טרמפ
ערך זה עוסק בטרמפ כאמצעי תחבורה. אם התכוונתם לשימושים אחרים במלה, ראו טרמפ (פירושונים).
טרמפ הוא סוג של שימוש תחבורה, בו מקבל נוסע הסעה חינם מאדם אחר, לרוב בחינם ובדרך כלל מנהגי מכוניות ומשאיות.
מקור המושג במילה האנגלית Tramp - נווד [אף על פי שבאנגלית משתמשים במונח אחר (Hitchhike)], או בגרמנית (Trampen).
אדם הנוסע בטרמפים קרוי "טרמפיסט", "נוסע מזדמן" או "נוסע חינם". המרחק משתנה לפי הצורך: הוא יכול להיות מרחק קצר אשר אפשר לעבור גם בהליכה, והוא יכול להיות מרחק רב המצריך נסיעה בכלי רכב. הבוחרים בנסיעה מסוג זה עושים זאת בדרך כלל בגלל שלוש סיבות: נחיצות (חוסר בתקציב, או בכלי תחבורה), יעילות סביבתית (ניצול נסיעות קיימות במקום ליצור נסיעות חדשות), או הרפתקה (גילוי תגליות באופן אקראי, פגישת אנשים חדשים ובלתי צפויים).
במדינות מסוימות בעולם קיימים איסורים והגבלות לגבי נסיעה בטרמפים. כך לדוגמה, חל איסור לתפוס טרמפים על יד בתי סוהר בארצות הברית. כמו כן, מספר מדינות בארצות הברית, כגון ניו ג'רזי, נבדה ופנסילבניה, אוסרות לחלוטין נסיעה בטרמפים. במקומות מסוימים קיים איסור לתפוס טרמפים בכבישים מהירים בין-ארציים, אך בדרך כלל מותר לתפוס טרמפ בכניסה או עלייה לכביש המהיר. בישראל הנסיעה בטרמפים מותרת בתחנות המיועדות לכך. על חיילים במדים חל איסור גורף לתפוס טרמפים.
תוכן עניינים |
[עריכה] שיטה
במרבית המקומות קיימת שיטה מקובלת אשר באמצעותה הטרמפיסט מסמן לנהגים חולפים כי הוא מחפש הסעה. בחלקים רבים בעולם, בהם צפון אמריקה, הטרמפיסטים מותחים באופן מסורתי את ידם לצד גופם בזווית של 90 מעלות מגופם ומרימים את האגודל שלהם לכיוון מעלה. טרמפיסטים בדרום אפריקה נוהגים להרים את ידם ולהצביע כלפי מעלה עם האצבע. לעומת זאת, טרמפיסטים בפולין מנופפים בידם כאשר כף היד פתוח לכיוון כלי הרכב הקרבים, ובהודו מנופפים בידם כאשר כף היד פתוחה לכיוון מטה. בישראל נהוג להצביע לעבר הכביש עם האצבע כאשר היד נמצאת לצד הגוף.
יש טרמפיסטים המחזיקים שלט קטן עם שם היעד. המטרה היא לחסוך מהנהגים את הצורך לעצור ולברר את מקום יעדם ולעודד נהגים אחרים, אשר אילולא השלט לא היו עוצרים, לעצור. טרמפיסטים אחרים נוהגים לא לעמוד לצד הדרך ולחכות להסעה, אלא לעבור בין המכוניות העומדות ברמזור אדום ולומר את יעדם מבעד לחלונות הרכב. שיטה זו ידועה בשם "טרמפ לחץ". במדינות רבות, כמו גם בישראל, שיטה זו אינה חוקית מפני שהיא מסכנת את הנהגים ואת הטרמפיסטים עצמם.
כאשר הנהג בישראל רוצה לסמן לטרמפיסט שהוא לא נוסע רחוק, הוא מצביע לכיוון מטה. כאשר הנהג מצביע לכיוון ימין או שמאל או ישר הוא למעשה מסמן לטרמפיסט את כיוון הנסיעה שלו בצומת הבאה.
לרוב אין משלמים תמורת ההסעה; יש טרמפיסטים התורמים כסף עבור דלק, וישנם אחרים המרגישים כי עצם החברה היא תרומה ראויה ומספיקה. במקומות אחדים, כגון אסיה המרכזית ובאזור הכפרים הערביים ביהודה ושומרון, נהוג שהטרמפיסטים משלמים עבור הנסיעה במשאיות סכום המקביל לדמי נסיעה באוטובוס.
[עריכה] מוניטין
לרוב מסתיימת הנסיעה ללא תקריות, אך אף על פי כן יש לנסיעה בטרמפים שם רע. עבריינים עושים שימוש ציני ברצון הטוב של אחרים כדי לשדוד או להטריד מינית תוך שהם מתחזים לנהגים תמימים, או לחלופין, לטרמפיסטים תמימים. אירוע חריג במיוחד קרה לאמנית האיטלקיה פיפה באקה שנחטפה ונרצחה בטרמפ שלקחה בטורקיה במהלך מסע שלום מתוקשר לכיוון ירושלים.
[עריכה] טרמפים בצה"ל
מראשיתו של צה"ל היה הטרמפ שיטת הנסיעה המועדפת על חיילים שלא בתפקיד, בעיקר לצורך נסיעות בין הבסיס והבית. ביוזמת הוועד למען החייל נבנו בצמתים מרכזיים ברחבי הארץ תחנות הסעה לחיילים ("טרמפיאדות") - מתקנים דמויי תחנות אוטובוס, כדי שהמתנת חיילים להסעה תהייה נוחה ובטיחותית יותר. בינואר 1966 הודיע סגן שר הבטחון צבי דינשטיין שתבדק האפשרות לבטח חיילים הנוסעים בטרמפ כדי שנהגים לא יחששו לקחת טרמפיסטים [1] ובמאי אותה שנה הושגה הסכמה בנושא [2].
במהלך השנים היו אירועים אחדים של חטיפת הנוסעים בטרמפים בידי מחבלים כדי שישמשו בני ערובה לשחרור מחבלים הכלואים בישראל, או למטרת רצח[3]. בין אירועי החטיפה המפורסמים:
- אבי סספורטס, ואחריו אילן סעדון, נחטפו ב-1989 בידי מחבלים מהחמאס ונרצחו מיד לאחר מכן.
- נחשון וקסמן נחטף באוקטובר 1994 בידי החמאס, שדרש שחרור אלפי מחבלים תמורתו. וקסמן נרצח במהלך נסיון לחילוצו.
כיום, חל איסור[4] נסיעה בטרמפים בצה"ל, למעט עצירת טרמפ בתוך בסיס צבאי או מיישובים יהודיים באיו"ש, עקב חשש כבד ותמידי מחטיפת חיילים. האיסור אינו חל על חייל שאינו במסגרת תפקידו, לובש מדים או מחזיק בנשק, ולא נמצא בדרך למקום שירותו או בחזרה ממנו. המשטרה הצבאית עורכת מבצעים בהם היא אוספת טרמפיסטים ומדמה את חטיפתם, כאשר חייל הנתפס במבצע, נענש בחומרה. ישנה הוראה גורפת על פיה על כל מפקד, לפני שיחרור חייל לביתו, להדריכו ולהזכירו על האיסור בדבר עצירת טרמפים ("תדריך יציאה"). עם זאת, במקרים של חוסר מוחלט בתחבורה ציבורית בזמן ובמקום שבו נמצא החייל, ניתנת לו רשות לתפוס טרמפים.
[עריכה] נסיעה בטרמפים בספרות ובאמנות
הסופר האמריקאי ג'ק קרואק הנציח את הנסיעה בטרמפים בספרו "בדרכים". אין ספור סופרים כתבו על דרכים ועל הנסיעה בטרמפים, כגון הסופר ג'ון סטיינבק אשר פתח את ספרו המפורסם ענבי זעם בהסעה מזדמנת. רואלד דאל כתב סיפור קצר בשם "הטרמפיסט", בו הוא מציג את הרעיון על פיו ניתן לשמוע סיפורים מרתקים כשמסיעים טרמפיסטים.
