מייקל אואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל אואן
Michaelowen newcastle07.JPG
מידע אישי
שם מלא מייקל ג'יימס אואן
תאריך לידה 14 בדצמבר 1979
מקום לידה צ'סטר שבאנגליה
גובה 1.73 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1991 - 1996 ליברפול
מועדונים מקצועיים
1996 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2009
2009 - 2012
2012 - 2013
ליברפול
ריאל מדריד
ניוקאסל יונייטד
מנצ'סטר יונייטד
סטוק סיטי
216 (118)
36 (13)
71 (26)
31 (5)
8 (1)
נבחרת לאומית
1998 - 2008 אנגליה 89 (40)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

מייקל ג'יימס אואןאנגלית: Michael James Owen; נולד ב-14 בדצמבר 1979 בצ'סטר שבבריטניה) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ, הנמנה עם כובשי השערים המצטיינים בתולדות קבוצת ליברפול ונבחרת אנגליה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן עשר שיחק אואן עבור קבוצת בית-ספרו בוויילס, וכבש 92 שערים בעונה אחת. בנעוריו עבר למחלקת הנוער של ליברפול, והוביל את הקבוצה שזכתה בגביע ליגת הנוער האנגלית בשנת 1996.

לאחר יום הולדתו ה-17 חתם על חוזה מקצועני ליברפול. ב-6 במאי 1997 ערך את הופעתו הראשונה בקבוצה הבוגרת של המועדון, וכבש את שער הבכורה שלו, במשחק נגד וימבלדון. את עונת 1997/1998 סיים אואן כמלך השערים של הפרמייר ליג עם 18 שערים, וזכה בתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית. בעונה שלאחר מכן שוב כבש 18 שערי ליגה, וזכה בתואר מלך שערי הפרמייר ליג בפעם השנייה ברציפות, אך לקראת תום העונה נפצע, ונעדר מהמגרשים לזמן ממושך.

בעונת 2000/2001 כבש 16 שערי ליגה, והוביל את ליברפול לזכייה בהגביע האנגלי, לאחר שבדקות הסיום של משחק הגמר מול ארסנל כבש שני שערים, וחולל מהפך בתוצאה שהוביל לניצחון 1-2. בעונה זו גם זכה עם הקבוצה בגביע אופ"א ובגביע הליגה האנגלית, והיה לכדורגלן הבריטי הראשון מזה 20 שנה להיבחר לתואר כדורגלן השנה באירופה. בשנתיים שלאחר מכן כבש בכל עונה 28 שערים בכל המסגרות, מתוכם 19 שערי ליגה, והוסיף זכייה בסופר קאפ האירופי, זכייה במגן הקהילה וזכייה נוספת בגביע הליגה.

בעונת 2003/2004, עונתו האחרונה בליברפול, כבש 16 שערי ליגה, ובסך הכל כבש במדי ליברפול 158 שערים בכל המסגרות, המציבים אותו בין עשרת הכובשים המובילים במועדון בכל הזמנים.

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוגוסט 2004 חתם אואן בריאל מדריד הספרדית, ששילמה עבורו 12 מיליון אירו והעבירה לליברפול את הקשר אנטוניו נונייז[1]. אואן הגיע לקבוצה בעידן ה"גלאקטיקוס" בו רכש המועדון שחקנים יקרים רבים, ושיחק לצידם של דייוויד בקהאם, זינאדין זידאן, רונאלדו, לואיש פיגו וראול. תחילת דרכו בקבוצה לא נראתה מעודדת, כאשר הוא העביר משחקים רבים על הספסל והיה תחת ביקורת האוהדים והתקשורת. באוקטובר הבקיע אואן את שער הבכורה שלו בקבוצה, בניצחון 0-1 על דינמו קייב בליגת האלופות, וכמה ימים לאחר מכן הבקיע את שער הבכורה שלו בליגה הספרדית, בניצחון 0-1 על ולנסיה. באפריל 2005 כבש את השער הרביעי לזכות קבוצתו בניצחון 2-4 בקלאסיקו מול ברצלונה, ובסך הכל כבש בעונתו היחידה בריאל מדריד 18 שערים בכל המסגרות, מתוכם 13 שערי ליגה.

ניוקאסל יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 2005 חזר אואן לאנגליה וחתם לארבע שנים בקבוצת ניוקאסל יונייטד[2]. במשחקו השני במועדון כבש את שער הבכורה שלו, בניצחון 0-3 על בלקבורן רוברס ב-18 בספטמבר, הניצחון הראשון של ניוקאסל בעונת 2005/2006, אך את רוב העונה החמיץ אואן עקב פציעה. לאחר שהחלים נפצע שוב במהלך מונדיאל 2006, פציעה שהשביתה אותו ממשחק למשך כמעט שנה. גם לאחר חזרתו למשחק סבל ממספר פציעות שהקשו על החזרה לכושר המשחק שהיה לו לפני הפציעה. באופן הדרגתי החל אואן לשפר את רמת משחקו עם הבקעת כמות מכובדת של שערים, אך לא הצליח למנוע את ירידת קבוצתו לליגת המשנה בתום עונת 2008/2009. בסך הכל כבש בארבע שנים בהן שיחק בניוקאסל 30 שערים ב-79 הופעות בכל המסגרות.

אואן במדי סטוק סיטי, 2012

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביולי 2009 חתם אואן בקבוצת מנצ'סטר יונייטד[3], מה שנחשב למעין "בגידה" בעיני אוהדי ליברפול. ב-22 באוגוסט כבש את שער הבכורה שלו במועדון, בניצחון 2-5 על ויגאן אתלטיק. ב-20 בספטמבר כבש את שער הבכורה שלו באולד טראפורד כשחקן יונייטד, בדקה ה-96 של משחק הדרבי מול מנצ'סטר סיטי, שהוביל לניצחון 3-4. ב-28 בפברואר 2010 כבש את השער הראשון לזכות קבוצתו בניצחון 1-2 על אסטון וילה בגמר גביע הליגה, אך במהלך המשחק נפצע ולא חזר לשחק עד תום העונה. פציעות הולכות ונשנות, בתוספת חומרת פציעה זו, הביאו את אואן לשקול לפרוש ממשחק‏[4], אולם לבסוף הוא החליט להיכנס לשיקום ולהמשיך לשחק. בעונת 2010/2011 זכה לראשונה באליפות הפרמייר ליג, כאשר שותף ב-11 משחקי ליגה וכבש שני שערים, כולל השער האחרון של מנצ'סטר יונייטד לעונה זו, בניצחון 2-4 על בלקפול. בסך הכל במהלך שלוש שנים כבש במדי מנצ'סטר יונייטד 17 שערים ב-52 הופעות בכל המסגרות, ובתום עונת 2011/2012, במהלכה שותף במשחק ליגה אחד בלבד, עזב את המועדון‏[5].

סיום הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיעדר קבוצה שתקלוט אותו לאחר שעזב את מנצ'סטר יונייטד, שקל אואן לפרוש ממשחק‏[6]. ב-23 ביולי 2012 נשא אואן את הלפיד האולימפי, כחלק ממסעו של הלפיד אל עבר לונדון לקראת משחקי אולימפיאדה 2012[7].

ב-4 בספטמבר 2012 חתם אואן לעונה אחת בסטוק סיטי. בתחילת דרכו בקבוצה שוב סבל מפציעה, ואת שערו היחיד במדיה כבש ב-19 בינואר 2013, בהפסד 3-1 לסוונסי סיטי. ב-19 במרץ 2013 הודיע אואן כי יפרוש בתום העונה‏[8], ובסך הכל ערך בעונת 2012/2013 תשע הופעות במדי סטוק סיטי בכל המסגרות. את הופעתו האחרונה בקריירה ערך ב-19 במאי 2013, כשעלה כמחליף במשחק מול סאות'המפטון במחזור האחרון של הפרמייר ליג לעונה זו, וזכה לקימת כבוד מצד שני מחנות האוהדים‏[9].

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בפברואר 1998 ערך אואן את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, במשחק ידידות נגד נבחרת צ'ילה, והוא השחקן הצעיר ביותר שלבש את מדי הנבחרת במאה ה-20. ב-27 במאי 1998, במהלך משחק הכנה נגד נבחרת מרוקו לקראת משחקי גביע העולם, כבש את אואן את שער הבכורה שלו שהפך אותו לכובש הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת (שיא שנשבר על ידי ויין רוני חמש שנים מאוחר יותר).

מאמן נבחרת אנגליה, גלן הודל, החליט להזמין את אואן למונדיאל 1998. לאחר שנכנס כמחליף במשחק הפתיחה מול תוניסיה הפך לשחקן הצעיר ביותר שמשחק עבור נבחרת אנגליה בגביע העולם, והשער שכבש לאחר שנכנס כמחליף בהפסד 2-1 לרומניה הפך אותו לכובש הצעיר ביותר של הנבחרת בגביע העולם. במשחק השלישי בשלב הבתים, מול קולומביה, קיבל אואן מקום בהרכב הנבחרת ולאחר ניצחונה של אנגליה קיבל מקום בהרכב גם בשמינית הגמר מול נבחרת ארגנטינה. לאחר יתרון מוקדם של ארגנטינה הוכשל אואן ברחבה, ואלן שירר כבש והשווה את התוצאה. בדקה ה-16 השלים אואן בעצמו את המהפך, כאשר כבש שער במבצע אישי מרשים, אך המשחק הסתיים בניצחונה של ארגנטינה בבעיטות הכרעה. על אף הדחתה המוקדמת של אנגליה, זכה אואן בתואר הכדורגלן הצעיר המצטיין בטורניר.

