חזי שלח
 | |
| לידה |
1 במאי 1934 פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
4 במאי 2010 (בגיל 76) |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
יחזקאל (חזי) שלח (2 ביוני 1934 – 4 במאי 2010) היה איש עסקים, כלכלן והיסטוריון ישראלי. בנוסף, היה חבר ויו"ר דירקטוריון במוסדות תרבות ויו"ר "ועדת שלח" לתקצוב תיאטראות בשנות ה-90; לדעת אנשי תרבות ומנהלי תיאטראות, המודל שבנה סייע להחייאת התחום[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלח נולד בארץ ישראל לאב יליד פולין ולאם ילידת לטביה. למד כלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית במסגרת העתודה האקדמית. למרות ייעודו ככלכלן, עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בהמשך עבר קורס קצינים. שנים אחר כך השתחרר לאחר ששימש כמ"פ בגדוד הנח"ל המוצנח[2]. בשירות המילואים שירת בעוצבת נשר, חטיבת צנחנים במילואים[3], והתקדם בתפקידי הפיקוד עד לדרגת אלוף-משנה. בין השאר השתתף כסמג"ד בלחימה על מוצבי אום כתף במלחמת ששת הימים כחלק מהכוח של צנחני המילואים שתקף את הארטילריה המצרית במתחם לאחר איגוף אנכי מוסק[4]. במלחמת יום הכיפורים לחם שלח כמפקד גדוד 471, גדוד צנחני מילואים[5]. שלח פיקד על גדודו בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן וכן בקרב ההבקעה לסוריה[6], ובין היתר כבש עם גדודו את העיירה הסורית ח'ן ארנבה[7]. לאחר מכן פיקד שלח על גדודו בכיבוש החרמון הסורי[8][9]. גם במלחמת לבנון הראשונה שימש זמן קצר כמג"ד במילואים בחטיבת הצנחנים, למרות גילו המבוגר.
ב-1975 התמנה למנכ"ל כלל סחר לאחר מכן היה מנכ"ל אליהו חברה לביטוח ונשר מפעלי מלט ישראליים. בשנות ה-90 היה יו"ר מקורות וטבעול, וכיהן כדירקטור בחברות מנפאואר, יפאורה, המשביר המרכזי, הספרייה החדשה ועוד ויו"ר ועדת השקעות של קופות הגמל של בנק המזרחי[10]. ב-1971 היה גם בהתנדבות רע"ן כלכלה ברצועת עזה, במסגרת המנהל האזרחי.
במקביל לפעולתו כאיש עסקים הקפיד לשמור על קשר עם עולם התרבות והאמנות, בעיקר אמנויות הבמה. הוא כיהן כיו"ר הנהלת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, כחבר הנהלת האופרה הישראלית החדשה, התזמורת הקאמרית הישראלית ותיאטרון גשר וכחבר דירקטוריון קרן תל אביב לספרות ולאמנות. היה גם מבקר המוזיקה של עיתון "העיר".
המלצותיו של שלח אומצו על ידי שרת התרבות דאז שולמית אלוני ומשמשות כמסגרת התקציבית לפיה פועל משרד התרבות מול התיאטראות[11].
כמו כן היה שלח היסטוריון חובב, וחיבר שלושה ספרים בנושאים היסטוריים שונים, ובהם מלחמות נפוליאון ומלחמת קרים[12].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו הוא העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר, עפר שלח[13]. לאחר מותו, פורסם הספר "המדריך ליוליסס", המפרש את הרומן של ג'יימס ג'ויס, אשר כתבו במשותף.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חזי ועפר שלח, "המדריך ליוליסס", הוצאת מחברות לספרות, 2012.
- "מלחמת קרים", הוצאת מעריב, 2009.
- "נפוליאון 1813 - מלחמת העולם הראשונה", הוצאת כתר, 1996.
- "מי מפחד מריכרד ואגנר", הוצאת כתר, 1996.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, פרק רביעי: לאט וחכם עם הצלחה מהירה, חטיבת צנחנים 317 בכיבוש החרמון הסורי 21–22 באוקטובר 1973, עמודים 67–84.
- משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמית דובקין, מלחמה מהספרים, מעריב, 16 בפברואר 1987
- חזי שלח באתר news1
- מרב יודילוביץ', חזי שלח הלך לעולמו, באתר ynet, 4 במאי 2010
- ערן דולב, מלחמת קרים, חזי שלח, ביקורת על הספר, באתר הארץ, 18 בפברואר 2009
- רס"ן זלמן ורס"ן דן, צנחנים בעורף החרמון, מערכות 289-290, אוקטובר 1983, עמ' 77-78
- אהרן פריאל, היה יכול להיות מנכ"ל כלל, מעריב, 19 במרץ 1991.
- מכתביו
- ספינקס ללא חידה, מעריב, 27 בספטמבר 1988.
- לא עשה כלום, הארץ, 17.07.1997, כפי שהועלה באתר פרש
חזי שלח (1934-2010), דף שער בספרייה הלאומית- יחזקאל שלח, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלם יהב, חזי שלח הלך לעולמו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 במאי 2010
- ^ דן מיכאלי, נייטיב מירושלים במערכות הבריאות והביטחון, משרד הביטחון, 2006, עמוד 60.
- ^ גל פרל פינקל, צה"ל מוכרח לשוב ולהשקיע בכוחות המילואים, בעיתון מקור ראשון, 27 באוקטובר 2020.
- ^ יוסי בלום הלוי, תחנות כל העולם - החרמון בידנו מתוך ספרו "התקדשות -זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים".
- ^ עמרי נחמיאס, הכנסת ציינה 40 שנה למלחמה: שלח נזכר באביו ובכה, באתר וואלה!, 15 באוקטובר 2013.
- ^ גל פרל פינקל, 180 מעלות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בספטמבר 2018.
- ^ משה דיין, אבני דרך; אוטוביוגרפיה, הוצאת עידנים, ירושלים, 1976, עמוד 635.
- ^ מבצע "קינוח" - כיבוש מוצבי החרמון (21–22 באוקטובר 1973), מתוך האתר הרשמי של חטיבת גולני.
- ^ רן פרידמן וגל פרל,"כעוף החול" – מהמילואים ב־73' למילואים ב־23', בין הקטבים, גיליון 40, אוגוסט 2023.
- ^ רון שטיין ולילך ויסמן, אחיו של עפר שלח בכיר בחברת מגדל, אביו היה מבכירי כלל, באתר גלובס, 11 במרץ 2013.
- ^ מרב יודילוביץ', חזי שלח הלך לעולמו, באתר ynet, 4 במאי 2010
- ^ גל פרל, "זה מרהיב, אך זו אינה מלחמה. זה טירוף", הבלוג על הכוונת, 4 בינואר 2013.
- ^ יעל ולצר, בכל בוקר אני צריך למצוא את הסיבה להמשיך לחיות, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2010
| בקרת זהויות |
|
|---|