יהודיים, מאשים את היהודים בהלוואה בריבית וברגשות עוינים לנוצרים ולנצרות וטוען נגד תקוותיהם המשיחיות. הוא גם מגנה את תפילת עלינו לשבח כנטייה אנטי-נוצרית. בהכרזה נגד הריבית והבטלה של היהודים, הוא פונה לשופטים בבקשה לתקן את הרוע ולהכריח את היהודים לבצע עבודת כפיים. הוא מאשים את הרופאים היהודים בבורות ותאוות בצע וטוען שלמרות דקתנותם בטקסים, היהודים אינם אדוקים ואינם נדיבים, וכי על אף סלידתם לכאורה מגיירות, הם משתוקקים לזכות באמונתם. לספר לשון הרע זה הייתה השפעה רבה על מרטין לותר שעשה בו שימוש בכתיבת ספרו "על היהודים ושקריהם" ("Von den Juden und Ihren Lügen")
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ JOSEL (JOSELMANN, JOSELIN) OF ROSHEIM (JOSEPH BEN GERSHON LOANZ) - JewishEncyclopedia.com, jewishencyclopedia.com
- ^ p.18.
