כריסטופר מקנדלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ויקיזציה והוספת קישורים פנימיים ומקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כריסטופר ג'ונסון מקנדלס

כריסטופר ג'ונסון מקנדלסאנגלית: Christopher McCandless, מכונה גם: "אלכסנדר סופרטראמפ";‏ 12 בפברואר 196818 באוגוסט 1992) היה הרפתקן אמריקאי. באפריל 1992 נדד אל ערבות אלסקה הרחוקות עם מעט אוכל וציוד הישרדות בסיסי, בתקווה שיגשים את יהבו לחיות חיים פשוטים והרמוניים בטבע ללא כל מגע ידי אדם. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, שרידי הגופה של כריס נמצאו ליד אגם "ונטיטיקה" בשמורת "דנאלי פארק" בדרום-מרכז יבשת אלסקה כאשר הוא שוקל 30 ק"ג בלבד. סיבת המוות היא ככל הנראה כתוצאה ישירה של רעב. בינואר 1993 פרסם הסופר "ג'ון קראקאוור" את סיפורו של כריס במגזין "אאוטסייד". מאמר נוסף אודות סיפורו המלא של כריס התפרסם בפברואר 1993 במגזין "The New Yorker".

תחת ההשפעה מסיפורו של כריס, ג'ון קראקאוור הוציא לאור ב-1996 את ספרו "into the wild" (בעברית – אל תוך הפרא) אודות מסעותיו של כריס בדרכים ובחיק הטבע. הספר לא תורגם לשפה העברית. הספר – שבעצמו היה רב מכר מוצלח עם חלוף השנים – היה מקור השראה לסרט בעל אותו שם שבויים על ידי שון פן בשנת 2007, כאשר השחקן "אמיל הירש" מגלם את דמותו של כריסטופר. כמו כן, באותה השנה, הוצא סרט דוקומנטרי ביתי של הבמאי "רון למות' " בשם "The call of the wild" (ובעברית – הקריאה של הטבע או קול מיער). בסרט, הבמאי מציג את המקומות בהם כריס ביקר במהלך מסעותיו ואת האנשים שהכירו או פגשו את כריס, כולל בתחנה האחרונה אליה הגיע באלסקה.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס נולד באל סגונדו, קליפורניה. הוא היה הילד הראשון מבין שני ילדים. לאביו קראו וולטר ("וולט") ולאמא קראו "וילהלמינה בילי ג'ונסון". לכריס הייתה אחות אחת צעירה בשם קארין. בשנת 1976, התיישבה המשפחה ב Annandale, וירג'יניה, פרבר של וושינגטון הבירה, לאחר שאביו הועסק כמדען מומחה במכון הלאומי לאווירונאוטיקה והחלל האמריקאי. אמו עבדה כמזכירה בחברת "מטוסי יוז" ומאוחר יותר סייעה לבעלה וולט עם חברת הייעוץ המוצלחת שהקים במקום מגוריהם בAnnandale.

היחסים בין ההורים של כריס היו עכורים. וולט ובילי רבו לעתים קרובות ולעתים כאשר הוויכוחים היו מתלהטים ויוצאים מכלל שליטה הם שקלו להתגרש. לכריס ואחותו קארין היו שישה אחים למחצה שהתגוררו בקליפורניה מנישואיו הראשונים של וולט. כאשר כריס וקארין נולדו וולט טרם התגרש מאשתו הראשונה, וכריס לא גילה את הרומן של אביו עד הטיול לדרום קליפורניה בקיץ 1986. תגלית זו גרמה לו לפתח הרבה מרירות ואנטגוניזם כלפי אביו והיחס הבין אישי שלו עם הוריו, ולמעשה הייתה אחד מגורמים הראשיים של כריס בתפיסת העולם שלו על החברה המודרנית.

בבית הספר, המורים הבחינו בכריס שהיה לו כוח רצון בלתי רגיל. בגיל ההתבגרות הוא היה התגלמות מושלמת של ערכים ואידאליזם אינטנסיבי, טיפוס פופולרי מבחינה חברתית וספורטאי מצטיין. בבית הספר התיכון, הוא שימש כקפטן של נבחרת בקרוס קאנטרי (נבחרת הרצים למרחקים ארוכים). באימונים, הוא היה מאיץ בחברי הנבחרת בתרגילים רוחניים שבו הם : "פועלים נגד כוחות האופל ... כל הרע בעולם, כל השנאה".

ב-2 ביוני 1986, כריס סיים את לימודיו בבית הספר וילברט טאקר ודסון בפיירפקס, וירג'יניה. ב -10 ביוני, כריס יצא לאחת ההרפתקאות הגדולות הראשונות שלו שבה הוא נסע בכל רחבי הארץ בניסן דאטסון B-210 הפרטית שלו. הוא הגיע לאוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, ג'ורג'יה יומים לפני תחילת הלימודים בסתיו של אותה שנה. הרקע הסוציו-אקונומי הגבוה של כריס וההצלחה האקדמית שלו היו הטריגר להשקפותיו על החברה המודרנית-אנושית כחברה בעלת ריקנות ומרדף בלתי נלאה אחר החומרנות והכסף.

כריס מאד אהב לקרוא, ובין היתר שאב את ההשראה שלו ממספר סופרים, פילוסופים, ואנשי הרפתקאות כגון; ג'ק לונדון, לב טולסטוי, ג'ק קרואק, WH דייויס והנרי דייוויד ת'ורו. בשנה השלישית ללימודיו, הוא סירב להיות חבר מועדון בוגרים יוקרתי של האוניברסיטה תחת הסיבה המרכזית ש"כבוד" "ותארים" היו לא רלוונטיים מבחינתו. כריס סיים את לימודיו בקולג' אמורי ב -12 במאי 1990 עם תואר ראשון בהיסטוריה ואנתרופולוגיה. למעשה, סיום התואר הראשון היה בעצם הפעם האחרונה שבה כריס חזה שהוא נפרד מהחברה המודרנית המאורגנת לתקופה של התבוננות והתבודדות.

טיוליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1990, כריסטופר תרם 24,000 $ דולרים שניתנו לו על ידי חבר של המשפחה על מנת לממן את לימודי המשפטים שלו לאוקספם אינטרנשיונל - מוסד צדקה לעניים ללא מטרות רווח. לקראת סוף יוני, הוא החל את מסעו תחת השם "אלכסנדר מקנדלס" ומאוחר יותר אימץ את שם המשפחה "סופרטרמפ" (את השם המשפחה לקח בהשראה מסופר שהיה נווד). מרבית האנשים שנתקלו בו בדרכים התייחסו אליו כאל בחור אינטליגנטי וכאחד שאהב לקרוא. בסוף הקיץ, כריס החל את דרכו דרך אריזונה, לעבר העיירה קארתג' שבדרום דקוטה, שם עבד בחווה שמגדלת שדות חיטה. במהלך מסעו הוא הצליח לשרוד שיטפון עז, אך מכוניתו נשארה במדבר ונהרסה בשיטפון, כשבנוסף השליך את לוחית הרישוי שלו כדי שלא ימצאו את בעלי המכונית (בדיעבד, המכונית ספגה נזק מינורי יחסית ולאחר מכן נמצאה על ידי המשטרה והיוותה כראייה מרכזית כי זאת אכן המכונית של כריס).

