רובי פאולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובי פאולר
Fowler, Robbie.jpg
מידע אישי
שם מלא רוברט ברנרד פאולר
תאריך לידה 9 באפריל 1975 (בן 39)
מקום לידה ליברפול שבאנגליה
גובה 1.73 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1984 - 1993 ליברפול
מועדונים מקצועיים
1993 - 2001
2001 - 2003
2003 - 2006
2006 - 2007
2007 - 2008
2008
2009 - 2011
2011 - 2012
ליברפול
לידס יונייטד
מנצ'סטר סיטי
ליברפול
קארדיף סיטי
בלקבורן רוברס
נורת' קווינסלנד פיורי
מואנגטונג יונייטד
236 (120)
30 (14)
80 (20)
30 (8)
13 (4)
3 (0)
28 (9)
13 (2)
נבחרת לאומית
1996 - 2002 אנגליה 26 (7)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

רוברט ברנרד "רובי" פאולראנגלית: Robert Bernard "Robbie" Fowler; נולד ב-9 באפריל 1975) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ. פאולר נחשב לאחד מגדולי השחקנים של ליברפול, במדיה כבש 183 שערים בכל המסגרות וממוקם חמישי בדירוג הכובשים שלה בכל הזמנים. לאורך הקריירה שלו שיחק, בין היתר, גם בקבוצות לידס יונייטד ומנצ'סטר סיטי, והוא הכובש השישי בטיבו בהיסטוריה של הפרמייר ליג. פאולר שיחק גם בנבחרת אנגליה, במדיה הופיע בגביע עולם אחד ובשתי אליפויות אירופה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולר נולד בליברפול שבמרזיסייד וגדל בטוקסת', מהאזורים הפנימיים של העיר. באותו זמן שמו היה רוברט רידר, כשם משפחתה של אמו. בהיותו בן שש בלבד התרחשו באזור מגוריו האירועים שנודעו כ"מהומות טוקסת'". בצעירותו היה פאולר אוהד של אברטון, וצפה על בסיס קבוע במשחקי הקבוצה בגודיסון פארק. הוא שיחק גם באחת מקבוצות הילדים של המועדון, ובין היתר הבקיע 16 שערים במשחק אחד.

ב-1985, בהיותו בן 10, הצטרף פאולר לאקדמיה של מועדון הכדורגל ליברפול לאחר שזוהה על ידי סקאוט מטעם המועדון. הוא התאמן במסגרת האקדמיה פעם בשבוע במסגרת הסכם עליו חתם עם המועדון. ב-1991 הוא עזב את האקדמיה וחתם על הסכם במחלקת הנוער של ליברפול. פחות משנה לאחר מכן הפך פאולר למקצוען.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולר החל לשחק במחלקת הנוער של ליברפול בשנת 1991. באפריל 1992 הוא חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו במועדון, בהיותו בן 17 בלבד, אולם בתחילה לא קיבל כלל הופעות משחק בקבוצה הבוגרת והמשיך לשחק בקבוצת הנוער.

במהלך עונת 1992/1993 ערך פאולר את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של ליברפול. מאוחר יותר הוא סייע לנבחרת אנגליה עד גיל 18 לזכות באליפות אירופה לנוער ב-1993, ובספטמבר אותה שנה הבקיע את שערו הראשון במדי ליברפול, בניצחון 1-3 על פולהאם במשחק הראשון מבין שניים במסגרת הסיבוב הראשון של גביע הפוטבול ליג. במשחק הגומלין הבקיע פאולר את כל חמשת השערים של קבוצתו, ובכך הפך לשחקן הרביעי בלבד בהיסטוריה של ליברפול שכובש כמות שערים כזו במשחק בוגרים.‏[1]

את עונתו המלאה הראשונה בקבוצה הבוגרת, 1993/1994, סיים פאולר ככובש השערים המצטיין של ליברפול עם 18 שערים. בין הופעותיו הבולטות נמנו שלושער נגד סאות'המפטון כבר במשחקו החמישי בקבוצה, ו-12 שערים שהבקיע במהלך 13 משחקיו הראשונים. עם זאת, אותה עונה הייתה מאכזבת עבור ליברפול - הקבוצה סיימה במקום השמיני בלבד בפרמייר ליג ולא הגיעה להישגים גבוהים גם בשאר הטורנירים. מינויו של רוי אוונס למאמן הקבוצה במקומו של גריים סונס יצר תקוות מחודשות לעתיד בקרב המועדון.

