לוין קיפניס
לֶוִין קִיפְּנִיס (1 באוגוסט 1890, האימפריה הרוסית – 20 ביוני 1990, תל אביב) היה סופר ומשורר ילדים ישראלי, שכתב בעיקר בעברית וכן ביידיש, חתן פרס ישראל לספרות ילדים (1978).
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
קיפניס נולד בט"ו באב תר"נ בעיירה אוּשוֹמִיר (Ушомир)[1] שבפלך ווהלין, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), לפסח קיפניס ורחל לבית ברויזמן, במשפחה בת 10 ילדים. אביו, שהיה שליח ציבור, שלח את לוין קיפניס ללמוד בחדר, שאותו לא אהב בגלל החינוך הנוקשה. מגיל צעיר ניסה את כוחו באמנות, בציור ובחיתוך עץ. אביו שראה את הפוטנציאל עודד אותו ללמוד כתב סת"ם. לעזרת כלכלת המשפחה כתב קיפניס מזוזות.
את צעדיו הראשונים בתחום הכתיבה עשה בעיתון שהוציא בסביבות גיל הבר מצווה: 'פרחי לוי'. הפרסום הראשון בעיתון של ממש היה של שירו "הילד החולה" בעיתון הילדים 'הפרחים' ב-1910.
קיפניס הקים בעיירת הולדתו "חדר מתוקן", הקים ספרייה עברית וביים מחזות ילדים שכתב. בשנת 1913 (תרע"ג) עלה לארץ ישראל והשתלם בלימודי אמנות ב"בצלאל". מצוקת התכנים לילדי הגן הביאה אותו לכתוב שירים המותאמים לצורכי החינוך לטף בארץ ישראל, שהראשון בהם היה "חנוכיה ספרי נא לי מעשיה"[2]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה קיפניס שותף להקמת הוצאת "ספרייה קטנה לילדים" ביפו, שבהּ גם ראו אור סיפוריו הראשונים לילדי הגן, וזאת במקביל לעבודות כפייה בחקלאות שבהן הועסק על ידי הצבא העות'מאני.
בתום המלחמה עסק בהוראת ילדי התימנים בחדרה, ולאחר שנה שב לירושלים לפי הזמנת "בצלאל" על מנת לכתוב ולערוך תכנים לילדי הגן. במסגרת זו הוציא קובצי סיפורים ושירים לגננות, וערך את 'גננו', כתב העת הראשון בארץ ישראל לגננת העברייה.
בשנת 1921 קיבל על עצמו ניהול בית יתומים בצפת, וב-1922 נסע להשתלם באמנות בברלין בירת גרמניה, שם פרסם שלושה ספרים בגרמנית. בשנת 1923 שב ארצה והחל ללמד בבית מדרש למורים וגננות "לוינסקי". ב-1924 (תרפ"ד) נישא למרים לובמן, בת ראשון לציון, ולזוג נולדו שני ילדים - שי וניצה. המשפחה התגוררה במשך עשור בתל אביב, ואז הוחל בבניית בית עבורם בראשון לציון. ואולם כאשר נסתיימה הבנייה, ב-1935 (תרצ"ב), חלתה מרים בדלקת ריאות ונפטרה. לאחר פטירתה התגוררה המשפחה בבית החדש במשך שנה, שאחריה שבו לתל אביב. בהמשך נישא שם לוין לדבורה קרסנוב, גננת-מורה. לשניים נולדו שני ילדים - טל ונטע.
בשנת 1928 הקים קיפניס תיאטרון לילדים, שאותו ניהל 25 שנה וכתב לו הצגות רבות, תוך שאינו מזניח את תחומי היצירה האחרים הרבים שלו, וכן הוציא לאור שבועונים, שנתונים ומערכי לימוד רבים.
בשנת 1956 פרש מהוראה, והתמסר לכתיבה ופרסום. הוא היה פעיל כסופר במשך זמן שיא של 80 שנים רצופות – מ-1910 ועד 1990.
בין הפרסים שזכה בהם: פרס יציב (1962), פרס למדן (1976) ופרס ישראל (1978). יצירותיו ראו אור גם בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית, ערבית ויידיש.
לוין קיפניס נפטר בכ"ז בסיון תש"נ (1990) בתל אביב ונטמן בבית העלמין קריית שאול. רעייתו דבורה נפטרה בשנת 2001 ונטמנה לצידו.
