מבצע אבק
מבצע אבק היה מבצע, לוגיסטי בעיקרו, של צה"ל במלחמת העצמאות. המבצע כלל רכבת אווירית למנחת מאולתר, מעבר לקווי חיל המשלוח המצרי, בנגב המנותק. מטרת המבצע הייתה העברת כוח אדם, אמצעי לחימה ואספקה כללית לנגב, וכן החלפת חטיבת הנגב המותשת, בחטיבת יפתח. שם המבצע ניתן בעקבות האבק הרב שליווה את נחיתת והמראת המטוסים על המסלול המאולתר שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא המצרי פלש לישראל, לאחר הכרזת העצמאות, בשתי זרועות. האחת, במקביל לחוף הים התיכון, נעצרה מעט מצפון לאיסדוד. השנייה, ובה בעיקר כוחות קלים של מתנדבים, עשתה דרכה צפונה מזרחה דרך אל-פאלוג'ה (כיום קריית גת), להר חברון. אגב כך, ניתקה זרוע זו את כל היישובים היהודיים בנגב שמדרומה. פריצת הדרך לנגב הפכה, עקב ניתוק זה, לאחת הבעיות האסטרטגיות העיקריות של ישראל בהמשך המלחמה. במהלך קרבות עשרת הימים החליט צה"ל ליטול לידיו את היוזמה ופתח במבצע מוות לפולש. אך למרות שצה"ל כבש דריסת רגל מדרום לכביש אל-מג'דל-פאלוג'ה (בימינו כביש 35), כעמדת זינוק לפריצת הניתוק, חיל המשלוח המצרי השתלט על שרשרת משלטים מדרום לכרתיה וחסם בכך שוב את הדרך לנגב. כישלון מבצע גי"ס, ואי קביעת מועד לסיום ההפוגה השנייה, הבהיר לישראל כי הניתוק עשוי להיות ארוך, ונדרש פתרון שיטתי להתגבר עליו. שתי דרכים להעברת אספקה לנגב הוכחו כבלתי יעילות. האחת, פתיחת מסדרון תוך כדי קרב, שנוסתה, ולא עלתה יפה, במבצע 'גי"ס'. השנייה, הסתננות של משאיות טעונות, הוכחה כבלתי בטוחה, כאשר ניסיון הסתננות כזה נכשל בליל 19-18 באוגוסט.
בשבוע השני של אוגוסט 1948 דרשה ממשלת צ'כוסלובקיה, בלחץ אמריקני, לפנות מעל אדמתה את להק תובלה אווירית (לת"א). הלהק נשא עד אז בעולו של מבצע בלק, שבסיס יציאתו היה בז'אטץ (כיום בצ'כיה) שממערב לפראג. מטוסי הלהק התפנו תוך ימים מספר לבסיס "עקרון" (כיום תל נוף). כך עמד לרשות ישראל כושר תובלה אווירית, אשר בארגון ובניהול נכונים, עשוי לספק את צרכיו של הנגב המנותק. נראה כי מפגן אווירי מוצלח, בו הודגמה הנחתת כוחות קרקעיים, אשר נערך ב-17 באוגוסט, סייע במשהו לקבלת ההחלטה על המבצע.
ב-19 באוגוסט, בימי ההפוגה השנייה (19 ביולי עד 15 באוקטובר 1948), הוחל בהכשרת מסלול עפר באורך של 1,122 מ', וברוחב 47 מ', כחמישה ק"מ מדרום לקיבוץ רוחמה (מערבית לכביש 334). מסלול זה התאים למטוסי תובלה כבדים, כדוגמת אלה של לת"א.
הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ללת"א היו כעשרה מטוסי C-46 קומנדו ולאלה נוסף DC-4 (המכונה גם, בדגם הצבאי, 54-C סקיימסטר). טייסת 103 נטלה אף היא חלק במבצע, והיא הפעילה במסגרת המבצע מספר מטוסי DC-3 דקוטה (המכונה גם, בדגם הצבאי, C-47). את מסלול התעופה אבטחו יחידות של חטיבת הנגב, עד שאלה הוחלפו על ידי 'יפתח'. בפריקה ובהטענה נטלו חלק תושבי קיבוצי הנגב.
המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 באוגוסט בלילה המריא המטוס הראשון משדה התעופה בעקרון ונחת במסלול הנחיתה המאולתר בהצלחה. מטענו כלל ציוד לשדה הנחיתה. המטוס הראשון העלה אבק רב באזור הנחיתה. לפיכך, מסלול הנחיתה ליד רוחמה קיבל את השם "אבק 1" והמבצע קיבל את השם מבצע אבק, במקום שמו המקורי 'מגן הנגב'. בלילה הראשון הגיעו 29 טון אספקה ובלילה השני כבר הביאו המטוסים 75 טון ציוד. כללית, כל הטיסות נערכו בלילה, כיוון שחיל האוויר, אם כי ביסס עליונות אווירית באותה העת, לא יכול היה עדיין למנוע הפרעות אפשריות מצד הנ"מ המצרי ומצד חיל האוויר המצרי.[1] כדי להימנע ככל האפשר מן הנ"מ המצרי, נהוג היה לטוס דרומה בגובה 5,000 רגל (1,500 מ') וצפונה בגובה 6,000 רגל (1,800 מ'). למרות החשאיות הרבה, כבר עם תחילת המבצע התפרסמה אודותיו ידיעה בעיתונות[2]. בשל הקרבה הרבה של עקרון למנחת שהוכשר בנגב, יכול היה כל מטוס לערוך מספר סבבים בלילה אחד.
בתחילת אוקטובר 1948, עם הסתמן תחילתו של מבצע יואב, הוכשר מסלול נחיתה נוסף, דרומי יותר, ליד קיבוץ אורים, שקיבל את השם 'אבק 2'. ב-10 באוקטובר 1948, נחתה במסלול החדש הטיסה הראשונה. הטיסה האחרונה במסגרת מבצע אבק נערכה ב-21 באוקטובר.
בסך הכול נערכו במהלך המבצע 417 טיסות. באלה הוטסו 2,495 טון מטען (כולל מזון, דלק, שמנים, תחמושת ועוד), ומתוך אלה, 2,225 טון הוטסו דרומה, ו-270 טון - צפונה. ו-5,098 נוסעים. בין אלה היו חלק מחיילי 'יפתח' שהורדו לנגב, וחיילי חטיבת הנגב שהוטסו למרכז הארץ כדי להתארגן מחדש, לקראת מבצע יואב. המטוסים שהטיסו צפונה את לוחמי חטיבת הנגב, העמיסו ציוד רב עבור חטיבת יפתח שירדה במקומם דרומה.[3] המטוסים פרקו את הציוד למרות תקלות לא מעטות, כולל נחיתות אונס שנסתיימו בשלום. המבצע הושלם בהצלחה מלאה.
כמויות האספקה שהוטסו לא היו אחידות על פני זמן: בשלושת השבועות הראשונים נעשה מאמץ גדול במיוחד להגדלת מלאי האספקה לנוכח המחסור המתמשך. לאחר מכן הואט הקצב כדי לאפשר לצוותים לנוח וכדי לטפל במטוסים שסבלו משחיקה עקב הפעילות המואצת. בשלושת השבועות האחרונים למבצע הוגבר שוב קצב האספקה, הן לנוכח החורף המתקרב, הן לנוכח מבצע 'יואב' שבשער.
כדי למנוע מן המצרים לשבש את הפעילות האמורה, תפס צה"ל שורה של משלטים ממזרח למנחת ברוחמה. המצרים פעלו לסיכול המבצע המוטס בשורה של קרבות על גבעות חורבת מחאז, בין 30 בספטמבר ל-7 באוקטובר. תוצאת העימות הייתה שבמערכה הראשונה של חזית הדרום ביסס צה"ל את שליטתו על שרשרת המשלטים האמורה והשלים את הערכותו הלוגיסטית לקראת מבצע יואב.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבצע יואב נפתחה הדרך לנגב, והצורך בתובלה אווירית בטל.
המסלול שכונה 'אבק 1', משמש עד היום (2010), למטוסי ריסוס ומטוסים קלים שונים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמיעד ברזנר, הנגב בהתיישבות ובמלחמה, משרד הביטחון, 1994, עמ' 306-300.
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 190 - 191.
- מאיר (מוניה) מרדור, שליחות עלומה, תל אביב: משרד הביטחון - הוצאת מערכות, 1957, עמ' 304–325.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבצע אבק, באתר חיל האוויר הישראלי
מבצע אבק, 1948, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במקרה אחד נותר מטוס על מסלול 'אבק' באור יום, אלא שהוא הצליח לחזור תוך טיסה נמוכה מעל קווי המצרים.
- ^ קנת בילבי, 'דרך בורמה' אוירית - לנגב, באתר 'עיתונות יהודית היסטורית', 24/8/1948
- ^ רוב לוחמי החטיבה ירדו דרומה בהסתננות דרך קווי המצרים וצעדו ברגל מנגבה דרך שביל שעבר מערבית לקיבוץ בשולי שדות המוקשים ובין קו המוצבים המצריים שהיו פרוסים לאורך הכביש שהוביל ממשלטי הצומת (כיום צומת גבעתי) צפונה דרך גבעה 113 לעבר צומת הודיה. הלוחמים חצו בהמשך את כביש מג'דל-משטרת עיראק סואידן (כיום מצודת יואב) ונעו דרומה לעבר קיבוץ דורות.
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | |
|---|---|
|
