הלן קלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלן קלר בצילום מ-1904.

הלן אדמס קֶלֶראנגלית: Helen Adams Keller;‏ 27 ביוני 18801 ביוני 1968) הייתה סופרת ופעילה חברתית אמריקאית, שנודעה בזכות התמודדותה במגבלותיה בהיותה חירשת-עיוורת, מגיל צעיר מאוד.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלן קלר נולדה בטוסקומביה שבאלבמה, ארצות הברית. כשהייתה בת 19 חודשים חלתה והפכה לחירשת-עיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת, כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.

בשנת 1887, הוריה, ארתור ה. קלר וקייט אדמס קלר, יצרו קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בווטרטאון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן (אנ') כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר. סאליבן הייתה בת 20, לקויית ראיה וחסרת נסיון הוראה. זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת.

סאליבן תבעה וקיבלה רשות מאביה של קלר לבודד את הילדה משאר המשפחה, בבקתה. משימתה הראשונה הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. במשך זמן רב ראתה קלר בסימנים אלה משחק בלבד משום שלא נחשפה לשפה כל שהיא מאז גיל 19 חודשים. הפריצה הגדולה של קלר בתקשורת עם סביבתה באה כשהבינה שתנועות מסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו את המושג "מים". לאחר מכן התישה את מורתה בתביעותיה לקבל את שמותיהם של כל העצמים המוכרים האחרים בעולמה (כולל בובתה היקרה לה מכל).

הלן קלר (במרכז) בביקורה בכפר העיוורים כפר אוריאל בשנת 1952. מימינה מזכירתה, פולי תומפסון, ומשמאלה ד"ר ניסן הגל, מנהל הכפר.

סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל ובכתב ברייל. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה (Tadoma): נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות. כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה. בעזרת כוח הרצון העצום שלה הפכה הלן לנואמת בעלת שם עולמי ולסופרת. היא כתבה אוטוביוגרפיה מפורטת והפכה את המאבק למען המוגבלים באברי החישה למשימתה בחיים.

הלן קלר הייתה חברה במפלגה הסוציאליסטית של אמריקה (SPA) ופעלה וכתבה למען מעמד הפועלים משנת 1909 עד שנת 1921. קלר הצטרפה לאיגוד פועלי התעשייה של העולם בשנת 1912, לאחר שחשה שהסוציאליזם הפרלמנטרי "טובע בביצה הפוליטית". היא כתבה על עליית הקומוניזם בזמן המהפכה ברוסיה.

בשנת 1920 נמנתה על מייסדי ה-American Civil Liberties Union (אנ'), וחמש שנים אחר כך הופיעה בפני כנס של ארגון ה-Lions וסיפקה חשיפה חשובה לפעולותיהם למען הקהילה, שנמשכות עד היום. בשנת 1960 יצא לאור ספרה "Light in my Darkness" (אנ') שבו תמכה בתורתו של עמנואל סוודנבורג.

ב-1952 ביקרה קלר בישראל, ביקרה בכנסת[1] וסייעה לאגודת החרשים בישראל. ב-1953 הוקם "בית הלן קלר" בשכונת יד אליהו בתל אביב, שנקרא על שמה.

ב-1964 העניק לה הנשיא לינדון ג'ונסון את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

ב-1 ביוני 1968 הלכה לעולמה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]