בעונת 1994/1995 הצטיין פאולר במיוחד כאשר השתתף בכל 57 המשחקים של ליברפול והבקיע 31 שערים, 25 מהם במסגרת הפרמייר ליג. הוא זכה עם הקבוצה בגביע הפוטבול ליג באותה עונה לאחר ניצחון על בולטון וונדררס במשחק הגמר, והגיע להישג יוצא-דופן כאשר הבקיע שלושה שערים במשך ארבע דקות וחצי במשחק נגד ארסנל - שיא כל הזמנים בתולדות הליגה האנגלית הבכירה. פאולר זכה פעמיים ברציפות בתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית בשנים 1995 ו-1996, והוא אחד משלושה שחקנים בלבד שהגיעו להישג זה, יחד עם ראיין גיגס ווויין רוני.‏[2]

פאולר במדי ליברפול

במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 נחשב פאולר לחלוץ הטוב ביותר באנגליה מבחינת יכולת הסיום שלו במצבי הבקעה. תדמית זו התבטאה, בין היתר, בכך שהבקיע למעלה מ-30 שערים בכל המסגרות במשך שלוש עונות רצופות, עד 1997. בעונת 1995/1996 שיתף פאולר פעולה בהצלחה עם חברו החדש להתקפת ליברפול, סטן קולימור, והשניים היוו יחד את אחת מחוליות ההתקפה היעילות ביותר באנגליה. באוטוביוגרפיה שפרסם תיאר קולימור את פאולר כשחקן הטוב ביותר ששיחק לצידו אי פעם. פאולר הבקיע 28 שערי ליגה ו-36 בכל המסגרות באותה עונה, ובין היתר הבקיע צמד שערים בניצחון 3-4 על ניוקאסל יונייטד, שלימים נבחר למשחק הטוב ביותר בעשור הראשון של הפרמייר ליג. ניצחון זה לא סייע לליברפול לזכות באליפות הליגה; הקבוצה סיימה במקום השלישי בעוד שמנצ'סטר יונייטד זכתה בתואר האליפות. פאולר השתתף עם קבוצתו גם בגמר גביע ה-FA של אותה עונה, אך גם שם היה שותף להפסד למנצ'סטר יונייטד.

במרץ 1996 ערך פאולר את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, והשתתף עמה מאוחר יותר ביורו 1996. בדצמבר אותה שנה הבקיע פאולר ארבעה שערים במשחק מול מידלסברו, כשאחד מהם היה שערו ה-100 במדי ליברפול. בסיום עונת 1996/1997 זכה פאולר בפרס על משחק הוגן מטעם אופ"א, על כך שבמשחק מול ארסנל הודה בשני השופט כי לא הוכשל על ידי השוער דייוויד סימן, בניגוד למה שדמה השופט. לאחר שהשופט לא נענה לבקשתו ופסק על בעיטת עונשין לזכות ליברפול, החמיץ פאולר את הבעיטה וג'ייסון מקאטיר הבקיע שער מהכדור החוזר. לאחר אותו משחק העיד פאולר כי לא החטיא את אותה בעיטה במתכוון, על אף שהיא נפסקה בניגוד לרצונו.

