הנדריק פרוורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנדריק פרנש פרוורד
ראש ממשלת דרום אפריקה 
קודם יוהנס סטריידום
יורש ג'ון פורסטר
תחילת כהונה 2 בספטמבר 1958
סוף כהונה 6 בספטמבר 1966
תאריך לידה 8 בספטמבר 1901
מקום לידה אמסטרדם, הולנד
מפלגה המפלגה הלאומית
שם בשפת אם Hendrik Frensch Verwoerd

הנדריק פרוורד (Hendrik Frensch Verwoerd‏; 8 בספטמבר 1901- 6 בספטמבר 1966) היה ראש ממשלת דרום אפריקה מ-1958 ועד להתנקשות בחייו בשנת 1966. בניגוד לקודמיו בתפקיד, פרוורד לא נולד בדרום אפריקה, אלא היגר אליה עם הוריו מהולנד בהיותו בן שנתיים. נחשב לאדריכל מדיניות האפרטהייד, וכיהן כראש ממשלה בזמן טבח שארפוויל, האיסור על פעילותה של מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני, ומשפט ריווניה. כמו כן ניהל את המהלכים להקמת הרפובליקה העצמאית של דרום אפריקה בעקבות משאל עם ב-1960.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוורד נולד באמסטרדם, ולו אח בכור בשם לינדרט ואחות בשם לוסי. בשנת 1903 היגר עם משפחתו לדרום אפריקה, ובשנת 1913 עקרה המשפחה לשטח רודזיה. בשנת 1917 עברה המשפחה למדינת אורנג' החופשית. בעקבות התפרצות מגפת השפעת הספרדית הצליח להשלים את בחינות הבגרות רק בשנת 1919. לאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטת סטלנבוש והשלים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1922 השלים את תואר המאסטר ובשנת 1924 את הדוקטורט. בשנת 1925 נסע לגרמניה כאורח של אוניברסיטאות המבורג, ברלין ולייפציג. פרוורד שהה בגרמניה בזמן התחזקות הזרם הנציונל-סוציאליסטי וככל הנראה נפגש גם עם אויגן פישר, מאבות תורת הגזע. מאידך גיסא, החוקר מילר הסיק כי אין ראיה לכך שפרוורד ספג אידאולוגיה גזענית דווקא מן הנציונל-סוציאליסטים בגרמניה. לדבריו, פרווד למד סוציולוגיה אמריקאית וגילה אהדה לדוקטרינת "נפרד אך שווה" שרווחה באותה העת בארצות הברית. תקופה זו הניבה מספר פרסומים מדעיים. ארוסתו, בטסי שומבי, הצטרפה אליו בגרמניה והשניים נישאו ב-7 בינואר 1927. בהמשך אותה השנה המשיך פרוורד את לימודיו בממלכה המאוחדת, ולאחר מכן גם בארצות הברית.

תחילת הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתו לדרום אפריקה בשנת 1928 מונה פרוורד כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטלנבוש. במקביל היה מעורב בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה הלאומית. בשנת 1937 החל לכהן כעורך בטאון המפלגה Die Transvaler. באמצעות העיתון קידם פרוורד את עמדותיו לגבי לאומיות אפריקאנרית, זכויות החוואים והעובדים האפריקאנרים, והרעות החולות של השיטה הקפיטליסטית הבריטית. העיתון סייע בגיבוש ההבנה בקרב האוכלוסייה האפריקאנרית וחוגים נרחבים של האוכלוסייה דוברת האנגלית, כי נחוצים שינויים במערכת החברתית-כלכלית בדרום אפריקה.

בבחירות הכלליות שנערכו בדרום אפריקה ב-26 במאי 1948 זכתה המפלגה הלאומית בראשות דניאל מאלאן בניצחון על בסיס מצע של אפרטהייד, בעוד המפלגה המאוחדת בראשות יאן סמאטס נחלה כישלון. רבים זוקפים את ההצלחה הסוחפת לזכות עיתונו של פרוורד. פרוורד אמנם איבד את מקומו בפרלמנט (שכן התחרה על ייצוג אזור עירוני שבו נהנתה המפלגה המאוחדת מתמיכה מסורתית) אך בהמשך אותה שנה נבחר לסנאט ובשנת 1950 מונה לשר לעניינים מקומיים בממשלת מאלאן. בתפקידו זה תרם רבות לקידום מדיניות האפרטהייד. פרוורד נודע כ"אדריכל האפרטהייד" בגין תפקידו בעיצוב ויישום מדיניות זו בראשית שנות החמישים. לאמיתו של דבר, מדיניות האפרטהייד לא הייתה דבר חדש. היא נשענה במידה רבה על חקיקה, מתווי מדיניות ונוהגים שראשיתם בתקופת השלטון הבריטי (מתחילת המאה ה-19 ועד לסוף שנות השלושים של המאה ה-20). כאשר המפלגה הלאומית הביסה את המפלגה המאוחדת הפרו-בריטית לאחר מלחמת העולם השנייה, רעיון ההפרדה הגזעית כבר היה מושרש היטב בדרום אפריקה.

ראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו של מאלאן מן החיים הפוליטיים בשנת 1953 נמנה פרוורד עם המועמדים לרשתו בראשות המפלגה, אולם בסופו של דבר נבחר יוהנס סטריידום לעמוד בראשה ובראשות הממשלה. המפלגה זכתה בניצחון נוסף בשנת 1958, ובעקבות פטירתו של סטריידום זמן קצר לאחר מכן הועמד פרוורד בראשה והרכיב את ממשלת דרום אפריקה.

במהלך שנות שלטונו של פרוורד נחקקו בדרום אפריקה, בין היתר, חוקים שנועדו לקדם יצירת "מדינות לאום" נפרדות לשחורים בדרום אפריקה ובהם החוק לקידום ממשל-עצמי של הבנטו (1959) (אשר הניח את התשתית לממשל-עצמי בארצות לאום של השחורים, אשר תהפוכנה בסופו של דבר לעצמאיות); חוק תאגיד ההשקעות של הבנטו (1959) (אשר נועד לעודד השקעות הון בחבלים האוטונומיים של השחורים בדרום אפריקה); חוק הרחבת החינוך האוניברסיטאטי (1959) (חוק לקידום הקמת אוניברסיטאות לשחורים, צבעונים והודים); החוק לתכנון פיזי ולניצול משאבים (1967) (חוק נוסף שנועד לעודד השקעות בארצלות הלאום של השחורים).

עוד נעשו בתקופת שלטונו של פרוורד מאמצים להקמתה של רפובליקה בדרום אפריקה, נושא שהועמד על סדר היום הציבורי כבר עם עלייתה של המפלגה הלאומית לשלטון בשנת 1948. בינואר 1960 פרוורד הכריז על משאל עם בנושא הקמת רפובליקה עצמאית במסגרת חבר העמים הבריטי. שבועיים לאחר מכן ביקר ראש ממשלת בריטניה דאז הרולד מקמילן בדרום אפריקה, ובנאומו בפני שני בתי הפרלמנט רמז כי בריטניה תומכת בסיום שלטון הלבנים בארץ. כדי לעודד תמיכה ברפובליקה הונמך גיל המינימום להצבעה (מ-21 ל-18), בעיקר על מנת לצרף למעגל המצביעים אפריקאנרים צעירים שנמנו ככלל עם תומכי הרפורמה, וכן הוענקה זכות הצבעה ללבנים דרום מערב אפריקה (מרביתם אפריקאנרים). משאל העם נערך ב-5 באוקטובר 1960. השאלה שהועמדה למשאל היא: "האם אתה תומך בהקמת רפובליקה בשטחי איחוד דרום אפריקה. 52% הצביעו "כן" והרפובליקה קמה ב-31 במאי 1961. הרפובליקה החדשה הצטרפה לחבר העמים הבריטי

ב-6 באפריל 1960 פרוורד השתתף בטקס הפתיחה של תערוכה לציון יובל שנים לאיחוד דרום אפריקה. דיוויד פראט, חוואי דרום אפריקני מנאטאל, ניסה להתנקש בחייו בשתי יריות מאקדח אוטומטי ממרחק קצר. ירייה אחת פילחה את לחיו הימנית של פרוורד והשנייה את אוזנו הימנית. הקולונל ג"מ האריסון, נשיא ההתאחדות החקלאית של ויטווטרסרנד, זינק אל היורה והרחיק את האקדח מידיו. המתנקש נלכד והועבר לתחנת משטרה ופרוורד הוחש לבית החולים. לאחר שקיבל טיפול רפואי שב פרוורד לעבודה ב-29 במאי. פראט נשפט, הורשע ונשלח למאסר, אך שם קץ לחייו בתלייה ב-1 באוקטובר 1961.

בשנים שלאחר מכן, על רקע התגברות פעילותם של גורמים קומוניסטיים חיצוניים בדרום אפריקה ועל רקע תהליך הדה-קולוניזציה באפריקה, חוסר היציבות והאלימות שבאו בעקבותיו ובמהלכו (במיוחד בקונגו הבלגית, קניה וטנגנייקה), פעל פרוורד להרחבת סמכויותיהם של כוחות הביטחון. במהלך שנות השישים הצליחו כוחות הביטחון לשמור על הסדר והיציבות.