בשנת 1991, אלכסנדר חתר בסירת ראפטינג קטנה במורד מסוכן של נהר קולורדו עד למפרץ קליפורניה. הוא חצה את הגבול למקסיקו, ולאחר שהלך לאיבוד בתעלות ונקלע למבוי סתום, נגרר על ידי צייד ברווזים מקומיים לים, שם שהה במשך זמן מה. הוא התגאה בעובדה שהצליח לשרוד עם ציוד מינימאלי ועם מעט עזרים חיצוניים, ובגדול עשה "הכנה קטנה" לקראת מה שצפוי לו בהמשך הדרך. כריס לא אהב לתכנן דברים מראש, הוא אהב לתת משמעות לאותה חוויה בלי לחשוב על כלום לפניה. מטרתו הראשית במסע הייתה להגיע לאלסקה. שום דבר במסעו לא היה מוגדר. הוא החליט והאמין שלא צריך להשתמש במטוסים אלא רק בטרמפים וברכבות כדי להכיר את הארץ מקרוב דרך האדמה. כריס עבר חווית רבות במהלך המסע עד הנסיעה לאלסקה. הוא פגש אנשים רבים בכל מקום שהגיע אליו ורקם איתם קשרים הדוקים.

אודיסאה לאלסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים, כריס חלם על "אודיסיאה אלסקה" (מסע או טיול ארוך לאלסקה) ולחיות על אדמת הפרא של אלסקה, הרחק מכל ציוויליזציה, ולמצוא משמעות לחייו. הוא ניהל יומן מסע המתאר את ההתקדמות הפיזית והרוחנית שלו כמי שהתייצב כנגד איתני הטבע. באפריל 1992 כריס תפס טרמפים כל הדרך מאנדרלין שבצפון דקוטה ועד לעיר פיירבנקס שבאלסקה. הוא נראה לאחרונה כשהוא בחיים ב -28 באפריל 1992 על ידי ג'ים גאלין, בחור מקומי, שנתן לו טרמפ מפיירבנקס עד לתחילתו של שביל שנקרא "stampede trail". גאלין היה מודאג לגבי "אלכסנדר", שהיה באמתחתו ציוד הישרדות מינימאלי (אפילו לא מצפן) וללא ניסיון לחיות בערבות הקפואות של אלסקה.

גאלין ניסה פעמים רבות לשכנע את כריס לדחות את מסעו, ואף הציע להסיע אותו לעיר אנקורג' כדי לקנות ציוד ואספקה המתאים להישרדות בתנאים קיצוניים. אולם, כריס התעלם מהאזהרות של גאלין וסירב לכל סיוע אפשרי פרט לזוג מגפי גומי של חברת וולינגטון, שתי קופסאות טונה, ושקית של חטיפי תירס.

לאחר שהרחיק לכת לאורך שביל ה stampede trail, כריס מצא אוטובוס נטוש (כ-25 קילומטרים מערבה מהעיירה הילי) המשמש כמקלט ציד וחנה באזור מיוער יותר של השביל ליד הפארק הלאומי דנאלי והחל לחיות על אדמתו. היה לו בתיק כ 10-ק"ג אורז, רובה חצי אוטומטי מחברת רמינגטון עם תחמושת של 400 כדורים, ספר של הצמחים הגדלים באזור (ומספר ספרים נוספים אחרים), ומעט ציוד מחנאות. כריס הניח שבכדי לשרוד הוא יוכל ללקט מזון מן הצומח בשילוב מבוקר של ציד. במשך 30 הימים הבאים בקירוב, כריס החל לנסות לצוד חיות רבות כגון דורבנים, סנאים, ציפורים, עופות, ואווזים קנדיים. ב-9 ביוני 1992 הוא אפילו הצליח להרוג אייל, אך יחד עם זאת הוא לא הצליח לשמר את הבשר כראוי, ותוך מספר ימים הבשר התקלקל והתכסה ברימות. במקום לחתוך את הבשר דק ולייבש אותו כפי שנהוג לעשות בבשר משומר (מה שבדרך כלל היה נהוג לעשות באזורים אלה של אלסקה) הוא ניסה לעשן אותו על האש, בעקבות עצתם של ציידים שפגש בדרום דקוטה כמה חודשים קודם לכן.

המסע של כריס בפרא ובשממה של אלסקה נמשך כ-112 יום בסה"כ (כמעט 4 חודשים). בחודש יולי, אחרי שהתגורר באוטובוס הנטוש במשך כשלושה חודשים, הוא החליט לעזוב ולצאת מהשמורה; אך בדרכו חזרה ראה כי השביל נחסם על ידי Teklanika River, שהיה במידה ניכרת גבוה וסוער יותר מאשר כשהוא חצה אותו בחודש אפריל שלושה חודשים קודם לכן. בדיעבד, מבלי ידיעתו של כריס, היה קרון המופעל בצורה ידנית אשר חצה את הנהר בדיוק 400 מטר מהמקום שבו ניסה לחצות. בסרט הדוקומנטרי "The call of the wild" לפי הראיות בשטח, לכריס היה בשקית האשפה שלו מפה שהייתה עוזרת לו למצוא דרך אחרת לחצות את הנהר בבטחה. כריס שהה באוטובוס כ-113 יום בסה"כ. בשלב מסוים במשך הזמן הזה, ככל הנראה לקראת קץ חייו, הוא כתב קריאת S.O.S לכל עוברי האורח שעשויים לעבור שם ולסייע לו משום שהוא נפצע והיה "חלש מדיי" כדי לתפקד. קריאת העזרה של כריס הייתה כדלקמן  : "שימו לב מבקרים ואורחים בפוטנציה, S.O.S , אני זקוק לעזרתכם. אני פצוע, גוסס למוות, וחלש מידי כדי ללכת. אני לבד לגמרי, זאת לא בדיחה. בשם אלוהים, אנא הצילו אותי. הלכתי לאסוף גרגירי דובדבנים ואני עשוי לחזור הערב הזה. תודה מקרב לב, כריסטופר מקנדלס".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באוגוסט 1992, כריס כתב ביומן מסע שלו מה שמסתבר כמילותיו האחרונות : "אוכמניות יפיפיות". הוא קרע את העמוד האחרון של הספר "Education of a Wandering Man" (סיפור חייו של הסופר האמריקאי הנודע לואיס ל'אמור) שהכיל קטע של המשורר האמריקאי רובינסון ג'פרס שנקרא "אנשים פיקחים בשעות הרעות שלהם":

Death's a fierce meadowlark: but to die having made Something more equal to centuries Than muscle and bone, is mostly to shed weakness.The mountains are dead stone, the people Admire or hate their stature, their insolent quietness, The mountains are not softened or troubled And a few dead men's thoughts have the same temper

גופתו של כריס נמצאה טמונה בתוך שק השינה שלו באוטובוס על ידי צייד מקומי (באטצ' קיליאן) בשישה בספטמבר 1992. כריס כבר היה ללא רוח חיים לכל הפחות כשבועיים ממועד מציאת גופתו, ומשקל גופו היה 30 ק"ג בלבד. סיבת המוות הרשמית שלו הייתה רעב. הסופר ג'ון קראקאוור הציע 2 גורמים שהיו עשויים להביא למותו. הגורם הראשון לדבריו, היה עשוי להיות בעקבות רעב מחוסר תזונה או "מתת תזונה", שקרתה בעקבות המחסור הטבעי במזון בסיסי ובעקבות עובש מלחות ומטפילים שהיו על הצמחים. הסיבה השנייה, הייתה הרעלה כתוצאה מאכילה של זרעים רעילים.

אולם, מאמר שהתפרסם במגזין Men's Journal קבע כי בדיקות מעבדה מעמיקות גילו כי לא היו שרידים של רעל במאגר האוכל של כריס. ד"ר תומאס קלאוסן, ראש המחלקה לכימיה וביוכימיה באוניברסיטת פיירבינקס באלסקה טען כי "הוא אכל בעצמו את הצמחים שנמצאו באספקת האוכל של כריס ולא נמצאו שם שום רעלים".

לאחר מכן, נעשה ניתוח מעמיק על הצמח "אפונה ריחנית" (צמח נוי מטפס ממשפחת הקטניות) והתברר כי מותו של כריס- כפי שהוצג בסרטו של שון פן - לא נגרם מהרעלה, ולא הוזכר ולו מקרה אחד בתולדות הספרות הרפואית שמישהו נפטר מהרעלה של אותו הצמח. אחד העיתונאים שסיקר את מותו של כריס טען בנחרצות  : "הוא לא מצא דרך מילוט מהסביבה בה חי, לא הצליח ללקט מספיק מזון כדי לשרוד, ופשוט גווע למוות". אולם, הסבירות שמותו של כריס נגרם כתוצאה מעובש שגדל על הזרעים בעקבות הלחות שהתווצרה בתיקו של כריס היא ההסבר הכי מתאים לנסיבות מותו, כפי שציין באופן דומה הסופר ג'ון קראקאוור.

לאחר מותו, האקדמאי רונלד המילטון קישר את הסימפטומים שתוארו על ידי כריס לפני מותו לבין הרעלה מכוונת של אסירים יהודים במלחמת העולם השנייה ממחנה הריכוז " Vapniarca" באוקראינה. הוא הציע את האפשרות כי מותו של כריס נגרם בעקבות אכילת יתר של קטניות שהכילו את הרעלן ODAP. אפשרות זו לא הועלתה על ידי החוקרים מכיוון שהם התמקדו במציאת חומר אלקלי (חומר בסיסי שמכיל חנקן בצמח- אלקלואיד) במקום לחפש את החלבון הרעיל.

לאחר בדיקות חוזרות, נמצא שהרעלן ODAP אכן היה מצוי בזרעים שכריס אכל.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של כריסטופר מקנדלס הפכה למיתוס בקרב אנשים רבים, מטיילים והרפתקנים לאחר מותו. סיפורו התפרסם במאמר של הסופר ג'ון קרקאוואר בינואר 1993. בזמן שקרקאוור וקוראים רבים חשו הזדהות רבה עם סיפורו של כריס, אחרים – במיוחד תושבי אלסקה – הביעו את מורת רוחם על מותו של כריס ועל האנשים שחשבו כי מותו סימל אקט של גבורה.

ישנן ביקורות רבות על אופן ההתנהגות של כריס. אנשי אלסקה טוענים כי ההחלטה של כריס לא להצטייד בציוד הישרדות בסיסי בתנאי קור כה קיצוניים הייתה נטולת כל היגיון. בנוסף, כריס לא היה מודע להימצאותן של בקתות עם ציוד חירום במרחק של קילומטרים ספורים מהאוטובוס בו הוא שהה (אולם בדיעבד התברר כי בקתות אלה הושחתו ולא נותר בהן ציוד שהיה עשוי לסייע לו). יתר על כן, טיילים ואנשי מקצוע אחרים בתחום מוחים בתוקף כי כריס לא תכנן שום פרט חיוני בטיול ובעצם חרץ את גורלו מבעוד מועד ללא סיכוי אמיתי לשרוד.

אולם, חרף הביקורת הקשה שהוטחה, תושבי אלסקה ואנשים נוספים התרשמו מן האמונה שהייתה לכריס ושהוא בחר בדרך חיים לא קונבנציונלית והלך עם האידאלים והערכים שלו עד הקצה. כריס נודע בזכות התפיסות הייחודיות שלו על החיים - הוא האמין כי עוצמתה של החוויה וההרתפקה מקבלת משמעות ועוצמה רבה יותר כאשר היא נעשית ללא תכנון מראש והכנה מוקדמת. יתרה מזאת, הרצון של כריס לבחון את עצמו אל מול הלא נודע ולנהוג בספונטניות מוחלטת דחפו אותו לטייל ללא כל עזרים מכניים וליהנות מהפשטות שבחיי הטבע.

כריס נולד בבית בו שני הוריו חיו במרדף בלתי פוסק אל העושר והחומרנות. הם כפו עליו חומריות גבוהה שבאה על חשבון נורמות בסיסיות אחרות כמו השקעה בחינוך, יחסי אנוש בין בני המשפחה ובני אדם בפרט, וערכים. זאת אחת הסיבות המרכזיות שגרמו לכריס לסלידה מהחברה המודרנית ובסופו של דבר לעזוב את הבית ולברוח אל הטבע. אחד מהמאפיינים הבולטים בהתנהגותו של כריס הוא נונ-קומפורמיזם (אנטי ממסדיות) – התנהגות שבה אדם מתאים את עצמו ואת עמדתו כלפיי מוסכמויות החברה, כלומר צורת התנהגות שבה אדם הולך נגד הזרם ולא נכנע ללחצים של החברה.

כריס היה בעל יכולת פסיכואנליטית גבוהה מאוד, ואבחנה חדה של המציאות הובילה אותו לנתח את החברה המודרנית ולהתנגד לסממניה. בעיני רבים, הבריחה אל הטבע מביאה עמה עיצוב אישיות, זמן חשיבה, שקט, ואפשרות להעריך את הפשטות בחיים ולברוח אל הפרא מהחיים המודרניים.

ציטוטים נבחרים ופירושם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס ניהל יומן מסע במהלך מסעו וציין את מכלול החוויות אשר עברו עליו מאז שעזב את הבית. הציטוטים הנבחרים מהיומן, שימשו בין היתר את שון פן, במאי הסרט שנעשה עליו, בהכנת התסריט מתוך רצון להמחיש לצופים את סיפורו של כריס לאותנטי ומעורר אמפתיה.

הציטוטים :

"במקום אהבה, כסף, אמונה, פרסום, הגינות... תנו לי את האמת".

  • זה הנוסח של כריס לציטוט של הסופר דיוויד הנרי ת'ורו. כריס הוסיף את המילה 'הגינות' לציטוט המקורי מכיוון שחייו היו לא מאוזנים וחסרי הגינות.

"המוני אנשים בוחרים לחיות חיים תחת נסיבות שאינן משמחות -ועדיין הם אינם יעזו לקחת יוזמה כדי לשנות מצב עגום שכזה מכיוון שהם כבר מקובעים בתפיסתם הרווחת לביטחון, נוחיות ושמרנות. אכן כל אלה עשויים לגרום לשקט תעשייתי ונפשי, אך למעשה אין דבר יותר מסוכן ליצר ההרפתקני והנפשי של האדם כאשר הוא חי חיים "בטוחים".

  • תפיסתו הרווחת והכללית של כריס על האופן שבו אנשים צריכים לחיות את חייהם.

"הבסיס הפשוט ביותר של אדם שחי לפי הלך הרוח של מחשבותיות זוהי התשוקה להרפתקה מסקרנת. האושר האמיתי בחיינו מגיע מהיתקלויות בחוויות חדשות. לפיכך, אין אושר גדול יותר מלחוות שינוי אינסופי מרחיק לכת ורחב אופקים, ולדעת שבכל יום שחל זורחת שמש שונה וחדשה באורה מזו שזרחה במקומה קודם לכן".

  • תובנה נוספת של כריס על משמעות החיים.

"זאת טעות גסה לחשוב שהאושר והמשמעות האינטלקטית בחיים מגיעה ברובה מיחסים אישיים ובנאליים בין בני אדם. נפלאות הבריאה וההנאה הנמצאות סביבנו בכל רגע נתון הן האושר האמיתי בחיים, וזה טמון בכל מקום ובכל דבר ודבר שאנחנו חווים ועושים. אנשים פשוט צריכים לשנות את הפרספקטיבה שבה הם מסתכלים על החיים כדי להבין זאת. תמצית רוחו של האדם מקורה בחוויות חדשות שהוא חווה. כשאתה רוצה משהו בחיים, אתה רק צריך להושיט יד ולתפוס את זה."

  • ביטוי זה בעצם מסכם את השקפתו של כריסטופר בחיים. הוא האמין שאנשים לא היו מספיק חדורי מוטיבציה להשיג את מה שהם רוצים, כשבדרך הם נכנעו למוסכמוית ולתכתיבים של החברה ומנעו מעצמם להגיע למימוש החזון העצמי והאידאל שלהם בחיים.

"אם אנחנו מודים שחיי אדם יכולים להיות נשלטים על ידי סיבה, אז כל האפשרות של חייו נהרס."

