אנטונין דבוז'אק
אנטונין לאופולד דבוז'אק (צ'כית: Antonín Leopold Dvořák, להאזנה (מידע · עזרה), 8 בספטמבר 1841 - 1 במאי 1904), מלחין צ'כי, נולד ליד פראג ומת בה.
יצירותיו המפורסמות ביותר הן הסימפוניה "מן העולם החדש", הריקודים סלאבים, הרביעייה האמריקאית, הקונצ'רטו לצ'לו, האופרה רוסלקה (המבוססת על הסיפור "בת הים הקטנה" של אנדרסן) וכן כמה יצירות ווקאליות (Te Deum, רקוויאם).
תוכן עניינים |
ביוגרפיה[עריכה]
דבוז'אק נולד בנלהוזבס על יד פראג, שם חי רוב ימי חייו. הוא למד מוזיקה בבית הספר לעוגב בפראג בסוף שנות ה־50 של המאה ה־19, ובשנות השישים הוא ניגן בויולה בתזמורת האינטרימסתיאטר ("התיאטרון הזמני", עד בניית האופרה הצ'כית), שמשנת 1866 ניצח עליה בדז'יך סמטנה. היה זה בית האופרה הראשון שבו נוגנו אופרות בצ'כית.
מ־1892 עד 1895 היה דבוז'אק מנהל הקונסרבטוריון הלאומי בניו יורק. הקונסרבטוריון נוסד בידי ג'נט ת'ורבר, אשת חברה עשירה, שביקשה מלחין ידוע שינהל את המוסד על מנת להעניק לו יוקרה. היא כתבה לדבוז'אק וביקשה ממנו לקבל את התפקיד. הוא הסכים, בתנאי שתמלא אחר דרישותיו: שתלמידים אפרו-אמריקנים ואינדיאנים מוכשרים, שלא יוכלו לשלם את דמי הלימוד, יתקבלו בחינם. היא הסכימה, והוא נסע לאמריקה.
בתקופה זו הוא חבר להארי ברלי (Harry Burleigh), שהיה למלחין אפרו-אמריקאי חשוב. דבוז'ק לימד את ברלי קומפוזיציה; ובתמורה, ברלי שר לדבוז'ק במשך שעות שירי נשמה אמריקאיים מסורתיים. ברלי כתב מאוחר יותר עיבודים לכמה משירי הנשמה האלה.
בזמן נסיעתו לארצות הברית הוא כתב את יצירתו הפופולרית ביותר, סימפוניה מספר 9, "מן העולם החדש".
בזמן שהותו בארצות הברית שמע הופעה של הקונצ'רטו לצ'לו של המלחין ויקטור הרברט. הוא התרשם מאוד מאפשרויות השילוב של הצ'לו והתזמורת ששמע בקונצ'רטו זה, וכתב קונצ'רטו לצ'לו משלו, "הקונצ'רטו לצ'לו בסי מינור" (1895). קונצ'רטו זה נעשה לפופולרי מאוד מאז נכתב, וכיום הוא מנוגן רבות. הוא אף השאיר אחריו יצירה לא גמורה, "הקונצ'רטו לצ'לו בלה מז'ור" (1865), שהושלמה ונוגנה בידי המלחין הגרמני גינתר רפאל בין השנים 1925 ל־1929.
לדבוז'ק הייתה אישיות צבעונית ומגוונת. בנוסף לנגינה, היו לו שני תחומי עניין נוספים בחייו: רכבות והרביית יונים.
לבסוף חזר לפראג, שם היה מנהל הקונסרבטוריון משנת 1901 ועד מותו ב-1904. הוא נקבר בבית הקברות וישֶהְראד בפראג.
סגנון מוזיקלי והשפעות[עריכה]
יצירותיו של דבוזא'ק הן במבחר סגנונות: תשע הסימפוניות שלו נשארות במודלים הקלאסיים שבטהובן היה מזהה, ושניתן להשוותם לאלה של יוהנס ברהמס, אך הוא גם יצר בסגנון הפואמה הסימפונית החדשה שפיתח המלחין פרנץ ליסט, והשפעתו של ריכרד וגנר על כמה מיצירותיו ניכרת. רבות מיצירותיו נושאות השפעה של מוזיקת עם צ'כית, הן מבחינת המקצבים והן מבחינת הצורות המלודיות; הדוגמאות הטובות ביותר הן שתי הסדרות של המחולות הסְלַבוֹניים. חוץ מהיצירות שהוזכרו, דבוז'אק כתב גם אופרות (הידועה ביותר היא "רוסלקה") ומוזיקה לפסנתר.