בשנת 1961 הגיע מזכ"ל האו"ם דאג האמרשלד לביקור בדרום אפריקה ונועד עם פרוורד, אך לא הגיע עמו להסכמה לגבי מדיניות ממשלת דרום אפריקה, ובעקבות זאת, ב-6 בנובמבר 1962, העבירה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטה מספר 1761 המגנה את מדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה. העצרת ביקשה מחברות הארגון לנתק את קשריהן המדיניים, הכלכליים והתעבורתיים עם דרום אפריקה. ב-7 באוגוסט 1963 העבירה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה מספר 181 הקוראת להטלת אמברגו וולונטארי על העברת נשק לדרום אפריקה, ובהמשך אותה השנה הוקמה ועדה מיוחדת לעידוד ופיקוח על תוכניות פעולה נגד משטר האפרטהייד. משנת 1964 הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את סחר הנשק עם דרום אפריקה. בתגובה למהלכים אלה פרוורד סירב להיפגש עם מנהיגים של מדינות באפריקה. תחת זאת הוא חיזק את הממשל הלאומני, את מערכת הביטחון ואת קשריה של דרום אפריקה עם מדינות מחוץ לאפריקה, ובמיוחד מדינות דרום אמריקה, פורטוגל, ישראל, טאיוואן וקוריאה הדרומית. ההשקעה במערכת הביטחון כללה פיתוח של כלי נשק מתוצרת מקומית, לרבות מטוסים, נשק קל, כלי רכב משוריינים ואפילו נשק ביולוגי וגרעיני.

בבחירות שנערכו בשנת 1966 ניצחה שוב המפלגה הלאומית בהנהגת פרוורד. ב-3 בספטמבר קיים פרוורד שיחות היסטורית עם ראש ממשלת לסותו - הצ'יף ליבואה ג'ונתן בפרטוריה. לאחר הפגישה הוציאו השניים הודעה משותפת לתקשורת בה הודגשה מחויבותן של שתי המדינות לשיתוף פעולה ללא התערבות של האחת בענייניה הפנימיים של האחרת. על רקע זה היה אמור פרוורד לשאת נאום מדיני חשוב בישיבת הפרלמנט ב-6 בספטמבר. במסגרת נאומו היה פרוורד אמור לעסוק, בין היתר, ביישובם מחדש של בני באנטו ובתוכנית כלכלית חדשה. עם כניסתו לבית הנבחרים בשעה 2:15 אחר הצהריים נדקר פרוורד בצווארו ובחזהו ארבע פעמים על ידי עובד במדים של הפרלמנט בשם דימיטרי טסאפנדאס. טספאנדס הוכנע ונלכד, ופרוורד קיבל עזרה ראשונה והובהל לבית החולים. אולם עם הגעתו לבית החולים נקבע מותו. לתובע הכללי של דרום אפריקה היה חשד מוצק כי טספאנדס היה רוצח שכיר שנשלח לפעולה על ידי יריבים פוליטיים של פרוורד, אולם טספאנדס הצליח לבסס הגנת אי-שפיות ומשום כך נגזר עליו מאסר עולם (ולא עונש מוות). פרוורד נקבר בחלקת גדולי האומה בפרטוריה. בהלוויתו שנערכה ב-10 בספטמבר השתתפו רבע מיליון אנשים.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו נקראו על שמו של פרוורד צירי תנועה מרכזיים, ערים ואתרים שונים. הסכר הקרוי כיום סכר גריפ במדינה החופשית (לשעבר אורנג') נקרא בעבר סכר הנדריק פרוורד; נמל התעופה פורט אליזבת נקרא בעבר נמל התעופה H.F. Verwoerd; העיר סנטוריון נקראה בעבר פרוורדבורג; בית החולים סטיב ביקו נקרא בעבר בית החולים H.F. Verwoerd; דרך ברם פישר בראנדבורג נקראה בעבר דרך הנדריק פרוורד, וכן הלאה. אולם מרבית השמות שונו במסגרת מהלך כללי לביטול הנצחתם של לאומנים אפריקאנרים.