את משחקי מוקדמות יורו 2000 החל אואן כשחקן הרכב קבוע בנבחרת, אך לאחר מכן החמיץ משחקים רבים עקב פציעות. ב-4 בספטמבר 1999 כבש את שערו הראשון באצטדיון ומבלי, בניצחון 0-6 על לוקסמבורג. ביורו 2008 כבש אואן שער אחד, בהפסד 3-2 לרומניה, אך הנבחרת הודחה כבר בשלב הבתים. במוקדמות מונדיאל 2002 הבקיע אואן שישה שערים, כולל שלושער בניצחון 1-5 על גרמניה באצטדיון האולימפי במינכן. באפריל 2002 שימש לראשונה כקפטן הנבחרת, במשחק ידידות מול פרגוואי, בעקבות היעדרותו של הקפטן הקבוע דייוויד בקהאם, והפך לקפטן הצעיר ביותר של הנבחרת מאז בובי מור שהיה קפטן הנבחרת בשנות ה-60. בשנים שלאחר מכן שימש אואן באופן קבוע כקפטן המשנה של הנבחרת. במונדיאל 2002 אואן לא כבש במהלך שלב הבתים, ובשמינית הגמר מול ארגנטינה הוכשל וגרם לפנדל שהוביל לשער הניצחון של נבחרתו. ברבע הגמר מול ברזיל כבש שער יתרון מוקדם, אך לבסוף אנגליה הפסידה 2-1 והודחה מהטורניר.

במשחקי מוקדמות יורו 2004 כבש אואן חמישה שערים, ובטורניר עצמו כבש שער יתרון מוקדם מול פורטוגל ברבע הגמר, והפך לשחקן הראשון בתולדות הנבחרת שכובש בארבעה טורנירים ברציפות, אך לבסוף אנגליה הפסידה את המשחק בבעיטות הכרעה. גם במשחקי מוקדמות מונדיאל 2006 כבש אואן חמישה שערים, ובמהלך המשחק השלישי במונדיאל, מול שבדיה, נפצע אואן כבר בדקה הראשונה, ונעדר מהמגרשים למשך כמעט שנה. לאחר שהחמיץ את רוב משחקי מוקדמות יורו 2008, חזר אואן להרכב הנבחרת במשחק נגד אסטוניה, בו כבש שער ושבר את שיאו של גארי ליניקר כשחקן שהבקיע הכי הרבה שערים במשחקים תחרותיים עבור אנגליה. ב-12 בדצמבר 2007 כבש צמד בניצחון 0-3 על רוסיה, שעריו האחרונים במדי הנבחרת.

לאחר שנבחרת אנגליה לא הצליחה להעפיל ליורו 2008 מונה פאביו קאפלו למאמן, ותחת הדרכתו ערך אואן את הופעתו האחרונה בנבחרת, כשנכנס כמחליף במשחק מול נבחרת צרפת במרץ 2008. בסך הכל ערך אואן 89 הופעות במדי הנבחרת, בהן כבש 40 שערים, והוא ממוקם רביעי בטבלת מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, בצוותא עם ויין רוני.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אואן במדי ליברפול לפני משחק לכבודו של ג'יימי קראגר, 2010
ליברפול
מנצ'סטר יונייטד
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי

זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית

1974:ביטי | 1975: דאי | 1976: בארנס | 1977: גריי | 1978: וודקוק | 1979: רג'יס | 1980: הודל | 1981: שאוו | 1982: מוראן | 1983: ראש | 1984: וולש | 1985: יוז | 1986: קוטי | 1987: אדמס | 1988: גאסקוין | 1989:מרסון | 1990:לה טיסיה | 1991: שארפ | 1992: גיגס | 1993:גיגס | 1994: קול | 1995: פאולר | 1996: פאולר | 1997: בקהאם | 1998: אואן | 1999: אנלקה | 2000: קיואל | 2001: ג'רארד | 2002: בלאמי | 2003:ג'נאס | 2004: פרקר | 2005: רוני | 2006:רוני | 2007: רונאלדו | 2008: פברגאס | 2009: יאנג | 2010: מילנר | 2011: וילשייר | 2012: ווקר | 2013: בייל | 2014: הזאר