הסימפוניות של דבוז'אק[עריכה]
בתחילה, מספור הסימפוניות של דבוזא'ק לא היה ברור; סימפוניית "העולם החדש" מוספרה בזמנים שונים כחמישית, השמינית והתשיעית. דבוזא'ק עצמו קרא לסימפוניה זו "החמישית", מתוך אמונה תפלה שמלחינים מתים לאחר הסימפוניה התשיעית שלהם. למרות חילופי השמות, הוא מת לפני שהשלים את העשירית. ב"העולם החדש" בתחילת הפרק השלישי הוא רומז לפרק השני בסימפוניה התשיעית של בטהובן.
בניגוד למלחינים רבים שהשתדלו שלא לכתוב סימפוניות עד לשנותיהם המבוגרות יותר (בעיקר המורה הרוחני שלו, יוהנס ברהמס), דבוזא'ק כתב את הסימפוניה מספר 1 כשהיה רק בן 24. היא קרויה "פעמוני זלוניצה", על שם כפר בבוהמיה ארצו, והיא בבירור יצירה של מלחין לא מנוסה, אף שהיא מראה פוטנציאל רב לעתיד. הסקרצו נחשב לפרק החזק ביותר, אך גם האחרים מעניינים. יש דמיון צורני רב בינה לבין הסימפוניה החמישית של בטהובן, אך מבחינה הרמונית ובאינסרומנטליזציה שלו, הוא מלחין רומנטי יותר, הדומה לפרנץ שוברט.
ללא ייחוד רב, אך עדיין איכותית, היא הסיפוניה מספר 2, שעדיין מביטה אל בטהובן. אך הסימפוניה מספר 3 מראה את ההשפעה העמוקה שהשרתה על דבוז'אק היכרותו עם המוזיקה של ריכרד וגנר ופרנץ ליסט.
אך ההשפעה של וגנר לא נמשכה לזמן ארוך; בקושי ניתן לשמוע אותה בסימפוניה מספר 4. זו, האחרונה בסימפוניות המוקדמות של דבוז'ק, נחשבת לטובה ביותר שלו. שוב הסקרצו הוא החלק הטוב ביותר, אך כבר כאן דבוז'אק מראה את שליטתו בכל הצדדים הצורניים.
הסימפוניות האמצעיות של דבוז'ק, מספר 5 ו־6, הן יצירות שמחות ופסטורליות. הן אינן מפורסמות כמו אחיותיהן המאוחרות יותר, אך יש שמחשיבים אותן כלא פחות טובות. החמישית היא הפסטורלית יותר, אף שיש בה פרק איטי ואפל, שארבעת התווים הראשונים שלו לקוחים מהנושא העיקרי של הקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי. השישית דומה לסימפוניה מס' 2 של ברהמס, במיוחד בפרק הראשון והאחרון.
סימפוניה מספר 7, מ־1885, היא הרומנטית ביותר מהסימפוניות שלו. היא שואבת השראה מברהמס וצ'ייקובסקי, ומשקפת את המאבק הפוליטי בפראג. מבחינה זו היא יצירה פטריוטית ביותר, שמאזנת בין שלווה עמוקה למאבק שמתחת לפני השטח. המבנה הוא הכי פחות ברור מבין הסימפוניות שלו. השביעית שונה מאוד מהשמינית, יצירה שקרל שומן השווה ליצירותיו של גוסטב מאהלר. יחד עם הסימפוניה האחרונה שלו, שתי אלו נחשבות כפסגת יצירתו ובין הסימפוניות הטובות ביותר במאה ה־19.
אולם היצירה הפופולרית ביותר היא הסימפוניה התשיעית, הידועה יותר בתת-הכותרת שלה, "מן העולם החדש" (From the New World). היא נכתבה זמן קצר לאחר שהגיע לאמריקה. בזמן שהלחין אותה, טען דבוז'אק לשימוש באלמנטים ממוזיקה אמריקאית כגון ספריטואלים כושיים ומוזיקה אינדיאנית, אך לאחר מכן הכחיש זאת. אמנם יש אלמנטים ביצירה זו המזכירים מוזיקה אינדיאנית, ודבוז'אק כתב אחר כך כי ביצירה זו הוא השתמש בנושאים שמנצלים אלמנטים ייחודיים של מוזיקה אינדיאנית. הדעה המקובלת היא כי ביצירה יש יותר ממוזיקת העם הבוהמית מאשר מוזיקה אינדיאנית.
ניל ארמסטרונג לקח עמו את הסימפוניה הזו לירח באפולו 11, כלי החלל הראשון שנחת על הירח ב־1969.
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
