מכת בכורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכת בכורות, ציור של לורנס אלמה-טדמה.

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים. מכה זו גרמה לפרעה לשלח את העברים מארצו.

תיאור המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכת בכורות בציורו של ויליאם טרנר

לאחר שפרעה לא הסכים לשלח את העברים מארצו, למרות המכות שניחתו על ראשו בזה אחר זה, בא משה אל פרעה ואמר לו:

Cquote2.svg

כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. ו וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. ח וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף.

Cquote3.svg
שמות, י"א, ד'-ח'

תוכן המכה היה, לפיה ימותו כל בכורי מצרים - מגדולם ועד קטנם. זמן המכה היה אמור להתחיל בחצות הלילה בדיוק, אך משה אמר "כחצות", מכיוון שחשש ששעוני המצרים אינם מדויקים, והם יטענו שאלוהים לא קיים את דבריו. מכה זו היא הנוראה מכולן. פרעה מתעצב על מות בנו הבכור וכועס על משה עוד יותר. מעשית, מתו כל הבכורים הזכרים והנקבות בארץ מצרים, כל מי שהיה בכור מאב או מאם. לפעמים מתו מספר ילדים בבית אחד, כאשר נשים מצריות נאפו תחת בעליהן וילדו מספר ילדים שכל אחד מהם בכור לאביו. כל הבכורים והבכורות מתו, חוץ מבתיה בת פרעה, שהייתה בכורה לאמה‏[1] ולא מתה בגלל שהצילה את משה רבינו‏[2].

תוצאות המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרעה, שהיה בכור בעצמו, חשש כי אף הוא עומד למות. הוא מיהר אל משה ואהרן וביקש מהם לצאת יחד עם כל משפחותיהם, מקניהם וטפם. בני ישראל המאושרים שחיכו לרגע, יצאו ממצרים בבוקר שלאחר מכת הבכורות.

השפעת המכה על בני-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת שהקב"ה יפסח על בתי העברים בשעת מכת בכורות, נצטוו העברים למשוח מדם קרבן הפסח על משקוף ביתם. כך יהיה סימן שהקב"ה פוסח על פתח ביתם. מכאן גם התקבל שם החג, חג הפסח.

כמו כן, נצטוו העברים שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר.

מצוות לזכר המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מצוות בתורה, הנוגעות לקדושת הבכורה, ניתנו כזכר למכת בכורות:

  1. מצוות בכור בהמה טהורה
  2. מצוות פטר חמור
  3. מצוות בכור אדם - פדיון הבן

התורה אף מדריכה את יוצאי מצרים להשיב לבניהם, כשישאלו מדוע הם מקיימים מצוות אלה, שמצוות אלו הן זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות, בה הרג ה' את בכורי מצרים - "מבכור אדם עד בכור בהמה" (ספר שמות יג,טו).

המכה במדרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשים רבים מדברים על מכה זו, ביניהם:

  • מכיוון שנשות מצרים זינו תחת בעליהם, היו יותר מבכור אחד בכל בית. מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
  • תיאורים אחרים מדברים על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו היהודים) לחפש את משה. בתיאורים אלו עולה דמותו של פרעה כמגוחכת ונלעגת.
  • סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה המשמשת ובאה, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח, ובמפרשים מובא שהייתה בכורה לאמה
  2. ^ מדרש רבה בא יח ג.


עשר מכות מצרים

דםצפרדעכיניםערובדברשחיןברדארבהחושךבכורות