אלכסנדר פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר פן
14 בפברואר 1906 – 19 באפריל 1972 (בגיל 66)
Alexander Penn.jpg
מקום קבורה בית הקברות קריית שאול
ידוע בשל היותו מראשוני אנשי הבוהמה התל אביבית
מקצוע משורר, צייר
מפלגה פוליטית פק"פ, מק"י
לוחית זיכרון לאלכסנדר פן ליד ביתו ברח' דיזנגוף 211 בתל אביב

אלכסנדר פֶּן (14 בפברואר 190619 באפריל 1972) היה משורר ישראלי שנודע בתולדות חייו הסוערים שהתערבבו בהם מזגו החם ואהבה לחיי הבוהמה, משיכה לארץ ישראל ורעיונות קומוניסטיים. הוא כתב שירים רגשיים ויצריים וכן שירים אידאולוגיים-פוליטיים.

פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמה התל אביבית. הוא היה נשוי פעמיים, ואב לשלוש בנות ובן משלוש בנות זוג.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדותו, פן נולד בשנת 1906 בניז'ני-קולימסק שבערבות השלג, לחוף ים הקרח הצפוני ברוסיה, לאב יהודי, מצאצאי הרבי שניאור זלמן מלאדי, ולסובוטניקית בת לרוזן שבדי בשם ינסן. אמו נפטרה זמן מה לאחר לידתו, והוא גדל אצל סבו, שהיה צייד דובים. כשהיה בן עשר נהרג הסב במסע ציד, ואלכסנדר הצעיר הלך ברגל במשך שנים אחדות לעבר מוסקבה, שבה התגורר אביו. לאחר הגיעו לבית אביו, גויר (שהרי לא היה יהודי על-פי ההלכה). מחקר של פרופ' חגית הלפרין (ממרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל אביב) טוען ששמו האמיתי היה אברהם פפליקר-שטרן והוא היה בן ליהודייה האוקראינית סוניה זפרמן וליוסף שטרן[1].

בשנת 1920 התחיל לכתוב שירים ברוסית, והתפרסם שירו הראשון "בן ההפקר". הוא התיידד עם כמה ממשוררי "הדור החדש" ברוסיה, ולדימיר מאיקובסקי, בוריס פסטרנק וסרגיי יסנין (לימים תרגם משיריהם לעברית). בנוסף, למד ראינוע (אמנות הסרט האילם) במוסקבה.

פן התאמן באגרוף במועדון הספורט "מכבי" במוסקבה, וגם ערך את ירחון המועדון. המועדון פעל במחתרת מאז שהיבסקציה סגרה אותו בשנת 1920. הרדיפות חיזקו את נטייתו של פן אל הציונות ואל היהדות, והוא למד בעל פה קטעים מהתנ"ך ומשיריהם של ביאליק ושל זלמן שניאור. ב-1926 נאסר בגלל פעילות ציונית ונשלח לאסיה התיכונה. יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי, הייתה פעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי", ופעלה לשחרורו של פן, וב-1927 הוא יצא מברית המועצות.

עלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן עלה לארץ ישראל ב-1927. בתחילה הצהיר שהוא ציוני, אבל כעבור כמה זמן הכחיש דבר זה וטען שהוא הגיע לארץ רק במקרה, ולא ידע עליה דבר. יחד עם נתן אקסלרוד הקים את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע (בשם "מולדת"). הוא עבד גם עם ירושלים סגל וניסה את כוחו במשחק ובבימוי, אבל ניסיונתיו בתחום זה כשלו.

לאחר מכן היה שותף לניסיונה של קבוצת "השחר" מרחובות להתיישב על אדמת רוחמה ולייסד במקום התיישבות חקלאית.‏[2] פן נחשב בלתי כשיר לעבודה גופנית והוצב בעיקר בתורנויות שמירה.

