גריגורי רספוטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גריגורי רספוטין

גריגורי יֶפימוביץ' רספוטין נוֹבִיךְ (Григо́рий Ефи́мович Распу́тин Но́вых, רוסית: 9 בינואר (21 בינואר) 1869 - 30 בדצמבר (17 בדצמבר)‏[1] 1916), מיסטיקן רוסי שנחשב לבעל כוחות ריפוי על-טבעיים ולבעל אישיות מהפנטת, והיה מקורב לחצר המלוכה הרוסית. מקורות רבים מתארים את רספוטין כנזיר, אך כינוי זה אינו מדויק: רספוטין היה נשוי בגלוי (באמונה הנוצרית חיי הנישואים אסורים על נזירים).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רספוטין נולד ב-9 בינואר 1869 בכפר פוקרובסקויה בסיביר תחת השם גריגורי יפימוביץ' רספוטין. משמעות שם משפחתו, 'רספוטין', פירושו "האיש שעל פרשת דרכים", מאחר שכשניתן שם זה המלאכה שעסק אבי המשפחה היה עגלון, לשם זה גם משמעות של כינוי לאדם מופקר. בדצמבר 1906 ביקש להוסיף לשם משפחתו את המילה 'נוֹבִיךְ', שמשמעה 'החדש', מאחר שבכפר שגר שם אז היו רבים ששמם 'רספוטין', והוא רצה למנוע טעויות בזיהוי עקב השם הזהה.[2]

הנער הפרוע, גילה לטענתו כשרון מופלא "לחוש את העתיד להתרחש". בהיותו בן שבע-עשרה, התוודע אל נזיר מכת ה"חליסטי", שגרסה שאל גאולת הנפש בידי אלוהים אפשר להגיע אך ורק דרך החטא. רספוטין שהה זמן-מה במנזרה של הכת, אך אחרי כן שב לכפרו, נשא אשה והוליד בן ושתי בנות. עד שנת 1901 חי רספוטין כאיכר בכפר קטן ליד נהר הטורה, ואז ממניעים לא ידועים נטש את משפחתו ונדד במרחבי רוסיה, למד קרוא וכתוב וסיגל לו השקפת עולם שעיקרה פילוסופיה דתית ואמונה דתית. בשנת 1903 הגיע רספוטין לסנקט פטרבורג, שם החל לצבור מוניטין כבעל כוחות על טבעיים, המסוגל לרפא חולים ולנבא את העתיד.

רספוטין היה מקורב לחצר המלוכה של הצאר ניקולאי השני, בגלל קרבתו לאשת הצאר, שהאמינה בכוחותיו להפסיק דימומים אצל בנה, הנסיך אלכסיי, שסבל מהמופיליה. רספוטין היה מקורב אל דרגי השלטון הגבוהים, והיה בעל השפעה על החלטות ועל מינויים. הוא אף עורר את קנאתם ואיבתם של מקורבי הצאר, שראו בו מתחרה המסכן את מעמדם. גם התנגדותו של רספוטין למעורבותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, שנאתו המוצהרת לאצולה ותמיכתו ברפורמות שיטיבו עם העם הרוסי הפשוט, הקימו לו אויבים רבים בחצר הצאר. השפעתו בחצר גדלה בהדרגה והגיעה לשיאה במהלך שנת 1916. באותה שנה בתמיכתו, מונה בוריס שטורמר לראש הממשלה.

רספוטין נעזר בענייניו הכספיים בשירותיהם של שני יהודים שהפכו למקורביו: מַנַסְיֶביץ'־מַנוּאילוֹב כיועץ משפטי, ואהרון סימַאנוֹביץ', צורף, מלווה בריבית ומנהל בית הימורים.‏[3] על פי הביוגרפיה מאת אנרי טרויה, התאמץ רספוטין להוכיח לצאר ולצארינה את האבסורד שבעלילת הדם שהביאה למשפט בייליס[4] והיה בעד הפסקת הפוגרומים ביהודים‏[5].