  • לב טולסטוי, שצוין על ידי כריס מתוך הספר "מלחמה ושלום" הקלאסי שכריסטופר אהב לקרוא והתרגש ממנו. לב טולסטוי היה אחד מהסופרים האהובים על כריס, והוא אימץ הרבה דברים שכתב לתפיסת עולמו על החיים.

"מהפיסות והחתיכות שאספתי במשך השנים, יש דבר - גדול יותר - שאנחנו יכולים להעריך בחיים. כשאתה סולח למישהו, אתה אוהב. וכשאתה אוהב, הכל משתנה סביבך ללא היכר."

  • תובנה חשובה מהמסע של כריס לאלסקה הייתה המפגש עם רון הזקן. רון, בערוב ימיו ולאחר שעבר טרגדיה קשה, הוא בן אדם מבוגר ומקובע התקוע בחיים מונוטונים ללא כל ריגוש ומשמעות. כריס מתגורר אצל רון הזקן ומשתף אותו בתובנותיו על החיים. באחד הימים, כריס משכנע את רון לעלות על הר גבוה המשקיף על כל האזור, וכאשר רון מגיע בעצלתיים ובקושי רב לפסגה הוא חווה ריגוש וסיפוק רב לראשונה מזה שנים. בפסגת ההר, כריס ורון התיישבו לדבר על החיים ורון נפתח בפניו ומפציר בכריס את הציטוט שמצוין לעיל. הוא בעצם מזהה אצל כריס את המשבר אליו נקלע בחיק משפחתו, ורומז לו שכאשר בן אדם סולח - חרף כל הקשיים והנסיבות - הוא חש הקלה משמעותית ביחס שלו כלפי הסביבה וכלפי עצמו.

"עברתי הרבה, ועכשיו אני חושב שמצאתי את מה שדרוש בשביל אושר. חיים שקטים ומבודדים על הארץ, עם האפשרות להועיל לאנשים שקל לעזור להם ושאינם מורגלים כלל לרעיון שמישהו מושיט להם יד לעזרה וכמובן לבדוק לאיזה מהתקוות הללו יהיה שימוש כלשהו בעתיד. השאר; טבע, ספרים, מוזיקה, אהבה לשכן - זה הרעיון שלי לאושר. ואז, יותר מכל אלה, אותך בתור בת זוג, ואולי גם ילדים... מה עוד ליבו של אדם יכול לרצות?"

  • באלסקה, כריס קרא את הספר "משפחת האושר" של לב טולסטוי. כתוצאה מכך, אחרי תקופה קשה של רעב, חורף קשה ובדידות, כריס הגיע לתובנה זו. האביב הפציע והוא חש כי מיצה את הטיול שלו באלסקה והחליט לחזור הביתה להוריו.

"פעם קראתי איפה שהוא... כמה חשוב בחיים לא בהכרח להיות חזק, אלא להרגיש חזק."

  • כריס האמין שכח פיזי לא מהווה גורם משמעותי בהנאות החיים ושלכח המנטלי יש משקל רב יותר.

"happiness is only real when shared"

  • תרגום חופשי : "האושר הוא אמיתי רק כאשר הוא קורה במשותף".

הגעגועים הכמהים לבית לצד הבדידות וסיפוק תום המסע אשר עבר במשך 3 שנים, גרמו לכריס להבין שעל מנת לחוות אושר אמיתי בחיים צריך לחוות אותו ביחד.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האוטובוס שבו שכן כריס נמצא בפארק הלאומי דנאלי שבאלסקה ומהווה נקודת ציון ואתר עלייה לרגל עבור מטיילים רבים. בעקבות הסרט והספר שבאו לספר את סיפורו של כריס, המוני אנשים הושפעו ממעשיו ופועלו וניסו לחקות אותו. עד היום שומעים על מקרים בהם מספר אנשים שמאסו בחייהם והושפעו מסיפורו של כריס, החליטו לשחזר את הבריחה אל הטבע ומצאו את מותם בעקבות זאת.