נישואיו עם בלה דון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו חיזר פן אחרי בלה דון, שהייתה אהובת חברו מימי מכבי במוסקבה ונסע לברלין לטיפול רפואי. דון דחתה את חיזוריו של פן והוא איים כי אם לא תיענה לו הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ירה ופצע פן את עצמו.

בלה דון הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור איתו בתל אביב. כעבור מספר חודשים, בשנת 1928 נישאה דון בת ה-18 לפן, שכתב באותה שנה את שירו "לא אני הוא האיש". באותה שנה נולדה בתו זרובבלה (לימים זרובבלה ששונקין-פיין), והזוג עבר לרחובות. פן היה מראשוני המאמנים לאגרוף במועדון הספורט הפועל תל אביב, והוא הצליח לפרנס בקושי את משפחתו משיעורי אגרוף שהעביר. בלה הרתה זמן קצר לאחר הולדת זרובבלה. היא רצתה לבצע הפלה, אך פן שיכנע אותה ללדת את הילד בטענה שהוא ימצא עבודה מכניסה יותר.

כתיבה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת עלייתו לארץ ישראל, לא ידע פן עברית, ולמרות זאת הוא השתלט במהירות על השפה ותוך שנים מעטות החל לכתוב בשפה העברית.

ב-1929 הכיר פן את אברהם שלונסקי, שעודד אותו לפרסם שירים בעברית. כעבור זמן קצר הכיר גם את נתן אלתרמן ואת ביאליק. שיריו התפרסמו בעיתונים "דבר", "במפנה" ובכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזניים". בעיתון "קול העם" היה לפן טור קבוע שנקרא "י. ח" שפירושו "יישר חוח (קוץ)!" שהיה טור פוליטי-חברתי-עוקצני.

בשנת 1932 פרסם ב"דבר" פזמונים פוליטיים-אקטואליים בשם העט "תנו רבנן"‏[3]. טור זה קדם לטורו הנודע של נתן אלתרמן, "הטור השביעי". בשנת 1935 כתב אלכסנדר פן את השירים לסרט הראשון דובר העברית בשם "זאת היא הארץ", של הבמאי ברוך אגדתי, שתיאר את המפעל הציוני. עוד באותה שנה התפרסמה הפואמה הפציפיסטית הארוכה נגד!, שהייתה פופולרית מאד בחוגי השמאל ביישוב. בעקבות מלחמת האזרחים בספרד כתב פן את הפואמה "ספרד על המוקד".

חנה רובינא ורחל לופטגלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30 היה פן חבר בוועדת הרפרטואר של תיאטרון "הבימה". הוא פגש בשחקנית התיאטרון המפורסמת חנה רובינא וניהל איתה רומן (בעודו נשוי לבלה דון). ב-1934 נולדה בתו שלימים הפכה לזמרת אילנה רובינא.

אשתו השנייה, רחל לוּפטגלַס (בת אחיו של מעצב הבמה עמנואל לופטגלס), הייתה אחות. הוא פגש בה כשטיפלה ברובינא שהחלימה מהלידה הקשה. פן נותר נשוי לרחל עד יום מותו. רחל הרתה לפן את בתו השלישית, סינילגה, לימים סינילגה אייזנשרייבר-פן. (פרוש שמה - שלג באחת השפות הסיביריות, שפת הטונגוסים; התפרסם בזכות ספרו של הסופר הרוסי ויאצ'סלב שישקוב שאחת הדמויות בו היא בחורה שמאנית אשר גרה ביער ומפתה גברים, ושמה סינילגה). סינילגה ילדה את בתה הבכורה, אלכסנדרה, בשנת 1968. פן אמר, כי היא הנותנת לו טעם לחיים. בשנותיו האחרונות לחייו היה קשה לפן לכתוב ועל כן הקדיש לנכדתו, אותה אהב יותר מכל, שיר קצר ללא שם וכתב "לאלכסנדרה זהבת העין".

מחלתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן היה חולה סוכרת, ובשנים האחרונות לחייו החריפה מחלתו והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו, ולאחר מכן קטעו גם את רגלו השנייה. במוצאי יום העצמאות של שנת 1972 נפטר, ונקבר בבית הקברות קריית שאול. על קברו נכתבו המלים "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי", השורה הראשונה מתוך שירו "על גבעות שיך אבריק", שנכתב בעקבות רציחתו של השומר אלכסנדר זייד, והולחן על ידי מרדכי זעירא.

בשנת 1975 העבירה בתו סינילגה את ארכיונו הספרותי למכון כ"ץ לחקר הספרות העברית (כיום מרכז קיפ) באוניברסיטת תל אביב.

מסכת חייו הדרמטית הונצחה בשנת 2002 בסרט "היה או לא היה", ובהצגה נושאת אותו שם שכתבה עדנה מזי"א בשנת 2007. בשנת 2008 ביקשה עיריית תל אביב לתלות שלט לזכרו בחזית הבניין שבו התגורר, ברחוב דיזנגוף 211. עקב התנגדות השכנים לכך, הציבה העירייה עמוד לזכרו במקום.

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן נקרע בין דעותיו הקומוניסטיות, בין אופיו הניהלסטי, הבוהמייני, המרדני והסוער, שמתואר לפעמים כאנרכיסטי, ובין חיבתו לארץ ישראל. פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני. הוא הצטרף לפק"פ בשנת 1947 והיה למשורר הבולט והחשוב ביותר של המפלגה. פן ניהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם", והיה חבר במק"י (ממשיכתה של הפק"פ), כמו כן הפך פן לידיד של מזכ"ל המפלגה שמואל מיקוניס. בעקבות דעותיו הפוליטיות, הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר באגודת הסופרים העבריים.

במלאת לפן חמישים שנה אמר עליו אלתרמן:

לולא היה משתייך משורר זה למחנה בו הוא עומד, הרי, ללא ספק, היה חגו מקיף את כל החוגים הציבוריים והיה הופך לחגה של השירה העברית החדשה. שירתו היא זרם בפני עצמו בספרות העברית, והביקורת הישראלית עוד תצטרך לתת דעתה ולחקור ביתר עמקות ופירוט את הזרם הזה שיסודו - מרד.

מרדנותו של פן באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו. פן היה היחידי שנמנע מלתרום לגיליון החגיגי לציון יום הולדתו השבעים של סטלין בשנת 1948, כמו כן נאלץ להתמודד עם צנזורה פנימית: ראשי המפלגה סירבו להדפיס שירים בעלי אופי לאומי-ציוני בספרו וב-1965 סירב "קול העם" לפרסם שיר שכתב פן בגנות הצהרתם האנטי-ישראלית של אולבריכט ונאצר (השיר הופץ בסופו של דבר בהעתקים פרטיזניים).

עם הפילוג במק"י בשנת 1965 נשאר פן במפלגה שרוב רובה היה עתה יהודי. בשנת 1967 לאור עמדות המפלגה ולאחר נישואי ביתו, סינילגה לארתור אייזנשרייבר, אשר ציין בפניהם ובפני רבים אחרים כי מדובר גם במתנת נישואין, עזב את המפלגה על אף שכתוצאה מהפצרותיו של חברו מיקוניס המשיך לפרסם ב"קול העם" וקיבל תמיכה מן המפלגה. בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בקיץ 1968 התנתק לחלוטין מהמפלגה הקומוניסטית. בארבע השנים האחרונות לחייו העביר שוב את מרכז הכובד של כתיבתו לשירה הלירית, והעובדה שניתק עצמו מהמפלגה ולא מילא בה עוד כל תפקיד הפכה אותו למוכר מעט יותר בציבור הרחב.

שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן כתב שירים ליריים וגם שירים אידאולוגיים פוליטיים. במהלך חייו פרסם רק שלושה ספרי שירה, ששניים מהם מכילים פואמות ארוכות. רק בשנת 1956, 26 שנה לאחר שפרסם את שירו הראשון בעברית, יצא לאור מבחר ראשון משיריו, בשם לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובליווי תחריטים מאת האמן גרשון קניספל‏[4]. בהקדמה לספר זה כתב פן:

במבחר יצירותי זה אינני פוסח אף על סוג אחד מכלל סוגי השירה שטיפחתים בשירה העברית. בצורה רטרוספקטיבית הריני מפגין לעין הקורא סדרת שירים למן הליריקה האישית ביותר עד להתגלמותה בליריקה סוציאלית-חברתית.

בשנת 1965 יצא לאור בברית המועצות, ברוסית, קובץ שיריו הלב בדרך. אחדים מהשירים תורגמו על ידי פן עצמו. היה או לא היה, שנערך בידי יוסי גמזו, יצא לאור בהוצאת צ'ריקובר בשנת 1972, יומיים לאחר מותו של פן. בנוסף לשירים כולל הספר שני פרקים מהרומן האוטוביוגרפי סאנ'קה ז'יד, שבו מתאר פן את המסע הרגלי שערך בנעוריו, מבית סבו לבית אביו. בהקדמה לקובץ זה כתב גמזו:

אפשר שלא מקרי - אף כי, ודאי, פטאלי - היה הפסדנו אנו, אוהבי־השיר, שאינם נמנים עם קוראי הבמות בהן נדפסה שירתו של פן, ושלא זכינו לקראו באותן במות, שלהן הורגלנו. עוול זה - יותר משהוא עוול שחטאוּ למשורר ממונים־מטעם, נעדרי־טעם, במימסדנו הספרותי - הריהו עוול לשוחר השירה העברית, הרשאי לשאול עתה, כלמראה מכּר ותיק: היה או לא היה? והיכן הסתתר כל העת?

בשנת 1977 יצא לאור, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מבחר שירים נוסף, בשם רחוב העצב החד-סטרי. מבחר משיריו, בשם לילות בלי גג, שנערך בידי עוזי שביט, יצא בשנת 1985, אף הוא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כל כתביו המקובצים יצאו בשנת 2005 לאור תחת השם השירים, בשני כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.

רבים משיריו של פן הולחנו, ובהם "וידוי" (שהלחין סשה ארגוב, ביצעה לראשונה מיכל טל בשנת 1971 ומאוחר יותר גם יהודית רביץ), "היה או לא היה" (שהלחין מרדכי זעירא) ובוצע על ידי אריק לביא ו"לא אני הוא האיש", שזכה לכמה לחנים, בין היתר מצד צביקה פיק, רוני וייס ומשה וילנסקי. שיר מוכר נוסף שכתב הוא "סורו מני" ללחן עממי, שבוצע במקור על ידי "צלילי העוד" ומאוחר יותר על ידי גידי גוב.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר פן-אוסף שירים-נוסטלגיה עברית-2001

לראשונה בוצע שיר "וידוי" על ידי מיכל טל בשנת 1971.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חגית הלפרין, יסודות סטאטיים ודינאמיים ביצירות אלכסנדר פן וגלגוליהם, דיסרטציה, 1986
  • חגית הלפרין, ‫ שלכת כוכבים: אלכסנדר פן - חייו ויצירתו עד 1940, פפירוס, 1989
  • חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב, 2007
  • יעקב בסר (עורך), אלכסנדר פן: 100 שנים להולדתו, עתון 77, גיליון 305, נובמבר 2005
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "אלכסנדר פן - כל חייו היו אגדה", עמ' 78-73

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפל, היה רע לתפארת, הארץ, 20 באוגוסט 2007
  2. ^ אלכסנדר פן (1906־1972) לקסיקון הספרות העברית החדשה
  3. ^ ביבליוגרפיה של שירי "תנו רבנן" בארכיון "דבר"
  4. ^ רון ברטוש, תחריטי גרשון קניספל לשירי אלכסנדר פן, הוצאת ברוש וגלריה חנינא, תל אביב, 2013.