בלילה שבין ה-16 ל-17 בדצמבר 1916 הוזמן רספוטין על ידי קבוצת קושרים שכללה את הנסיך פליקס יוסופוב, בן דודו של הצאר והדוכס הגדול דימיטרי פבלוביץ' לארמון מויקה, משכנו של הנסיך יוסופוב בבירה סנקט פטרבורג. רספוטין, חובב הנשים היפות, שמח להצעה ולהזדמנות לשהות בחברתה של אשת יוסופוב, הנסיכה אירנה, שנחשבה לאישה היפה ביותר ברוסיה. בארמון, לפי גרסתו של יוסופוב, הוגשו לו עוגות ויין מורעלים בציאניד. לאחר שהרעל לא הרג אותו (מה שיוחס לסגולות העל טבעיות שלו), הקושרים נאלצו לירות בו, תוך שהם מנהלים אחריו מרדף בגן הארמון, ואז השליכוהו לנהר הניֵיבה. הוא היה בן 46 במותו. ישנה טענה כי בדיקה רפואית שבוצעה בגופה קבעה כי רספוטין מת מטביעה ולא מהיריות, אך טענה זו היא ככל הנראה עוד אחת מהאגדות הרבות הקשורות בשמו של רספוטין. טענה נוספת היא שמת מהיפותרמיה. להתנקשות הזו קדם ניסיון התנקשות קודם, של איכרה רוסייה, אשר נעצה סכין בבטנו של רספוטין זמן לא רב קודם לכן, בעת שסייר בכפרה, אולם באותו המקרה רספוטין קיבל טיפול רפואי וניצל.

הנסיכים יוסופוב ודימיטרי לא הועמדו לדין בגלל מעמדם הרם. הצאר בחר רק להגלות אותם מפטרוגראד, דבר שהעלה בציבור זעם רב כלפיו היות שהעמיד שיקולים של כבוד המשפחה מעל הכבוד שיש לתת לחוקים והראה שיש שני סוגי צדק ברוסיה: אחד המיועד לאנשים הפשוטים והאחר שמיועד לאצולה.

רצח רספוטין לא היה על רקע מהפכני או אידאולוגי, אך הוא נחשב לאחד מסימני התערערות שלטון הצארים בתקופה שלפני המהפכה הרוסית, ומן הסימנים שבישרו את בואה. הוא הוסיף לחוסר האמון שהעם הרוסי רחש לצארינה הגרמניה, שאף יחס לה פרשת אהבים עם רספוטין (שככל הנראה לא הייתה יותר משמועה).

האגדות מספרות כי רספוטין ידע לחזות את מותו הקרב, ואף את קץ שלטונה של שושלת רומנוב.

ב-21 בדצמבר 1916 הובאה גופת רספוטין לקבורה בהלוויה בה השתתפו הקיסרית וארבע בנותיה. בפקודת ראש הממשלה אלכסנדר קרנסקי הגופה הוצאה כדי לקברה במקום מרוחק אי שם בשדות. ב-10 במרץ 1917 חלה תקלה במשאית, סקרנים התאספו סביב הארון, פתחו אותו והוציאו את גופתו השחורה של רספוטין. הם החליטו לשרוף את הגופה ולפזר את האפר לכל עבר.

להקת בוני אם הקליטה שיר המספר את סיפורו (בשנת 2008 הוציאה הלהקה טוריסס גרסת כיסוי לשיר) ואף נעשה סרט על חייו. בעקבות הסרט הגיש הנסיך יוסיפוב, שהיה היחיד מבין הקושרים שנותר בחיים תביעת דיבה, אולם מי שזכתה בסופו של דבר בפיצוי כספי (לא גבוה) מיוצרי הסרט, היא אשתו, הנסיכה אירנה, מכיוון שבסרט הוצגה כמי שניהלה רומן עם רספוטין.

ביקורו של רספוטין בארץ ישראל ובירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של רספוטין על החצר הייתה כה גדולה, שבהשפעתו הועלו והופלו אנשי ממשל בכירים. מעמדו הרם בחצר הצארים יצר לו אויבים רבים. אויביו ניסו להכפישו בעיני הצאר והצאריצה. באחד ממשתאות הניאופים שלו צולם רספוטין על ידי צלם שארב לו. הצילומים היו בלתי נסבלים, והצאר הטיל עליו משימה: לעלות לרגל לאתרי הנצרות הקדושים בירושלים, ולהיטהר. לרספוטין לא הייתה ברירה, ובחג הפסחא בחודש מרס של שנת 1911 ביקר גרגורי רספוטין בארץ ישראל.

מסע הצליינות שלו יצא מאודסה, עבר דרך ההר הקדוש הר אתוס ביוון, ודרך טורקיה רודוס ולבנון הגיע לארץ ישראל. הוא נחת בחוף יפו, עלה לירושלים, ביקר במקומות הקדושים לנצרות ועורר, כדרכו, מהומה גדולה. הוא התגורר בירושלים בבית סרגיי, וביקר בכנסיית הקבר. הוא השתתף בטקסי חג הפסחא, ויסורי החרטה על דרכו החטאה גרמו לו לחשוש מאובדן הכוחות המיוחדים שלו, שבעזרתם השפיע על נשות רוסיה. בעת ביקורו בכנסייה הרוסית של גת שמנים, יצא אל הגן, ושם פקד אותו אירוע אפיפני, התגלותי, כל כך חריף, שהוא התעלף לזמן ארוך. אנשי הכנסייה הובילו אותו לאכסניה במגרש הרוסים. לאחר שהתאושש, ורוחו שבה אליו, החליט רספוטין שהאל מחל לו, והחליט לחזור לסנקט פטרבורג.

בעת שהותו בארץ ובירושלים, ביקר גם בכנסיות ובמנזרים הרוסיים שבבית לחם ובחברון.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספר "המעגל השחור", החמישי בסדרת הספרים "39 הרמזים", מתואר רספוטין כבן משפחת קהיל.
  • בזיכיון הלבוי מופיעה דמותו של רספוטין כנבל הראשי המנסה להביא לקץ העולם.
  • להקת בוני אם כתבה שיר על חייו ומותו של רספוטין.
  • בסרט "אנסטסיה" רספוטין הוא הנבל העיקרי שמנסה לחסל את אנסטסיה ובכך לזכות שוב בחייו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנרי טרויה, רספוטין, הוצאת כנרת, 2004
  • אהרון סימנוביץ, רספוטין והיהודים, זכרונות מזכירו האישי של ראספוטין, מרוסית - מלכה קולודני, הקדמה - רות בקי קולודני, תל אביב, ירון גולן, 1995
  • פרופסור אליעזר ויצטום, רספוטין מתארח בירושלים, מאמר ב"טבע וארץ", שנה כ"ט, גיליון 4
  • גדליה ז'גוב, המזכיר היהודי של ראספוטין, על ספרו של אהרון סימנוביץ, עת-מול, עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, י"ב (3), 1986
  • מירית גל-עד, בת-שבע, סיפורה של בת המושבה, הוצאת "מילוא", 2005. עמ' 34-35

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של רספוטין, תאריך לידתו הוא 10 בינואר 1869, ותאריך פטירתו הוא 16 בדצמבר 1916.
  2. ^ Варламов А. Н. Григорий Распутин-Новый. Серия ЖЗЛ. — М: Молодая гвардия, 2007. 851 стр.
  3. ^ אנרי טרויה, רספוטין, עמ' 93.
  4. ^ אנרי טרויה, רספוטין, עמ' 73.
  5. ^ אנרי טרויה, רספוטין, עמ' 116.