איאן ראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איאן ראש
Ian Rush.jpg
מידע אישי
שם מלא איאן ג'יימס ראש.
תאריך לידה 20 באוקטובר 1961 (בן 53)
מקום לידה סיינט אסאף, וויילס
גובה 1.80 מטר
עמדה חלוץ חוד
מועדונים כשחקן
1978 - 1980
1980 - 1987
1987 - 1988
1988 - 1996
1996 - 1997
1997 - 1998
1998
1998 - 1999
1999 - 2000
סך הכל:
צ'סטר סיטי
ליברפול
יובנטוס
ליברפול
לידס יונייטד
ניוקאסל יונייטד
שפילד יונייטד
רקסהאם
סידני אולימפיקס
34 (18)
224 (139)
29 (7)
245 (90)
36 (3)
10 (0)
4(0)
18(0)
2 (1)
602 (265)
נבחרת לאומית כשחקן
1980 - 1996 ויילס 73 (26)
קבוצות כמאמן
2004 - 2005 צ'סטר סיטי

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

איאן ראשאנגלית: Ian Rush; נולד ב-20 באוקטובר 1961), הוא כדורגלן עבר ולשי. ראש היה חלוץ ליברפול בשנות ה-80 וה-90. הוא המבקיע הפורה ביותר בתולדות המועדון, עם 346 שערים.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש התחיל את הקריירה שלו בצ'סטר סיטי מהליגה השלישית, בשורותיה ערך את הופעת הבכורה בגיל 17. 14 השערים שהבקיע בעונת 1979-1980 משכו את תשומת לבו של בוב פייזלי ששילם עבורו 300,000 לירות שטרלינג בסוף העונה.

בעונתו הראשונה כשחקן ליברפול לא הצליח לכבוש מקום של קבע בהרכב לפני קני דלגליש ודייוויד ג'ונסון ונאלץ להסתפק בשבע הופעות ללא שערים.

העונה הבאה (1981-1982) הייתה עונת הפריצה שלו, בה כבש 30 שערים בכל המסגרות. ראש ודלגליש היו לצמד חלוצים אימתני וליברפול זכתה באליפות ראשונה מתוך שלוש רצופות וארבע בחמש השנים הבאות.

בעונת 1982-1983 זכה ראש בתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית לאחר שהוביל את ליברפול לזכייה שנייה ברציפות בדאבל שכלל זכייה באליפות הליגה האנגלית ובגביע הליגה. הוא כבש 24 שערי ליגה בעונה זו, כולל רביעייה בדרבי המרזיסייד באצטדיון גודיסון פארק נגד אברטון אותה אהד בילדותו וליברפול סיימה ראשונה בפער של 11 נקודות מווטפורד שסיימה במקום השני.

בעונת 1983-1984 זכה ראש בתואר כדורגלן השנה בליגה האנגלית כאשר ליברפול זוכה בטרבל שכלל זכייה שלישית ברציפות באליפות הליגה, זכייה רביעית ברציפות בגביע הליגה ובנוסף בגביע אירופה לאלופות. בעונה זו כבש החלוץ הוולשי לא פחות מ-47 שערים ב-65 משחקים בכל המסגרות. ראש זכה בעונה זו גם בכדורגלן השנה בליגה האנגלית (עיתונאים) ובנעל הזהב האירופית והיה לשחקן הראשון בליגה האנגלית שזוכה בתואר זה. באוקטובר 83 כבש ראש חמישייה לרשתה של לוטון טאון במשחק הליגה בו ניצחה ליברפול באנפילד 6-0.

בינואר 1984 בניצחון 3-1 על אסטון וילה, ראש היה לשחקן הראשון של ליברפול שכובש שלושער במשחק ליגה בוילה פארק, רק רובי פאולר הצליח לשחזר זאת בנובמבר 1998 (נכון ל-2010).

עונת 1984-1985 הייתה העונה הראשונה מזה 10 שנים שליברפול מסיימת ללא תואר. הקבוצה הגיעה לגמר אליפות אירופה בפעם החמישית, אבל הגמר ששוחק באצטדיון הייזל שבבלגיה הסתיים באסון בו נהרגו 39 מאוהדי יובנטוס. בעקבות האסון הורחקה ליברפול יחד עם ראש מהמפעלים האירופיים ל 6 שנים, דבר שפגע במספר ההופעות שלו באירופה וכנראה גם במספר השערים שלו בקריירה.

בעונת 1985-1986 זכתה ליברפול בדאבל, כאשר ראש כובש צמד בגמר הגביע האנגלי בניצחון ליברפול 3-1 על אברטון ונבחר לאיש המשחק.

בקיץ 1986 הסכימה ליברפול למכור אותו ליובנטוס תמורת 3.2 מיליון ליש"ט (סכום שיא אז). כחלק מתנאי העסקה הוא הושאל לליברפול לעונה הבאה, בה סיימה ליברפול את הליגה שנייה ליריבתה העירונית אברטון למרות 30 שערי ליגה ו-40 סך הכול שהבקיע.

באיטליה שיחק רק עונה אחת. הוא התקשה להסתגל לחיים מחוץ לאיים הבריטיים ונרכש בחזרה על ידי ליברפול באוגוסט, 1988 תמורת 2.7 מיליון לירות שטרלינג. הקדנציה השנייה שלו בליברפול ארכה כשמונה שנים ובמהלכה זכתה הקבוצה באליפות נוספת ופעמיים בגביע האנגלי.

קדנציה שנייה בליברפול 1996 - 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחזר ראש לקדנציה השנייה שלו בליברפול הייתה לו תחרות רצינית על עמדת החלוץ עם פיטר בירדסלי וגון אולדרידג', שהגיע לאנפילד כמחליפו של ראש. הסברה הייתה שראש ואולדרידג' יותר מדי דומים בסגנון המשחק שלהם מכדי לשחק ביחד (לעתים קרובות נהגו לציין גם את הדמיון החיצוני ביניהם).

בעונת 1988-1989 אולדרידג' פתח בהרכב וכבש בעקביות, עובדה שהשאירה את הוולשי על הספסל. בגמר הגביע של אותה עונה שוב כבש ראש צמד ושוב נגד היריבה העירונית אברטון. בפתיחת המשחק (דקה 4) היה זה דווקא אולדרידג' שכבש את שער היתרון לליברפול, בדקה ה 73 ראש החליף את אולדרידג' ודקה לסיום אברטון הישוותה על ידי המחליף סטיוארט מקול. המשחק נכנס להארכה ולאחר 5 דקות ראש העלה את ליברפול ל 2-1 , מקול השווה שוב בדקה ה 102 ודקתיים לאחר מכן קבע ראש את תוצאת המשחק 3-2.

בפתיחת עונת 89-90 הועדף ראש על פני אולדרידג' מה שהוביל את החלוץ האירי לעזוב לריאל סוסיאדד ולהפוך לשחקן הראשון שאינו באסקי שחותם בקבוצה. ראש סיים את העונה עם 26 שערים וזכה עם ליברפול באליפות נוספת.גם את עונת 90-91 סיים עם 26 שערים, עונה בה קני דלגליש הודיע על התפטרותו וגרהאם סונס ששיחק לצידו בליברפול ובנבחרת סקוטלנד החליפו בתפקיד.

בעונת 91-92 פציעה גרמה לכך שראש שותף ב 18 משחקי ליגה בלבד בהם כבש 3 שערים, השער השלישי היה בניצחון 2-0 בבית נגד מנצ'סטר יונייטד ב 26 באפריל 92, ניצחון שהוציא את היריבה המרה ממאבק האליפות בו זכתה לידס יונייטד, היה זה השער הראשון שהבקיע ראש נגד מנצ'סטר יונייטד. את העונה סיימה ליברפול במקום השישי בלבד והייתה זו הפעם הראשונה שהקבוצה לא מסיימת כאלופה או כסגנית מאז 1981, בכל זאת ראש זכה בעונה זו בפעם השלישית בגביע האנגלי כאשר הוא כובש עבור ליברפול את השער השני בניצחון 2-0 על סנדרלנד מהליגה השנייה.

את עונת 92-93 סיים ראש עם 14 שערי ליגה ו 22 בסה"כ, ב 18.10.92 כובש ראש את שערו השני בקריירה נגד מנצ'סטר יונייטד ועושה היסטוריה כאשר הוא עוקף את רוג'ר האנט ומעמיד את מנין שעריו בקבוצה על 287.

בעונת 93-94 מונה ראש לקפטן הקבוצה על ידי סונס והיה השחקן היחיד בעונה זו ששותף בכל משחקי הקבוצה - 49 במספר, בשלב מוקדם של העונה שולב לצידו הכישרון הצעיר והמבריק רובי פאולר, ראש סיים את העונה שבמהלכה החליף רוי אוונס את סונס בעמדת המאמן עם 14 שערי ליגה ו 19 בסה"כ.
בעונת 94-95 זכה ראש בפעם החמישית בגביע הליגה עם ליברפול אחרי ניצחון בגמר 2-0 על בולטון, בסיבוב הרביעי באיווד פארק אצטדיונה של בלקבורן (שזכתה בסיום העונה באליפות) כבש ראש שלושער. הזכייה בגביע הליגה הייתה התואר האחרון בו זכה איאן ראש.

בקיץ 95 שילמה ליברפול לנוטינגהאם פורסט 8.5 מיליון ליש"ט עבור סטן קולימור, היה זה סכום שיא להעברה בכדורגל הבריטי. הגעתו של קולימור יחד עם ביסוס מעמדו של פאולר בהרכב (סיים את עונת 94-95 עם 31 שערים בכל המסגרות) סימנו את סוף עידן ראש באנפילד.את עונת 95-96 פתח אומנם ראש בהרכב הראשון אך בהמשך איבד את מקומו לפאולר. ההופעה האחרונה של ראש מבין 660 ההופעות שלו במדי ליברפול הייתה בסוף עונה זו כאשר ליברפול הפסידה בגמר הגביע ליריבה המרה מנצ'סטר יונייטד.

הוא עזב את ליברפול בהעברה חופשית במאי 1996.

לאחר שעזב את ליברפול בגיל 35, שיחק עוד שלוש עונות, בשורותיהן של לידס יונייטד, ניוקאסל יונייטד, שפילד יונייטד, רקסהאם וסידני אולימפיק אך לא שיחזר את כושר ההבקעה שלו עבורן.

השתייכותו לנבחרתה הצנועה של ויילס מנעה ממנו השתתפות במונדיאל, אף שב-1994 היו הוא וחבריו לנבחרת קרובים להעפלה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש החל את קריירת האימון שלו ברקסהאם ובליברפול (שם שימש כמאמן חלוצים). ב-2004 חזר למועדון נעוריו צ'סטר סיטי לשמש כמנג'ר, עד שהתפטר באפריל 2005.

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש מחזיק כאמור בשיא ההבקעות של ליברפול בכל המסגרות גם יחד. נוסף על זה הוא מחזיק את שיאי המועדון הבאים:

  • שיא ההופעות בגביע הליגה (78)
  • שיאי השערים בגביע הליגה ובגביע האנגלי (48 ו-39 בהתאמה)
  • מספר ההופעות הבינלאומיות והשערים הבינלאומיים הרב ביותר של שחקן המועדון (67 ו-26 בהתאמה)
  • מספר השערים הגבוה ביותר בדרבי נגד אברטון (25).

20 השערים שכבש באירופה היו גם הם שיא מועדון אך שיא זה נשבר על ידי מייקל אואן.

בנוסף לשיאי המועדון מחזיק ראש גם בשיאים האנגליים הכללים הבאים:

  • שיאי השערים בגביע הליגה ובגביע האנגלי שלאחר מלחמת העולם השנייה (49 ו-43 בהתאמה)
  • שיא השערים לשחקן במעמד גמר הגביע האנגלי (חמישה בשלוש הופעות)

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאן ראש: הופעות ושערים (כל המסגרות)
קבוצה הופעות שערים ממוצע שערים למשחק
צ'סטר סיטי 39 17 0.44
ליברפול 660 346 0.52
יובנטוס (איטליה) 29 7 0.24
לידס יונייטד 42 3 0.07
ניוקאסל יונייטד 14 2 0.14
שפילד יונייטד 4 0 0
רקסהאם 24 0 0
סך הכול (מלבד הנבחרת) 812 375 0.46
נבחרת ויילס 73 28 0.38
סך הכול 885 403 0.46

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית

1974:ביטי | 1975: דאי | 1976: בארנס | 1977: גריי | 1978: וודקוק | 1979: רג'יס | 1980: הודל | 1981: שאוו | 1982: מוראן | 1983: ראש | 1984: וולש | 1985: יוז | 1986: קוטי | 1987: אדמס | 1988: גאסקוין | 1989:מרסון | 1990:לה טיסיה | 1991: שארפ | 1992: גיגס | 1993:גיגס | 1994: קול | 1995: פאולר | 1996: פאולר | 1997: בקהאם | 1998: אואן | 1999: אנלקה | 2000: קיואל | 2001: ג'רארד | 2002: בלאמי | 2003:ג'נאס | 2004: פרקר | 2005: רוני | 2006:רוני | 2007: רונאלדו | 2008: פברגאס | 2009: יאנג | 2010: מילנר | 2011: וילשייר | 2012: ווקר | 2013: בייל | 2014: הזאר

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

זוכי נעל הזהב האירופית

1968: אוסביו | 1969: צ'קוב | 1970: מילר | 1971: סקובלאר | 1972: מילר | 1973: אוסביו | 1974: יזלדה | 1975: גיורגסקו | 1976: קאיפס | 1977: גיורגסקו | 1978: קרנקל | 1979: קיסט | 1980: ואנדנברג | 1981: סלאבקוב | 1982: קיאפט | 1983: גומז | 1984: ראש | 1985: גומז | 1986: ואן באסטן | 1987: קמטארו/פולסטר | 1988: קולאק | 1989: מתיוט | 1990: סאנצ'ס/סטויצ'קוב | 1991: פנסב | 1992: מקויסט | 1993: מקויסט | 1994: טיילור | 1995: אבטיסיין | 1996: אנדלאדזה | 1997: רונאלדו | 1998: מכלס | 1999: ג'רדל | 2000: פיליפס | 2001: לארסון | 2002: ג'רדל | 2003: מקאיי | 2004: הנרי | 2005: הנרי/פורלאן | 2006: טוני | 2007: טוטי | 2008: כ. רונאלדו | 2009: פורלאן | 2010: מסי| 2011: כ. רונאלדו | 2012: מסי | 2013: כ. רונאלדו/סוארס