על אף היכולת הטובה שהציג, היה פאולר חלק מקבוצת שחקנים בליברפול שכונתה "ספייס בוייס", בשל התקריות הרבות בהן הסתבכו מחוץ למגרש. בעונת 1997/1998 סבל פאולר מפציעה שמנעה ממנו לשחק במשך כחצי שנה, וגרמה לו להיעדר מטורניר מונדיאל 1998 בו השתתפה נבחרת אנגליה. ב-1999 היה פאולר מעורב בשתי תקריות על המגרש: האחת עם אוהדי אברטון במהלך משחקה נגד ליברפול, והשנייה עם שחקן צ'לסי, גריים לה סוקס. בעקבות תקריות אלו הושעה משישה משחקים על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית. באותה שנה ובשנים שלאחר מכן ירד מעמדו של פאולר בליברפול של המאמן ז'ראר הוייה, במקביל לפריצה שעשה מייקל אואן בקבוצה ולהצטרפותו של אמיל הסקי. למרות זאת, הוא נכלל בסגל נבחרת אנגליה ליורו 2000.

בעונת 2000/2001 היה פאולר שותף לזכייתה של ליברפול בשלושה תארים, במה שנודע כ"טרבל גביעים". על אף שהיה לאופציה השלישית בלבד בעמדת החלוץ הוא כבש 17 שערים באותה עונה, ואף כיהן כקפטן הקבוצה במשחקים בהם פתח בהרכב, לאור פציעתו של ג'יימי רדנאפ. הוא הניף כקפטן את הגביע לאחר שכבש שער נגד ברמינגהאם סיטי ונבחר לשחקן המצטיין בגמר גביע הפוטבול ליג, אותו ניצחה הקבוצה בדו-קרב בעיטות עונשין. בגמר גביע אופ"א מול אלאבס הבקיע פאולר שער שהעלה את קבוצתו ליתרון 3-4, אך אלאבס השוותה בתוך תוספת הזמן. לבסוף ניצחה ליברפול בשיטת שער הזהב, ופאולר הניף את הגביע יחד עם סמי הופייה. גביע ה-FA בו זכה עם הקבוצה באותה עונה השלים זכייה בשלושה תארים בעונה אחת.

לידס יונייטד ומנצ'סטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף הפופולריות לה זכה פאולר בליברפול, הוא איבד את מקומו בסגל הקבוצה לעתים והשתתף בדקות משחק מעטות, בשל התבססותם של אואן והסקי בקבוצה וסכסוכים ששררו בינו לבין הוייה. בנובמבר 2001 הוא עבר לקבוצת לידס יונייטד, ששילמה תמורתו 11 מיליון לירות שטרלינג. מעברו של פאולר התבצע חודש בלבד לאחר שהבקיע שלושער במדי ליברפול נגד לסטר סיטי, והוא האשים את הוייה בתקשורת על כך שאילץ אותו לצאת מהקבוצה.‏[3] פאולר הבקיע 12 שערים לזכות לידס עד לסיום עונת 2001/2002, וסייע לה להשיג מקום במוקדמות גביע אופ"א. בסיום העונה הוא נכלל בסגל נבחרת אנגליה למונדיאל 2002 אך שותף במשחק אחד בלבד בטורניר, בשמינית הגמר מול נבחרת דנמרק.

במשחק אימון לפני פתיחת עונת 2002/2003 נפצע פאולר בברכו, ונעדר עד לחודש דצמבר. לאחר ששיחק שמונה משחקים באותה עונה במדי לידס הוא עבר לקבוצת מנצ'סטר סיטי. פאולר לא היה מרוצה בתחילה מהמעבר ונקלע לעימות עם יושב ראש הקבוצה ומאמנה, קווין קיגן, על תנאי חוזהו. לבסוף נכנע קיגן לדרישותיו של פאולר, והשחקן חתם בקבוצה בינואר 2003, תמורת שכר שהיה מותנה בחלקו במספר המשחקים בהם ייקח חלק. תחילת דרכו של פאולר בסיטי הייתה חלשה, והוא הבקיע שני שערים בלבד עד לסיום העונה.

גם בעונת 2003/2004 המשיך פאולר לסבול מחוסר התאמה לקבוצתו, ובתשעה מקרים בלבד שותף לאורך כל 90 הדקות של המשחק. הוא הבקיע שבעה שערי ליגה במהלך אותה עונה. הגעתו מריאל מדריד של חברו לשעבר בליברפול, סטיב מקמנמן, הפיחה תקווה מחודשת בפאולר להצלחה, אך זו לא הועילה ושני השחקנים ספגו ביקורת רבה על יכולתם החלשה ביחס לשכר שהם מקבלים. פאולר הפגין שיפור ביכולתו בחצי השני של עונת 2004/2005, אך החמצת בעיטת עונשין שלו במשחק האחרון של העונה מנעה ממנצ'סטר סיטי להעפיל לגביע אופ"א. למרות החמצה זו, זכה פאולר להוקרה בקרב אוהדי מנצ'סטר סיטי, וסיים בין שלושת הראשונים במשאל שחקן העונה של המועדון מטעם האוהדים.

פאולר סבל מפציעות תכופות במהלך החצי הראשון של עונת 2005/2006, מה שגרם לכך ששיחק פעמיים בלבד במהלך ארבעת החודשים הראשונים של העונה. את שער הליגה היחיד שלו בקבוצה באותה עונה הבקיע בינואר 2006, כאשר נכנס כמחליף בניצחון 1-3 על היריבה העירונית, מנצ'סטר יונייטד. לאחר משחק אחד בלבד הסכימה הנהלת מנצ'סטר סיטי לשחרר את פאולר מהקבוצה על מנת לאפשר לו לעבור בחזרה לליברפול, והוא חתם על חוזה בליברפול עד לסיום העונה.

סיום הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולר במדי נורת' קווינסלנד פיורי, 2009

עם הגעתו לליברפול התקבל פאולר בהערצה על ידי אוהדי המועדון, אשר זכרו לו לטובה את תקופתו הראשונה בקבוצה. במשחק הבכורה שלו בתקופתו השנייה בקבוצה, מול ברמינגהאם סיטי באצטדיון אנפילד, תלו אוהדי ליברפול שלטי עידוד מיוחדים לכבודו, וכאשר נכנס כמחליף במשחק נעשתה לכבודו קימת כבוד.‏[4] עד לסיום העונה הפגין פאולר יכולת טובה במדי ליברפול וזכה למחמאות מהמאמן רפאל בניטז. קצב הכיבוש שלו, חמישה שערים ב-14 משחקים, היה גבוה מזה של החלוצים האחרים בקבוצה. באותה עונה עקף פאולר את קני דלגליש והפך לכובש החמישי בטיבו של ליברפול בכל הזמנים.

בעונת 2006/2007 הבקיע פאולר את שני השערים הראשונים בקריירה שלו בליגת האלופות, במשחק במסגרת שלב הבתים בו הפסידה קבוצתו 3-2 לגאלאטסראיי. בשלב חצי הגמר של הטורניר, נגד צ'לסי, נכנס פאולר כמחליף מספר דקות לפני סיום ההארכה, לפני שליברפול ניצחה בדו-קרב בעיטות עונשין ועלתה לגמר. על אף שלא נכלל בסגל למשחק הגמר, זכה פאולר יחד עם קבוצתו במדליית הכסף של הטורניר מאחר שערך הופעות במסגרתו במהלך העונה. פאולר כיהן במספר משחקים כקפטן של ליברפול; הוא שיחק את משחקו האחרון במדי הקבוצה ב-13 במאי 2007, וזכה לקימת כבוד כאשר הוחלף. ביולי 2007 הפך פאולר לשחקן חופשי, לאחר שהבקיע 183 שערים ב-369 משחקים בכל המסגרות עבור ליברפול.

לאחר עזיבתו את ליברפול חתם פאולר בקבוצת קארדיף סיטי מאליפות הפוטבול ליג - הליגה השנייה בחשיבותה באנגליה. פאולר הבקיע מספר שערים בחודשים הראשונים שלו בקארדיף; הוא סייע לקבוצתו להעפיל לסיבוב הרביעי בגביע הפוטבול ליג בו נפגש באצטדיון אנפילד עם קבוצתו הקודמת, ליברפול, משחק בו הפסידה קארדיף בתוצאה 2-1. עם זאת, בחצי הראשון של עונת 2007/2008 הוא סבל ממספר פציעות שגרמו לו להחמיץ משחקים רבים, ובינואר 2008 נודע כי הוא ייעדר ממשחק עד לסיום העונה. הוא חזר לפעילות בסוף העונה ונכלל בסגל בגמר גביע ה-FA בו הפסידה קבוצתו לפורטסמות', אך לא שותף כלל במשחק עצמו.

בעונת 2008/2009 חתם פאולר על חוזה לשלושה חודשים בקבוצת בלקבורן רוברס, אותה אימן חברו לשעבר בליברפול, פול אינס. הוא שיחק במדי בלקבורן שלושה משחקים בלבד, ובפברואר 2009 חתם בקבוצה אוסטרלית חדשה שהוקמה, נורת' קווינסלנד פיורי. פאולר מונה לקפטן של פיורי בעונת 2009/2010, הראשונה שלו בליגה האוסטרלית והראשונה בתולדות המועדון.

ביולי 2011 חתם פאולר בקבוצה התאילנדית מואנג טונג יונייטד והיה מאמן שחקן. ביולי 2012 פרש פאולר ממשחק פעיל.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-23 בפברואר 2010‏‏[5]

מועדון עונה ליגה גביע גביע הליגה אירופה סך הכול
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ליברפול 1993/1994 28 12 1 0 5 6 0 0 34 18
1994/1995 42 25 7 2 8 4 0 0 57 31
1995/1996 38 28 7 6 4 2 4 0 53 36
1996/1997 32 18 1 1 4 5 7 7 44 31
1997/1998 20 9 1 0 4 3 3 1 28 13
1998/1999 25 14 2 1 2 1 6 2 35 18
1999/2000 14 3 0 0 0 0 0 0 14 3
2000/2001 27 8 5 2 5 6 11 1 48 17
2001/2002 10 3 0 0 0 0 7 1 17 4
לידס יונייטד 2001/2002 22 12 1 0 0 0 0 0 23 12
2002/2003 8 2 1 0 0 0 1 0 10 2
מנצ'סטר סיטי 2002/2003 13 2 0 0 0 0 0 0 13 2
2003/2004 31 7 4 1 2 1 4 1 41 10
2004/2005 31 10 0 0 1 1 0 0 32 11
2005/2006 4 1 1 3 0 0 0 0 5 4
ליברפול 2005/2006 14 5 0 0 0 0 2 0 16 5
2006/2007 16 3 0 0 3 2 4 2 23 7
קארדיף סיטי 2007/2008 13 4 0 0 3 2 0 0 16 6
בלקבורן רוברס 2008/2009 3 0 0 0 3 0 0 0 6 0
נורת' קווינסלנד פיורי 2009/2010 25 9 0 0 0 0 0 0 25 9
מואנג טונג יונייטד 2011/2012 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
סך הכול בקריירה 411 175 31 16 44 33 45 15 531 239

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברפול
נבחרת אנגליה
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית

1974:ביטי | 1975: דאי | 1976: בארנס | 1977: גריי | 1978: וודקוק | 1979: רג'יס | 1980: הודל | 1981: שאוו | 1982: מוראן | 1983: ראש | 1984: וולש | 1985: יוז | 1986: קוטי | 1987: אדמס | 1988: גאסקוין | 1989:מרסון | 1990:לה טיסיה | 1991: שארפ | 1992: גיגס | 1993:גיגס | 1994: קול | 1995: פאולר | 1996: פאולר | 1997: בקהאם | 1998: אואן | 1999: אנלקה | 2000: קיואל | 2001: ג'רארד | 2002: בלאמי | 2003:ג'נאס | 2004: פרקר | 2005: רוני | 2006:רוני | 2007: רונאלדו | 2008: פברגאס | 2009: יאנג | 2010: מילנר | 2011: וילשייר | 2012: ווקר | 2013: בייל | 2014: הזאר