על שמו נקרא רחוב בבאר שבע ובתל אביב.
[עריכה] יצירותיו
יצירתו של קיפניס משתרעת על פני כ-800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. כתיבתו מאופיינת בסגנון קליל ושמח, נטול פאתוס ובה בעת בעל עושר ואסתטיקה. הוא הרבה להעניק ביצירותיו מסרים של עזרה לזולת והתנדבות למען האחר, כמו בסיפוריו המפורסמים "אליעזר והגזר" אודות שיתוף פעולה של מספר אנשים בהוצאת גזר ענק מהאדמה ו"נרקיס מלך הביצה", על הנרקיס שהיה היחיד שהסכים להשאיל את עצמו לרפא את מלך הצפרדעים ועל כך קיבל את כתרו. עוד מסיפוריו הידועים: "המטריה הגדולה של אבא", "אגוז של זהב" (סיפור על שני ילדים ואגוז מופלא לפסח), "שלושת הפרפרים" ו"מנורה וענפי זית" (אלגוריה על סמל המדינה).
קיפניס הרבה לכתוב שירים לילדים לחגי ישראל עקב המחסור שהיה אז בשירים לטקסים והפעלות בבתי הספר ובגנים, ביניהם היו "שנה טובה" (שנה הלכה שנה באה), "אורחים לחג", "לביבות" (קמח מן השק), "נר לי", "סביבון סוב סוב סוב", "שימו שמן", "אני פורים", "חג פורים", "חד גדיא", "סלינו על כתפינו", "הבה נרימה", "חנוכה חנוכה" ועוד. שירים מוכרים נוספים שכתב היו "רקפת", "גינה לי", "מי יבנה בית", "המעפילים" (העפילו) ו"ילד פלא".
קיפניס גם תרגם מספרות העמים: יו לופטינג, קרלו קולודי, קולומבוני, קמינסקי, ממשלי איזופוס ולה פונטיין, ממעשיות שרל פרו, האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן.
[עריכה] ספריו
|
|
|
[עריכה] לקריאה נוספת
- לאה נאור, מלך הילדים לוין קיפניס, 2009.
[עריכה] מאמרים
- עיונים בספרות ילדים, גיליון 1: עיונים ביצירת לוין קיפניס, תשמ"ה:
- אוריאל אופק, 'ראשיתו של לוין קיפניס', שם, עמ' [33]–[42].
- גרשון ברגסון, 'מקומו של לוין קיפניס בספרות הילדים', שם, עמ' [43]–[49].
- מירי ברוך, 'על "אליעזר והגזר", ועל השיר הצביר המהודק', שם, עמ' [51]–[58].
- אליהו הכהן, 'לוין קיפניס והזמר העברי', שם, עמ' [5]–[32].
- עדינה בר-אל, 'מעשה בסופר שהלך לבקש שפת-אֵם קודמת: לוין קיפניס וסיפוריו ביידיש', חוליות: דפים למחקר ספרות יידיש ותרבותה, כרך 9 (2005), עמ' 343–356.
- לאה נאור, 'איך התחיל לוין קיפניס לכתוב שירי חגים? מאזנים, כרך פ"א, גל' 3–4 (אדר א' תשס"ח, אפריל 2008), עמ' 30–31.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לוין קיפניס, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- לוין קיפניס ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דוד תדהר (עורך), "לוין קיפניס", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2103
- לוין קיפניס באתר דףדף
- מילים לשירים של לוין קיפניס באתר שירונט
- האזנה לשירי לוין קיפניס באתר זמרשת
- לוין קיפניס, באלבום המשפחות - עדת ראשון לציון
- לראשונה: ביוגרפיה של לוין קיפניס, באתר ynet, 11 בדצמבר 2008
- עדינה בר-אל, 'מעשה בסופר שהלך לבקש שפת-אֵם קודמת: לוין קיפניס וסיפוריו ביידיש'

- יעל דר, עיתון קומיקס לילדים בתחפושת, באתר עכבר העיר, 28 בפברואר 2010
- רשימות המתויגות עם לוין קיפניס, אתר הפנקס
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ערך בוויקיפדיה האוקראינית; ערך באתר Jewish Gen (באנגלית)
- ^ כך העיד קיפניס בראיון לאתר דף דף, ולא כפי שסוברים רבים, השיר "חנוכיה יפהפיה".