יחסו ליהודים ולישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961, בעקבות החלטתה של ישראל להדק את קשריה הדיפלומטיים עם מדינות אפריקה השחורה, משלחת ישראל לעצרת הכללית של האומות המאוחדות הונחתה לתמוך בהצעת הגינוי למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה שיזמו מדינות אסיה ואפריקה החברות בארגון (החלטה 1598 של העצרת הכללית). בשנת 1962 תמכה ישראל בהטלת סנקציות כלכליות על דרום אפריקה. תגובת השלטונות והתקשורת בדרום אפריקה, כפי שעולה בין היתר מדבריו של פרוורד עצמו, הייתה שישראל אינה נבדלת מדרום אפריקה במדיניותה. אורי דיוויס מציין כי פרוורד כתב בהקשר זה כי "אנשים מתחילים לתהות מדוע, אם ישראל ורבניה מרגישים מחויבים לתקוף את מדיניות ההפרדה שלנו, מדיניות ההפרדה הנהוגה בישראל אינה נראית בעיניהם פסולה". עוד קבע פרוורד כי "הציונים לקחו את ישראל מן הערבים לאחר שאלה התגוררו בה אלף שנים, ובמובן זה ישראל, כמו דרום אפריקה, היא מדינת אפרטהייד".‏‏[1]

במקביל לביקורת על ישראל כיוונה הממשלה בראשותו של פרוורד חצי ביקורת ואזהרה גם כלפי פנים, אל יהודי המדינה. שר החוץ בממשלת פרוורד, אריק לוו, כתב כי "אזרחי דרום אפריקה בעלי זיקה גזעית ודתית לישראל בוודאי לא יסכימו לעמדתה העוינת וכפוית הטובה של ישראל". במכתב פרטי שהודלף לתקשורת ציין פרוורד כי רבים מיהודי דרום אפריקה הצביעו למפלגה שהתנגדה לאפרטהייד (המפלגה הפרוגרסיבית) וכי האנטישמיות בדרום אפריקה עלולה להרים ראשה אם יהודי המדינה לא ירחיקו עצמם ממדיניות החוץ של ישראל.‏‏[2] עוד אמר פרוורד: "אני תוהה מה יהדות דרום אפריקה תאמר על כך? האם הם ימשיכו לשלוח מתנות, האם הם ישלחו את בניהם למות שם, האם הם ימשיכו לבנות שם?"‏‏[3]

התבטאויות אלה עוררו דיון ציבורי סוער. העיתונות בשפה האנגלית תקפה את פרוורד על כך שהוא מנסה לסחוף את יהודי דרום אפריקה אל המחנה הלאומני הלבן. העיתונות באפריקאנס צידדה בפרוורד ואימצה את העמדה לפיה הציונות והאפרטהייד הן שתי צורות של לאומנות אתנית, וכי תהא זו צביעות לתמוך באחת ולהתנגד לאחרת.

בקרב היהודים לא הייתה תמימות דעים. היו שסברו כי ישראל הצביעה באופן שגוי וכי לממשלת דרום אפריקה ולעומד בראשה יש סיבה מוצדקת לטרוניה. גם ה-Zionist Record של הפדרציה הציונית של דרום אפריקה ביקר את ישראל.‏‏[4] עם זאת, נשמעו גם קולות אחרים. היו שטענו כי בדבריו של פרוורד יש רמז לכך שעתידה של יהדות דרום אפריקה תלוי במידת תמיכתה במדיניות השלטון, לרבות ניתוק מישראל. העיתון South African Jewish Times כתב כי התבטאותו של פרוורד הופכת את יהודי דרום אפריקה לבני ערובה המשמשים מכשיר לכיפוף ידה של ישראל באומות המאוחדות.‏‏[5] המדיניות הרשמית של יהדות דרום אפריקה הייתה שלקהילה היהודית אין עמדה ביחס למדיניות האפרטהייד וכי אין בכוחה וגם אין לצפות ממנה להשפיע על מדיניות ישראל. עם זאת, מוטב היה לו נמנעה ישראל בהצבעות נגד דרום אפריקה בעצרת הכללית.‏‏[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Uri Davis, Apartheid Israel: possibilities for the struggle within 86-87 (2003)‏
  2. ^ ‏Joel B. Pollack, The Kasrils Affair: Jews and Minority Politics in Post-Apartheid South Africa 8-9 (2009)‏
  3. ^ ‏ Charles S. Liebman, Pressure without sanctions: the influence of world Jewry on Israeli policy 162 (1977)‏
  4. ^ ‏Liebman at 163‏
  5. ^ Pollack at 9
  6. ^ ‏Liebman at 163‏


ראשי ממשלת דרום אפריקה

לואי בותהיאן סמאטסג'יימס ברי מוניק הרצוגיאן סמאטסדניאל פרנסואה מאלאןיוהנס סטריידוםהנדריק פרוורדג'ון פורסטרפיטר וילם בותה