טוני הוקס, קומיקאי בריטי, התערב בזמן שהיה שתוי כי יוכל להקיף את אירלנד כשהוא נוסע בטרמפים בלבד ונושא איתו מקרר קטן. התוצאה המשעשעת של התערבות זו מונצחת בספר "האי הירוק, המקרר ואני".
המוזיקאי רוג'ר ווטרס החל את קריירת הסולו שלו לאחר שעזב את להקת פינק פלויד באלבום הקונספט "היתרונות והחסרונות של לקיחת טרמפים" ("The Pros and Cons of Hitch Hiking") משנת 1984. האלבום מתאר את משבר אמצע החיים של ווטרס, והוא הציג על עטיפתו אישה עירומה המושיטה אצבעה כמבקשת טרמפ על אם הדרך. באלבום ניגן אף אריק קלפטון. יש המחשיבים אלבום זה כטוב יותר מאלו שיצר ווטרס בתקופה המקבילה במסגרת פינק פלויד, אם כי הצלחתו המסחרית הייתה מתונה, וסיבוב ההופעות אליו יצא ווטרס, שכונה "סיבוב הטרמפיסט", נכשל.
בסדרת הספרים, סדרת התסכיתים, סדרת הטלוויזיה והסרט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדמס נסיעה בטרמפים (בחלליות) היא אורח חייהם של אנשים רבים ברחבי הגלקסיה, אחד מהם הוא פורד פרפקט, חוקר עבור הספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שהוא ספר הדרכה לטרמפיסטים המספק להם מידע רב לגבי הגלקסיה ואיך לראות את כולה בפחות משלושים דולרים אילטראנים ליום.
ב"חסין מוות", סרטו החמישי של הבמאי קוונטין טרנטינו משנת 2007, אחת הדמויות נקלעת לטרמפ ברכב פעלולים של סאדיסט ועוברת בו מסכת עינויים.
[עריכה] טרמפים ממוסדים
הנסיעה בטרמפים מוּסדה בפולין בתקופת המשטר הקומוניסטי. לאנשים רבים בתקופה זו היו מסמכים רשמיים בהם תועדה נסיעתם. יתרה מכך, הטרמפיסטים היו מוסרים לנהגים אישור כי קיבלו הסעה. בברית המועצות יישמו מערכת תלושים אשר הועילה לנהגים. נהגי משאיות בקובה מחויבים להסיע טרמפיסטים, וברומניה הנסיעה בטרמפים היא חלק מהתרבות המקומית עד כי לעתים קשה לתפוס טרמפים עקב תחרות.
[עריכה] משמעויות נוספות
בשפה העברית, "לתפוס טרמפ", ובאופן דומה באנגלית free rider משמש גם ביטוי לניצול כלשהו. לדוגמה, במשפט "אני רוצה לתפוס על הדיון הזה טרמפ, היות שחלפה כבר כמעט שנה מאז איחוד הרשויות במדינת ישראל..." נראה כי הנואם מנצל את הדיון הנוכחי כדי להעלות נושא אחר. ניתן להשתמש בביטוי "לתפוס טרמפ" על מגוון נטיותיו - "תפסתי טרמפ", "עלה על טרמפ" וכדומה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הרב שלמה אבינר, הלכות טרמפים, אתר דעת
- יובל בן-עמי, עולם הולך ונעלם, טרמפים: אנשי השוליים, מגזין מסע אחר
- איילת נעמן, יפן בטרמפים ורכבות, מגזין מסע אחר
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תיבדק האפשרות לבטח חיילים הנוסעים ב"טרמפ", דבר, 20 בינואר 1966
- ^ הוסדר תשלום פיצויים לחיילים טרמפיסטים נפגעי תאונות דרכים, דבר, 6 במאי 1966
- ^ על חטיפות חיילים באתר נענע10
- ^ פקודת מטכ"ל בנושא טרמפים, קובץ doc.
