דייוויד פלאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד פלאט
DavidPlatt.jpg
מידע אישי
שם מלא דייוויד אנדרו פלאט
תאריך לידה 10 ביוני 1966
מקום לידה צ'דרטון שבאנגליה
גובה 1.78 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
1982 - 1985 מנצ'סטר יונייטד
מועדונים כשחקן
1985 - 1988
1988 - 1991
1991 - 1992
1992 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1998
1999 - 2001
קרו אלכסנדרה
אסטון וילה
בארי
יובנטוס
סמפדוריה
ארסנל
נוטינגהאם פורסט
134 (56)
121 (50)
29 (11)
16 (3)
55 (17)
88 (13)
5 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1989 - 1996 אנגליה 62 (27)
קבוצות כמאמן
1998 - 1999
1999 - 2001
2001 - 2004
סמפדוריה
נוטינגהאם פורסט
אנגליה עד גיל 21

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

דייוויד אנדרו פלאט (אנגלית: David Andrew Platt; נולד ב-10 ביוני 1966 בצ'דרטון שבלנקשייר) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הקשר.

קריירת מועדונים ונבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאט חתם במנצ'סטר יונייטד ב-1982, זמן קצר לאחר שעזב את בית הספר. הוא חתם על חוזה מקצוען בתחילת עונת 1984/1985, אך שוחרר בהעברה חופשית בינואר 1985 כתוצאה מהחלטה של המאמן רון אטקינסון לצמצם את הסגל. הוא הצטרף לקרו אלכסנדרה מהליגה הרביעית, ותוך זמן קצר זכה למוניטין של קשר מהיר המסוגל להבקיע שערים רבים.

ב-1987 הוא עזב את קרו והצטרף לאסטון וילה, ובעונתו הראשונה בווילה פארק סייע למועדון לחזור לליגה הראשונה. הוא היה אחד השחקנים הטובים ביותר בווילה במשך עונת 1989/1990, וכמעט הצליח להוביל את המועדון לזכייה באליפות. על הישגיו ויכולתו בעונה זו הוא זכה בתואר כדורגלן השנה בליגה האנגלית של התאחדות שחקני הכדורגל.

פלאט הופיע בפעם הראשונה בנבחרת אנגליה במשחק הידידות מול נבחרת איטליה ב-1989. הוא אף נכלל בסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 1990. פלאט ישב על ספסל המחליפים בכל משחקי שלב הבתים של המונדיאל, אך עלה כמחליף בתוספת הזמן במשחק שמינית הגמר מול נבחרת בלגיה. הוא הבקיע שער בדקה האחרונה של המשחק, שהיה הראשון בקריירה שלו וסייע לנבחרת להעפיל לרבע הגמר.

פלאט פתח בהרכב ברבע הגמר מול נבחרת קמרון בעקבות פציעתו של הקפטן בריאן רובסון, והבקיע את השער הראשון בניצחון האנגלי בתוצאה 3 - 2. הוא שיחק גם בחצי הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית. פלאט החמיץ הזדמנות נוחה להבקיע שער בזמן ההארכה, והבקיע את הפנדל השלישי בדו-קרב שנערך לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1 - 1. אולם, שחקני אנגליה החמיצו את שתי הבעיטות הבאות ונבחרתם הודחה מהמשך הטורניר. פלאט גם הבקיע שער בהפסד 1 - 2 לנבחרת איטליה במשחק על המקום השלישי.

לאחר המונדיאל חזר פלאט לתפקיד הקפטן של אסטון וילה. כמו כן, הוא שמר על מקומו בנבחרת אנגליה שמאמנה החדש היה גרהאם טיילור שאימן אותו באסטון וילה. הוא הרבה לשחק בנבחרת בתחילת שנות ה-90, הבקיע שערים אחדים והיה לאחד השחקנים הבולטים בה. הוא אף היה קפטן הנבחרת לעתים, אם כי טוני אדמס זכה מספר פעמים לענוד את סרט הקפטן.

אנגליה הפסידה בכל משחקי שלב הבתים של יורו 1992, כאשר פלאט הבקיע את השער היחיד בהפסד 1 - 2 לנבחרת שבדיה. הנבחרת כשלה בנסיונה להעפיל למונדיאל 1994 בארצות הברית למרות שפלאט המשיך להנהיג אותה מהקישור, וטיילור התפטר. טרי ונבלס שהחליפו השאיר את פלאט בהרכב, והוא הבקיע את השער הראשון של הנבחרת בתקופת ונבלס. לקראת יורו 1996 הוא זכה למספר קטן יותר של דקות משחק, ואילו טוני אדמס קיבל את סרט הקפטן.

פלאט השתתף כמחליף ברוב משחקי יורו 1996, ואף פתח ברבע הגמר מול נבחרת ספרד במקום פול אינס המושעה. בחצי הגמר הוא הבקיע פנדל במסגרת דו-קרב ההכרעה בסיום המשחק מול גרמניה, אך גם הפעם נבחרת אנגליה הפסידה והודחה מהמשך הטורניר. הוא פרש מהנבחרת זמן קצר לאחר מכן, ובסך הכל השתתף ב-62 משחקים והבקיע 27 שערים מאז הבכורה מול איטליה ב-1989.

במקביל לכך הוא עבר לאיטליה, ושיחק בהצלחה בבארי, יובנטוס וסמפדוריה. פלאט זכה בגביע אופ"א עם יובנטוס ב-1993, ובגביע האיטלקי עם סמפדוריה ב-1994.

הוא חתם בארסנל ב-1995, ושלוש שנים לאחר מכן זכה בתואר הראשון שלו בכדורגל האנגלי כאשר המועדון זכה בדאבל של אליפות וגביע ה-FA. באותה עונה הוא הבקיע אחד מהשערים בניצחון 3 - 2 על מנצ'סטר יונייטד בנובמבר 1997, שסייע לארסנל להמשיך להיאבק על האליפות.

הוא הודיע על פרישתו בקיץ 1998.

קריירת האימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודשים אחדים לאחר שעזב את ארסנל הוא חזר לסמפדוריה בתפקיד המאמן הראשי. צעד זה עורר מחלוקות מצד מועדונים אחרים באיטליה, שטענו כי לפלאט אין הכישורים הדרושים כדי לאמן מועדון בסרייה א'. פלאט התפטר לפני שסמפדוריה ירדה לסרייה ב'.

ביולי 1999 הוא התמנה לתפקיד המאמן של המועדון האנגלי נוטינגהאם פורסט, שזה עתה ירד מהפרמייר ליג. בעונת 1999/2000 הוא אף השתתף בשלושה משחקים. הוא אימן את פורסט במשך שתי עונות, אך זכה להצלחה מועטה והוציא סכומי כסף גבוהים על שחקנים שלא הצליחו. תקופתו של פלאט בפורסט התאפיינה בסכסוכים עם שחקנים מובילים, שבהדרגה הודחו מההרכב ושוחררו מהמועדון. המועדון ירד לליגה השלישית ארבע שנים לאחר שפלאט עזב.

פלאט התמנה לתפקיד המאמן של נבחרת אנגליה עד גיל 21 ב-17 ביולי 2001, וזכה להצלחה רבה יותר בהשוואה לתקופה שבה אימן את נוטינגהאם. הוא הדריך את הנבחרת בנסיונה המוצלח להעפיל לאליפות אירופה עד גיל 21 ב-2002. הוא עזב את תפקידו לאחר שלא הצליח להוביל את הנבחרת להעפלה לטורניר של 2004, והוחלף על ידי פיטר טיילור.

נכון ל-2009 הוא עובד כפרשן במשחקי הנבחרת עד גיל 21. כמו כן, הוא כותב טור באופן קבוע עבור המגזין FourFourTwo, ובו הוא נותן את פרשנותו בענייני טקטיקת כדורגל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס