לב יאשין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לב יאשין
Lev Yashin.jpg
מידע אישי
שם מלא לב איוונוביץ' יאשין
תאריך לידה 22 באוקטובר 1929
תאריך פטירה 20 במרץ 1990 (בגיל 60)
מקום לידה מוסקבה שבברית המועצות
עמדה שוער
מועדונים מקצועיים
1949-1971 דינמו מוסקבה 326
נבחרת לאומית
1954-1970 ברית המועצות 78

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

לב יאשין בפעולה, במהלך משחק מול נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי, יולי 1956

לב איוונוביץ' יאשין (רוסית: Лев Иванович Яшин;‏ 22 באוקטובר 1929 - 20 במרץ 1990), שוערה של נבחרת ברית המועצות בכדורגל וקבוצת דינמו מוסקבה החל בשנות ה-50 ועד לתחילת שנות ה-70. נחשב לאחד מגדולי השוערים בתולדות הכדורגל העולמי. נודע בכינוי "היהלום השחור" ו"הפנתר השחור", עקב לבושו השחור במשחקים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לב יאשין נולד במוסקבה, במשפחת פועלים. בגיל 14 עזב את בית הספר והחל לעבוד במפעל. בשעות הפנאי שיחק בקבוצת הכדורגל של המפעל. שנתיים אחר כך הצטרף לקבוצת הנוער של דינמו מוסקבה ובגיל 19 עבר לקבוצת הבוגרים. עד לשנת 1953 היה יאשין שוער מחליף, אך כאשר שוער הקבוצה עזב לדינמו מינסק, תפס יאשין את מקומו בקבוצה. בשנים 1950 - 1954 שיחק יאשין גם בליגת הוקי קרח, כשוער של קבוצת דינמו מוסקבה הוקי קרח הדבר התאפשר, כי משחקי ליגת הכדורגל לא נערכו בחורף, אך בסופו של דבר החליט להתמקד בכדורגל.

בשנת 1954 נבחר יאשין להיות שוער של נבחרת ברית המועצות. הוא הוביל את הנבחרת הסובייטית להישגים חסרי תקדים, ביניהם: מקום ראשון באולימפיאדת מלבורן ב-1956, אליפות אירופה לאומות בשנת 1960, סגנות ב-1964, וחצי גמר המונדיאל בשנת 1966. בשנת 1963 זכה בתואר שחקן השנה באירופה. יאשין הוא השוער היחידי בהיסטוריה הזוכה בתואר הזה. יאשין שיחק 78 פעמים במדי נבחרת ברית המועצות.

יאשין זכור לישראלים בעקבות צמד המשחקים בין נבחרת ישראל לנבחרת ברית המועצות בשנת 1956 במסגרת המוקדמות הקדם אולימפיים, באצטדיון על שם לנין במוסקבה (5:0 לברית המועצות) ובארץ (2:1 לברית המועצות). במשחק בארץ הבקיע את שערו החלוץ הישראלי נחום סטלמך.

במהלך הקריירה שלו עצר 150 שערים מבעיטות עונשין.

בהיותו בן 41 פרש יאשין ממשחק. בשנת 1971 נערך לכבודו באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה משחק הוקרה בין דינמו מוסקבה לנבחרת כוכבי העולם, בו השתתפו בין היתר פלה, פרנץ בקנבאואר, אוסביו, בובי צ'רלטון וגרד מילר.

לאחר פרישתו ממשחק פעיל אימן יאשין קבוצות ילדים ונוער.

במהלך כל חייו היה יאשין מעשן כבד. עם השנים גרם העישון לנמק ברגלו, מה שחייב את הרופאים לכרות אותה בשנת 1984. גם לאחר הכריתה לא ויתר יאשין על הסיגריות וכעבור 6 שנים, ב-20 במרץ 1990, נפטר כתוצאה מסיבוכים הקשורים לניתוח הקודם.

תארים וזכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחת זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי