האל האב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| התאולוגיה הנוצרית |
 |
| פורטל נצרות |
| מושגים בנצרות |
| האלוהות |
| השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש קרדו · פסוקית ומהבן · אריאניות הסבליאניות · המקדוניות |
| כריסטולוגיה |
| לוגוס · התגלמות דיופיזיטיות · מיאפיזיטיות · מונופיזיטיזם דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה |
| האדם והאל |
| החטא הקדמון · כפרה · פלאגיאניזם חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה |
| תאולוגים חשובים |
| טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס אתנסיוס · וסיליוס רבא · גריגוריוס מנזיאנז הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס יוחנן כריזוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני ברנר מקלרבו · תומאס מאקווינס · אנסלם לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי |
בדתות רבות, אחד מהתארים המוענקים לאלוהים הוא אב. ברבות מהדתות הפוליתאיסטיות האל העליון מתואר כ"אביהם של האלים ובני האדם". ביהדות אלוהים מכונה "אבינו" משום שהוא היוצר, קובע החוקים והמגן (בדומה לתפקידו המסורתי של אב במשפחה). בדומה לכך, בנצרות ניתן לאלוהים תואר זה מסיבות אלו, אך גם משום אבהותו על ישו, מבשר הדת. באופן כללי, כשתואר "אב" מיוחס לאל בכתבים דתיים, זה נובע מכך שהוא היוצר של ברואיו, כוח עליון, פטריארך ומגן.
תוכן עניינים |
[עריכה] האל האב בדתות פוליתאיסטיות
בדתות פוליתאיסטיות רבות, אל אחד או יותר נחשב למנהיג שאחריו שאר האלים והאנושות. בניגוד לדתות מונותאיסטיות, בדתות בעלות אלים רבים לאל האב מיוחסות גם תכונות אבהיות לא-חיוביות. לדוגמה, במיתולוגיה היוונית זאוס היה אביהם של אלים ומספר בני אדם, כתוצאה מיחסים מחוץ לנישואים. גם בדת הכנענית אל, ראש הפנתיאון, נחשב לאב האלים ובני האדם, ואף מכונה בתואר "אב אדם" - אבי האדם, ואף "אב שנם" - אבי השנים.
[עריכה] האל האב במונותאיזם
בשתיים מהדתות המונותאיסטיות העיקריות, יהדות ונצרות, האל מכונה "אבינו" בשל מעורבותו הפעילה בחייהם של בני האדם, בדומה לדרך בה מתעניין אב במעשי ילדיו. לפיכך, מאמינים מונותאיסטים כי ביכולתם לפנות לאל באמצעות תפילה, אם כדי להלל אותו או כדי להשפיע על התנהלותו. המתפללים מצפים כי האב ייענה לבקשות ילדיו, בין השאר על ידי הענשת אלו שאינם מתנהגים כשורה, בדומה לדרך בה מעניש אב את ילדיו השובבים, כדי להחזיר את הסדר ואת הצדק למאמינים בו.
| ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליהם כמו אל בנים, לאמר מוסר ה', בני, אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו; כי את אשר יאהב ה' יוכיח, יכאב את בן ירצה. אם סובלים אתם מוסר, דעו כי כאב עם בניו, כן מתנהג אלוהים עמכם; כי איה הבן אשר אביו לא ייסרנו? אך אם תהיו באין מוסא, אשר היה מנת כולם, אז ממזרים אתם ולא בנים. | ||
| -- הברית החדשה - האגרת אל העברים, פרק 12, פס 5-8, תרגום דעליטש | ||
באסלאם, האל אינו לובש דמות אב. תפיסת היחסים בין האל ומאמינו כיחסים בין אב לבן נאסרת בקוראן.
| היהודים והנוצרים אמרו, אנו בני אלוהים ואהוביו. אמור, אם כן, מדוע העניש אתכם על חטאיכם? אינכם אלא בשר ודם מאשר ברא. הוא סולח לאשר יחפוץ ומעניש את אשר יחפוץ, ולאלוהים מלכות השמים והארץ ואשר ביניהם, וסוף כולם לשוב אליו. | ||
| -- הקוראן - סורה 5, איה 18. תרגום אורי רובין, הוצאת אוניברסיטת ת"א | ||
[עריכה] ביהדות
ביהדות, לעתים אלוהים מכונה "אבינו" או "אבינו מלכנו", למשל בתפילות: תפילת אבינו מלכנו, שבה כל בקשה נפתחת במילים "אבינו מלכנו", ותפילה לשלום המדינה, הפותחת ב"אבינו שבשמים". אלוהים נחשב ל"אב" משום שהוא "אבי העולם" אשר יצר אותו והוא קובע החוקים.
בראייה היהודית, אלוהים מקיים עם עמו מערכת יחסים הדומה לזו שבין אב ובניו, על ידי הענקת התנ"ך, המצוות ועוד. לאל היהודי מיוחס גם התפקיד האבהי של הגנה - הוא מכונה אביהם של העניים, האלמנות והיתומים, כמגינם ומבטיח כי צדק ייעשה עמם. הוא גם מכונה אביהם של המלכים, כמורה המסייע להם לשפוט על שבטי ישראל.
ישנן מצוות ביהדות שטעמן הוא בקרבה הזו, כמו איסור על אבלות יתירה על המת: "בנים אתם לה' אלהיכם, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת."[1] במקרא, מכת בכורות של מצרים מוצדקת בהתעללות מצרים בישראל, ולכן זו פעולת מידה כנגד מידה: "ואמרת אל פרעה כה אמר ה': בני בכרי ישראל: ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנכי הרג את בנך בכרך." [2]
[עריכה] מגדר האל במונותאיזם
למרות שמרבית הדתות המונותאיסטיות מחשיבות את אלוהים כרוח, שלפיכך אין לה מגדר, לאל האב מוענקים תפקידי מגדר גבריים. הוא נחשב לדומיננטי (לא כנוע), מלא עוצמה (לא חלש), אבהי (לא אמהי), קר רוח (לא רגשני), ששיקוליו הם רמים מכדי שיוכלו בניו להבין אותם. האל מיוחס בדרך כלל בצורה הגברית "הוא".
עם זאת, הכינוי לאלוהות ביהדות "שכינה" הוא דווקא ממגדר נשי.
[עריכה] האל האב בנצרות
בנצרות האל מכונה "אב" במובן שונה מאוד מדתות מונותאיסטיות קודמות לה, מלבד היותו היוצר של העולם והמספק לברואיו. בנצרות האל מכונה אב גם בשל קשרו לבנו היחיד - ישו; מערכת יחסים אינטימית ובלעדית זו חורגת מזו הקיימת ביהדות.
| הכול נמסר לי מאת אבי ואין מכיר את הבן, בלתי האב; ואין מכיר את האב, בלתי הבן ואשר יחפוץ הבן לגלותו לו | ||
| -- הברית החדשה - מתי, פרק 11, פס' 27, תרגום דעליטש | ||
כך מאמינים הנוצרים כי הם יכולים להשתתף במערכת היחסים הנצחית בין האב לבנו, באמצעות ישו, שירש חלק מתכונותיו האלוהיות של האל ואף מוגדר כיורשו[3]. נוצרים מאמינים מכנים עצמם "ילדיו המאומצים" של האל.
| ובמלאת העת, שלח האלוהים את בנו, אשר נולד מאשה וניתן תחת יד התורה, לפדות את אשר היו תחת יד התורה, למען נקבל את משפט הבנים. ויען כי בנים אתם, שלח האלוהים בלבבכם את רוח בנו הקורא אבא, אבינו. לכן אינך עוד עבד, כי אם בן; ואם בן אתה, הנך גם יורש האלוהים על ידי המשיח. | ||
| -- הברית החדשה - אגרת פולוס השליח אל הגלטים, פרק 4, פס' 4-7, תרגום דעליטש | ||
הנוצרים מאמינים כי יחסו של האל כלפי האנושות הוא כשל אב כלפי בניו. לכן, מכונים לעתים בני האנוש "ילדיו של אלוהים". הברית החדשה אומרת כי רעיון המשפחה, מקורו ביחס האל לברואיו:
| על כן אכרעה על ברכי לאבי אדוננו ישוע [האל] המשיח, אשר נקרא על שמו כל בית אבות שבשמים ושבארץ. | ||
| -- הברית החדשה - אגרת פולוס השליח אל-האפסיים, פרק 3, פס' 14-15, תרגום דעליטש | ||
הביטויים "האל האב", "בנו של האל" ו"אלוהים אבינו" מופיעים לעתים קרובות בברית החדשה. ביטויים נוצריים הקיימים כיום, "האל רוח הקודש" ו"האל הבן", אינם מופיעים בברית החדשה או בכתבים נוצריים מוקדמים.
[עריכה] בשילוש הקדוש
לנוצרים המאמינים בשילוש הקדוש (המהווים כיום את מרבית המאמינים), האל האב אינו נפרד מהאל הבן (שישו הוא התגלמותו) ורוח הקודש. שלוש הוויות נפרדות אלו, מהוות אל אחד, אך כל אחד מהם מהווה אל בעצמו, בעל כוח אלוהי משלו ורצון עצמאי. לנוצרים אחרים דעות שונות הנוגעות לשילוש: ישנם נוצרים הקובעים כי האל, הבן ורוח הקודש הם גופים נבדלים לחלוטין (טריטאיזם), או התגלמויות שונות של גוף אחד (מודליזם). מרבית הנוצרים רואים באל האב כיעד הבלעדי לתפילות, שלעתים מוצעות בשם ישו המשיח. תפילת האדון, למשל, מתחילה בפנייה "אבינו שבשמים". בתאולוגיה של הנצרות המזרחית-אורתודוקסית האל האב הוא ה"מקור" של הבן ורוח הקודש. בתאולוגיה נוצרית מערבית לכל אחד משלושת הגופים יש מקור ואופי אלוהי משלו. המטיף ג'ון מדמשק כתב על היחס בין האל האב לשתי הישויות האחרות בשילוש הקדוש:
| "כל מה שיש לבן [ישו] מאביו, גם לרוח הקודש יש זאת, ובכלל זאת את עצם קיומו. אם האב אינו קיים, כך גם הבן ורוח הקודש; אם לאב אין משהו, גם לבן ולרוח הקודש אין זאת. יתר כל כן, בגלל האב, כלומר, מאחר שהאב קיים, גם הבן ורוח הקודש קיימים; ובגלל האב, לבן ולרוח הקודש יש את כל [המאפיינים] שיש להם." | ||
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (דברים י"ד א')
- ^ (שמות ד' כ"ב -כ"ג)
- ^
האלוהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות, והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו, ואחרי עשותו בנפשו טהרת חטאותינו ישב לימין הגדולה המרומים ויגדל מאוד מן המלאכים, כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם, כי אל מי מן המלאכים אמר מעולם, בני אתה, אני היום ילדתיך? ועוד: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן? -- הברית החדשה - האגרת אל העברים, פרק 1, פס' 1-5. תרגום דעליטש
