מונופיזיטיזם

המונופיזיטיזם (מיוונית: מונוס=אחד, פיזיס=טבע/מהות) היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.

מקורה של המונופיזיטיזם הוא בוויכוח הכריסטולוגי שהתנהל במאה ה-5 האם היה לישו בחייו טבע אחד – אלוהי, השקפה המכונה מונופיזיטית, שיוצגה על ידי אוטיכס ראש המנזר בקונסטנטינופול, כנגד הדעה כי לישו היו שני טבעים, טבע אלוהי וטבע אנושי, השקפה דיאופיזיטית כדעת פלביאנוס, פטריארך קונסטנטינופול. פלאבינוס כינס בשנת 448 סינוד שגינה את אוטיכס, האשים אותו בכפירה מונופיזיטית (חד-גשמית) ונידה אותו. אך אוטיכס חזר על דעתו וערער בפני דיוסקורוס, פטריארך אלכסנדריה וסוורוס, פטריארך אנטיוכיה. בתמיכתם, כינס הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני (408-450) בשנת 449 ועידה אקומנית באפסוס (שזכתה אחר־כך לכינוי "לטרוקיניום" - ועידת גזלנים) ובה זוכה אוטיכס ואילו פלביאנוס גונה, וזמן קצר אחר־כך מת.

ברם, האפיפיור לאו הראשון לא הכיר בהחלטות הוועידה. בשנת 451 כונסה ועידת כלקדון, ובה תמכו ההגמונים בלאו ואישרו את ההשקפה הדיאופיזיטית, שעל פיה היה ישו בחייו משיח בעל שני טבעים שלמים שלא התמזגו לאחד, אף שהיו נמצאים בגוף אחד. על פי השקפה זו ישו היה בעת בעונה אחת אל ואדם מושלם. כן הוציאה הוועידה מחוץ לכנסייה את אוטיכס, סוורוס ודיוסקורוס.

עם השנים, נושא המונופיזיטיזם הפך מוויכוח תאולוגי גרידא לעניין פוליטי, ומחוזות אשר רצו בעצמאות מהאימפריה הביזנטית אימצו את ההשקפה הזו; בנוסף לכך, גם כמה מהקיסרים הביזנטיים תמכו בה בתקופות מסוימות, ובראשית המאה ה-7 אף היה נסיון לאחד את המונופיזיטיות והדיופיזיטיות באמצעות המונותליטיזם. בסופו של דבר מספר מחוזות כנסייתיים במזרח אימצו דוקטרינה הקרובה למונופיזיטיות, הגישה המיאפיזיטית, הגורסת כי לישו היו שני טבעים שהתאחדו לאחד; כאמור, ההשקפה הדיאפיזיטית טוענת שלישו היו שני טבעים שלא התאחדו, אך התקיימו זה לצד זה בגוף אחד. כנסיות מיאפיזיטיות אלו נקראות היום בשם הכוללני כנסיות אוריינטליות, וגם הן מגנות את המונופיזיטיזם הקיצוני של אוטיכס.

על פי ההשקפה הכריסטולוגית-המונופיזיטית טבעו האלוהי של ישו הוא החשוב ולכן חג ההתגלות היה עבורם החג החשוב ולא חג המולד.