ורד יריחו (אתר ארכאולוגי)
ורד יריחו הוא שמו של מבנה יהודאי מתקופת הברזל הנמצא מדרום לעיר יריחו וליישוב ורד יריחו שעל שמו נקרא האתר. המבנה נחפר בין נובמבר לדצמבר 1982 מטעם קצין מטה הארכאולוגיה ליהודה ושומרון בהנהלת אברהם איתן שקבע את זמנו לסוף המאה השביעית ועד תחילת המאה השישית לפני הספירה, תקופת ממלכת יהודה.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה למבנה היא דרך כביש הגישה למושב ורד יריחו היצוא מכביש 1. המבנה שוכן על שלוחה צרה בגדה הצפונית של וואדי א-סוויד הזורם מזרחה מהרי ירושלים לתוך נהר הירדן. המבנה נמצא כשישה קילומטרים דרום לתל יריחו, היא יריחו הקדומה ושלושה קילומטרים מאתר שזוהה כהעיר יריחו של תקופת הברזל המאוחרת, אליה כנראה שייך המבנה בורד יריחו. מן המבנה ניתן להשקיף על חלק ניכר מדרום בקעת הירדן ושרידיו יצרו תלולית בגובה 2.5 מטרים.
המבנה ושימושו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה המלבני מתוכנן היטב ומצטיין בניהול השטח ובסימטריה שלו. רוחבו 20 מטרים ואורכו 24. עובי הקירות החיצוניים שלו עומד על כ-90 ס"מ ועובי הקירות הפנימיים נע בין 90 ל-70 ס"מ. כיום שרידי הקירות, העשויים מאבנים מטויחות בבוץ וטיח, מגיעים לגובה של כשני מטרים ויותר. הכניסה למבנה היא מצפון (כיוון העיר יריחו) ומשני צידי השער שני מגדלים ריבועיים. במרכז המבנה חצר מלבנית רוחבית בה מצויים שני גרמי מדרגות. מאחורי החצר שני חדרים גדולים בצורת בית ארבעת המרחבים האופייניים למבנים ישראלים ויהודאים מתקופת הברזל. ייתכן שתחילה אותם חדרים היו בעלי שלושה מרחבים אך במהלך הבניה או בשלב מאוחר יותר של המבנה נוסף מרחב נוסף. ניכר בשכבת העפר שנמצאה בכניסה למבנה כי המבנה חרב בשריפה.
באשר לשימוש במבנה קיימות מספר סברות. מאחר שלמבנה מתאר מבוצר, הסברה העיקרית היא שמדובר במצודה. בנוסף לורד יריחו נמצאו שרידי מצודה על יד חופו הצפוני של ים המלח באתר הנקרא רוג'ם אל באחר ("רוגם הים"). סברה נוספת היא ששימש המבנה כחאן דרכים.[1][2] בראיון ב-1986 ל"חברה לארכאולוגיה מקראית" (BAS), הציע חופר האתר אברהם איתן סברה נוספת, על פיה למבנה היה שימוש פולחני. לטענתו, המדרגות המצויות בחצר הפנימית אינן נראות כאילו הובילו לקומה נוספת. ייתכן כי הובילו למזבחות. על פי סברה זאת, ניתן לטעון כי הריסת המבנה בתחילת המאה השישית לפני הספירה בשריפה היא תוצאה של הרפורמות של המלך היהודאי המאוחר יאשיהו אשר על פי ספר מלכים החריב את אתרי הפולחן לאלים זרים ”...מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע...” (ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ח'). איתן עוד טוען כי גולגולות אדם שמצא באתר תומכות בטענה הזאת מאחר שבטקסט המקראי כתוב ”וַיִּזְבַּח [יאשיהו] אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר-שָׁם, עַל-הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת-עַצְמוֹת אָדָם, עֲלֵיהֶם...” (ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ').[3] סברה זאת נתקלת בבעיה מאחר שבאתר לא נמצאו מזבחות וכלי פולחן מכל סוג. הארכאולוג אפרים שטרן מצודד בסברה העיקרית על-פיה מדובר במצודה אשר שימשה מרכז צבאי אזורי קטן, או מרכז מנהלי מבוצר.[4]
באתר שני ממצאים עיקריים. הראשון הוא חרב נדירה עשויה ברזל באורך של כמטר. השני הוא אוסטרקון בן עשר שורות הכתוב בעברית שלא פוענח בגלל הקושי בקריאתו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם איתן, "ורד יריחו", חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות, 1983, עמ' 43–44
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עופר שיאון, "סקר מפת קלי"ה", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, 1995, עמ' 80
- ^ אפרים שטרן, "אזור יריחו וגבולה המזרחי של ממלכת יהודה בימיה האחרונים", ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר אברהם תשנ"ד (1993), החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 194
- ^ Hershel Shanks, BAR Interviews Avraham Eitan, Biblical Archaeology Review 12:4, July/August 1986
- ^ Lisbeth S. Fried, "The High Places (Bāmôt) and the Reforms of Hezekiah and Josiah: An Archaeological Investigation", Journal of the American Oriental Society, The University of Chicago Press on behalf of The American Schools of Oriental Research, Vol. 122, No. 3, (Jul. - Sep., 2002), p. 448